חכם באשי כתב:עיק כתב:שיטה יחידאית - למיטב ידיעתי - בעניין שאינו הלכתי אנו מוצאים בפירוש התשב"ץ על אבות (ב יד), שהאגדתות התמוהות בש"ס הן מילי דבדיחותא כדי להחליף כח בעת הלימוד.
לא מדוייק. יש לו כמה חברים. עי' אלפא ביתא תנייתא, עמ' 402 ואילך.
שבח כהנוביץ כתב:שיטה יחידאית של רבי צדוק הכהן שלנחמיה היה דין מלך לגבי קידוש החומה כמובא בקובץ הרצ"ב
עושה חדשות כתב:איש_ספר כתב:דעת הריטב"א שכתיבת פרשיות תפילין שבס"ת אולי צריכה כסדרן.
היכן?
הלכך הכי קיי"ל דבשר חי' ועוף לא אסירי בחלב אלא מדרבנן. הלכך הא דתנן לקמן טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנותן טעם באותה חתיכה אסורה דבעינן שיהי' ששים בחתיכה היינו דוקא בבשר בהמה. אבל טיפת חלב שנפלה על חתיכת חיה ועוף לא בעינן שיהא ששים בחתיכה אלא ברוב בעלמ' בטילה. והא נמי דתנן שלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו ה"מ בשר בהמה בחלב אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא.
כתוב בהגהות אשיר"י בפרק כ"ה (סי' ג) דהא דאמרינן דטיפת חלב שנפלה בחתיכה שאם נתנה טעם בחתיכה צריך ששים כנגד החתיכה היינו דוקא בבשר בהמה אבל אם נפלה על בשר חיה ועוף כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא בעינן שיהא ששים בחתיכה אלא ברוב בעלמא בטלה והא דתנן נמי בשילהי ע"ז (עד.) דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בעל הלכות גדולות (סי' טז הי"ט לה ע"ד) מאור זרוע (ח"א סי' תנט) עכ"ל.
עיק כתב:מלך שלם כתב:ב. חתיכה נעשה נבילה היינו דין שכל החלק הבלוע נחשב כחתיכה דאיסורא ולא רק השיעור האסור שנבלע. לכל הראשונים הוא מדרבנן מלבד בשר וחלב דעצם התערובת הויא איסור וילפי' לנבילה. מלבד דעת מהרי"ק דבכולהו הוי דאורייתא.
כמדומה שאינו יחידאה, שהרי רעק"א בהגהתו לש"ך סימן צב ס"ק יב מדייק מתוס' שחתיכה נעשית נבילה גם בשאר איסורים מדאורייתא.
עושה חדשות כתב:שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454 והביא השי' דבשר עוף בחלב בטל ברוב ולא בעי ששים.
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.
רציני כתב:דעת הרז"ה (בסלע המחלוקת) שלכתחילה בשבעה נקיים לא צריך בדיקות בכל יום.
ואולי גם דעת הרמב"ם כמותו שלא הזכיר שום דבר לכתחילה.
וצריך ביאור למה הפוסקים השמיטו שיטתו.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454 והביא השי' דבשר עוף בחלב בטל ברוב ולא בעי ששים.
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.
התחלתי לחפש.
דרשות מהר"ח או"ז סי' לח.
האגור אלף רסח.
וע"ע שו"ת באר שבע סי' יט. (ז"ל - ואין להקשות על הא"ז וסייעתו היאך אפשר לומר דבשר עוף בחלב סגי ברובא בעלמא וכי פליג הוא על הגמרא שהיא מלאה על כל גדותיה שאפילו איסורי דרבנן צריכין דוקא ס' וכו', עי"ש).
עדיאל ברויאר כתב:עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454 והביא השי' דבשר עוף בחלב בטל ברוב ולא בעי ששים.
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.
התחלתי לחפש.
דרשות מהר"ח או"ז סי' לח.
האגור אלף רסח.
וע"ע שו"ת באר שבע סי' יט. (ז"ל - ואין להקשות על הא"ז וסייעתו היאך אפשר לומר דבשר עוף בחלב סגי ברובא בעלמא וכי פליג הוא על הגמרא שהיא מלאה על כל גדותיה שאפילו איסורי דרבנן צריכין דוקא ס' וכו', עי"ש).
רשום אצלי כך:
המעשה עם ההיתר של רבינו שמחה הובא באו"ז (ח"ד ע"ז סי' רעא. דבריו נעתקו בגיליון שע"ד כת"י פריז ס' 24835,19ב; הגהות שע"ד דפ' קושטא סי' צג [=סי' פה בשע"ד השלם] דף מא ע"ב - מב ע"א; גיליון סמ"ק מצוריך כת"י בימ"ל ני"ו***,145א בשם הג' מיימ'. האו"ז אזיל לשיטתיה בח"א הל' גיד הנשה סי' תנה. ועי' גם בח"א סי' ריג, סי' תנט, [הוב"ד בהגה"א חולין פ"ח סי' ג] סי' תעד וסי' תשס), והובא גם בדרשות מהר"ח או"ז (סי' ב וסי' כה. ופסק כן בעצמו גם בסי' לח, ובעוד מקומות. ועי' גם בשו"ת מהר"ח או"ז סי' כט [שם הביא משהו בשם ר' שמואל ב"ר אהרן. וכן בכת"י פרנק' של שו"ת מהר"ח או"ז] ובתשובות החדשות סי' ז), ובתשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת (סי' ל' עמ' 62). ובאגור (סי' אלף רסז) העתיק מלשון ההגהות מיימוניות פט"ו מהל' מאכ"א אות כ, וציין שהמעשה בא לפני ר' שמשון (ומן הסתם הוא שיבוש). והובא גם בשבה"ל דין קנוח סי' לא עמ' קי-קיא, ובגן שערי או"ה (סי' לח. טרם נדפס). ובאמרכל. או"ה לר' אביגדור כץ סי' ט (וכן בכת"י וטיקן 45, 92ב. יש לבדוק אם נדפס משם, ראה שברי לוחות עמ' 179 הע' 115). ויעוי' בדעת היראים סי' שיב בהגדרה מה אסור מדרבנן ומה מדאורייתא, נסיובי דחלבא, מי חלב וכו'. ותשובות ופסקים הועתק המעשה כתגובה לדבריו. ועי' גם במרדכי חולין פ"א סי' תקצ; ושם פ"ז סוס"י תרעא ובחידושי אנשי השם; ובאו"ה כלל מג סי' ו.
הריצב"א מוזכר בדברי מהר"ח או"ז בשו"ת.
עושה חדשות כתב:ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.
סעדיה כתב:איש_ספר כתב:עושה חדשות כתב:שי' רבינו אליהו שצריך לקשור את התפילין כל יום ולא להניחם קשורים.
ואגב, הרעק"א בדו"ח החדש בחולין ד"ט הוכיח דאף לדבריו הוי למצוה מדאו' אבל לא לעיכובא.
ולדעתי זה שייך למש"כ במקו"א בשם ערוגת הבושם - viewtopic.php?f=31&t=24061
ראיתי פעם דרך העברה לפני עשרים שנה בערך, באיזה ספר, אולי של ר' צבי (בהגרא"א) קפלן, שהיתה עיירה בליטא שהרב שם הסיק שהלכה כרבינו אליהו וכך נהגו שם. ומאז לא הצלחתי להזכר היכן ראיתי דבר משונה זה הנראה כדמיון (שלי...).
אתה מתכוין למה שכתוב ב'על גדות ים התלמוד' עמ' 240 למטה?
ועיין סדר הדורות (שנת ד"א תתקל) מעשה נפלא בויכוח שהיה לרבינו אליהו ור"ת עם משה רבינו ע"ה וזה לשונו: שאל הר"ר יעקב אל הנביא (עיין שם דאולי הוא רבינו שמואל אבי רבינו יהודה החסיד שחיבר ס' החסדים, שהי' מכונה ר' שמואל הנביא), וא"ל אדוני תשאל אל מהר"ר אליהו מפריש ואל ר"ת האיך קושרין קשר של תפלין, אם צריך לקשרו בכל יום או די בהידוק, או אם צריך הידוק או קשירה, והנביא קרב מיד לפניהם את מט"ט, וכך אמר לו מט"ט מט"ט רד בכאן לפנינו. והשיב לו מט"ט מה תרצה, לא ארד כי משה לפניך ויראתי לילך. אבל שאל מה שתרצה ואשיב לך. והנביא כעס וא"ל פעם שנית רד ותביא עמך הר"ר אליהו מפריש ורבנו תם. א"ל ר' אליהו אינו יכול לירד כי הוא מקריב קרבנו לפני הקדוש ברוך הוא. א"ל הנביא מ"מ ירד כי אנו צריכין לתלמודו. א"ל מט"ט אם ירד, שכינה תרד עמו. אמרו כל הרבנים אינו מן הראוי להטריח לשכינה. השיב רבינו יעקב תשאל את מרע"ה שהוא בכאן, וכן עשה הנביא ושאל ממנו האיך קושרין קשר של תפלין, א"ל מרע"ה אין אתם קושרין כדת, כי הקשירה לא בשל יד הוא אלא בשל ראש, וקושרין כל יום. וירד רבינו תם כארי ואמר משה טעית, כי הקשר א"צ כל יום אלא הידוק, ולא בשל ראש היא אלא בשל יד, דכתיב וקשרתם לאות על ידיך. ענה משה ברוב ענוותנותו, אני אומר למצוה צריך קשירה כל יום ולא לעכב. השיב ר"ת וכי איזה מצוה היא לא לעכב אלא למצוה. א"ל משה הואיל ואמרת כן דע לך שטעית, כי חובה היא לקשרו בכל יום, והקשירה צ"ל בשל ראש בדל"ת, וראיה אביא לך מתורתי שנתתי לך ומן הפסוק שהבאת, וקשרתם לאות על ידיך הרי שסמך אות אצל וקשרתם לומר שאתה צריך לקשור אותם שהם לאות והיינו של ראש. א"ל רבינו תם והא כתיב אחריו והיו לטוטפות בין עיניך, מכלל שאינו מדבר למעלה בשל ראש. א"ל מרע"ה אפרש לך מדרש הפסוק, וקשרתם לאות, אותם של ראש שהם לאות, צריכין קשירה והא דסמך על ידך אחריו, לומר מתי וקשרתם בזמן שהוא על ידך. והדר כתיב והיו לטוטפות בין עיניך לגזירה שוה מקימה כו'. וע"ש עוד בהמשך שכתב וקבלתי מתלמידי הגאון ר' ליאון דמוריאל ומג' זקני הדור, ואמרו שקבלה אצלם מזקניהם, שכן הי' המעשה, בהיות ר"ת ורבינו אפרים הגדול ב"ר יצחק מרגנשבורק כו' והיו מפלפלים על קשר תפלין, כי ר' אפרים אמר שצריך לקשרם בכל יום שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ור"ת אמר שלא יש חוב לעשותו בכל יום. וכן פלפלו הרבה, עד שחרה אפו של ר"ת ויעמוד על רגליו ויקרא בקול גדול, ויאמר מרע"ה רד, וכן צעק ג"פ, עד שירד מרע"ה בישיבה, ויאמר לו ר"ת אני אומר שאין לקשור קשר של תפלין בכל יום ושלא צוית זה בתורה שקבלת מהקב"ה, והודה מרע"ה לדבריו וילך לו. ע"כ. והדברים הם נפלאים הפלא ופלא.
עושה חדשות כתב:מ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.
עדיאל ברויאר כתב:עושה חדשות כתב:ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.
האם לא יותר פשוט לומר שהראשונים הנ"ל לא ס"ל כסברת התוס' והרא"ש? (וצריך למצוא ביאור אחר לשיטתם)
עדיאל ברויאר כתב:איש_ספר כתב:אם כבר הזכירו את היראים הוא מלא שיטות יחידאות: למשל: ... יש אפיה אחר בישול כידוע...
א. עצם ההגדרה של היראים כמלא בשיטות יחדאיות אכן נכונה (לא שצריך לראייה נוספת, ובכ"ז אציין - הרב אליהו שטרית מביא בספר "רבנו" שגם הרב עובדיה זצ"ל אמר כן על היראים).
ב. דווקא באפייה אחר בישול היראים איננו דעת יחיד כלל ועיקר, וכך רשמתי לעצמי בעבר במחלוקת הידועה הזאת בינו ובין הראבי"ה:
היראים וסיעתו (כן נראה שפסקו סמ"ג לאוין סה, סמ"ק מצוה רפב ושבלי הלקט סי' פו, ואף בהגמ"י הל' שבת פ"ט ה"ג אות א' הביא דעת היראים מבלי להזכיר חולק, וכן בטור או"ח סי' שיח. וכן פסק באהל מועד דרך ג' נתיב ט)
הראבי"ה וסיעתו (שו"ת מהר"ח או"ז סי' קפט. וכן נראה מהמרדכי שבת פ"ג סי' שב, ומהאגודה שבת פ"ג אות נד).
מן הסתם יש בזה עוד מקורות, ובשעתו הסתפקתי בזה כדי להיווכח שאין בזה דעת יחיד לשום כיוון.
אמנם הרב בעל ספר היראים ז"ל מפרש לה אפילו על גבי האור כדכתיבנא לעיל וכדאי הוא לסמור עליו שהוא היה מחמיר באסורי שבת יותר מכל הרבנים ז"ל.
סעדיה כתב:עדיאל ברויאר כתב:עושה חדשות כתב:ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.
האם לא יותר פשוט לומר שהראשונים הנ"ל לא ס"ל כסברת התוס' והרא"ש? (וצריך למצוא ביאור אחר לשיטתם)
אלא כדברי האגודה נדה סי' ל"ו.
בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לכותי. דווקא אבד אבל אם היה ניכר מותר למכור לכותי. פר"י הא דאינו בטל ברוב כדפריך בסוף תמורה [ל"ד ע"א] גבי שער נזיר ומשני התם דארג בה צפרת' (צורת צפור) דחשיב ולא בטל. ויש לומר משום דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאיסור מעורב בהית' אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרים על ידי תערובת כך איסור מועט כמו המרובה. ולא תיקשי מבשר בחלב דהתם נמי לא מבטלינן דבר שהוא בעין אלא דבר שאינו בעין אבל הכא החוט הוא קיים ועל כן אין לבטלו עיין סוף מסכת ע"ז [ס"ה ע"ב].
ובתוספות שאלו בדין זה למה אינו בטל ותירצו בה מפני שאין ביטול אלא באיסור המתערב בהיתר אבל מה שזה היתר בפני עצמו וזה היתר בפני עצמו ועיקר איסורן הוא בתערובתן אינו בטל ואף על פי שבשר בחלב כן ואף על פי כן יש לו ביטול איסורי מאכלות שאני שאין איסורן אלא מפני הטעם וכל שאין בו טעם ראוי ליבטל
לומד_בישיבה כתב:שיטת רבינו יונה לא תרדה בו בפרך דעת יחיד הוא כך טוען הגרי"ד סולוביצי'ק ז"ל ומביא בשם הגרי"ז ז"ל שכך הוא במכילתא להדיא שלא כרבינו יונה ועיין קובץ מצורף וידוע מה שכותב החפץ חיים בהקדמה אם לסמוך על רבינו יונה בהלכה וכו' והדברים ידועים.
אשמח לקבל הפניות
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=110
עושה חדשות כתב:הר"א בן הר"מ מאריך בס' המספיק לבאר דנט"י לתפילה יש בה כל דיני נט"י, כלי כח גברא רביעית וכו'. ובפי' לתורה שנה משנתו, כמצורף. אכן יש המדקדקים כן גם מלש' הר"מ, דאמנם בהל' תפילה סתם הדבר בלש' רחיצת ידיים בעלמא, אבל בהל' ברכות כשלימד את דיני נט"י לא חילק בין הנטילות שהזכיר בתחילת דבריו, ושם מנה גם נטילה לתפילה.
עושה חדשות כתב:יחיד ומיוחד, שי' רש"י במנחות לו. (כמבו' בתוס' שם) דלכתחי' ראוי לשוח בין תש"י לתש"ר ע"מ להתחייב בברכה נוספת, והסח החוזר מעורכי המלחמה היינו אם סח ולא בירך עוד ברכה.
עושה חדשות כתב:בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.
זה יחידאי?
נשר כתב:עושה חדשות כתב:בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.
זה יחידאי?
עיין פת"ש ק"א סק"א, שולח לשאילת יעב"ץ שדן בזה. נשמח אם תעלה.
נשר כתב:ראיתי היום תוך כדי לימוד, בדרכי משה יו"ד סימן צח, שתי שיטות שלראשונה נתקלתי בהם. מעניין אם הם אכן "יחידאיות"
א. בשר בחלב שנתבשלו ונאסרו, ונתערבו אחר כך אפי' באלף לא בטיל.
ב. ציר נבלה ודגים טמאים בטל רק במאתיים.
עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?
סעדיה כתב:עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?
הביאו המאירי (חולין קכ"ד:) בשם 'יש מי שמפרש'.
עושה חדשות כתב:סעדיה כתב:עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?
הביאו המאירי (חולין קכ"ד:) בשם 'יש מי שמפרש'.
דומה אבל שונה.
הראב"ד כ"כ בשי' מ"ד אין נוגע וחוזר ונוגע, דבב"א מודה, והמאירי כ' דלכו"ע בזאח"ז אין נוגע וחוזר ונגע, ולא נחלקו אלא בב"א. ומ"מ העיקרון דומה דהנגיעה מטמאת בתחילתה ולא בהמשכה. ואולי זה כעין המבו' בזבחים לא. "איתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי וכו' אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם מאי לאו אף על גב דהדר מלייה דלמא דלא הדר מלייה".
עושה חדשות כתב:אם כבר סיפורים על שיטת רבינו אליהו בקשירת תפילין... סיפור נפלא מסה"ד, העתקתיו מס' דף על הדף -ועיין סדר הדורות (שנת ד"א תתקל) מעשה נפלא בויכוח שהיה לרבינו אליהו ור"ת עם משה רבינו ע"ה וזה לשונו: שאל הר"ר יעקב אל הנביא (עיין שם דאולי הוא רבינו שמואל אבי רבינו יהודה החסיד שחיבר ס' החסדים, שהי' מכונה ר' שמואל הנביא), וא"ל אדוני תשאל אל מהר"ר אליהו מפריש ואל ר"ת האיך קושרין קשר של תפלין, אם צריך לקשרו בכל יום או די בהידוק, או אם צריך הידוק או קשירה, והנביא קרב מיד לפניהם את מט"ט, וכך אמר לו מט"ט מט"ט רד בכאן לפנינו. והשיב לו מט"ט מה תרצה, לא ארד כי משה לפניך ויראתי לילך. אבל שאל מה שתרצה ואשיב לך. והנביא כעס וא"ל פעם שנית רד ותביא עמך הר"ר אליהו מפריש ורבנו תם. א"ל ר' אליהו אינו יכול לירד כי הוא מקריב קרבנו לפני הקדוש ברוך הוא. א"ל הנביא מ"מ ירד כי אנו צריכין לתלמודו. א"ל מט"ט אם ירד, שכינה תרד עמו. אמרו כל הרבנים אינו מן הראוי להטריח לשכינה. השיב רבינו יעקב תשאל את מרע"ה שהוא בכאן, וכן עשה הנביא ושאל ממנו האיך קושרין קשר של תפלין, א"ל מרע"ה אין אתם קושרין כדת, כי הקשירה לא בשל יד הוא אלא בשל ראש, וקושרין כל יום. וירד רבינו תם כארי ואמר משה טעית, כי הקשר א"צ כל יום אלא הידוק, ולא בשל ראש היא אלא בשל יד, דכתיב וקשרתם לאות על ידיך. ענה משה ברוב ענוותנותו, אני אומר למצוה צריך קשירה כל יום ולא לעכב. השיב ר"ת וכי איזה מצוה היא לא לעכב אלא למצוה. א"ל משה הואיל ואמרת כן דע לך שטעית, כי חובה היא לקשרו בכל יום, והקשירה צ"ל בשל ראש בדל"ת, וראיה אביא לך מתורתי שנתתי לך ומן הפסוק שהבאת, וקשרתם לאות על ידיך הרי שסמך אות אצל וקשרתם לומר שאתה צריך לקשור אותם שהם לאות והיינו של ראש. א"ל רבינו תם והא כתיב אחריו והיו לטוטפות בין עיניך, מכלל שאינו מדבר למעלה בשל ראש. א"ל מרע"ה אפרש לך מדרש הפסוק, וקשרתם לאות, אותם של ראש שהם לאות, צריכין קשירה והא דסמך על ידך אחריו, לומר מתי וקשרתם בזמן שהוא על ידך. והדר כתיב והיו לטוטפות בין עיניך לגזירה שוה מקימה כו'. וע"ש עוד בהמשך שכתב וקבלתי מתלמידי הגאון ר' ליאון דמוריאל ומג' זקני הדור, ואמרו שקבלה אצלם מזקניהם, שכן הי' המעשה, בהיות ר"ת ורבינו אפרים הגדול ב"ר יצחק מרגנשבורק כו' והיו מפלפלים על קשר תפלין, כי ר' אפרים אמר שצריך לקשרם בכל יום שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ור"ת אמר שלא יש חוב לעשותו בכל יום. וכן פלפלו הרבה, עד שחרה אפו של ר"ת ויעמוד על רגליו ויקרא בקול גדול, ויאמר מרע"ה רד, וכן צעק ג"פ, עד שירד מרע"ה בישיבה, ויאמר לו ר"ת אני אומר שאין לקשור קשר של תפלין בכל יום ושלא צוית זה בתורה שקבלת מהקב"ה, והודה מרע"ה לדבריו וילך לו. ע"כ. והדברים הם נפלאים הפלא ופלא.
עושה חדשות כתב:נשר כתב:עושה חדשות כתב:בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.
זה יחידאי?
עיין פת"ש ק"א סק"א, שולח לשאילת יעב"ץ שדן בזה. נשמח אם תעלה.
אכן. הפר"ח והפליתי בסי' ק הוכיחו שזה מדרבנן, ובפליתי כ' לדחות ראיית המהרי"ל הנ"ל מד' התוס' בב"מ, ואמנם בתוס' במעילה כא: משמע דדבר חשוב אינו בטל ברוב מן התורה. ועי' מל"מ פ"ז ממעילה ה"ו. והאריך בזה בשאילת יעבץ ח"א סי' קנח.
בברכה המשולשת כתב:נשר כתב:ראיתי היום תוך כדי לימוד, בדרכי משה יו"ד סימן צח, שתי שיטות שלראשונה נתקלתי בהם. מעניין אם הם אכן "יחידאיות"
א. בשר בחלב שנתבשלו ונאסרו, ונתערבו אחר כך אפי' באלף לא בטיל.
ב. ציר נבלה ודגים טמאים בטל רק במאתיים.
שתיהן בראשוני אשכנז (הראשונה היא הסבר רש"י בתשובתו המפורסמת בעניין דעת רבו רבי יצחק הלוי בעניין שיעור ביטול בב"ח והשניה נדונה הרבה סביב המשנה בתרומות)
נשר כתב:יש"כ.
אדהכי שמתי לב, שבתחילת האשכול הביאו שדעה זו סוברת שבשר בטל בחלב באלף.
ואילו בדרכ"מ מבואר שרק אחרי שנאסרו בנותן טעם, ונעשו "חנ"ן" אוסר אפי' במשהו.
עושה חדשות כתב: דהנה הראבי"ה בסי' תתקמג כ' "ולא תימא דווקא שלם. אלא אפילו אם רובו שלם שלא נתרסק כולו, דינו כמו בריא. מדאיבעיא לן בפרק כהן גדול ונזיר (נא ע"ב) נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירי והא ליכא או דילמא בריא גמירי ורובו ככולו. וסלקא לן בתיקו. וספיקא דאורייתא לחומרא",
ואף דאיירי שם בדין ביטול ברוב דברייה אינה בטילה, מ"מ נקיט דהוי ספיקא דאו'.
ואולי יש לדחות, דכיון דשורש הספק והאיבעיא זה לגבי דאו' ללקות בפחות מכזית, ממילא מחמרי' גם לענין איסור דרבנן דברייה אינה בטילה ברוב.
(ויש להוסיף דהראבי"ה בכמה מקומות ס"ל דתיקו דאיסורא לחומרא).
ומצינו עוד באו"ז הל' גיד הנשה סי' תנח שכתב "האי אווז שלם נהי דבטל מדאורייתא דלאו בריה הוא", עי"ש בכל דבריו. ועמד ע"ז באבן שלימה על הראב"ן סי' כ סק"ח.
אגב, בראבי"ה הנ"ל נמצא חידוש נוסף, דהנה הראש' כ' דדין ברייה הוא דווקא היכא דהאיסור הוא מתחילת ברייתו, והוק' להראבי"ה הרי טבל אין האיסור נולד עימו, דהא אינו אסור עד שימרח, וכתב ע"ז "וטבל נמי דפליגי ביה הוי איסור' לענין אכילת קבע עם קצירים דהיינו תולדתו", וצ"ע איך איסור זה של אכילת קבע שהוא מדרבנן משפיע על איסור ברייה לומר דנולד האיסור עימו. ועי' בהערותיו של גאון אחד שליט"א (רד"ל?) בסוף הספר מהד' הרב דבליצקי שעמד בזה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 652 אורחים