חומרות (אגרות) משה

לעומקו של דבר

מידי שאחזתי בספר הנורא שו"ת אגרות משה להגרמ"פ
שאהבתי מאוד להגות בו על יצועי
(אגב, מישהו יכול להמליץ על ספר דומה? שדן בשאלות הלכתיות אקטואליות מגמרות וראשונים בלי להזדקק דווקא לאחרונים)
נתתי את ליבי אחר שנודע בכוחא דהתירא שלו, לתור אחר המקומות ששם הוא מחמיר שלא כהמנהג להקל
וחישבתי שהידועים עכ"פ הם שנים:
זמן רבינו תם - שאומר שאין שום אפשרות להקל כהגאונים, 'שלא שייך לנו להכריע בין הראשונים', ואפילו לההולכים בכל דבריהם אחר הגר"א! (כידוע שגם אביו והוא אחריו גם נהגו כהגר"א בכל הדברים) ושגם לתלמידי הגר"א עצמם היה אסור להורות כן לאחרים(!)
שעון שבת - שמחמיר גם בהדלקת תאורה ושאר דברים מפני שהוא קרוב לאמירה לעכו"ם, ומצדד זכות למנהג רק משום שנהגו להקל גם באמירה לעכו"ם ממש להדליק נרות

וחיפשתי ומצאתי ששני החומרות האלו מופיעות סימן אחרי סימן, חלק ו' סימן ס' - ס"ב, הלא דבר הוא...
(ובדרך בדיחותא - בחלק הראשון שנדפס בב"ב ולא בניו יורק....)

האם יש למישהו עוד דוגמאות לחומרות רבינו משה?

העליתי קובץ מתוקן לאחר שהעירוני. אגב, החלק על תלמידי הגר"א נמצא תיכף בתחילת התשובה על השקיעה, עיי"ש

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ד' פברואר 03, 2016 5:30 pm

או"ח ח"א סי' קס"ו

יוסף משה · הודעהעל ידי **יוסף משה** » ד' פברואר 03, 2016 5:55 pm

חשוב להדגיש שזמן ר"ת אליבא דהאג"מ תואם את זמן הגאונים שלנו מעיקר הדין (עי' אג"מ או"ח ח"ד סי' סב).

לעומקו של דבר

סעדיה כתב:או"ח ח"א סי' קס"ו

יש"כ
אוסר זמרא דמנא תמיד גם ברדיו וכד' (ואפילו בדינרים לצורך מצווה מחמיר אלא שאין למחות)
וזמרא דפומא ראוי לבעל נפש להחמיר תמיד אפילו שלא בבית משתה ובאין רגיל תמיד!

ובאמת קצת מגוחך מה שמביאים ממנו שווקאלי נחשב זמרא דמנא אע"פ שנשמע על ידי כלי, ועל פיו מקילין בספיה"ע. יש עוד חלקים לתשובה הזו, תייחסו גם אליהם...

(והאמת שעל זמרא דמנא יש הרבה להאריך וכו' שעיקר ההיתר שנוהגין מפוקפק כידוע. ומידי שנה בשנה אני נוהג בספיה"ע לפקפק במה שהחמירו שלא לשמוע מוזיקה מ"ט' יום, ואחר בירור מתברר לי שגם כל השנה זה הרבה יותר אסור ממותר... ואומרים שהקילו מפני חולשת הדור שהכל חלשי הנפש. אגב אני נזכר שהקלויזנבורגר החמיר בזה ומחה במנהג)

לעומקו של דבר

יוסף משה כתב:חשוב להדגיש שזמן ר"ת אליבא דהאג"מ תואם את זמן הגאונים שלנו מעיקר הדין (עי' אג"מ או"ח ד:סב).

לא מבין,
ר' משה כותב שבאמריקה זה 50 דק'
לדעתך לפי דבריו בארה"ק צריך פחות?

יוסף משה · הודעהעל ידי **יוסף משה** » ד' פברואר 03, 2016 6:08 pm

וודאי. ארה"ק קרובה יותר לקו המשווה מניו יורק.

ב"myzmanim" כותבים ש50 דק' בשיא הקיץ בניו יורק שווה ל43 דק' בירושלים. זו פחות או יותר שיטת הגרימ"ט לזמן מוצ"ש.

לעומקו של דבר

יוסף משה כתב:ב"myzmanim" כותבים ש50 דק' בשיא הקיץ בניו יורק שווה ל43 דק' בירושלים. זו פחות או יותר שיטת הגרימ"ט לזמן מוצ"ש.

יש"כ. מעניין מאוד.
כלומר יצא לנו עוד סיבה למה לא להחמיר רבינו תם בא"י...
(אני בור ועם הארץ בעניינים אלו בעוה"ר)

ישראל אליהו

לעומקו של דבר כתב:האם יש למישהו עוד דוגמאות לחומרות רבינו משה?]

viewtopic.php?f=7&t=25491&p=260572#p260572

לעומקו של דבר

ישראל אליהו כתב:
לעומקו של דבר כתב:האם יש למישהו עוד דוגמאות לחומרות רבינו משה?]

viewtopic.php?f=7&t=25491&p=260572#p260572

ישר כח.
הקישור המדוייק:
כאן
ושם

רחמנא ליבא בעי כתב:בעל אגרות משה כתב באו"ח ח"א סי' קנג, שהרוצה לאפות מצות על טס ברזל, צריך שלא תהיה המצה מגולה לאויר, לפי שהאויר מקרר ואפשר שמלמעלה תתחמץ עד שלא תאפה, ולכן צריך לעשות לתנור גג וכתלים.
בחיפוש בינוני לא מצאתי שו"ת נוסף שהזכיר תשובה זו, או שדן באותו ענין. אם יש מי מהחו"מ ומן הבקיאים במנהגי הקהילות שמכיר איזכור כזה, או עדות מקהילה כלשהי על אפיית מצות בחוץ כשהמצות חשופות לשמש, אודה לו אם יעלה לאשכול זה, כי יש חבורות מצות, שלדידם הדבר נוגע למעשה.

ושם דנו בזה עוד

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ד' פברואר 03, 2016 9:54 pm

עוד חומרה.
החמיר לחוש בבעלי תשובה לבן הנדה, במקום שהרבה פוסקים כתבו שלא לחוש לזה, כל אחד וטעמו הוא.
אמנם למעשה הקל מסברא אחרת, דמי ייאמר דהא בן הנדה, ואפשר שאימו הלכה לים או לבריכה, וחישבן בזה כמה עניינים, אך באופן שנודע שלא היתה בים או בריכה הורה לחוש. והיקל רק בנכד.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ד' פברואר 03, 2016 10:44 pm

יש עוד דבר דוגמת חומרה.
ר' משה אומר, שמי שפשט את הטלית בלילה, לא ילבשנה שנית.

האם תוכל לציין את המקור. אני כבר שנים מתקשה בשאלה למה הפוסקים מדברים רק על לבישת טלית בסליחות לפנות בוקר ולא בשאלה מדוע אדם שפושט ט"ק בלילה לובשו שנית?

יש גם שאלה מה עם הט"ק של כל אלה שקמו לסליחות רק ע"ז אפשר להשיב שמברכים ע"ז אח"כ כשמגיע הזמן ואת הטלית שלבש לסליחות מדובר שמוריד אח"כ לפני זמן עטיפה.

יוסף משה · הודעהעל ידי **יוסף משה** » ד' פברואר 03, 2016 11:00 pm

יאיר1 כתב:יש עוד דבר דוגמת חומרה.
ר' משה אומר, שמי שפשט את הטלית בלילה, לא ילבשנה שנית.

לא מדויק. הוא כותב (יו"ד ח"ב סי' קל"ז) "איני רואה בזה איסור אבל צורך והדור ללובשו בחזרה נמי ליכא".

גם זו לטובה

בדיני עירובין בתשובה הידועה ישנם כמה חומרות

יוסף משה · הודעהעל ידי **יוסף משה** » ד' פברואר 03, 2016 11:44 pm

ביו"ד ח"ב סי' צ"ח אוסר לבנות מקווה מ"ארבע טבלאות - טבלא אחת לכותל". במכתב של הרב אליהו שלזינגר שליט"א שנדפס בקובץ עץ חיים כ"ד (ואולי בעוד מקומות) מביא מהגריש"א "דאף שלכאורה היה מקום לדון בדברי האג"מ, אבל כיון שכך הכריע הגר"מ פיינשטיין זצ"ל אין לשנות מהוראתו".

באו"ח ח"ה סי' י"ח (אות כ"ט) אוסר ללכת ברשות הרבים עם שרוול מקופל בשבת.

באו"ח ח"ה סי' כ"ב (אות ל"ז) מחדש שיש דין מוקצה על שלג משום נולד.

באו"ח ח"א סי' קי"ג החמיר לעניין שימוש בסבון נוזלי בשבת.

חיים ושלו'

כמדומני שבכלל בהלכות שבת ר' משה נוטה יותר להחמיר, לדוגמה ידוע חומרתו בהל' עירובין שנטה להחמיר שבעיר ניו יארק הוא רה"ר דאורייתא ואסור לתקן שם עירוב, והנוהגים כפסקי ר' משה עד היום מתנגדים להעירוב.

יוסף משה · הודעהעל ידי **יוסף משה** » ה' פברואר 04, 2016 12:09 am

באו"ח ח"א סי' קל"ט ענף ג' הוא מצריך דלתות גם בשאינו בדין ר"ה מחמת מחיצות.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' פברואר 04, 2016 12:22 am

יוסף משה כתב:
יאיר1 כתב:יש עוד דבר דוגמת חומרה.
ר' משה אומר, שמי שפשט את הטלית בלילה, לא ילבשנה שנית.

לא מדויק. הוא כותב (יו"ד ח"ב סי' קל"ז) "איני רואה בזה איסור אבל צורך והדור ללובשו בחזרה נמי ליכא".

אכן.
והנה כל דבריו
ובמי שפשט הטלית קטן בלילה אם רשאי לחזור וללבוש בלילה, הנה למאי דהביא המג"א סימן י"ח סק"א בשם הב"ח משמע דאסור, אבל לכאורה הא ל"ד לתפילין שיש איסור להניח בלילה או מדאורייתא מקרא דושמרת דסובר ר"א במנחות דף ל"ו שהוא בלאו, או מדרבנן למ"ד לילה זמן תפילין שמא יישן בהן שלא שייך בציצית אף שלילה לאו זמן ציצית, ואולי רק בטלית גדול אוסר שיטעו שצריך גם לברך אבל לא בטלית קטן. ולשיטת התוס' והרא"ש דכסות יום חייב גם בלילה הרי איכא גם מצוה אם נזדמן שלבשו, אבל פשוט גם לדידהו לא נענשין אף בעידן ריתחא שנענשין על שלא לבש בגד המחוייב בציצית אף שלא מחוייב כדאיתא במנחות דף מ"א, כשאינו לובשו בחזרה בלילה, אבל איסור מללובשו ליכא, ולכן איני רואה בזה איסור אבל צורך והדור ללובשו בחזרה נמי ליכא כיון דלהב"ח אדרבה יותר טוב שלא ללובשו אף אם נימא שגם הוא אינו אוסר אלא בטלית גדול. משה פיינשטיין.

מבני עליה · הודעהעל ידי **מבני עליה** » ה' פברואר 04, 2016 1:39 am

יאיר1 כתב:עוד חומרה.
החמיר לחוש בבעלי תשובה לבן הנדה, במקום שהרבה פוסקים כתבו שלא לחוש לזה, כל אחד וטעמו הוא.
אמנם למעשה הקל מסברא אחרת, דמי ייאמר דהא בן הנדה, ואפשר שאימו הלכה לים או לבריכה, וחישבן בזה כמה עניינים, אך באופן שנודע שלא היתה בים או בריכה הורה לחוש. והיקל רק בנכד.

צ"ע

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ה' פברואר 04, 2016 5:15 pm

לעומקו של דבר כתב:(והאמת שעל זמרא דמנא יש הרבה להאריך וכו' שעיקר ההיתר שנוהגין מפוקפק כידוע. ומידי שנה בשנה אני נוהג בספיה"ע לפקפק במה שהחמירו שלא לשמוע מוזיקה מ"ט' יום, ואחר בירור מתברר לי שגם כל השנה זה הרבה יותר אסור ממותר... ואומרים שהקילו מפני חולשת הדור שהכל חלשי הנפש. אגב אני נזכר שהקלויזנבורגר החמיר בזה ומחה במנהג)

דורשי רשומות כבר שחקו על זה "האם לפני שמשתדכים שואלים זה לקבל זה אם נשמע שם מוזיקה? לאמור העצבים זה לא ככה ככה..."

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ה' פברואר 04, 2016 10:13 pm

מבני עליה כתב:
יאיר1 כתב:עוד חומרה.
החמיר לחוש בבעלי תשובה לבן הנדה, במקום שהרבה פוסקים כתבו שלא לחוש לזה, כל אחד וטעמו הוא.
אמנם למעשה הקל מסברא אחרת, דמי ייאמר דהא בן הנדה, ואפשר שאימו הלכה לים או לבריכה, וחישבן בזה כמה עניינים, אך באופן שנודע שלא היתה בים או בריכה הורה לחוש. והיקל רק בנכד.

צ"ע

מה?

מבני עליה

יאיר1 כתב:
מבני עליה כתב:
יאיר1 כתב:עוד חומרה.
החמיר לחוש בבעלי תשובה לבן הנדה, במקום שהרבה פוסקים כתבו שלא לחוש לזה, כל אחד וטעמו הוא.
אמנם למעשה הקל מסברא אחרת, דמי ייאמר דהא בן הנדה, ואפשר שאימו הלכה לים או לבריכה, וחישבן בזה כמה עניינים, אך באופן שנודע שלא היתה בים או בריכה הורה לחוש. והיקל רק בנכד.

צ"ע

מה?

הים הוא מקוה, אך איזה צד בעולם יש שהבריכה השאובה כולה תטהר אפילו מדאורייתא ?

מה שנכון נכון

מבני עליה כתב:אך איזה צד בעולם יש שהבריכה השאובה כולה תטהר אפילו מדאורייתא ?

כולו שאוב הא מחלוקת ראשונים אם פסול מה"ת או מדרבנן. הרמ"א פוסק שהוא מה"ת, ובדעת השו"ע נחלקו האחרונים.
[אבל צריך שלא תהיה הברכה כלי לפני שתקבע בארץ].

חובב_ספרים

לעומקו של דבר כתב:נתתי את ליבי אחר שנודע בכוחא דהתירא שלו, לתור אחר המקומות ששם הוא מחמיר שלא כהמנהג להקל.

זה לא הגדרה טובה לדרכו בפסק. הוא לא היה מחפש קולות אלא שהיה לו האומץ לפסוק על פי דעתו. היום מפחדים לפסוק לקולה, ואפשר לראות בכמה תשובות של פוסקי זמנינו שגם כשדעת המחבר הוא להקל למעשה הוא מפחד להורות כן ומורה בכל זאת להחמיר. אצל האג"מ אם דעתו היה להקל הוא היה מורה להקל. אבל הוא לא חיפש להקל דוקא אלא פסק כפי מה שיצא לו.

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ו' פברואר 05, 2016 12:38 am

חובב_ספרים כתב:
לעומקו של דבר כתב:נתתי את ליבי אחר שנודע בכוחא דהתירא שלו, לתור אחר המקומות ששם הוא מחמיר שלא כהמנהג להקל.

זה לא הגדרה טובה לדרכו בפסק. הוא לא היה מחפש קולות אלא שהיה לו האומץ לפסוק על פי דעתו. היום מפחדים לפסוק לקולה, ואפשר לראות בכמה תשובות של פוסקי זמנינו שגם כשדעת המחבר הוא להקל למעשה הוא מפחד להורות כן ומורה בכל זאת להחמיר. אצל האג"מ אם דעתו היה להקל הוא היה מורה להקל. אבל הוא לא חיפש להקל דוקא אלא פסק כפי מה שיצא לו.

גם בית הלל לא חיפשו קולןת, ובית שמאי לא חיפשו חומרות, ועם כל זה אנו רואים שעפ"י רוב אלו הקילו ואלו החמירו. משמע שיש איזו נטיה טבעית בדבר.

אביגדור · הודעהעל ידי **אביגדור** » ו' פברואר 05, 2016 9:11 am

מה שנכון נכון כתב:
מבני עליה כתב:אך איזה צד בעולם יש שהבריכה השאובה כולה תטהר אפילו מדאורייתא ?

כולו שאוב הא מחלוקת ראשונים אם פסול מה"ת או מדרבנן. הרמ"א פוסק שהוא מה"ת, ובדעת השו"ע נחלקו האחרונים.
[אבל צריך שלא תהיה הברכה כלי לפני שתקבע בארץ].

אתה בטוח? הרי הבריכה נעשתה אך ורק ע"מ לקובעה בקרקע.

ישא ברכה · הודעהעל ידי **ישא ברכה** » ו' פברואר 05, 2016 11:48 am

פלתי כתב:
חובב_ספרים כתב:
לעומקו של דבר כתב:נתתי את ליבי אחר שנודע בכוחא דהתירא שלו, לתור אחר המקומות ששם הוא מחמיר שלא כהמנהג להקל.

זה לא הגדרה טובה לדרכו בפסק. הוא לא היה מחפש קולות אלא שהיה לו האומץ לפסוק על פי דעתו. היום מפחדים לפסוק לקולה, ואפשר לראות בכמה תשובות של פוסקי זמנינו שגם כשדעת המחבר הוא להקל למעשה הוא מפחד להורות כן ומורה בכל זאת להחמיר. אצל האג"מ אם דעתו היה להקל הוא היה מורה להקל. אבל הוא לא חיפש להקל דוקא אלא פסק כפי מה שיצא לו.

גם בית הלל לא חיפשו קולןת, ובית שמאי לא חיפשו חומרות, ועם כל זה אנו רואים שעפ"י רוב אלו הקילו ואלו החמירו. משמע שיש איזו נטיה טבעית בדבר.

ברור שיש בזה נטיה טבעית,

יש אדם שבטבעו הוא יותר חששן, ותמיד עומד מול עיניו הצד אולי ואולי.. ויש אדם שטבעו לא כן וכאשר הוא חושב משהו אינו חושש עוד. אינני מתכוין לב"ש וב"ה, אלא להגדרה כללית אצל רבנים.
וכל מי ששואל רבנים כסדר מכיר שיש סגנון יותר בטוח ויש סגנון יותר חששן, (וזה לא רק במילי דשמיא אלא הרבה פעמים גם במילי דעלמא).
אמנם הרבה פעמים זה מגיע מיראת ה', שככל שערך הדבר גדול יותר האדם נוטה לחשוש ופחות להסתמך גם על עצמו.

אבל בדר"כ גם הרבנים שחוששים יותר, הם מפחדים (מיראת ה') לומר את ההיתר, אבל הם לא שוללים את ההיתר, אלא מפחדים לסמוך עליו. (וכן הגרי"ז לא אסר כ"מ שהחמיר בו, אלא חשש, והרי"ז מידת חסידות).

וכו"ע מודו שהשי"ת נתן התורה על דעת החכמים כפי הבנתם, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וזהו עיקר הדין. ובדר"כ כאשר אין מנוס אחר הרבה יותר מקילים.
ולדוגמא שמעתי על הקה"י שהיה מיראי הוראה, אבל עכ"ז כאשר פעם נזקק להקל בחמורות הורה להקל ללא כל חשש.
וכן הגרי"ש, בדר"כ הוא נוטה לצד החומרא מתוך חשש ולא מתוך הכרעה מוחלטת, אבל במקומות שבאמת צריך הכרעה, (כמו בעניני אישות) הוא מורה כשורת הדין.

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ו' פברואר 05, 2016 12:27 pm

דברים נכוחים.

יאיר1 · הודעהעל ידי **יאיר1** » ש' פברואר 06, 2016 9:14 pm

רק עתה שבתי לכאן, וממילא כבר השיבו על הצ"ע.
ואכן הוא דן ששואבים כשר מן התורה לחלק מן הראשונים, ובריכה מן הסתם ודאי נחשב לדבר קבוע, לא פחות ממקווה. ונכון שיש לדון בתלוש ולבסוף חיברו, אבל זה יותר נ"מ באמבטיה וכדו', בבריכה לא מציאותי שהיא תיבנה תלושה ואחר כך תחובר.

ועוד משהו דכתב שם, שכיון שאמרו שבן נדה יש לו מידות רעות, וזה שלפנינו יש לו מידות טובות, אמנם אין מכך הוכחה, אבל כיון שאין גם ודאות שהוא בן הנדה, יש לתלות שאינו בן הנדה. כמובן, אם יש במה לתלות.

לעומקו של דבר

אבא יודן כתב:
לעומקו של דבר כתב:(והאמת שעל זמרא דמנא יש הרבה להאריך וכו' שעיקר ההיתר שנוהגין מפוקפק כידוע. ומידי שנה בשנה אני נוהג בספיה"ע לפקפק במה שהחמירו שלא לשמוע מוזיקה מ"ט' יום, ואחר בירור מתברר לי שגם כל השנה זה הרבה יותר אסור ממותר... ואומרים שהקילו מפני חולשת הדור שהכל חלשי הנפש. אגב אני נזכר שהקלויזנבורגר החמיר בזה ומחה במנהג)

דורשי רשומות כבר שחקו על זה "האם לפני שמשתדכים שואלים זה לקבל זה אם נשמע שם מוזיקה? לאמור העצבים זה לא ככה ככה..."

בד"כ שני הצדדים שומעים ולכן אין טעם לשאול...

שמואל בארג

אוסר לאכול בשר תרנגול הודו באמריקא ביום הנקרא טענקס גיווינג, והבאר משה מתירו.

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ה' יוני 22, 2017 6:10 pm

אסור להאריך שעון שבת אם זה יכבה לשעה מאוחרת משום גרם כיבוי.
(בלא"ה אוסר מטעם מוקצה גם אם זה ידלק לכל השבת ודבריו לא מובנים)

אליהו.ב · הודעהעל ידי **אליהו.ב** » ו' יוני 23, 2017 11:52 am

אחרי הכל לא הפסיקה בטהרה ולא מנתה ז' נקיים ??

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ו' יוני 23, 2017 6:41 pm

יאיר1 כתב:למעשה הקל מסברא אחרת, דמי ייאמר דהא בן הנדה, ואפשר שאימו הלכה לים או לבריכה, וחישבן בזה כמה עניינים.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז ‏

יט. אם יש מעלה למנוע מלישא בן או בת שנולדו מן הנדה והם יראי שמים ובעלי מידות טובות ‏
בבן ובת שנולדו מן הנדה שמותרין מדינא אפילו לכהונה, ומה שאיתא בש"ע אה"ע סימן ד' סעיף י"ג שהוא פגום, איתא בבית ‏שמואל ס"ק ט"ו בשם הדרכי משה, שאין זה מצד איסור אלא שראוי להתרחק מהם. ומטעם זה כתב דאין שום צורך להמתין ג' ‏חדשים כשנזדמן שטעתה ולא טבלה כראוי, דלא כהט"ז יו"ד סימן קצ"ו ס"ק י"א, וכן כתב בנקה"כ שם והוא פשוט. ואדרבה תמוה ‏שיטת הט"ז שמצריך בשביל זה להמתין ג' חדשים, דודאי הא מודה דאין בזה שום איסור ממש. ואולי כוונת הט"ז הוא כדי שלא ‏יצטרך לגלות כשמשדכין לו איזה אשה שהוא נולד מאשה שנתעברה בנדותה, ולא יהיה טענה שאם היתה יודעת לא היתה ‏מתקדשת לו כשהוא בן הנדה, וכשהיא בת הנדה לא היה מקדשה. עכ"פ לכו"ע זה שהוא פגום אינו לפוסלה ולאוסרה ממש, אלא ‏לעצה טובה להתרחקות בעלמא כשאפשר לו ליקח אשה שנתעברה בהיתר. ‏

ומאחר שליכא איסורא כלל אלא עצה טובה להתרחקות, שהוא מזה שהבנים שנולדו מהנדה הם בעלי מדות רעות, כמו עזי פנים ‏וכדומה, דאיתא במס' כלה והביאו הגר"א בס"ק ל' (עז פנים רבי יהושע אומר בן הנדה). א"כ יש לנו סימן שאלו בנים ובנות שהם ‏בעלי מדות טובות ואין להם עזות הרי אינם בני ובנות נדה. אבל ודאי הם רק בחשיבות סימנים, ואין זה ודאי ממש, ולא היו ‏סומכין ע"ז אם היה אסור בן הנדה אפילו מדרבנן, וכ"ש אם מדאורייתא לקהל או לכהונה לא היה שייך להתיר בשביל זה. אבל ‏כיוון שליכא שום איסור אלא מעלה בעלמא, יש לסמוך על הסימנים אלו ולומר שאינו בן ובת נדה. ואף שידוע שלא הלכה למקוה ‏לטבול, הא אפשר שכשהלכה לרחוץ בים או בבריכות הגדולות העשויות בבתי מלון ובפונדקאות הגדולות - שלרובן אין בהן פסול ‏דאורייתא - והיתה טבילתן כשרה מן התורה, ששוב אינה בחשיבות נדה לעניין בניה. וטבילת נדה לבעלה חולין היא, ונטהרה ‏בלא כוונה, כמפורש בחולין דף ל"א ע"א,. ואף שהיתה לבושה בהבגד שלובשות הנשים בעת שרוחצות בים ובבריכות, נכנסות שם ‏המים, ועולה לה הטבילה. והיה ידוע לשמים שהוא בזמן שראויה לטבול מנדתה, ואז כשעדיין היתה טהורה נתעברה מבעלה. ‏ונמצא שאלו שהם יראים ושלמים, אף שהם בני ובנות נשי שלא שמרו הלכות נדה, וגם הם בעלי מדות טובות מתנהגים בדרך ארץ ‏כראוי, אין לעכב מלהתחתן עמהם אף מצד המעלה.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ו' יוני 23, 2017 6:46 pm

אליהו.ב כתב:אחרי הכל, הרי לא הפסיקה בטהרה ולא מנתה ז' נקיים??

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן יד

ואף אם נימא דספירת ז' נקיים בעינן ספורים לפנינו ולא סגי במה שפסקה דמיה ז' ימים עיין בחו"ד סימן קצ"ו סק"ג, מ"מ זהו רק כשהיתה זבה בראיית ג' ימים בי"א יום ובזה"ז מונין לעולם ז' ימים נקיים אבל הרוב אינן זבות ונטהרה מדין התורה תיכף כשפסקה לראות ועברו ז' ימים מתחלת ראייתה שטהרה זו אינה צריכה ידיעה כהא דספורים לפנינו שלכן במה שהיה גלוי כלפי שמיא שפסקה מלראות נטהרה בטבילה מן התורה ששוב ליכא שום פגם על הבת שלכן יש לסמוך אסימנים כדלעיל (ראה שם לעיל: "דחז"ל נתנו במס' כלה סימנים לבן הנדה... איכא סימן לבן הנדה שהוא מקולקל")

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ש' יוני 24, 2017 10:59 pm

ראיתי היום בישיב משה (י"ל ע"י נכדו של הגרמ"פ מיומנו), מחמיר שם לעניין קידושין שנעשו ע"י רב מפוקפק ועדים מפוקפקים שמא היו בקהל עדים כשרים. ויש לדון לפו"ר שלא כיוונו להעיד, ואולי גם היה יחוד עדים וצ"ע.

שלמה בן חיים

אני חוזר על הנאמר למעלה, אך כיון שהשיבו על הדברים בטעות אכתוב שוב:
כל המפורסם כביכול כי האגרות משה היה 'מיקל', אינו נכון. כידוע מרן זצ"ל התבטא פעם על עצמו שלעולם לא היקל, קולא זה שמצדדים להקל כשיש מקום להחמיר, והיינו במקום שעיקר הדין לחומרא אלא שמצרפים שיטות וכדומה בכדי להקל. הוא לא צירף שיטות בכדי להקל, אלא רק כשיצא לו בסוגיא מותר פסק שמותר, וכשיצא לו להחמיר החמיר. ובכן הספר אגרות משה מלא בחומרות ולאו דווקא בקולות. וכמעט אין ספר שו"ת כהאגרות משה שלא נמצא בו כמעט צירופי שיטות להקל, אלא שפעמים שיטתו יצאה להקל בדברים שהחומרא ידועה, אך כמו כן יש מקומות שהקולא ידוע והוא החמיר, אך מה לעשות שדרך העולם לילך אחר הקולות ולא אחר החומרות. גם הקולות שלו שלפעמים מפורסמות יותר ממה שהיקל באמת. אין כמעט באגרות משה נסיון להקל בגלל שכך נהגו העולם וכל מיני דברים כאלו שמצויים אצל הפוסקים המקילים. יש באגרות משה הרבה חומרות כמעט בכל נושא אין העת בידי כעת לכתוב דוגמאות לכך, אך אי"ה כשיתפנה לי איזה זמן אעשה רשימה של חומרות שיש באגרות משה. נכון מה שכתבו לעיל שענין החומרא והקולא יכול להיות גם איזה נטייה טבעית, אך ממש לא אצל האגרות משה. אלא אצל אחרים אצל מרן זצ"ל לא מוצאים בשום מקום רצון להקל.
ואגב לפותח האשכול, לא מומלץ ללמוד אגרות משה בשכבך במטתך, אגרות משה הוא ספר שצריך לעיין בו בעיון רב.

ממרומי היער · הודעהעל ידי **ממרומי היער** » א' יוני 25, 2017 2:15 am

בעניין תפילה בציבור, אע"פ שהלשון בשו"ע הוא 'ישתדל' מ"מ כתב האגרות משה שזה דין וחיוב גמור.

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » א' יוני 25, 2017 10:18 am

שלמה בן חיים כתב:אני חוזר על הנאמר למעלה, אך כיון שהשיבו על הדברים בטעות אכתוב שוב:
כל המפורסם כביכול כי האגרות משה היה 'מיקל', אינו נכון. כידוע מרן זצ"ל התבטא פעם על עצמו שלעולם לא היקל, קולא זה שמצדדים להקל כשיש מקום להחמיר, והיינו במקום שעיקר הדין לחומרא אלא שמצרפים שיטות וכדומה בכדי להקל. הוא לא צירף שיטות בכדי להקל, אלא רק כשיצא לו בסוגיא מותר פסק שמותר, וכשיצא לו להחמיר החמיר. ובכן הספר אגרות משה מלא בחומרות ולאו דווקא בקולות. וכמעט אין ספר שו"ת כהאגרות משה שלא נמצא בו כמעט צירופי שיטות להקל, אלא שפעמים שיטתו יצאה להקל בדברים שהחומרא ידועה, אך כמו כן יש מקומות שהקולא ידוע והוא החמיר, אך מה לעשות שדרך העולם לילך אחר הקולות ולא אחר החומרות. גם הקולות שלו שלפעמים מפורסמות יותר ממה שהיקל באמת. אין כמעט באגרות משה נסיון להקל בגלל שכך נהגו העולם וכל מיני דברים כאלו שמצויים אצל הפוסקים המקילים. יש באגרות משה הרבה חומרות כמעט בכל נושא אין העת בידי כעת לכתוב דוגמאות לכך, אך אי"ה כשיתפנה לי איזה זמן אעשה רשימה של חומרות שיש באגרות משה. נכון מה שכתבו לעיל שענין החומרא והקולא יכול להיות גם איזה נטייה טבעית, אך ממש לא אצל האגרות משה. אלא אצל אחרים אצל מרן זצ"ל לא מוצאים בשום מקום רצון להקל.
ואגב לפותח האשכול, לא מומלץ ללמוד אגרות משה בשכבך במטתך, אגרות משה הוא ספר שצריך לעיין בו בעיון רב.

אז רבי משה אמר על עצמו שהוא לא מיקל והרב מבריסק אמר על עצמו שהוא לא מחמיר...נו, זאהל זיין.

ברור שהוא התחשב במנהג העולם וליישבם תעשה חיפוש "מנהג העולם" אצלו ואצל החזו"א. ((כדרכו של הערוך השולחן שראה בו דמות פוסק יותר מהמשנה ברורה כידוע.).

זה נשמע שאתה כאילו צריך "להתנצל" שלא היה מקיל, ולא היא, יש פוסקים שנוטים להחמיר ויש פוסקים שנוטים להקל (וכח דהיתרא עדיף כפירש רש"י ולא כשמבינים המון עם)
גם אצל מהרש"ם מבארזן יש חומרות אבל ברור שהיה מקיל.

אתה מתכוון צירופי שיטות של אחרונים? לא תמצא כי לא כל כך התחשב בהם ובזה אתה צודק שהלך ישר לסוגיא אבל גם צירופים של ראשונים להקל לא תמצא אצלו? לא בטוח.

שלמה בן חיים

החיפוש מנהג העולם העלה סך הכל 16 תוצאות, זה מעט מאד ביחס לתשובות האחרונים. ובאמת אין לי צורך בחיפוש זה. אני לומד הרבה מאד בתורתו של ר' משה, הבריסקער רוב היה מחמיר, ר' משה לא היה מיקל, ולא אינני מרגיש צורך להתנצל על דרכו של ר' משה, אלא שיש פשוט חיסרון ידיעה במהות הפסק של ר' משה. זה הכל. היה לר' משה המון חומרות יש לי בראשי רשימה אך אינני רוצה לפלוט סתם בלי בדיקה בלי נדר אשוב לזה ואעשה פה רשימה של חומרות של ר' משה.
דבר אחד נכון ר' משה חלק פעמים רבות על גדולי האחרונים ופעמים זה יצא גם לקולא. ולכן יש לו שם של מיקל.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר