אשכול דעות יחידאיות ו/או מיוחדות בהלכה

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ב' ינואר 25, 2016 1:00 am

דעת הרז"ה (בסלע המחלוקת) שלכתחילה בשבעה נקיים לא צריך בדיקות בכל יום.
ואולי גם דעת הרמב"ם כמותו שלא הזכיר שום דבר לכתחילה.
וצריך ביאור למה הפוסקים השמיטו שיטתו.

עתניאל בן קנז

חכם באשי כתב:
עיק כתב:שיטה יחידאית - למיטב ידיעתי - בעניין שאינו הלכתי אנו מוצאים בפירוש התשב"ץ על אבות (ב יד), שהאגדתות התמוהות בש"ס הן מילי דבדיחותא כדי להחליף כח בעת הלימוד.

לא מדוייק. יש לו כמה חברים. עי' אלפא ביתא תנייתא, עמ' 402 ואילך.

מי מעלה?

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ב' ינואר 25, 2016 7:14 am

שבח כהנוביץ כתב:שיטה יחידאית של רבי צדוק הכהן שלנחמיה היה דין מלך לגבי קידוש החומה כמובא בקובץ הרצ"ב

כ"ה גם במשך חכמה פר' תרומה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' ינואר 25, 2016 7:49 pm

עושה חדשות כתב:
איש_ספר כתב:דעת הריטב"א שכתיבת פרשיות תפילין שבס"ת אולי צריכה כסדרן.

היכן?

שו"ת הריטב"א סי' קמב: קרוב אני לומר.
והובא באנצ"ת ערך כתיבת סת"ם כסדרן ציון 45.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' ינואר 25, 2016 8:58 pm

הזכירו לעיל את היראים כבעל שי' יחידאיות, וכן את הראב"ן, והזכרתי לעיל את סוג' חענ"ן המלאה בשי' כאלו.

הנה היראים בסי' מח דן על חתיכה נעשית נבילה בשאר איסורים (דהיינו מלבד בשר בחלב), וכתב שם מס' חידושים נפלאים.
א, אין חענ"ן בחצי חתיכה אלא דוקא בחתיכה שלימה. (והו"ד בתוס' בחולין פג"ה).
ב, אין חענ"ן בתרומה כיון שהיא מותרת לכהנים ואסורה רק לזרים. (ולכאו' ה"ה בקונם וכד' בכל איסור המותר לאחרים).
ג, אין חענ"ן בתערובת של מין בשאינו מינו אלא דוקא כשהאיסור נתערב במינו.
ונימוקיו של היראים בכל החידושים הללו עימו, כי חענ"ן בשאר איסורים זה רק גזירה אטו נבילה, עי"ש.

הראב"ן בסי' שיא יצא לחדש עוד, (יש"כ להרב בברכה המשולשת שהעמידני על כך במאמר שצירף לעיל באשכול זה), דיש חענ"ן בבב"ח ולא בשאר איסורים, אכן כשהאיסור מעולם לא נפרד מן ההיתר, כחלב שלא נוקר ודם שלא פירש ע"י מליחה, אמרי' חענ"ן בכל האיסורים. (אבל לא זכיתי להבין בתו"ד מה שהסביר את זה עם הדין של חלב מפעפע וכו', שמא יאציל עלי הרב מברכתו המשולשת).

ספרים וועלט

דעת התוס' רי"ד שלנתינת גט מספיק הנחה אפילו במקום הפקר, כל שזו על פי צוויה של האשה.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' ינואר 26, 2016 9:52 pm

או"ז הל' בב"ח סי' תנט -

הלכך הכי קיי"ל דבשר חי' ועוף לא אסירי בחלב אלא מדרבנן. הלכך הא דתנן לקמן טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנותן טעם באותה חתיכה אסורה דבעינן שיהי' ששים בחתיכה היינו דוקא בבשר בהמה. אבל טיפת חלב שנפלה על חתיכת חיה ועוף לא בעינן שיהא ששים בחתיכה אלא ברוב בעלמ' בטילה. והא נמי דתנן שלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו ה"מ בשר בהמה בחלב אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא.

והובא בהג"א פ' כל הבשר סי' ג.

והב"י הביאו בסי' צב (בשיבוש לשון מועט, לכאו'), ולא העיר בזה כלום. ז"ל

כתוב בהגהות אשיר"י בפרק כ"ה (סי' ג) דהא דאמרינן דטיפת חלב שנפלה בחתיכה שאם נתנה טעם בחתיכה צריך ששים כנגד החתיכה היינו דוקא בבשר בהמה אבל אם נפלה על בשר חיה ועוף כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא בעינן שיהא ששים בחתיכה אלא ברוב בעלמא בטלה והא דתנן נמי בשילהי ע"ז (עד.) דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בעל הלכות גדולות (סי' טז הי"ט לה ע"ד) מאור זרוע (ח"א סי' תנט) עכ"ל.

וכ"ז צ"ע, אטו אין דין טכ"ע באיסורים דרבנן. ואמנם בהעתקה בב"י משמע דהנידון הוא לענין חענ"ן, דהיינו לאסור כנגד כל החתיכה, ובזה כבר דנו הפוס' דאולי אין חענ"ן על איסורים דרבנן. אבל באו"ז והג"א להדיא מבו' דהנידון הוא על הנפילה הראשונה, דסגי ברוב בעלמא. וכן נקט הרעק"א בחי', והק' על כך דכיון דביארו התוס' בע"ז דאין ביטול ברוב בבב"ח מדהוי היתר בהיתר, והא דמתירי' בששים משום דל"ה בדרך בישול, א"כ אין לחלק בזה בין בשר בהמה לבשר עוף.

גם מה שהק' האו"ז על עצמו מהא דאמרי' בב"ח במשהו, ותי' דלא איירי בבשר עוף, צע"ג הרי שם הנידון משום דבר שבמנין דלא בטיל כמבו' ברש"י שם וכן פי' האו"ז עצמו בסי' רפד.

וצע"ג.

---

שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.

עושה חדשות

עיק כתב:
מלך שלם כתב:ב. חתיכה נעשה נבילה היינו דין שכל החלק הבלוע נחשב כחתיכה דאיסורא ולא רק השיעור האסור שנבלע. לכל הראשונים הוא מדרבנן מלבד בשר וחלב דעצם התערובת הויא איסור וילפי' לנבילה. מלבד דעת מהרי"ק דבכולהו הוי דאורייתא.

כמדומה שאינו יחידאה, שהרי רעק"א בהגהתו לש"ך סימן צב ס"ק יב מדייק מתוס' שחתיכה נעשית נבילה גם בשאר איסורים מדאורייתא.

להוסיף, דאמנם האחרו' (כמו החת"ס והפליתי) דנו לדחות קצת את הראיה מתוס' הנ"ל, אבל להדיא בס' התרומה סי' נב כתב כד' התוס' והוסיף לומר דאם חענ"ן בשאר איסורים דרבנן אז אינו כן, והיינו דלדבריו התוס' נקטו דהוי דאו' גם בשאר איסורים.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454 והביא השי' דבשר עוף בחלב בטל ברוב ולא בעי ששים.
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.

התחלתי לחפש.
דרשות מהר"ח או"ז סי' לח.
האגור אלף רסח.
וע"ע שו"ת באר שבע סי' יט. (ז"ל - ואין להקשות על הא"ז וסייעתו היאך אפשר לומר דבשר עוף בחלב סגי ברובא בעלמא וכי פליג הוא על הגמרא שהיא מלאה על כל גדותיה שאפילו איסורי דרבנן צריכין דוקא ס' וכו', עי"ש).

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ד' ינואר 27, 2016 12:19 am

רציני כתב:דעת הרז"ה (בסלע המחלוקת) שלכתחילה בשבעה נקיים לא צריך בדיקות בכל יום.
ואולי גם דעת הרמב"ם כמותו שלא הזכיר שום דבר לכתחילה.
וצריך ביאור למה הפוסקים השמיטו שיטתו.

ועכשיו ראיתי שהסדרי טהרה מביאו וכותב דבטלה דעתו כנגד כל הפוסקים

עדיאל ברויאר

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454 והביא השי' דבשר עוף בחלב בטל ברוב ולא בעי ששים.
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.

התחלתי לחפש.
דרשות מהר"ח או"ז סי' לח.
האגור אלף רסח.
וע"ע שו"ת באר שבע סי' יט. (ז"ל - ואין להקשות על הא"ז וסייעתו היאך אפשר לומר דבשר עוף בחלב סגי ברובא בעלמא וכי פליג הוא על הגמרא שהיא מלאה על כל גדותיה שאפילו איסורי דרבנן צריכין דוקא ס' וכו', עי"ש).

רשום אצלי כך:
המעשה עם ההיתר של רבינו שמחה הובא באו"ז (ח"ד ע"ז סי' רעא. דבריו נעתקו בגיליון שע"ד כת"י פריז ס' 24835,19ב; הגהות שע"ד דפ' קושטא סי' צג [=סי' פה בשע"ד השלם] דף מא ע"ב - מב ע"א; גיליון סמ"ק מצוריך כת"י בימ"ל ני"ו***,145א בשם הג' מיימ'. האו"ז אזיל לשיטתיה בח"א הל' גיד הנשה סי' תנה. ועי' גם בח"א סי' ריג, סי' תנט, [הוב"ד בהגה"א חולין פ"ח סי' ג] סי' תעד וסי' תשס), והובא גם בדרשות מהר"ח או"ז (סי' ב וסי' כה. ופסק כן בעצמו גם בסי' לח, ובעוד מקומות. ועי' גם בשו"ת מהר"ח או"ז סי' כט [שם הביא משהו בשם ר' שמואל ב"ר אהרן. וכן בכת"י פרנק' של שו"ת מהר"ח או"ז] ובתשובות החדשות סי' ז), ובתשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת (סי' ל' עמ' 62). ובאגור (סי' אלף רסז) העתיק מלשון ההגהות מיימוניות פט"ו מהל' מאכ"א אות כ, וציין שהמעשה בא לפני ר' שמשון (ומן הסתם הוא שיבוש). והובא גם בשבה"ל דין קנוח סי' לא עמ' קי-קיא, ובגן שערי או"ה (סי' לח. טרם נדפס). ובאמרכל. או"ה לר' אביגדור כץ סי' ט (וכן בכת"י וטיקן 45, 92ב. יש לבדוק אם נדפס משם, ראה שברי לוחות עמ' 179 הע' 115). ויעוי' בדעת היראים סי' שיב בהגדרה מה אסור מדרבנן ומה מדאורייתא, נסיובי דחלבא, מי חלב וכו'. ותשובות ופסקים הועתק המעשה כתגובה לדבריו. ועי' גם במרדכי חולין פ"א סי' תקצ; ושם פ"ז סוס"י תרעא ובחידושי אנשי השם; ובאו"ה כלל מג סי' ו.
הריצב"א מוזכר בדברי מהר"ח או"ז בשו"ת.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' ינואר 27, 2016 9:16 pm

עדיאל ברויאר כתב:
עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:שו"ר שקדמני ר' עדיאל לעיל - viewtopic.php?f=7&t=24208#p242454 והביא השי' דבשר עוף בחלב בטל ברוב ולא בעי ששים.
אמנם אשמח לקבל הפניה מדוייקת יותר לרבינו שמחה ריצב"א מהר"ח או"ז ושבה"ל ועוד, והאם כ"כ להדיא על עוד איסורים דרבנן מלבד בשר עוף בחלב.

התחלתי לחפש.
דרשות מהר"ח או"ז סי' לח.
האגור אלף רסח.
וע"ע שו"ת באר שבע סי' יט. (ז"ל - ואין להקשות על הא"ז וסייעתו היאך אפשר לומר דבשר עוף בחלב סגי ברובא בעלמא וכי פליג הוא על הגמרא שהיא מלאה על כל גדותיה שאפילו איסורי דרבנן צריכין דוקא ס' וכו', עי"ש).

רשום אצלי כך:
המעשה עם ההיתר של רבינו שמחה הובא באו"ז (ח"ד ע"ז סי' רעא. דבריו נעתקו בגיליון שע"ד כת"י פריז ס' 24835,19ב; הגהות שע"ד דפ' קושטא סי' צג [=סי' פה בשע"ד השלם] דף מא ע"ב - מב ע"א; גיליון סמ"ק מצוריך כת"י בימ"ל ני"ו***,145א בשם הג' מיימ'. האו"ז אזיל לשיטתיה בח"א הל' גיד הנשה סי' תנה. ועי' גם בח"א סי' ריג, סי' תנט, [הוב"ד בהגה"א חולין פ"ח סי' ג] סי' תעד וסי' תשס), והובא גם בדרשות מהר"ח או"ז (סי' ב וסי' כה. ופסק כן בעצמו גם בסי' לח, ובעוד מקומות. ועי' גם בשו"ת מהר"ח או"ז סי' כט [שם הביא משהו בשם ר' שמואל ב"ר אהרן. וכן בכת"י פרנק' של שו"ת מהר"ח או"ז] ובתשובות החדשות סי' ז), ובתשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת (סי' ל' עמ' 62). ובאגור (סי' אלף רסז) העתיק מלשון ההגהות מיימוניות פט"ו מהל' מאכ"א אות כ, וציין שהמעשה בא לפני ר' שמשון (ומן הסתם הוא שיבוש). והובא גם בשבה"ל דין קנוח סי' לא עמ' קי-קיא, ובגן שערי או"ה (סי' לח. טרם נדפס). ובאמרכל. או"ה לר' אביגדור כץ סי' ט (וכן בכת"י וטיקן 45, 92ב. יש לבדוק אם נדפס משם, ראה שברי לוחות עמ' 179 הע' 115). ויעוי' בדעת היראים סי' שיב בהגדרה מה אסור מדרבנן ומה מדאורייתא, נסיובי דחלבא, מי חלב וכו'. ותשובות ופסקים הועתק המעשה כתגובה לדבריו. ועי' גם במרדכי חולין פ"א סי' תקצ; ושם פ"ז סוס"י תרעא ובחידושי אנשי השם; ובאו"ה כלל מג סי' ו.
הריצב"א מוזכר בדברי מהר"ח או"ז בשו"ת.

ישר כח!!!

ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.

עדיאל ברויאר

עושה חדשות כתב:ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.

האם לא יותר פשוט לומר שהראשונים הנ"ל לא ס"ל כסברת התוס' והרא"ש? (וצריך למצוא ביאור אחר לשיטתם)

עושה חדשות

סעדיה כתב:
איש_ספר כתב:
עושה חדשות כתב:שי' רבינו אליהו שצריך לקשור את התפילין כל יום ולא להניחם קשורים.
ואגב, הרעק"א בדו"ח החדש בחולין ד"ט הוכיח דאף לדבריו הוי למצוה מדאו' אבל לא לעיכובא.
ולדעתי זה שייך למש"כ במקו"א בשם ערוגת הבושם - viewtopic.php?f=31&t=24061

ראיתי פעם דרך העברה לפני עשרים שנה בערך, באיזה ספר, אולי של ר' צבי (בהגרא"א) קפלן, שהיתה עיירה בליטא שהרב שם הסיק שהלכה כרבינו אליהו וכך נהגו שם. ומאז לא הצלחתי להזכר היכן ראיתי דבר משונה זה הנראה כדמיון (שלי...).

אתה מתכוין למה שכתוב ב'על גדות ים התלמוד' עמ' 240 למטה?

אם כבר סיפורים על שיטת רבינו אליהו בקשירת תפילין... סיפור נפלא מסה"ד, העתקתיו מס' דף על הדף -

ועיין סדר הדורות (שנת ד"א תתקל) מעשה נפלא בויכוח שהיה לרבינו אליהו ור"ת עם משה רבינו ע"ה וזה לשונו: שאל הר"ר יעקב אל הנביא (עיין שם דאולי הוא רבינו שמואל אבי רבינו יהודה החסיד שחיבר ס' החסדים, שהי' מכונה ר' שמואל הנביא), וא"ל אדוני תשאל אל מהר"ר אליהו מפריש ואל ר"ת האיך קושרין קשר של תפלין, אם צריך לקשרו בכל יום או די בהידוק, או אם צריך הידוק או קשירה, והנביא קרב מיד לפניהם את מט"ט, וכך אמר לו מט"ט מט"ט רד בכאן לפנינו. והשיב לו מט"ט מה תרצה, לא ארד כי משה לפניך ויראתי לילך. אבל שאל מה שתרצה ואשיב לך. והנביא כעס וא"ל פעם שנית רד ותביא עמך הר"ר אליהו מפריש ורבנו תם. א"ל ר' אליהו אינו יכול לירד כי הוא מקריב קרבנו לפני הקדוש ברוך הוא. א"ל הנביא מ"מ ירד כי אנו צריכין לתלמודו. א"ל מט"ט אם ירד, שכינה תרד עמו. אמרו כל הרבנים אינו מן הראוי להטריח לשכינה. השיב רבינו יעקב תשאל את מרע"ה שהוא בכאן, וכן עשה הנביא ושאל ממנו האיך קושרין קשר של תפלין, א"ל מרע"ה אין אתם קושרין כדת, כי הקשירה לא בשל יד הוא אלא בשל ראש, וקושרין כל יום. וירד רבינו תם כארי ואמר משה טעית, כי הקשר א"צ כל יום אלא הידוק, ולא בשל ראש היא אלא בשל יד, דכתיב וקשרתם לאות על ידיך. ענה משה ברוב ענוותנותו, אני אומר למצוה צריך קשירה כל יום ולא לעכב. השיב ר"ת וכי איזה מצוה היא לא לעכב אלא למצוה. א"ל משה הואיל ואמרת כן דע לך שטעית, כי חובה היא לקשרו בכל יום, והקשירה צ"ל בשל ראש בדל"ת, וראיה אביא לך מתורתי שנתתי לך ומן הפסוק שהבאת, וקשרתם לאות על ידיך הרי שסמך אות אצל וקשרתם לומר שאתה צריך לקשור אותם שהם לאות והיינו של ראש. א"ל רבינו תם והא כתיב אחריו והיו לטוטפות בין עיניך, מכלל שאינו מדבר למעלה בשל ראש. א"ל מרע"ה אפרש לך מדרש הפסוק, וקשרתם לאות, אותם של ראש שהם לאות, צריכין קשירה והא דסמך על ידך אחריו, לומר מתי וקשרתם בזמן שהוא על ידך. והדר כתיב והיו לטוטפות בין עיניך לגזירה שוה מקימה כו'. וע"ש עוד בהמשך שכתב וקבלתי מתלמידי הגאון ר' ליאון דמוריאל ומג' זקני הדור, ואמרו שקבלה אצלם מזקניהם, שכן הי' המעשה, בהיות ר"ת ורבינו אפרים הגדול ב"ר יצחק מרגנשבורק כו' והיו מפלפלים על קשר תפלין, כי ר' אפרים אמר שצריך לקשרם בכל יום שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ור"ת אמר שלא יש חוב לעשותו בכל יום. וכן פלפלו הרבה, עד שחרה אפו של ר"ת ויעמוד על רגליו ויקרא בקול גדול, ויאמר מרע"ה רד, וכן צעק ג"פ, עד שירד מרע"ה בישיבה, ויאמר לו ר"ת אני אומר שאין לקשור קשר של תפלין בכל יום ושלא צוית זה בתורה שקבלת מהקב"ה, והודה מרע"ה לדבריו וילך לו. ע"כ. והדברים הם נפלאים הפלא ופלא.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ה' ינואר 28, 2016 12:32 pm

עושה חדשות כתב:מ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.

נר' דכונתך עפי"ד הרמב"ם דבב"ח דרבנן מותר בבישול ובהנאה, וא"כ י"ל דאין בו אלא איסורא דרבנן דצונן בצונן (עי' ספר שיעורי הרב סי' נ"א),
ועי' בספר שחיטת חולין (חולין קי"א: דף קנ"ב מדפי הספר במהדורא שבאוצר) דבצונן בצונן ל"ש דברי התוס' והרא"ש.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ה' ינואר 28, 2016 12:35 pm

עדיאל ברויאר כתב:
עושה חדשות כתב:ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.

האם לא יותר פשוט לומר שהראשונים הנ"ל לא ס"ל כסברת התוס' והרא"ש? (וצריך למצוא ביאור אחר לשיטתם)

אלא כדברי האגודה נדה סי' ל"ו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' ינואר 31, 2016 1:20 am

עדיאל ברויאר כתב:
איש_ספר כתב:אם כבר הזכירו את היראים הוא מלא שיטות יחידאות: למשל: ... יש אפיה אחר בישול כידוע...

א. עצם ההגדרה של היראים כמלא בשיטות יחדאיות אכן נכונה (לא שצריך לראייה נוספת, ובכ"ז אציין - הרב אליהו שטרית מביא בספר "רבנו" שגם הרב עובדיה זצ"ל אמר כן על היראים).
ב. דווקא באפייה אחר בישול היראים איננו דעת יחיד כלל ועיקר, וכך רשמתי לעצמי בעבר במחלוקת הידועה הזאת בינו ובין הראבי"ה:
היראים וסיעתו (כן נראה שפסקו סמ"ג לאוין סה, סמ"ק מצוה רפב ושבלי הלקט סי' פו, ואף בהגמ"י הל' שבת פ"ט ה"ג אות א' הביא דעת היראים מבלי להזכיר חולק, וכן בטור או"ח סי' שיח. וכן פסק באהל מועד דרך ג' נתיב ט)
הראבי"ה וסיעתו (שו"ת מהר"ח או"ז סי' קפט. וכן נראה מהמרדכי שבת פ"ג סי' שב, ומהאגודה שבת פ"ג אות נד).
מן הסתם יש בזה עוד מקורות, ובשעתו הסתפקתי בזה כדי להיווכח שאין בזה דעת יחיד לשום כיוון.

ז"ל רבי אלעזר מטרשקון -

אמנם הרב בעל ספר היראים ז"ל מפרש לה אפילו על גבי האור כדכתיבנא לעיל וכדאי הוא לסמור עליו שהוא היה מחמיר באסורי שבת יותר מכל הרבנים ז"ל.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' ינואר 31, 2016 1:25 am

סעדיה כתב:
עדיאל ברויאר כתב:
עושה חדשות כתב:ומ"מ לגבי בשר עוף בחלב יש בזה יותר חידוש משאר איסורים דרבנן, כי הרי כ' התוס' והרא"ש וכו' דל"ש ביטול ברוב של בב"ח כיון דתרוויהו הוי מין היתר ונאסרה התערובת, והא דבששים מותר משום דאי"ז דרך בישול. וא"כ מה שייך ביטול ברוב גבי בשר עוף בחלב, והרי עד ששים הוי דרך בישול. (וכה"ק הגרעק"א). ומבו' א"כ חילוק בין גדר האיסור מדרבנן בבשר עוף לאיסור מדאו' בבשר בהמה.

האם לא יותר פשוט לומר שהראשונים הנ"ל לא ס"ל כסברת התוס' והרא"ש? (וצריך למצוא ביאור אחר לשיטתם)

אלא כדברי האגודה נדה סי' ל"ו.

ז"ל -

בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לכותי. דווקא אבד אבל אם היה ניכר מותר למכור לכותי. פר"י הא דאינו בטל ברוב כדפריך בסוף תמורה [ל"ד ע"א] גבי שער נזיר ומשני התם דארג בה צפרת' (צורת צפור) דחשיב ולא בטל. ויש לומר משום דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאיסור מעורב בהית' אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרים על ידי תערובת כך איסור מועט כמו המרובה. ולא תיקשי מבשר בחלב דהתם נמי לא מבטלינן דבר שהוא בעין אלא דבר שאינו בעין אבל הכא החוט הוא קיים ועל כן אין לבטלו עיין סוף מסכת ע"ז [ס"ה ע"ב].

ואולי כוונתו כמש"כ המאירי בפסחים מ: ז"ל -

ובתוספות שאלו בדין זה למה אינו בטל ותירצו בה מפני שאין ביטול אלא באיסור המתערב בהיתר אבל מה שזה היתר בפני עצמו וזה היתר בפני עצמו ועיקר איסורן הוא בתערובתן אינו בטל ואף על פי שבשר בחלב כן ואף על פי כן יש לו ביטול איסורי מאכלות שאני שאין איסורן אלא מפני הטעם וכל שאין בו טעם ראוי ליבטל

גם זו לטובה

לומד_בישיבה כתב:שיטת רבינו יונה לא תרדה בו בפרך דעת יחיד הוא כך טוען הגרי"ד סולוביצי'ק ז"ל ומביא בשם הגרי"ז ז"ל שכך הוא במכילתא להדיא שלא כרבינו יונה ועיין קובץ מצורף וידוע מה שכותב החפץ חיים בהקדמה אם לסמוך על רבינו יונה בהלכה וכו' והדברים ידועים.
אשמח לקבל הפניות
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=110

עיין ארץ צבי סימן ג מה שהביא בשם ה"אמרי אמת"

עושה חדשות

ז"ל ת' רבינו יונה בברכות: שאפילו רואות טפת דם כחרדל וכו' י"מ שהחומרא היתה מפני שהיתה מראה הדם כעין החרדל ואין זה נראה דמה חומרא היתה זו שזה מן הדין הוא דהא בהדיא קי"ל במס' נדה שדם כמראה החרדל מטמא.

וז"ל הערוה"ש קפח-ח: ודע שנמצא בעניין זה לאחד מהראשונים דבר תמוה בזה שאמרו בגמ' ר"פ אין עומדין [ברכות ל"א א] שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם בחרדל יושבות עליו ז' נקיים כתוב בפי' ר"י על הרי"ף שם בזה"ל י"מ שהחומרא היתה מפני שהיה מראה הדם כעין החרדל ואין זה נראה דמה חומרא היא זו שזה הוא מן הדין דהא בהדיא קיי"ל במסכת נדה שדם כמראה החרדל מטמא וכו' עכ"ל ולבד שלא נמצא זה בכל מס' נדה דהא דתנן בר"פ יוצא דופן [נדה מ' א] ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ע"ש לא לעניין מראה קמיירי אלא לעניין קטנות הכמות כמבואר ועוד דהא עיקרו שנוייה שם לעניין זב ובעל קרי ע"ש ולבר מן דין הא חרדל הוא מראה גע"ל דחרדל הוא מה שאנו קורין זענעפ"ט וכבר תמהו על דברים אלו [מעיי"ט שם ובנדה ספ"ב ובתנוקות] ולכן לא הביאם אחד מהפוסקים ובוודאי לא יצאו דברים אלו מפי גאון קדמון [אם לא שהחרדל שבמקומו היה שחור או אדום דיש שני מיני חרדל כדתנן בפ"א דכלאים חרדל וחרדל המצרי].

עושה חדשות

הר"א בן הר"מ מאריך בס' המספיק לבאר דנט"י לתפילה יש בה כל דיני נט"י, כלי כח גברא רביעית וכו'. ובפי' לתורה שנה משנתו, כמצורף. אכן יש המדקדקים כן גם מלש' הר"מ, דאמנם בהל' תפילה סתם הדבר בלש' רחיצת ידיים בעלמא, אבל בהל' ברכות כשלימד את דיני נט"י לא חילק בין הנטילות שהזכיר בתחילת דבריו, ושם מנה גם נטילה לתפילה.

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ה' פברואר 04, 2016 2:14 pm

עושה חדשות כתב:הר"א בן הר"מ מאריך בס' המספיק לבאר דנט"י לתפילה יש בה כל דיני נט"י, כלי כח גברא רביעית וכו'. ובפי' לתורה שנה משנתו, כמצורף. אכן יש המדקדקים כן גם מלש' הר"מ, דאמנם בהל' תפילה סתם הדבר בלש' רחיצת ידיים בעלמא, אבל בהל' ברכות כשלימד את דיני נט"י לא חילק בין הנטילות שהזכיר בתחילת דבריו, ושם מנה גם נטילה לתפילה.

ישר כח. באמת פשטות לשון הרמב"ם היא שאין חילוק בין סוגי הנטילות השונים, ועל ה"יש מקדקים" נמנה ערוך השולחן. אמנם, זכורני שהרב משה לוי (בעל תפילה למשה ומנוחת רהבה) כתב תשובה להוכיח שגם דעת הרמב"ם לחלק בין הנטילות.

עושה חדשות

יחיד ומיוחד, שי' רש"י במנחות לו. (כמבו' בתוס' שם) דלכתחי' ראוי לשוח בין תש"י לתש"ר ע"מ להתחייב בברכה נוספת, והסח החוזר מעורכי המלחמה היינו אם סח ולא בירך עוד ברכה.

עושה חדשות

בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.

זה יחידאי?

ספרים וועלט

עושה חדשות כתב:יחיד ומיוחד, שי' רש"י במנחות לו. (כמבו' בתוס' שם) דלכתחי' ראוי לשוח בין תש"י לתש"ר ע"מ להתחייב בברכה נוספת, והסח החוזר מעורכי המלחמה היינו אם סח ולא בירך עוד ברכה.

איפה כותב רש"י ש"לכתחילה ראוי לשוח"? כמדומה שרש"י רק כותב שאם שח, אין איסור מאחר שיברך אח"כ על הש"ר.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' פברואר 10, 2016 11:46 pm

עושה חדשות כתב:בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.

זה יחידאי?

עיין פת"ש ק"א סק"א, שולח לשאילת יעב"ץ שדן בזה. נשמח אם תעלה.

עושה חדשות

נשר כתב:
עושה חדשות כתב:בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.
זה יחידאי?

עיין פת"ש ק"א סק"א, שולח לשאילת יעב"ץ שדן בזה. נשמח אם תעלה.

אכן. הפר"ח והפליתי בסי' ק הוכיחו שזה מדרבנן, ובפליתי כ' לדחות ראיית המהרי"ל הנ"ל מד' התוס' בב"מ, ואמנם בתוס' במעילה כא: משמע דדבר חשוב אינו בטל ברוב מן התורה. ועי' מל"מ פ"ז ממעילה ה"ו. והאריך בזה בשאילת יעבץ ח"א סי' קנח.

ז"ל שאילת יעבץ
ואציגה לפניך מה שהשבתי בימי חרפי לחד צורבא מרבנן שהקשה לי קושיא חמורה לפי דעתו, במ"ש התו' שילהי מס' מעילה, ר"ע מחייב על ספק אשם מעילות בפרוטה של הקדש שנפלה בכיס, הקשו התו' וליבטיל ברובא וכ"ת דהוי דשיל"מ =דבר שיש לו מתירין= דיש לו היתר ע"י פדיון, הא ליתא דדשיל"מ אינו אלא מדרבנן, וקשה היאך מייתי חולין לעזרה כיון דמדאורייתא בטלה הפרוטה של הקדש ולא מעל, ותירצו דילמא פרוטה חשיבא ולא בטלה, והתמיהא קיימת לכאור' שהרי מוסכם בסי' ק"א בי"ד דדבר חשוב דלא מיבטל ברובא נמי ליתיה אלא מדרבנן והדרא קושיא לדוכתה.
וכה היו דברי. הן אמת שרוב הפוסקים הסכימו כן. מ"מ לדעתי אינו ד"ה ותנאי שקלת מעלמא כי לפום ריהטא אומר אני אף על גב דאסקינן הילכתא בסי' הנ"ל דד"ח =דדבר חשוב= ג"כ מדרבנן. מ"מ ר"ע דאליביה הקשו התו' קושיתם י"ל דס"ל דאסורו מן התור'. ואומר אני תנאי ואמוראי פליגי בה תנאי. ר"מ ור"ע כדבעינן למימר לקמן בס"ד. אמוראי ר"י ור"ל בזבחים ובהערל ופ"ק דביצה אי את כל שדרכו לימנות שנינו או את שדרכו לימנות. דבלי ספק בסברא פליגי ואומר אני דחילייהו נמי מהכא דמאן דאמר את שדרכו סבר דאינו אלא מדרבנן. ולהכי מסתייה לאחמורי באת שדרכו לימנות לעולם. ומ"ד כל שדרכו לימנות סבר לה מדאורייתא נאסר דבר חשוב ומשו"ה מחמרינן בה טפי. והיינו נמי טעמיה דר"י דס"ל ד"ח אפי' בדרבנן לא בטיל.
ואם תשאל מאין הרגלים לומר שהוא מן התור'. אשיבך שלפי דעתי הקל' פשוט להראות פנים לדבר זה. וממקום שלמדנו בכל מקום ביטול הרוב. דהיינו מן הכתוב אחרי רבים להטות משם נלמוד ג"כ לדבר חשוב שאינו בטל מחמת הרוב. ומרישיה דקרא דלא תענה על ריב לנטות אחרי רבים דדרשינן מניה בפ' אד"מ בדיני נפשות מתחילין מן הצד דקרי ביה לא תענה על רב. ופשטיה דקרא על כרחך בהכי מיירי, דזימנין לא אזלינן בתר רובא כגון בדיני נפשות שלא יאמר הרב דעתו בתחל' והרוב יחלוקו עליו והור' לנו שאע"פ שבכ"מ דעת היחיד בטלה, נתנה התור' חשיבות לפעמים לדעת הגדול שאינה מקבלת הביטול. ואף אם יאמר אומר שלכאור' נרא' ממשמעות ההלכ' שם שזה לכתחל'. אבל בדיעבד אם יאמר הגדול דעתו בתחל' אינה מתקיימת כ"א בהסכמת הרוב. מ"מ דיינו שהזהיר' תור' שלא לחלוק על דעת הגדול והחשוב שלא תבוטל ברוב, ואם עברו על זה היינו פלוגתייהו דאביי ורבא בתמור' דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד (א"א) כי עביד מהני או לא. עכ"פ מכאן למדנו בנין אב לכל המקומות שלא אמרה תור' לבטל ברוב בדבר חשוב, ונ"ל שהיא ראי' מפורשת מן התור'. אף על פי שהיא מחודשת וכמדומה לא קדמני אדם בו, אולי מהשמים הניחו לי מקום. ולפ"ז היינו נמי דאיפליגו ר"ע ורבנן במס' ערל' בקידוש דר"ע מוסיף אף ככרות של ב"ה =בעל הבית=, דס"ל שהוא מן התור' ואזיל לחומרא, א"כ ש"מ דר"ע ס"ל דד"ח איסורו מ"ה =מן התורה= ואזיל לטעמי' בספק מעילה, דמשו"ה לא בטיל פרוטה של הקדש ותירוץ הב' אמיתי, והשתא אתי שפיר דל"ק על התו' דידהו אדידהו, דהא איברא שמעינן להו איפכא בהזהב (נ"ג) ובכמה דוכתי. שוב אחרי החפוש מצאתי כמו כן להרב פר"ח שנתקשה בזה, ולכן דחה מ"ש התו' כאן בב' ידים, ולדידי ניחא ולק"מ, דאינו מוכרח מזה שיסברו התו' דדבר חשוב אסורו מדברי תור'. אלא מיהא אליבא דר"ע מיתרצא שפיר מתני' בהכי, ואנן לא קיי"ל כוותיה. אלא דאכתי קשיא לי דהא הר"מ פסק כוותיה דר"ע ויש מהפוסקים שפסקו גם כר"מ כל שדרכו למנות, א"כ באמת פסק הלכ' נמי מסייע שאל"כ תמה על עצמך שפסקו כר"ע וכר"י, והיכן מצינו כיוצא בה להחמיר במחלוקת של דבריהם. ועוד משנה מפורשת מסייעא לן ההיא דתנן פ"ט דבכורות קפץ מן המנויין לתוכן כולן פטורין, שהניחוה התו' בתימה פ"ק דמציעא (ו' ע"ב) ולדידן אתיא שפיר ולק"מ והיא ודאי ראיה שאין עליה תשובה. דחשיבות דבר שבמנין שאינו בטל. דבר תור' הוי ואלים טובא. דאפי' לקולא אזלינן בתריה. ברם הא דמקהי קהיוותא הרב פר"ח ואייתי טובא מרבוותא דסברי איסור ד"ח מדרבנן, וכייל נמי להר"מ והר"ש בהדייהו, רבותא למחשב גברי רברבי, בקושטא אמינא גברי חזינא תיובתא לא חזינא לא מדברי הר"מ בהל' מ"א ולא ממ"ש הר"ש במס' ביכורים, מדברי הר"מ ודאי לא משמע מידי, דאע"ג דקרי לאיסורין הללו מדבריהם לא ס"ל דרבנן, וכן מ"ש בריש פט"ו שטעמו ולא ממשו אסור מד"ס =מדברי סופרים=. וכתב עליו הכ"מ דקם ליה בשיטת רש"י, ולא היא, אלא בשטת ר"ת אמרה, דהכי שמעינן להר"מ בכל מאי דהוי הל"מ דברי סופרים קרי ליה כדחזינן בקידושי כסף ודכוותיה, וכבר ביאר הוא עצמו ז"ל בתשו' ובס' המצות ומפרשיו מבואר יפה, שעכ"ז לא נשתנה דינו משל תור' כי באמת שוין הן לדעתו ז"ל, א"כ ה"ה לשיעורין הללו ולענין דבר שבמנין וכיוצא דלא בטילי, ד"ס הן וכד"ת דמו. וה"נ מהר"ש לא תידוק מידי, דאיהו בשיעורי מאה ומאתים מיירי. משא"כ בד"ח לא שמעינן ליה לגמרי, וכן יש לפקפק עוד במ"ש עוד משם פוסקים אחרים.
איברא מההיא דהניזקין /גיטין/ (נ"ד ע"ב) דאקשינן לר"י גבי נתפצעו האגוזים דקניס שוגג והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטיל ורבנן הוא דגזור, ש"מ דאגוזי פרך בטלין מן התור'. ואף על גב דקיי"ל לר' יהוד' בקמא דביצ' דמחמיר בדבר שבמנין טפי מכ"ע. וכן פירש"י בהדיא התם דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב דהכל בטל מקרא דאחרי רבים להטות, לכאור' קשיא לדידי. אפ"ה לא ניחא לשוויי נפשאי הדרנא ואף היא לא תברא, דנ"ל אף על פי שאיני כדאי שפירושו של רש"י אינו מוכרח, דאפי' לדידי שפיר קמקשי דהא מדאורייתא חד בתרי בטל לכשנפצעו האגוזים דאזיל ליה חשיבותייהו. ור' יהוד' בהכי מיירי, ואקשינן שפיר דלא הו"ל למיקנס בשוגג במידי דמדרבנן בטיל, אבל כל שלא נתפצעו לעולם מדאורייתא אסורין לר' יהוד'. דע"כ ס"ל איסור ד"ח מן התור' כמו שהוכחנו שיש טעם הגון בדבר, אם אמנם במחלוקת שנויה כנ"ל, גם איכא דס"ל אין ביטול לבריה (ועמ"ש בס"ד ג"כ סמך יפה לדבר זה מן התור' בלח"ש פ"י דתרומות ועמ"ש בס"ד עוד במשנ' זו בחיבורי שם במעיל') ולכשאפנה אשנה פרק זה בעיון לעשות סמוכות לדבר זה, כי ישר הוא בעיני, וד' יורנו דרך האמת. הצעיר לימים קטן התלמידים עבד לחכמים יעב"ץ ס"ט.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ו' פברואר 12, 2016 12:38 am

ראיתי היום תוך כדי לימוד, בדרכי משה יו"ד סימן צח, שתי שיטות שלראשונה נתקלתי בהם. מעניין אם הם אכן "יחידאיות"
א. בשר בחלב שנתבשלו ונאסרו, ונתערבו אחר כך אפי' באלף לא בטיל.
ב. ציר נבלה ודגים טמאים בטל רק במאתיים.

בברכה המשולשת

נשר כתב:ראיתי היום תוך כדי לימוד, בדרכי משה יו"ד סימן צח, שתי שיטות שלראשונה נתקלתי בהם. מעניין אם הם אכן "יחידאיות"
א. בשר בחלב שנתבשלו ונאסרו, ונתערבו אחר כך אפי' באלף לא בטיל.
ב. ציר נבלה ודגים טמאים בטל רק במאתיים.

שתיהן בראשוני אשכנז (הראשונה היא הסבר רש"י בתשובתו המפורסמת בעניין דעת רבו רבי יצחק הלוי בעניין שיעור ביטול בב"ח והשניה נדונה הרבה סביב המשנה בתרומות)

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ו' פברואר 12, 2016 11:56 am

יש"כ.
אדהכי שמתי לב, שבתחילת האשכול הביאו שדעה זו סוברת שבשר בטל בחלב באלף.
ואילו בדרכ"מ מבואר שרק אחרי שנאסרו בנותן טעם, ונעשו "חנ"ן" אוסר אפי' במשהו.

עושה חדשות

שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » א' פברואר 14, 2016 9:43 pm

עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?

הביאו המאירי (חולין קכ"ד:) בשם 'יש מי שמפרש'.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ב' פברואר 15, 2016 8:00 pm

דעת ר"ת דקיי"ל להלכה דמי שלא אכל בסוכה בליל יו"ט ראשון ישלים בליל יו"ט אחרון (ספר הישר חלק התשובות סי' ק').

עושה חדשות

סעדיה כתב:
עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?

הביאו המאירי (חולין קכ"ד:) בשם 'יש מי שמפרש'.

דומה אבל שונה.
הראב"ד כ"כ בשי' מ"ד אין נוגע וחוזר ונוגע, דבב"א מודה, והמאירי כ' דלכו"ע בזאח"ז אין נוגע וחוזר ונגע, ולא נחלקו אלא בב"א. ומ"מ העיקרון דומה דהנגיעה מטמאת בתחילתה ולא בהמשכה. ואולי זה כעין המבו' בזבחים לא. "איתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי וכו' אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם מאי לאו אף על גב דהדר מלייה דלמא דלא הדר מלייה".

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ב' פברואר 15, 2016 9:29 pm

עושה חדשות כתב:
סעדיה כתב:
עושה חדשות כתב:שי' הראב"ד בפי' רפ"ג דעדיות דמגע בטומאה מטמא רק בתחילת הנגיעה, ולכן בנגע וחזר ונגע בב' חצאי זיתים אינו מצטרף כי שוב אין המגע הראשון חוזר וניעור, ואע"ג דעדיין הוא נוגע שם.
יחידאי?

הביאו המאירי (חולין קכ"ד:) בשם 'יש מי שמפרש'.

דומה אבל שונה.
הראב"ד כ"כ בשי' מ"ד אין נוגע וחוזר ונוגע, דבב"א מודה, והמאירי כ' דלכו"ע בזאח"ז אין נוגע וחוזר ונגע, ולא נחלקו אלא בב"א. ומ"מ העיקרון דומה דהנגיעה מטמאת בתחילתה ולא בהמשכה. ואולי זה כעין המבו' בזבחים לא. "איתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי וכו' אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם מאי לאו אף על גב דהדר מלייה דלמא דלא הדר מלייה".

הגמ' בזבחים איירי היכא דחל עליו 'דין' אחר (טומאה קלה/פסול שאי"ב כרת) משא"כ בנידון דידן.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:אם כבר סיפורים על שיטת רבינו אליהו בקשירת תפילין... סיפור נפלא מסה"ד, העתקתיו מס' דף על הדף -
ועיין סדר הדורות (שנת ד"א תתקל) מעשה נפלא בויכוח שהיה לרבינו אליהו ור"ת עם משה רבינו ע"ה וזה לשונו: שאל הר"ר יעקב אל הנביא (עיין שם דאולי הוא רבינו שמואל אבי רבינו יהודה החסיד שחיבר ס' החסדים, שהי' מכונה ר' שמואל הנביא), וא"ל אדוני תשאל אל מהר"ר אליהו מפריש ואל ר"ת האיך קושרין קשר של תפלין, אם צריך לקשרו בכל יום או די בהידוק, או אם צריך הידוק או קשירה, והנביא קרב מיד לפניהם את מט"ט, וכך אמר לו מט"ט מט"ט רד בכאן לפנינו. והשיב לו מט"ט מה תרצה, לא ארד כי משה לפניך ויראתי לילך. אבל שאל מה שתרצה ואשיב לך. והנביא כעס וא"ל פעם שנית רד ותביא עמך הר"ר אליהו מפריש ורבנו תם. א"ל ר' אליהו אינו יכול לירד כי הוא מקריב קרבנו לפני הקדוש ברוך הוא. א"ל הנביא מ"מ ירד כי אנו צריכין לתלמודו. א"ל מט"ט אם ירד, שכינה תרד עמו. אמרו כל הרבנים אינו מן הראוי להטריח לשכינה. השיב רבינו יעקב תשאל את מרע"ה שהוא בכאן, וכן עשה הנביא ושאל ממנו האיך קושרין קשר של תפלין, א"ל מרע"ה אין אתם קושרין כדת, כי הקשירה לא בשל יד הוא אלא בשל ראש, וקושרין כל יום. וירד רבינו תם כארי ואמר משה טעית, כי הקשר א"צ כל יום אלא הידוק, ולא בשל ראש היא אלא בשל יד, דכתיב וקשרתם לאות על ידיך. ענה משה ברוב ענוותנותו, אני אומר למצוה צריך קשירה כל יום ולא לעכב. השיב ר"ת וכי איזה מצוה היא לא לעכב אלא למצוה. א"ל משה הואיל ואמרת כן דע לך שטעית, כי חובה היא לקשרו בכל יום, והקשירה צ"ל בשל ראש בדל"ת, וראיה אביא לך מתורתי שנתתי לך ומן הפסוק שהבאת, וקשרתם לאות על ידיך הרי שסמך אות אצל וקשרתם לומר שאתה צריך לקשור אותם שהם לאות והיינו של ראש. א"ל רבינו תם והא כתיב אחריו והיו לטוטפות בין עיניך, מכלל שאינו מדבר למעלה בשל ראש. א"ל מרע"ה אפרש לך מדרש הפסוק, וקשרתם לאות, אותם של ראש שהם לאות, צריכין קשירה והא דסמך על ידך אחריו, לומר מתי וקשרתם בזמן שהוא על ידך. והדר כתיב והיו לטוטפות בין עיניך לגזירה שוה מקימה כו'. וע"ש עוד בהמשך שכתב וקבלתי מתלמידי הגאון ר' ליאון דמוריאל ומג' זקני הדור, ואמרו שקבלה אצלם מזקניהם, שכן הי' המעשה, בהיות ר"ת ורבינו אפרים הגדול ב"ר יצחק מרגנשבורק כו' והיו מפלפלים על קשר תפלין, כי ר' אפרים אמר שצריך לקשרם בכל יום שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ור"ת אמר שלא יש חוב לעשותו בכל יום. וכן פלפלו הרבה, עד שחרה אפו של ר"ת ויעמוד על רגליו ויקרא בקול גדול, ויאמר מרע"ה רד, וכן צעק ג"פ, עד שירד מרע"ה בישיבה, ויאמר לו ר"ת אני אומר שאין לקשור קשר של תפלין בכל יום ושלא צוית זה בתורה שקבלת מהקב"ה, והודה מרע"ה לדבריו וילך לו. ע"כ. והדברים הם נפלאים הפלא ופלא.

ראיתי דיון כאן - viewtopic.php?f=7&t=19545&hilit#p190131

עושה חדשות

מי אמר "דחיוב עשה דתפילין קליש טובא לירא שמיים דקרי ותני באורייתא"?
עי' כאן - viewtopic.php?f=7&t=25932#p262529

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:
נשר כתב:
עושה חדשות כתב:בריה אינה בטילה ברוב מדאו', כן הוכיח מהרי"ל בסי' עב מד' התוס' בב"מ.
זה יחידאי?

עיין פת"ש ק"א סק"א, שולח לשאילת יעב"ץ שדן בזה. נשמח אם תעלה.

אכן. הפר"ח והפליתי בסי' ק הוכיחו שזה מדרבנן, ובפליתי כ' לדחות ראיית המהרי"ל הנ"ל מד' התוס' בב"מ, ואמנם בתוס' במעילה כא: משמע דדבר חשוב אינו בטל ברוב מן התורה. ועי' מל"מ פ"ז ממעילה ה"ו. והאריך בזה בשאילת יעבץ ח"א סי' קנח.

אכן המהרי"ל אינו יחידאי בזה,
דהנה הראבי"ה בסי' תתקמג כ' "ולא תימא דווקא שלם. אלא אפילו אם רובו שלם שלא נתרסק כולו, דינו כמו בריא. מדאיבעיא לן בפרק כהן גדול ונזיר (נא ע"ב) נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירי והא ליכא או דילמא בריא גמירי ורובו ככולו. וסלקא לן בתיקו. וספיקא דאורייתא לחומרא",
ואף דאיירי שם בדין ביטול ברוב דברייה אינה בטילה, מ"מ נקיט דהוי ספיקא דאו'.
ואולי יש לדחות, דכיון דשורש הספק והאיבעיא זה לגבי דאו' ללקות בפחות מכזית, ממילא מחמרי' גם לענין איסור דרבנן דברייה אינה בטילה ברוב.
(ויש להוסיף דהראבי"ה בכמה מקומות ס"ל דתיקו דאיסורא לחומרא).

ומצינו עוד באו"ז הל' גיד הנשה סי' תנח שכתב "האי אווז שלם נהי דבטל מדאורייתא דלאו בריה הוא", עי"ש בכל דבריו. ועמד ע"ז באבן שלימה על הראב"ן סי' כ סק"ח.

אגב, בראבי"ה הנ"ל נמצא חידוש נוסף, דהנה הראש' כ' דדין ברייה הוא דווקא היכא דהאיסור הוא מתחילת ברייתו, והוק' להראבי"ה הרי טבל אין האיסור נולד עימו, דהא אינו אסור עד שימרח, וכתב ע"ז "וטבל נמי דפליגי ביה הוי איסור' לענין אכילת קבע עם קצירים דהיינו תולדתו", וצ"ע איך איסור זה של אכילת קבע שהוא מדרבנן משפיע על איסור ברייה לומר דנולד האיסור עימו. ועי' בהערותיו של גאון אחד שליט"א (רד"ל?) בסוף הספר מהד' הרב דבליצקי שעמד בזה.

עושה חדשות

בברכה המשולשת כתב:
נשר כתב:ראיתי היום תוך כדי לימוד, בדרכי משה יו"ד סימן צח, שתי שיטות שלראשונה נתקלתי בהם. מעניין אם הם אכן "יחידאיות"
א. בשר בחלב שנתבשלו ונאסרו, ונתערבו אחר כך אפי' באלף לא בטיל.
ב. ציר נבלה ודגים טמאים בטל רק במאתיים.

שתיהן בראשוני אשכנז (הראשונה היא הסבר רש"י בתשובתו המפורסמת בעניין דעת רבו רבי יצחק הלוי בעניין שיעור ביטול בב"ח והשניה נדונה הרבה סביב המשנה בתרומות)

נשר כתב:יש"כ.
אדהכי שמתי לב, שבתחילת האשכול הביאו שדעה זו סוברת שבשר בטל בחלב באלף.
ואילו בדרכ"מ מבואר שרק אחרי שנאסרו בנותן טעם, ונעשו "חנ"ן" אוסר אפי' במשהו.

במשנה בע"ז עד. תני דבב"ח אוסר במשהו,
רש"י הביא דרבותיו פי' דאיירי בטיפת חלב שנפלה לקדירת בשר,
ודחה פי' זה והעמיד את המשנה בדין חתיכה שהיא דבר שבמנין וכו'.
ובאמת בתש' רש"י יש בזה אריכות,
(אפשר לעיין בקש"ק ע"ז שם, או בחולין דק"ח שהביא כמה נוס' לתש' זו מד' הראשונים).
ויש בזה ג' דרגות, רבי יצחק הלוי סבר מתחילה דלעולם בב"ח אין לו שיעור של נו"ט ולא קי"ל כהסוגיות בחולין מכח המשנה בע"ז, ועל כך מספר רש"י בתשובתו ד"כשהייתי למד תורה אצל רבינו ר' יצחק הלוי בשחיטת חולין ובכל מקום ששנוי שם בשר בחלב בנותן טעם, היה מלמדני שלא אלמוד הלכה מכאן, שהרי במסכ' ע"ז שנינו בשר בחלב במשהו, ובעוד הייתי לפניו לא נתתי לב להבין בדבר ונסמכתי על דבריו. וכשבאתי לעירי והתבוננתי במס' ע"ז והוקשה לי בכל הדברים אשר הוקשה לאדוני עתה שאי אפשר להעמידה אלא בחתיכה שנתערבה עם חתיכות ואינה ניכרת, שמרתי הדבר בלבי עד שחזרתי לוורמוישא ודנתי לפניו: למדתנו רבינו בשר בחלב במשהו והבאת לנו ראיה ממסכ' ע"ז והתבוננתי בה ואין אנו [יכולין] ללמוד זאת משם. והביא הספר ונתיישב בדבר בפני וחזר בו. ובזו אני מעיד עלי שמים וארץ".
אמנם ישנה שיטה אמצעית, דודאי טיפת חלב אינה אוסרת בשר (או להיפך) בלי שיעור נתינת טעם, אבל בב"ח שכבר נאסר, אוסר תערובתו באלף. וגם זה דחה רש"י עפ"ד הגמ' בע"ז דלעולם הא דבב"ח לא בטיל זהו רק משום דין דבר שבמנין וכו'.

בברכה המשולשת

עושה חדשות כתב: דהנה הראבי"ה בסי' תתקמג כ' "ולא תימא דווקא שלם. אלא אפילו אם רובו שלם שלא נתרסק כולו, דינו כמו בריא. מדאיבעיא לן בפרק כהן גדול ונזיר (נא ע"ב) נמלה שחסרה מהו שיעורא גמירי והא ליכא או דילמא בריא גמירי ורובו ככולו. וסלקא לן בתיקו. וספיקא דאורייתא לחומרא",
ואף דאיירי שם בדין ביטול ברוב דברייה אינה בטילה, מ"מ נקיט דהוי ספיקא דאו'.
ואולי יש לדחות, דכיון דשורש הספק והאיבעיא זה לגבי דאו' ללקות בפחות מכזית, ממילא מחמרי' גם לענין איסור דרבנן דברייה אינה בטילה ברוב.
(ויש להוסיף דהראבי"ה בכמה מקומות ס"ל דתיקו דאיסורא לחומרא).

ומצינו עוד באו"ז הל' גיד הנשה סי' תנח שכתב "האי אווז שלם נהי דבטל מדאורייתא דלאו בריה הוא", עי"ש בכל דבריו. ועמד ע"ז באבן שלימה על הראב"ן סי' כ סק"ח.

אגב, בראבי"ה הנ"ל נמצא חידוש נוסף, דהנה הראש' כ' דדין ברייה הוא דווקא היכא דהאיסור הוא מתחילת ברייתו, והוק' להראבי"ה הרי טבל אין האיסור נולד עימו, דהא אינו אסור עד שימרח, וכתב ע"ז "וטבל נמי דפליגי ביה הוי איסור' לענין אכילת קבע עם קצירים דהיינו תולדתו", וצ"ע איך איסור זה של אכילת קבע שהוא מדרבנן משפיע על איסור ברייה לומר דנולד האיסור עימו. ועי' בהערותיו של גאון אחד שליט"א (רד"ל?) בסוף הספר מהד' הרב דבליצקי שעמד בזה.

מצ"ב מש"כ קצת בעניין זה בס"ד בספרי.
אולי יעזור לכתר"ה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר