אמונת תחיית המתים

[סגן אלוף]

כתב הרמב"ם באגרת תחיית המתים וז"ל ואח"כ ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה מענין תחיית המתים והיה קל לקבלו עכ"ל, ע"ש היטיב שמבואר בדבריו שעיקר הי"ג של אמונת תחיית המתים לא נתגלה עד זמן הנביאים שלא כשאר העיקרים שנאמרו למשה בסיני ע"מ לאומרם לעם ישראל מיד
וצ"ע לפי"ז א] על דעת הגר"ח שמי שאינו מאין בי"ג עיקרים אינו בכלל אמונת ישראל ואפילו בעיקר זה שלכאורה הוא סיפור דברים בעלמא מה יהיה, וא"כ איך יתכן שבזמן הנביאים נתחדשה מצוה זו, וע"כ שתוקף אמונה זו היא ככל דברי הנביאים, והדק"ל למה נקרא שמו עיקר.
ב]כ' הרמב"ם פ"ח מיסוה"ת ה"ב וז"ל נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצונו משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר עכ"ל.
והנה אם אמונת תה"מ נתגלתה ע"י הנביאים אטו כל כוחה רק כב' עדים שהעידו להעיד, דהיינו שרק אסור לנו להכחישה אבל אין אנו יודעים אם באמת כך, אתמהה ?????

[יאיר]

הרמב"ם באר שכל הענין לאמונת נביא הוא מכח המצוה שציוה משה רבינו כענין שאנו מאמינים לב' עדים ונתן זאת רק כדוגמא לצורך לקבל את הדברים כמו המצוה לקבל דברי ב' עדים אך ודאי שהאמנת הנביא חזקה מב' עדים לעניינים אחרים שהרי הנביא נתן אות שהתקיים וא"כ ודאי שדבריו נכונים ואמיתיים (אא"כ עוקר דבר מהתורה לצמיתות שאז מפורש שאין להאמינו כי מנסה ה' אתכם וכו').

[סגן אלוף]

הרמב"ם באר שכל הענין לאמונת נביא הוא מכח המצוה שציוה משה רבינו כענין שאנו מאמינים לב' עדים ונתן זאת רק כדוגמא לצורך לקבל את הדברים כמו המצוה לקבל דברי ב' עדים אך ודאי שהאמנת הנביא חזקה מב' עדים לעניינים אחרים שהרי הנביא נתן אות שהתקיים וא"כ ודאי שדבריו נכונים ואמיתיים (אא"כ עוקר דבר מהתורה לצמיתות שאז מפורש שאין להאמינו כי מנסה ה' אתכם וכו').

לא כתב הרמב"ם שבמקום שהנביא עוקר דבר מדברי תורה יש לנו ראיה יותר גדולה מן האות ולכן איננו מקבלים אותו, אלא שלקבל אותו מפני האות לא זהו ענין הנבואה אלא לקבל מפני זה שכתוב בתורה.
מכל מקום עיקר זה הי"ג לדברי הרמב"ם איננו בדרגת כל התורה אלא בדרגה נמוכה ממנה בהרבה שאפשר שהיה הנביא שקרן והאות שעשה היה כישוף

[יאיר]

כך זכור לי שכתוב במקום אחר.

והאות המדובר בתורה הוא דבר מסווים שיתרחש בעתיד (כמובן לא דבר שצפוי שאולי יקרה) מה שלא שייך בכישוף.

[רחמים]

איפה אפשר למצוא את האיגרת?

[יורה_דעות]

תמיהני על פותח האשכול שטועה בדבר משנה וחז"ל אמרו שהאומר אין תחית המתים מן התורה אין לו חלק בעה"ב וידוע דברי רש"י שאפי' אם מאמין כל שאינו מאמין שהוא מן התורה מה לנו ולאמונתו, והרי למדו מן התורה מפסוקים שונים ואין ספק שלדעתם משה ידע הלימודים האלו

[בברכה המשולשת]

יעויין בספר באר שבע על דברי רש"י הנ"ל

[מרן המשגיח]

ויעויין ביאורי אגדות להרשב"א

[יורה_דעות]

ועי' שו"ת חתם סופר

[איש רגיל]

תמיהני על פותח האשכול שטועה בדבר משנה וחז"ל אמרו שהאומר אין תחית המתים מן התורה אין לו חלק בעה"ב וידוע דברי רש"י שאפי' אם מאמין כל שאינו מאמין שהוא מן התורה מה לנו ולאמונתו, והרי למדו מן התורה מפסוקים שונים ואין ספק שלדעתם משה ידע הלימודים האלו

יעויין בספר באר שבע על דברי רש"י הנ"ל

ראה דין ודברים באשכול אחר עם הרב בברכה המשולשת בענין דברי הבאר שבע אלו, וכנראה פגע בו מלאך השכחה, רחמנא לשיזבן.

על דברי רש"י (או שאינם דברי רש"י) שם יעויין בספר באר שבע על אתר

אמנם הבאר שבע כתב "לפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפה קדוש רש"י, אלא איזה תלמיד טועה פירש כן בגליון ונכתב בפנים". אבל מה נעשה ביום שידובר ביד רמ"ה שם שמביא דברים אלו בשם רש"י "ורבינו שלמה ז"ל גריס האומר אין תחיית המתים מן התורה כלומר שכופר במדרשים דדרשינן לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה ואפילו יהא מודה ואומר מאמין אני שיחיו מתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר גמור הוא דהואיל ועוקרה מן התורה מה לנו ולאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הילכך כופר גמור הוא". ופלא על אלו שתמיד אוהבים למצוא טעויות ברש"י או לומר 'זה לא מרש"י', זה מזוייף' וכל כיו"ב, שלא יודעים למצוא פה את הטעות של הבאר שבע.

וכתמיהתי אז, כן תמה אנוכי היום, הלא אתם אבירי דעה, מפרשים את הפסוקים אחרת מחז"ל, יודעים יותר טוב מהאחרונים, את טעויותיהם של הראשונים אתם מחבבים עד לאחת, וכיצד פספסתם את טעותו של הבאר שבע?

[בברכה המשולשת]

לא שכחתי, הפניתי לדברי הרב באר שבע (תלמיד הלבוש) לבירור הדברים.

[איש רגיל]

לא הבנתי איך הדברים יתבררו ממי שטעה בהם?

[בברכה המשולשת]

כי העובה שלרבינו היד רמה היתה גרסא מסויימת ברש"י אינה שוללת שהיו גרסאות אחרות ואתי שפיר דברי הבאר שבע

[איש רגיל]

אתה רוצה לטעון שליד רמ"ה היתה גירסה משובשת של רש"י? אתה כנראה טועה בזה, אבל נניח לויכוח הזה.
אבל מדוע אתה חושב שראוי להפנות רק למי שטען שדברי רש"י אינם נכונים, ולא להפנות לאחד מרבותינו הראשונים שציטט כך מרש"י? ויותר מזה, אף אם רש"י אכן לא אמר כן, אך היד רמ"ה הלא כן אמר דברים אלו, וגם דבריו יכולים להועיל לדיון שם, ואם זכור אתה בהם מדוע לא תביאם לתועלת ולהפריית הדיון.
הייתי יכול לחשוב שיש לך אינטרס לנסות ולהשכיח את דברי רש"י או היד רמ"ה האלו, שהרי דבריהם סותרים את ההשקפה המזרחיסטית הדוגלת בכך שדי שאיני חולק על חז"ל בפסיקת ההלכה, אך לגבי דרשות חז"ל, מי גדול ממני.
אך כיון שאיני רוצה ללקות בגופי, איני חושד חלילה בכשרים, ודנתיך לכף זכות שפגע בך מלאך של שכחה.

[בברכה המשולשת]

לא אמרתי שלא שכחתי את היד רמה, אלא שלא שכחתי שפעם הבאתי את הבאר שבע. את היד רמה באמת כן שכחתי.
(וכדי לקיים והייתם נקיים- אבהיר ששלוש פעמים ביום, בברכת מחיה מתים בתפילת עמידה אני משתדל לכוון למקור שבפסוקים, בייחוד לפסוק בהאזינו)

[מרן המשגיח]

הייתי יכול לחשוב שיש לך אינטרס לנסות ולהשכיח את דברי רש"י או היד רמ"ה האלו, שהרי דבריהם סותרים את ההשקפה המזרחיסטית הדוגלת בכך שדי שאיני חולק על חז"ל בפסיקת ההלכה, אך לגבי דרשות חז"ל, מי גדול ממני.

די! נמאס מזה
כל פעם שהרב משולשת אומר משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו הוא צועק מזרוחניק!!! אולי תנסו להסתדר כמה שבועות בלי זה?

[המעיין]

מרן המשגיח שמך נאה לך!

[מרן המשגיח]

מרן המשגיח שמך נאה לך!

אין ברירה. מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה...

[יין המשמח]

כתב הרמב"ם באגרת תחיית המתים וז"ל ואח"כ ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה מענין תחיית המתים והיה קל לקבלו עכ"ל, ע"ש היטיב שמבואר בדבריו שעיקר הי"ג של אמונת תחיית המתים לא נתגלה עד זמן הנביאים שלא כשאר העיקרים שנאמרו למשה בסיני ע"מ לאומרם לעם ישראל מיד
וצ"ע לפי"ז א] על דעת הגר"ח שמי שאינו מאין בי"ג עיקרים אינו בכלל אמונת ישראל ואפילו בעיקר זה שלכאורה הוא סיפור דברים בעלמא מה יהיה, וא"כ איך יתכן שבזמן הנביאים נתחדשה מצוה זו, וע"כ שתוקף אמונה זו היא ככל דברי הנביאים, והדק"ל למה נקרא שמו עיקר.
ב]כ' הרמב"ם פ"ח מיסוה"ת ה"ב וז"ל נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצונו משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר עכ"ל.
והנה אם אמונת תה"מ נתגלתה ע"י הנביאים אטו כל כוחה רק כב' עדים שהעידו להעיד, דהיינו שרק אסור לנו להכחישה אבל אין אנו יודעים אם באמת כך, אתמהה ?????

1. אתה סותר את עצמך מיניה וביה, אתה אומר בתחילה שלא נתגלה עד זמן הנביאים אבל כבר נאמר ונרמז בתורה פעמים רבות [אז ישיר, הבאת תרומה לאהרן וכו' וכו' ככל הראיות הנמצאות בחלק ובסוף כתובות]. ולאחר מכן אתה מקשה שזה נתחדש ע"י נביאים, אם זה ניתן ולא נתגלה, הגילוי אינו חידוש אלא הפניה לומר, תראה כבר אמר זאת משה.

2. אמונת הנביאים אינה כב' עדים, אלא כמצוות ה', ולכן זה לא משנה מה אמר, באם יש אדם המתהלך בדרכי הנבואה (כמבואר ברמב"ם שם) ומוחזק ככשר וכו', ואומר שה' שלחו, הרי אנו מחוייבים להאמין לו כי כך המצווה ואסור לנו להטיל ספק בדבריו. וממילא לא יתכן מציאות שדברי הנביא אינם ודאיים אצלנו, משא"כ בב' עדים, שאגב יש דין שאם הדיין מפקפק בעדות הוא לא מחוייב לקבלה (עי' בהל' סנהדרין).

[סגן אלוף]

1. אתה סותר את עצמך מיניה וביה, אתה אומר בתחילה שלא נתגלה עד זמן הנביאים אבל כבר נאמר ונרמז בתורה פעמים רבות [אז ישיר, הבאת תרומה לאהרן וכו' וכו' ככל הראיות הנמצאות בחלק ובסוף כתובות]. ולאחר מכן אתה מקשה שזה נתחדש ע"י נביאים, אם זה ניתן ולא נתגלה, הגילוי אינו חידוש אלא הפניה לומר, תראה כבר אמר זאת משה.

2. אמונת הנביאים אינה כב' עדים, אלא כמצוות ה', ולכן זה לא משנה מה אמר, באם יש אדם המתהלך בדרכי הנבואה (כמבואר ברמב"ם שם) ומוחזק ככשר וכו', ואומר שה' שלחו, הרי אנו מחוייבים להאמין לו כי כך המצווה ואסור לנו להטיל ספק בדבריו. וממילא לא יתכן מציאות שדברי הנביא אינם ודאיים אצלנו, משא"כ בב' עדים, שאגב יש דין שאם הדיין מפקפק בעדות הוא לא מחוייב לקבלה (עי' בהל' סנהדרין).

1. הגילוי אמנם אינו חידוש [ולכן ההשגה של יורה דעות אינה מתחילה], אבל כיון שהיינו צריכים את הנביאים אליו על כרחין אין בו ודאות יותר מנבואה, זה בנוגע לשאלה הב' שלי, ובנוגע לשאלה הא' אם לא נאמר למשה לומר לישראל את זה מיד על כרחך שאין לזה תוקף של תורה שבכתב אלא כרמז בעלמא בבחינת ליכא מידי דלא רמיזא באוריתא וכעין אסמכתא לדעת הריטב"א
2. אבל הרמב"ם כתב שאמונתם היא כן כב' עדים, ולא קיבלתי תשובה על זה במחכ"ת.

[יורה_דעות]

הרב סג"א מניח הנחה וקובע עיקרים בלי יסוד ועל ה' יזעף לבו. אתה מניח שאם לא נאמר למשה להגיד לעם זה לא עיקר. וכי על העיקרים האחרים כן מצאנו שנאמר למשה להגיד לעם? והרי על הגשמות התווכחו עד זמן הראשונים. לד' הר"מ העיקרים הם מהות האמונה וא"צ בציווי מיוחד לפרטם. והעובדה שהנביאים אומרים את העיקר במפורש לא מוכיחה ש"אין בו ודאות אלא מחמת הנבואה" והרי הרבה דברים נאמרו בתורה וגם בנביאים או נרמזו בתורה ונתפרשו בנביאים. והר"מ לא כותב שתוקף נבואה רק כב' עדים, אלא רק שלא תתמה האם מאמינים על פי האות לבדו, וע"ז אמר שהתורה הסכימה לסמוך על האות, כמו שהסכימה לסמוך על עדים, זה אופן בירור שהתורה סמכה עליו. אבל מאמינים בו בגלל שהוא נביא. האות מלמדנו שהוא נביא. וכל זה נאמר לנביא שקם ומתנבא ואינו מוכר כנביא, אבל על הנביאים שקבלום כנביאים והנביאים הבאים אחריהם וכל ישראל ידעו שהם נביאים לא צריכים אות זה, וגם לא מוזכר בשום מקום שכל הנביאים שבתנ"ך עשו בהכרח אות, ואם חכמי הדור מכירים אותו לא דורשים ממנו אות. בכל מקרה אין שום קשר לתחית המתים שחכמים הבינו שהיא כתובה בתורה וגם בלי רש"י אמרו "אין תחית המתים מן התורה".

[סגן אלוף]

הרב סג"א מניח הנחה וקובע עיקרים בלי יסוד ועל ה' יזעף לבו. אתה מניח שאם לא נאמר למשה להגיד לעם זה לא עיקר. וכי על העיקרים האחרים כן מצאנו שנאמר למשה להגיד לעם? והרי על הגשמות התווכחו עד זמן הראשונים. לד' הר"מ העיקרים הם מהות האמונה וא"צ בציווי מיוחד לפרטם. והעובדה שהנביאים אומרים את העיקר במפורש לא מוכיחה ש"אין בו ודאות אלא מחמת הנבואה" והרי הרבה דברים נאמרו בתורה וגם בנביאים או נרמזו בתורה ונתפרשו בנביאים. והר"מ לא כותב שתוקף נבואה רק כב' עדים, אלא רק שלא תתמה האם מאמינים על פי האות לבדו, וע"ז אמר שהתורה הסכימה לסמוך על האות, כמו שהסכימה לסמוך על עדים, זה אופן בירור שהתורה סמכה עליו. אבל מאמינים בו בגלל שהוא נביא. האות מלמדנו שהוא נביא. וכל זה נאמר לנביא שקם ומתנבא ואינו מוכר כנביא, אבל על הנביאים שקבלום כנביאים והנביאים הבאים אחריהם וכל ישראל ידעו שהם נביאים לא צריכים אות זה, וגם לא מוזכר בשום מקום שכל הנביאים שבתנ"ך עשו בהכרח אות, ואם חכמי הדור מכירים אותו לא דורשים ממנו אות. בכל מקרה אין שום קשר לתחית המתים שחכמים הבינו שהיא כתובה בתורה וגם בלי רש"י אמרו "אין תחית המתים מן התורה".

אתה בטוח שאתה מגיב שלא ע"מ לקנטר????
כל מה שנאמר למשה שלא ללמד ליהושע ולישראל הרי אינו תורת אשר ציווה לנו משה. על הגשמות התווכחו אהרן הכהן ויהושע בן נון ?!, הרמב"ם אינו אומר רק שנתפרש העיקר בנביאים אלא שלפני זה לא היו ראויים בני ישראל לקבל את העיקר כיון שהיה תמוה מסברא אנושית, אלא שאתה כדרכך לא מכיר את מקורם של הדברים ותוקף.
לגבי התירוץ שתירצת על דברי הרמב"ם דנביא כוחו כב' עדים, אמת ויציב דבריך ואף אני ציפיתי שיענו לי כך
ואתה שלו'

[יורה_דעות]

איני רואה מה בדברי הרמבם סותר מה שכתבתי

[אוצר החכמה]

אני חושב שפליאתו של סגן אלוף על הרמב"ם פליאה גדולה, אין הפליאה מצד האמונה בדברי הנביאים, אלא הפליאה הגדולה היא להניח שמימי משה רבינו ועד דניאל לא היתה ידועה אמונת תחיית המתים. מצד שני יש קושי בדברי הרמב"ם עצמו כי אם כן כשהקשה על הפסוקים שמשמעותם שאין תחיית המתים, למה יישב שהיינו מצד שמדובר על הטבע כמו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ולא כתב פשוט יותר שהפסוקים נאמרו לפי אמונתם של ישראל באותו הזמן. ויש לומר שהיה קשה לו, שלפי אמונתם יתכן שהנבואה לא תאמר משהו אבל שיהיה משמעותה להיפך זה לא יתכן וצ"ע, אבל כאמור הפליאה גדולה.

ונראה לי שהתירוץ לפי חומר הקושיה הוא שהרמב"ם לא דן בכלל על עיקרי האמונה שעברו במסורת התורה שבע"פ, שזה פשוט שמשה רבינו וכל החכמים שלמדו איש מפי איש את כל התורה כולה וכל סודותיה ורזיה וחכמתה לא היו צריכים שיעבור זמן עד אשר יוכשר שכלם להבין את עומק הענינים אלא היתה חכמתם רבה מכל חכמת בני קדם וכל הדורות שאחריהם. אלא הרמב"ם באיגרתו זו שנועדה להמון העם גם מסביר את ההנהגה מול המון העם דלי הדעת, ולכן דן רק על מה שכתוב בתורה שבכתב ולא מה שעבר במסורת בתורה שבע"פ, וזה מה שביאר שבדברי התורה הכתובים מפורש לא נכתב אלא דברים שכולם יכולים להשיג, ועניין זה שייכתב בפירוש לא היה יכול להיות באותו זמן אלא רק בזמן הנביאים, וממילא הוא כעין מה שאומרת הגמרא על יחזקאל שגם קודם היה העניין גמרא רק יחזקאל בא וכתבה וכן הוא גם בעניין זה. אם נפרש באופן זה יהיה גם יותר מובן מה ששאלתי למעלה, שכיוון שבתורה שבע"פ היה ידוע בבירור עניין תחיית המתים לכן היה צריך ליישב את עניין הפסוקים בישעיה ודומיהם.

[סגן אלוף]

כתב המאירי בר"פ חלק האומר אין תחיית המתים מן התורה ר"ל שהיא אמונת הנביאים, וכן מבואר בסנהדרין צ"ב א' שאמרו מנין לתה"מ מן התורה והביאו מקראות מנביאים וכתובים, ופי' הרמ"ה על אתר וז"ל כולהו קראי קרי תורה.
מעתה אפשר שדעת הרמב"ם להכריע כהנך אמוראי דס"ל דאמונת תחיית המתים מקורה מן הנביאים ולא מן התורה ואין בזה שמץ כפירה כיון שמן התורה לאו דוקא, וזהו כפי שהכריע הרמב"ם במחלוקת האמוראים לגבי זהותו של איוב, ולא ידעתי מה חסרון יש במהלך זה מלבד שבזה נסתר יסוד הגר"ח שעיקר פירושו דבר מהותי ליהדות

[אוצר החכמה]

איך אתה מסביר את כוונת המאירי בפירוש הגמרא. יש הכופר בתחיית המתים היינו שחושב שהדבר שקר ולא יהיה, ויש מי שאומר שאינה מן התורה, כלומר שאינו כופר בתחיית המתים וסובר שתהיה אלא שסובר שאינה אמונת הנביאים (זה דברי המאירי) ואם כן מה הוא סובר, ומה הבעייה בסברתו ?

[יורה_דעות]

פשוט שאין שום משמעות לאמונה במציאות התחיות של מתים, לענין אמונת ישראל. מליוני הודים מאמינים בתחית המתים. אבל אמונתינו היא שהתחיה היא יעוד של ה' לעושי רצונו ושזה חלק מתכלית הבריאה ועבודתו, ורק מי שמאמין בזה הוא מאמין שתחיה"מ חלק מהתורה, ואין נפ"מ אם רמוז או כתוב או שנמסר בע"פ או שנגלה מהנביאים, ואם מאמין סתם כך שיחיו המתים, מה לנו ולאמונתו, עדיין בכלל אפיקורס הוא.

[סגן אלוף]

פשוט שאין שום משמעות לאמונה במציאות התחיות של מתים, לענין אמונת ישראל. מליוני הודים מאמינים בתחית המתים. אבל אמונתינו היא שהתחיה היא יעוד של ה' לעושי רצונו ושזה חלק מתכלית הבריאה ועבודתו, ורק מי שמאמין בזה הוא מאמין שתחיה"מ חלק מהתורה, ואין נפ"מ אם רמוז או כתוב או שנמסר בע"פ או שנגלה מהנביאים, ואם מאמין סתם כך שיחיו המתים, מה לנו ולאמונתו, עדיין בכלל אפיקורס הוא.

כך אני אמרתי, אתה הוא זה שהגבת שטעיתי בדבר משנה מכח דברי הרש"י, ולפתע אתה הוא זה שטוען הפוך, שמא שר של שכחה פגע בך
הלוגיקה שלך בכלל מעניינת, מה באת לעשות במשפטים אלו, לחלוק על הגר"ח או להסבירו, או סתם לזרות מסך עשן כדי שיהיה נראה כאילו המילה האחרונה שלך.

איך אתה מסביר את כוונת המאירי בפירוש הגמרא. יש הכופר בתחיית המתים היינו שחושב שהדבר שקר ולא יהיה, ויש מי שאומר שאינה מן התורה, כלומר שאינו כופר בתחיית המתים וסובר שתהיה אלא שסובר שאינה אמונת הנביאים (זה דברי המאירי) ואם כן מה הוא סובר, ומה הבעייה בסברתו ?

לא הבנתי, בפשטות כוונת המאירי להיפך דמן התורה לאו דוקא אלא היינו אמונת הנביאים, ולזה הבאתי מקור מדברי הגמ' ורמ"ה

[סגן אלוף]

ספר ציוני פרשת אחרי מות.PNG (48.32 KiB) נצפה 7669 פעמים

[שף ויתיב]

2. אמונת הנביאים אינה כב' עדים, אלא כמצוות ה', ולכן זה לא משנה מה אמר, באם יש אדם המתהלך בדרכי הנבואה (כמבואר ברמב"ם שם) ומוחזק ככשר וכו', ואומר שה' שלחו, הרי אנו מחוייבים להאמין לו כי כך המצווה ואסור לנו להטיל ספק בדבריו. וממילא לא יתכן מציאות שדברי הנביא אינם ודאיים אצלנו, משא"כ בב' עדים, שאגב יש דין שאם הדיין מפקפק בעדות הוא לא מחוייב לקבלה (עי' בהל' סנהדרין).

2. אבל הרמב"ם כתב שאמונתם היא כן כב' עדים, ולא קיבלתי תשובה על זה במחכ"ת.

נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצונו משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר

ישנו הבדל בין להאמין ולחתוך הדין, ההשואה היא רק בזה שאין זה מצידם אלא מצד ציווי שציונו הקב"ה ע"י משה רבינו.

[צעיר_התלמידים]

ידוע הנושא אם אפשר ציווי ואזהרה על אמונה שבלב, אבל הכל מודים שהאמונה לא נולדת מהאיסור גרידא.

[שף ויתיב]

אינו בגדר דברים שבלב דזהו דוקא על רגש (אהבה או יראה) אך שלא להרהר אחר הנביא זהו באפשרות כל אחד.

[עושה חדשות]

ב]כ' הרמב"ם פ"ח מיסוה"ת ה"ב וז"ל נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצונו משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר עכ"ל.
והנה אם אמונת תה"מ נתגלתה ע"י הנביאים אטו כל כוחה רק כב' עדים שהעידו להעיד, דהיינו שרק אסור לנו להכחישה אבל אין אנו יודעים אם באמת כך, אתמהה ?????

דברי הרמב"ם נמצאים גם קודם לכן בפ"ז -
"אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון, ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו, ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו, שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואף על פי שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן".
ויל"ע על הכפילות

אבל דל מהכא ענין תחה"מ שהוא מן התורה, יש לשאול כך על כל פסוקי נ"ך, האם זה רק בדרגה של ב' עדים? (ובאמת זה אחד מן השינויים בין י"ג עיקרים דהרמב"ם לסידור בענין "כל דברי הנביאים אמת" או להאמין שיש נבואה, אבל מוקשה לי לפ"ז הדרגה של ספרי הנביאים). ואולי י"ל עפ"ד הגמ' בסנהד' דפ"ט דמוחזק שאני. וצל"ע.