ישבב הסופר כתב:דעת בעל השאלתות בענין "ערקתא דמסאני" שפירושו שהעכו"ם מבקש שהישראל יתכופף לקשור שרוך נעלו ובכך ייראה כמשתחווה לע"ז.
עדיאל ברויאר כתב:ב. ספר אהל מועד שער קריאת שמע דרך ב נתיב ג: "נשים ועבדים וקטנים שלא הגיעו לחינוך פטורים מקריאת שמע ומתפילין וחייבין בתפילה ומזוזה וברכת המזון ונר' דעבד ואשה חייבין בקבלת היחוד דהיינו פסוק ראשון אבל משאר פסוקים פטורים". ודלא כפשט המשנה שהובאה בתחילת דבריו.
עדיאל ברויאר כתב:השבת ראיתי בפירוש ר' יקותיאל משפירא (מגדולי הדור באשכנז בדור המהר"ם מרוטנבורג. בין השאר, מהר"ם כינה את ר' יקותיאל "מלך") לפיוט "אדיר דר מתוחים" (עמ' עב. נדפס בתוך "הלכות פסח מהראשונים" שנדפסו בסוף פירוש מהר"ם חלאווה לפסחים, הוצ' מכון חת"ס. נמצא באוצר) שהוא כותב שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא מדאורייתא אבל חייבות מדרבנן, ולכן הן צריכות ליישב בסוכה ולברך על לולב ושופר.
חובב_ספרים כתב:בדקדוקי סופרים בברכות כ' ב' גרסת הכ"י במקום כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן, כל מ"ע שהזמן גרמא מדאורייתא לא ניחייבי מדרבנן ניחייבי, דמשמע כשיטת ר' יקותיאל משפירא.
עושה חדשות כתב:ר' עדיאל, האם תוכל להעלות או לצטט מדוייק את לש' ר' יקותיאל?
והשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. וכן לכל מצות לבד מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות מדאורייתא וחייבות מדרבנן, וצריכות לישב בסוכה ולברך על הלולב ושופר מדרבנן, כי היכי אנן מברכינן ביום טוב שני של סוכות אקב"ו על נטילת לולב והיכן צונו מלא תסור. והכי נמי אמרי' בערבי פסחים מאן דאמר אגדתא בי רב ששת ורב יוסף אע"ג דסומין הוו וסומין פטורין מכל המצות אלמא מחוייבין נמי הוו דאי לא מחייבו לא הוו מיפטרי אחריני דאמרי' כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, ומשני דקיימא דקא סברי מצה בזמן הזה דרבנן, אלמא דאכל מילי דרבנן מברכות וכן פוסק ר"ת והגאונים. אבל רש"י פסק דנשים אסורות לברך על כל דבר שהן פטורות...
עושה חדשות כתב:לש' הר"מ בהל' ברכות "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה".
ועי' בגי' רעק"א ביו"ד ריש הל' מזוזה דס"ל דמה"ט הוא דפסקי' דכשאין לו אפשרות לתפילין ומזוזה אלא רק לאחד מהם, יעדיף התפילין שהם חובה גמורה, משא"כ מזוזה שאינה חובה אלא למי שיש לו בית. והביא כן מלש' הירו' דמזוזה גרעה מתפילין מדאינה נוהגת ביורדי הים וכו'.
וחזי' דיש בזה נפק"מ לדינא בין מצוות שהם לעולם חובה ובין מצוות דאי בעי פטר נפשיה והם דומין לרשות.
עושה חדשות כתב:לש' הר"מ בהל' ברכות "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה".
עושה חדשות כתב:אין איסור בב"ח אא"כ נתערב "טעמו וממשו".
ראמ"ה בנזיר (בשי' הרמב"ם):
"טעם כעיקר. פירש רבינו שלמה בשלהי ע״ז דטכ"ע הוא טעמו ולא ממשו. ואע״ג דחזו ליה רבנן ממשרת ור״ע מגעולי גוים, מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא. והר״ם בנזיר פ"ה [פסק] דטכ"ע הוא טעמו וממשו, שהוא אסור ולוקין עליו, כמו שנבאר וכו' שאביי היה חושב דהך ברייתא דמוקים משרת לטכ"ע הוי אפילו טעמו ולא ממשו, כדאשכחינן לאביי דקאמר בפ' כל הבשר ש״מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאו' דגמרינן מבב"ח, ולא אמרינן דחידוש הוא, שהיה דעתו דבב"ח אסור אפילו טעמו ולא ממשו, ודחי רבא דרך בישול אסרה תורה, שלא אסרה תורה אף בבב"ח אלא טעמו וממשו, כלומר שיתבשלו יחד, ויתערב בו ממש האיסור, הילכך אליבא דרבא ואליבא דהלכתא האי טכ"ע דמרבו רבנן ממשרת הוא טעמו וממשו וכו', וההיא שיטה דאלו עוברין דחזי ליה ברישא מבב"ח דחידוש הוא, ההיא שיטה כולה אביי קאמר לה, דס״ד דטכ"ע הנזכר בברייתא דחזינן ממשרת, הוא טעמו ולא ממשו, והיה חושב דדברי הכל הוא, דטעמו ולא ממשו דאורייתא וכו' וכד אשכח אביי מתניתין בכל הבשר דקאמרה דבב"ח אם יש בנותן טעם אסורה, ודעת אביי שאסורה מהתורה, ואי לא מותרת, קאמר אביי ש״מ דטעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא, דגמרינן מבב"ח, ולא אמרינן דחידוש הוא, דאי חדוש הוא, אע״ג דלא יהיב טעמא נמי וכו' ושני רבא דהאי אסורה דרבנן הוא, שלא אסרה [תורה] אלא דרך בשול, כלומר שיתבשל שם עד שיהא בו טעמו וממשו, וטעמו ולא ממשו בעלמא לאו דאו', תדע דהכי פירושא דמילתיה דרבא, דהא רבא קאמר [בפ' כל הזבחים] אמור רבנן בטעמא מין [בשאינו] מינו, ולא פליג בין בב"ח ושאר איסורין, אלא ודאי כל טעם בלא ממש אינו אסור אלא מדרבנן וטכ"ע שדברו בו חכמים ור׳ עקיבא, דמר חזי ליה ממשרת ומר מגיעולי גוים, לאו טעמו ולא ממשו הוא כדקאמרת, אלא טעמו וממשו הוא וכו' וכן הוא דעת הר"ם שכתב בנזיר פ"ה דטכ"ע הוא טעמו וממשו וזהו הפירוש האמיתי בכל השמועות בלא ספק".
ללא ספק, יחיד ומיוחד.
עדיאל ברויאר כתב:בספר המצ"ב, עמ' קמב-קסד, האריך מו"ר הרב טל לטעון שלדעת הרמב"ם אין איסור טעם הבלוע בכלים בבלע היתרא אם התבשל (לאפוקי צלי), ולהראות את מקור הדברים בגמרא. וכך הוא מסכם את שיטת הרמב"ם להלכה:
"ולפי מה שהתבאר בדעת הרמב"ם יוצא שכמעט כל בישולי בשר בחלב בכלים אינם מצריכים הגעלה כדי להכשירם. דכל מה שהתבשל בכלי, אינו צריך אלא הדחה ואפילו אין צורך שהדחה זאת תהיה בחמין. ורק אם הבליעה היא על ידי האש באופן ישיר כמו רשת צליה או שיפוד, יש צורך בהגעלה. וודאי שלדעתו אין מקום להצריך להגעיל כלי אם תחבו לתוך התבשיל כף בשרית או חלבית, ואפילו אין צורך להגעיל את הכף עצמה. ובאמת לכאורה זוהי המשמעות הפשוטה של דברי הגמרא בסוף ע"ז המחלקת בין היתרא בלע ובין איסורא בלע, ואשר לפיה יוצא שהצורך בהגעלה בהיתרא בלע הוא רק באסכלא ושיפוד"
יעקובי כתב:יצויין גם למאמרו של הגר"ד דבליצקי שליט"א בקובץ עץ חיים (באבוב) גליון כ"ב, העוסק בחידושי דינים ופירושים מקוריים בספר ראב"ן שאין להם חבר בשאר ראשונים, יעו"ש. (כגון שבתקופת תמוז וטבת שאין יום ולילה שוין יש לפרוש חצי יום וחצי לילה לפני הוסת, ויעו"ש עוד).
איש_ספר כתב:אם כבר הזכירו את היראים הוא מלא שיטות יחידאות
עיק כתב:עוד דעה כמדומני כמעט יחידאית היא שיטת רש"י בברכות כד., שאין איסור הסתכלות בפנויה אלא רק באשת איש (משמע שמותר מן הדין אף בנידה). השיטה לא יחידאית לחלוטין, כי זוהי גם דעת הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין פ"ז), אלא שחזר בו במשנה תורה.
עיק כתב:שיטה יחידאית - למיטב ידיעתי - בעניין שאינו הלכתי אנו מוצאים בפירוש התשב"ץ על אבות (ב יד), שהאגדתות התמוהות בש"ס הן מילי דבדיחותא כדי להחליף כח בעת הלימוד.
איש_ספר כתב:אם כבר הזכירו את היראים הוא מלא שיטות יחידאות.
גונב דעת הבריות במידי דממון הוי בכלל ממון ועובר על לא תגנובו. כדתניא בתוספתא ומייתי לה בחולין בגיד הנשה ג' גנבים הן הראשון שבכולם גונב דעת הבריות והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל מסרב בו לאכול ויודע בו שאינו אוכל. ואין לומר שאיסור גניבת דעת במידי דממון דרבנן שהרי מצינו שנענש אבשלום עליו בסוטה פ"א תנן לפי שגנב ג' גניבות לב אביו ולב ב"ד ולב כל ישראל נתקעו בו ג' שבטים שנאמר ויקח ג' שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום לב אנשי ישראל וכתיב ותגנוב את לבבי. וחמור גונב דעת מגונב ממון ונפשות שהרי התירה תורה בעובדי כוכבים גונב נפשות דכתיב גונב נפש מאחיו מבני ישראל ולא מבני עובדי כוכבים. ממון, אמרי' בב"ק בשור שנגח את הפרה ראה ויתר גוים התיר ממונן של כנענים לישראל וגונב דעת אפי' של עובדי כוכבים אסור שלא מצינו שהתירה תורה בעובדי כוכבים. ואף על גב דכתיב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו לא קאי אתגנובו, שהרי טעם ניגון מפסיקו ומצינו פסוקי טעמים מן התורה כדאמרי' בנדרים פ"א אין בין המודר הנאה [ל"ז ב'] ושום שכל אלו פסוקי הטעמים. ואמר שמואל בפ' גיד הנשה אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים. ושמואל (אמר) במידי דממון מיירי.
איש_ספר כתב:אם כבר הזכירו את היראים הוא מלא שיטות יחידאות.
עושה חדשות כתב:מותר מדאו' לבשל בשר בחלב עם מים... (???)
עושה חדשות כתב:מותר מדאו' לבשל בשר בחלב עם מים... (???)
קבצים מצורפים
בשר בחלב ומים.PDF
(185.73 KiB) הורד 13 פעמים
איש_ספר כתב:דעת הריטב"א שכתיבת פרשיות תפילין שבס"ת אולי צריכה כסדרן.
מלך שלם כתב:הריא"ז בריבוע התפילין [מכשיר בארכו יצר על רחבו].
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 479 אורחים
