מרן הגאון רבי אברהם פרבשטיין זללה"ה - קובץ אמרות והנהגות להו

[כנסת ישראל]

לרגל יום השנה הריני לצרף בזה מקצת מהנהגותיו ודרכיו בקודש לתועלת הציבור.

[נוטר הכרמים]

אפריון נמטייה על האי מרגניתא טבא דשדר לן בטיבותיה.

כמה הלכות גדולות שנו כאן בדרכי תורה, הלכות דעות, ואצילות המידות.

אנו צעירי הצאן שלא זכינו להכירו מקרוב כ"כ, זוכרים רק את מידת פשטותו וענותנותו שהשתפכה סביבותיו.

[אוצר החכמה]

כל מי ששמע את השיעורים היה רואה איך תוך כדי השיעור היה חושב ומחדש סברות חדשות. (שזה היה עיקר עיסוקו בשיעור בביאור הסברא וכידוע שהיה אומר אני לא עושה חשבון אני מחפש את הסברא).
ופעם קרא לשני בחורים ואמר להם שכיוון שבפועל אף פעם השיעור לא יוצא כמו שהתכוון לאמרו (מתוך המשא ומתן) וא"כ אף אחד לא שומע את השיעור שתכנן לומר ולכן שיבואו לשמוע ממנו לפני השיעור את השיעור כמו שרצה לאמרו, והוסיף ואמר שמסתמא גם זה לא ייצא כמו שהתכוון שהרי כשיאמר להם יתחדשו לו דברים...

פעם שמעתי מפיו בשם החזו"א בעניין הדיבוקים שמי שיש לו דיבוק אפשר גם לרפא אותו ע"י הרופאים ויתרפא, וההסבר הוא שאין הדיבוק חל רק במי שנפשו קצת חולה ואם יירפאו את האדם גם לא יחול בו עניין הדיבוק.

אני לא בטוח שההסבר היה גם בשם החזו"א.

[[email protected]]

הקובץ המצורף הוא ניפלא, וישר כח גדול למי שעמל להכינו. הרבה ניתן ללמוד ממנו על דמותו של הגר"א זצ,ל.
תיקון היסטורי קטן: הגרא"מ שך לא עזב את הישוב עבור השטלה הפונביזאית, אלא עבור מובטלות כידוע. פוניבז' באה הרבה יותר מאוחר. אפשר שהגר"א היה אכן מעורב בעזיבת הישוב דרך החזו"א שהוא אשר ציווה (!!!) על הרב שך לעשות כן.

[איש_ספר]

יש"כ על הקובץ הנפלא.

[מתפעל]

אפשר קצת קורות חיים דיליה?
ואם ניתן להכניס תמונות ממנו, נשמח.

[שיף]

רבי אברהם יהודה [ב"ר יעקב] פרבשטיין היה נשוי לחנה בתו של רבי יחזקאל סרנא חתן רבי משה מרדכי אפשטיין.
אשכולו כאן viewtopic.php?f=19&t=2883
חתנו רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל
בניו רבי יוסף זצ"ל, ולהבל"ח רבי דניאל, רבי משה מרדכי
יבואו היודעים ויוסיפו

[מן הדרום]

בן נוסף- הרב אלחנן

[דבר ראוי]

ראה כאן:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=406

[דבר ראוי]

רבי אברהם פרבשטיין זצ"ל

[דבר ראוי]

אביו ר' יעקב פרבשטיין ז"ל יליד פולין היה ראש המועצה הראשון של בני ברק. בנערותו קיבל תורה מהגאון רבי משה סוקולובסקי זצ"ל בעל "אמרי משה"

[ספרן]

לרגל יום השנה הריני לצרף בזה מקצת מהנהגותיו ודרכיו בקודש לתועלת הציבור.

לאות ל"ב:

פעם נזדמנתי עם הגרא"פ בתפילת ליל ש"ק בסט. מוריץ בבית המלון איידלוויס. הרבה נגשו לומר ייש"כ לבעל תפילה החסידי. הגרא"פ העיר לסובבים שהשימוש במטבע 'קונה ברחמיו שמים וארץ' שהושמע, אינו נראה לו מפני שכל ה'ברכה מעין שבע' היא קיצור ובודאי לא עם תוספות. באוצה"ס הקטן שם, היה רק רמב"ם ישן, רגיל, ופתחתי והראתי לו את דבריו בהלכ' תפלה ט, י שכך אכן הנוסח ברמב"ם 'קונה ברחמיו' ומיד הודה. [במהד' פרנקל בילקוט שינויי נוסחאות' הביא את השניים ומקורותיהם]
הואיל ופתחנו בשיחה, שאלני בחביבות, ביודעו שהנני קרוב לנושא 'מה דעתך, מה יותר קשה לכתוב, ערך ב'אנציקלופדיה תלמודית', או סוגיא ב'אוצר מפרשי התלמוד' ? עניתי שאין ע"כ תשובה מוחלטת והדבר תלוי בעיקר בנושא של הערך או הסוגיא ומידת קושיו. ואמר שהתשובה מקובלת עליו.

[עושה חדשות]

מצו"ב הספד הגר"מ שפירא על הגר"א פרבשטיין.

[עקביה]

פעם שמעתי מפיו בשם החזו"א בעניין הדיבוקים שמי שיש לו דיבוק אפשר גם לרפא אותו ע"י הרופאים ויתרפא, וההסבר הוא שאין הדיבוק חל רק במי שנפשו קצת חולה ואם יירפאו את האדם גם לא יחול בו עניין הדיבוק.

אני לא בטוח שההסבר היה גם בשם החזו"א.

דבר כזה כתוב ב'ארחות רבינו' בשם הסטייפלר (איני זוכר באיזה כרך). שם כתוב שאף שנכנסה נשמה לגוף, מ"מ בתופעות הלוואי הנגרמות ממנה יכול לטפל גם פסיכיאטר טוב.
אם דיבוק הוא נשמה שנכנסה לגוף של אדם אחר (ולא תופעה פסיכית כפי שמקובל בפסיכולוגיה המודרנית), אינני יודע כיצד ניתן לכלכל רעיון כזה. לפי כל הסיפורים הוצאת הנשמה היא טורח גדול, שכן היא איננה מעוניינת לצאת, ומה יועיל רופא או פסיכיאטר, שאין לו כל השפעה על הנשמה הפולשת, במקום שבו מתקשה להועיל מקובל מלוב"ן.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי מה לא הבנת. בדיוק את זה הסביר ר' אברהם פרבשטיין כמו שכתבתי.

הכלל הוא שאין הנשמה הנכנסת בדרך דיבוק יכולה להתחבר אלא בנפש חולה קצת ואם מבריאים את הנפש אין הדיבוק נמצא שם. ומה איכפת לן אם אינה רוצה היא כפופה לכללים וחייבת לקיימם!

אם שאלתך היא מנא ליה איני יודע אם זה בשם החזו"א אין כאן כ"כ שאלה. אבל מה לא מובן?

מה שהבאת בשם הארחות רבנו, שאיני יודע אלא מתוך דבריך גם מובן. הוא אומר דבר עוד יותר פשוט, הדיבוק א. קיים ב. מזיק. את קיומו אין הפסיכיאטר יכול לשנות אבל את הנזק כן. משל למה הדבר דומה נכנס למישהו קוץ ועשה מוגלה. אפשר להוציא את הקוץ. ואפשר לתת אנטיביוטיקה נגד הדלקת ואז הקוץ קיים אבל אינו מציק.

[עקביה]

מה שלא מובן הוא שלא נראה (מהסיפורים הרבים על דיבוקים שקראתי בעבר) שדיבוק הוא משהו ש'חל'', אלא נשמה אבודה שהתאפשר לה להיכנס בגוף פלוני, בד"כ בעקבות עבירה שעבר אותו אדם אליו נכנסה הנשמה. מכאן ואילך הדיבוק עושה בביתו החדש כבתוך שלו, ומוזר לשמוע שהדבר תלוי בבריאות נפשו של האדם. אפילו אם כן, היה זה צריך להיות מצב של מלחמה תמידית בין הדיבוק לאדם, ולא משהו שאפשר לחסל ע"י טיפול חיצוני.

[אוצר החכמה]

בקיצור אין כאן שום דבר לא מובן אלא זה לא נראה לך נכון. איני יודע על בסיס מה. אבל כנראה אתה מתמצא.

[עקביה]

אכן זה מובן מאד. אילו היה נאמר שכל זמן שהאדם חובש כובע אדום אין הדיבוק מזיקו, היה זה מובן באותה מידה. אלה הכללים וכך מתנהג הדיבוק, בטובתו או שלא בטובתו.

[אוצר החכמה]

לפי תפיסת העולם שלי זה להיפך. הביטוי של נשמה המתחברת באופן גשמי הוא העניין הצריך ביאור. במילים אחרות אם אדם עבר עבירה הרי נשמתו נפגעה גם בלי דיבוק, האם אמור להיות לזה ביטוי גופני? באופן נורמלי לא. יש לזה ביטוי רוחני ולא גשמי. ואותו דבר בעניין הגלגול הנושא הוא רוחני ולא גשמי. כך שאם אנו רואים השפעה של נשמה (ולא משנה באיזה אופן היא מתחברת או נכנסת) במובן גשמי (ובעניין זה הנפש בה מטפלים הפסיכיאטרים היא פן גשמי) דווקא זה הדבר היוצא דופן והלא מובן. וההסבר שזה מצטרף לאיזה חולי גשמי הוא הסבר מאד מתקבל על הדעת.

הכוונה שלי כשאני אומר באופן נורמלי לא, הוא לקשר ישיר שלא אמור להיות. קשר עקיף וודאי יש כמו שיש קשר עקיף בין עבירה שעשה אדם להפסד שקורה לו בממונו או לזה שיחלה מחמת חטא. ולכן לדוגמא יכול האריז"ל לומר שיש ידידות בין שני אנשים כי יש בהם גלגול מאותו אדם, והוא היודע. אבל סיפורים על מי שבהיפנוזה גילה מי היה בגלגול הקודם הם שטויות.

[אוצר החכמה]

אכן זה מובן מאד. אילו היה נאמר שכל זמן שהאדם חובש כובע אדום אין הדיבוק מזיקו, היה זה מובן באותה מידה. אלה הכללים וכך מתנהג הדיבוק, בטובתו או שלא בטובתו.

בינינו אתה לא באמת מאמין בדיבוקים.. אז למה אתה מסובב את זה כך. תגיד את מה שאתה חושב באמת.

[עקביה]

לפי תפיסת העולם שלי זה להיפך. הביטוי של נשמה המתחברת באופן גשמי הוא העניין הצריך ביאור. במילים אחרות אם אדם עבר עבירה הרי נשמתו נפגעה גם בלי דיבוק, האם אמור להיות לזה ביטוי גופני? באופן נורמלי לא. יש לזה ביטוי רוחני ולא גשמי. ואותו דבר בעניין הגלגול הנושא הוא רוחני ולא גשמי. כך שאם אנו רואים השפעה של נשמה (ולא משנה באיזה אופן היא מתחברת או נכנסת) במובן גשמי (ובעניין זה הנפש בה מטפלים הפסיכיאטרים היא פן גשמי) דווקא זה הדבר היוצא דופן והלא מובן. וההסבר שזה מצטרף לאיזה חולי גשמי הוא הסבר מאד מתקבל על הדעת.

הכוונה שלי כשאני אומר באופן נורמלי לא, הוא לקשר ישיר שלא אמור להיות. קשר עקיף וודאי יש כמו שיש קשר עקיף בין עבירה שעשה אדם להפסד שקורה לו בממונו או לזה שיחלה מחמת חטא. ולכן לדוגמא יכול האריז"ל לומר שיש ידידות בין שני אנשים כי יש בהם גלגול מאותו אדם, והוא היודע. אבל סיפורים על מי שבהיפנוזה גילה מי היה בגלגול הקודם הם שטויות.

אני לא כ"כ מבין למה הקשר בין נשמה (של מישהו אחר) לגוף אמור לבלוט כאשר יש חולי בגוף יותר מאשר כשאין חולי כזה. אילו היה ביטוי גופני לכל חטא היה הדבר פוגע קשות בבחירה החופשית, אבל מקרה של דיבוק, שהוא עניין אחר, מה לי גוף בריא מה לי גוף חולה.

מה שהזכרת בשם האריז"ל, אולי כוונתך לזה:

אור החיים שמות פרק לב פסוק כז
איש את אחיו ואיש את קרובו. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואיש את קרובו אחר שאמר את אחיו שהוא קרוב שבקרובים, אכן יכוין לומר שיש כמה אחים שדעתם מרוחקת זה מזה ועם אנשים אחרים לא קרובים המה להם יאהבו אהבת נפש וזה ימשך משורש הנשמות כי יש נשמות שקרובים בשורשם ונמשכים בריחוק מולידים, ויש נשמות שהם מרוחקים בשורשם ובאים בקירוב מוליד ויותר יאהבו הקרובים בקורבת השורש מהקרובים בבחינת מוליד, ולקרובים בבחינת מוליד יתיחס שם אחוה ולקרובים בשורשם יתיחס שם קרוב, וכפי זה ידבר הכתוב בב' הבחינות וזו למעלה מזו:

[אחד מעיר]

מה שכתוב בסעיף לב שיש עניין בהטעמת הע' אבל לא בהטעמת החי"ת הוא תמוה מאוד

ונשתקעו הדברים

"שני המנהגים" הם שיבוש אות החי"ת למשהו דומה.

באשכנז בתחילה קראו ח' כמו ה'
לעומת פולין שקראו כאות כ' רפויה

במשך הזמן פולין ניצחה את אשכנז
אולי בגלל המלמדים מפולין שהציפו את אשכנז

[דן בן יעקב]

אביו ר' יעקב פרבשטיין ז"ל יליד פולין היה ראש המועצה הראשון של בני ברק. בנערותו קיבל תורה מהגאון רבי משה סוקולובסקי זצ"ל בעל "אמרי משה"

היה סגן ראש המועצה מטעם המפד"ל

[חרסון]

לא נכון. היה ראש המועצה הראשון.
ראש המועצה הנבחר הראשון היה ר' יצחק גרנשטקורן ז"ל. ייתכן ופרבשטיין הי' סגנו. זה א"י.

[תם מה הוא אומר]

לרגל יום השנה הריני לצרף בזה מקצת מהנהגותיו ודרכיו בקודש לתועלת הציבור.

כל מה שיש בקובץ הזה קראתי בעבר, וכעת ער"פ מצאתי כי הוא במוסף שב"ק של יתד. (ויותר מסתבר שהכותב אותו כותב).

אגב, יש ראיון יפה עם הגרא"פ זצ"ל בירחון תמורה כסליו תשמ"ו (נמצא באוצר, גליון 108), על דרך הלימוד בישיבות היום ובעבר ועוד ועוד הרבה פנינים

[איש_ספר]

האם יעקב פרבשטיין אבי הג"ר אברהם, היה ש"ב של יהושע העשיל פרבשטיין הידוע?