הנה מובא בספה"ק (עי' ארץ חמדה להמלבי"ם פ' וילך אות ז בשם גדול א' [ועוד]) 'שהטעם שעדיין אנו שרויים בגו גלותא, מחמת ג' הדמעות שהוריד עשו [כמובא ביל"ש תולדות אות קטו ועוד], ולא נתבטלו דמעותיו באלפי רבבות דמעותיהם של ישראל, כי ר' יהודא ס"ל 'מין במינו לא בטל' (מנחות כב ע"א), ודמעות בדמעות הן מב"מ ואינם בטלים, אך אם לא היו הדמעות שוים בטעמם, שפיר היו מתבטלים כ'מין בשאינו מינו', ועשו הרי בכה והוריד דמעות על הפסד ברכות בעוה"ז, ולכן אילו היינו אנחנו בוכים על צער השכינה, וודאי כי היו מתבטלים דמעותיו בדמעותינו, ומזמן היינו נוושעים, אך מאחר שגם דמעותיונו סובבים על צרכי עוה"ז, הרי"ז מין במינו ולא בטל.
אמנם שם מביא הדברים מבלי לשאול עליהם - ואדרבה מסביר הדברים.. אבל ראיתי מעודי באיזה ספרים המתמיהים בכ"ז היאך איפשרי (ונשארו בצ"ע), וטענתם עימם - שהרי ודאי שאי"ז סיבה לעיכוב הגלות, והרי רבו גם רבו הצרות ודמעות של אחב"י במשך הדורות כולם, גם מענין שלא נחשב כמין במינו (=לא דאגות גשמיים, כל' הנ"ל). ולכאו' הצדק עמם - וכי בעבור דמעותיו של עשו - יהי' אריכות כי רבה? אמנם אולי אי"ז סיבה מעכבת לגאולה (וכפי שאמרו גדולי הדורות בדורות האחרונים - שמוכנים ו/או ששיך שהגאולה יבוא וכו'), אלא סיבה לאריכות הגלות - אבל בכ"ז, לא יהא מובן שלא יהי' בטל [כלל?]. ומתי, א"כ, יהי' בטל?! ועפ"ז, גם לא שייך, לכאו', מצב של "זכו", כי עדיין יש הענין של "דאגות גשמיים", ורק יבוא הגאולה כ"לא זכו"?! ולא נהירא. ואולי הוא בבחי' מדרש שלהלכה ולא למעשה.
וגם - היכן מקור הדברים (או הופעתם לראשונה) של ה'ארץ חמדה' הנז', והאם יש להחשיב בה חשיבות רבה?
אודה על כל הפניות ומ"מ בעניין (גם סברות יתקבלו לרצון). פשוט אין לי גישה לאוצר כעת ואיני יודע היאך לחפש בכ"ז. (אמנם זכורני שהי' משהו מהזהר שמות בזה?)