עושה חדשות כתב:ובכלל, המושג "ברייה" מופיע כלפי כמה דברים, ויש לדעת את השווה והשונה ביניהם בד' הראש' והפוס'.
1. האוכל פחות מכזית איסור חייב אם אכל בריה.
2. בריה אינה בטילה ברוב, ובפשטות זה רק מדרבנן.
3. בריה פחות מכזית, מהני לגם לאכילת מצווה.
4. אין יד ושומר לטומאה בפחות משיעור מסויים, אבל בריה שאני.
5. בריה מהני במקום שיעור טומאה, (לד' רש"י חולין קיט:).
6. בריה מחייב בברכת הנהנין לאחריה אף שלא אכל כזית.
סעיף 3 אינו ברור, דאמנם הפוס' הביאו את נידון התרוה"ד על בריה במצוות מרור, אבל יתכן דהוא אזיל שם בשי' הרא"ש שכ' דמרור מצ"ע אינו נצרך לשיעור כזית אלא רק משום הברכה על "אכילתו". וא"כ זה דומה לסעיף 6, אם כי יש לחלק קצת.
סעיף 4 מקורו בחולין קיט. (נשאלתי). אמנם לע"ע לא מצאתי בראש' ואחרו' שהשוו את זה עם שאר דיני בריה, וצ"ע.
סעיף 5 יל"ע היטב בד' רש"י, (אי גרסי' להו), ובד' המאירי שם.
מעניין שסעיפים 1-2-4-5 מופיעים בסמיכות במס' חולין.
השווה והשונהיש מהראש' דס"ל דבריה של סעיפים 1-2 זה דוקא בבריית נשמה, אמנם כל שאר הסעיפים הוזכרו במפורש שלא בבריית נשמה.
ויש מהראש' דס"ל דבריה של הסעיפים הראשונים זה רק באסור מתחילת ברייתו ואין איסורו מחמת דבר אחר, ותנאי זה אינו שייך כלפי שאר דיני בריה בסעיפים האחרונים.
ויש דס"ל דענין בריה של סעיף 1 (וכתולדה ממנו גם סעיף 2) זה רק במקום שהתורה הוציאה את האיסור בלש' בריה, כגון לא תאכל גיד וכד', אבל חיטה של טבל ל"ה בריה כי לא כתיב בקרא לא תאכל חיטה אלא לא תאכל טבל. וא"כ כל שאר הסעיפים אינם דומים בזה. (אמנם לגבי סעיף 6 יש להזכיר מה שהביא בפנ"י מהירושלמי דבריה לענין ברכת הנהנין זה רק בז' מינים, וא"כ אולי חשיב דאחשביה רחמנא בהדיא כיון דכתיב חיטה שעורה וכו').
ולהלן אעתיק כמה ציטוטים המשווים ומחלקים. (רשימה חלקית).
הג' שערי דורא ממהרא"י סי' נ -
יראה דאם הוא שלם לגמרי רק שנפל ממנו קצת ע"י בישול כמה שרגילות הוא להתפרפר ודאי חשיב בריה וכי האי סברא משמע קצת פרק כיצד מברכין באשיר"י גבי ההוא דירושלמי דאמר אכל פרידה אחת של ענב או של רמון דחשיב כזית.
והו"ד בב"י סי' קא ועי' מנחת יעקב מ-יא. וצ"ע דהרי לגבי ברכה בעי' עכ"פ שיובא הפרי לפניו שלם עם הגרעין, וזה ל"ש לגבי אכילת איסור.
המכתם ברכות לח: -
אבל לפי הירושלמי אם אכל שלם שהוא כברייתו וכו' מברך עליו תחילה וסוף, דברי' חשיבא נמי לענין ברכה כי היכי דחשיבא בעלמא דאמרינן דברי' לא בטלה.
ראבי"ה סי' קז -
ואפי' [לרבנן] דר' שמעון דפליגי בחטה לענין מלקות לענין ברכה [מודו] דחשוב, רק שיהא שלם.
תרוה"ד ח"ב סי' רמה -
גם אכילת מרור אם אדם יכול לצאת ידי חובתו בקלח אחד עם העלין שלם כמו שהוא, אף על פי שאין בו כזית מטעם דבריה חשיבא ולא בעינן כזית, כההיא דירושלמי שהביא הרא"ש בפ' כיצד מברכין אפי' לא אכל אלא פרידה אחת של ענב או של רימון צריך לברך אחריו. ולע"ד הרי דברים ק"ו דאפי' ברכה דכתיב ביה אכילה בהדיא באורייתא, אפי' הכי חשבינן בריה פחות מכזית, כ"ש מרור דלא כתוב ביה אכילה כלל דיאכלוהו אפסח קאי.
רעק"א בגי' או"ח סי' תעה -
[מג"א סק"ה] דהא אין יוצאין בשרשים. אף דאוכל עוף טמא שאין בו כזית חייב משום ברי'. אף דאין עצמות שבו בכלל האיסור כיון דאכלו חייב על הבשר משום בריה מ"מ הכא א"א לאכול השרשים דהם רשות ומבטל למרור כדאמרי' במרור ומצה שאוכל ביחד היכי דא' רשות וכ"כ במחצית השקל.
רדב"ז ח"א סי' תב -
מי שאוכל ענבה אחת או פרידה של רמון אם מברך לאחריה וכו' אבל לגבי הדין נ"ל דאין צריך לברך אחריה כלל וכו' ותו דלפי שטתם נצטרך לומר שמי שאכל פרידה אחת של ערלה ילקה כמי שאוכל בריה של איסור שלוקה עליה בכל שהוא וכיוצא בזה לא שמענו.
פמ"ג סי' רי בא"א סק"ג -
בריה. עיין מ"א. וביו"ד [סימן] ק' [סעיף א] חטה של כלאי הכרם לא הוה בריה, אפילו הכי כאן מדרבנן הוא חשוב לברכה, ועיין מה שכתבתי בפריי שם בפתיחה להלכות תערובת בסופו [ד"ה אכתוב] וכאן אין להאריך בזה.
ושם בשער התערובת -
אכתוב כאן בקיצור השייך לא"ח. בסימן ר"י [ס"א] נסתפק המחבר בריה לברכה וכאן בסי' ק' לא נסתפק. ועיין בד' שיטות [חידושי הרשב"א ברכות] ל"ט משמע איסורין וברכה הא בהא תליא. ומ"מ אין קושיא על המחבר דהתם מחמיר מירושלמי כמ"ש הב"י שם. ועיין חות יאיר סימן ק"ס ודבריו מגומגמין, דמשמע שם דהוה מן התורה ואינו אלא מדרבנן ועיין לבוש סימן ר"י ס"ב. ומיהו שם י"ל דמעין ג' הוה דרבנן עיין סימן ר"ט [ס"ג]. ומ"מ וודאי משמע דספק הוא רק מדרבנן לכ"ע.