הוגה ומעיין כתב:יש כאן מעבר אסור בין העובדות אודות החיבור ופרשנותן, לבין העובדות אודות המחבר זצ"ל ופרשנותן. מעבר זה כולל את חרם הקדמונים, ומלבדו, כמדומה, מתעלם (או שמא לא שנה...) מהגמרא בעירובין נא. ממנה הוכיחו האחרונים שבמקום שהסברא אמיתית מותר לתלותה בבעלי-סמכא כי היכי דליקבלוה מיניה, עיי' באר שבע חולין קיא:, מהרלב"ח סי' קכא, גופי הלכות פרק יט - כללי אות ק' כלל תצח, עין זוכר להחיד"א מערכת קו"ף כלל כג, שדי חמד כללים מערכת השי"ן כלל כז, רב פעלים ח"ג חו"מ סי' א.
חשבונות רבים כתב:מה?!הוגה ומעיין כתב:כמדומה, מתעלם (או שמא לא שנה...) מהגמרא בעירובין נא. ממנה הוכיחו האחרונים שבמקום שהסברא אמיתית מותר לתלותה בבעלי-סמכא כי היכי דליקבלוה מיניה
אתה בא לומר שאכן מותר וראוי לזייף ספר בשם אחד מהראשונים?!!
כמובן, כל האחרונים שם דברו על אופן שמישהו יודע בהלכה מסוימת כאחותו שהיא מותרת לו, ולכן תולה אותה בשם גדול (וגם זה נסוב שם רק על שיחה ודיון בהלכה, ולא לקבעה בשקר משמו בבית המדרש). עיי"ש במהרלב"ח שכתב שזה שייך רק כשיודע באותה ברייתא שהיא הלכה, ע"כ שונה אותה משמו של ר' יוסי, אבל לא בדבר שתלוי בסברת לבו. והגם שבאחרונים האחרים המובאים נראה שסברו שגם במקום שתלוי בסברא מותר לעשות זאת, מובן מאליו שמדובר בלומר דבר מסוים שברור לו כשמש כמקרה מסוים שבו הוא נזקק לומר זאת כדי שיתקבלו דבריו. אף אחד מהם לא העלה בדעתו חלילה, שיהיה מותר לאדם לחבר ספר שלם, שמדרך הטבע יש בו דברים ברורים יותר או פחות, וסברות מתקבלות יותר או פחות, ושמובן מאליו שבאף אחת מן ההלכות שבו אין צורך שעה דוחק שתתקבל דעתו דווקא, ולהנציח בדפוס את שמו של אחד מגדולי הראשונים על חידושיו האישיים של המחבר. מה גם, שכאן המזייף תלה באשכול סברות ושיטות רבות שכבר נאמרו ונתקבלו ע"י גדולי הראשונים והאחרונים שלפניו, ולא יתן ולא יוסיף כלום במעשה הזיוף.
וכאן הדבר חמור פי כמה, באשר המזייף לא רק זייף את שמו של הראב"ד על חידושיו, אלא "לקח בשבי" את ספרו האמיתי של הראב"ד, וערבב את דבריו בדברי האשכול עד שלא יהיה אפשר להבחין בין התבן לבר, ומנע את סולת תורתו האמיתית של ספר האשכול מפי הציבור. היעלה על הדעת להצדיק מעשה זיוף שכזה?
כמובן שמי שמחזיק את הצב"א לגדול בדורו וצדיק לא ימהר כל כך להוציא עליו את משפט הזיוף, ומצוה עלינו להפך בזכותו בכל מה שאפשר, אבל גם אם מישהו השתכנע שאין ברירה אלא להודות בכך שנכשל במעשה הזיוף הזה, אין טעם לשים חושך לאור ואור לחושך על מנת להדר פני גדול.