אציין דבר שעסקנו בו לאחרונה חברותתי ואני, ואחד היחידים שהאריכו על כך הוא המחזה אליהו זצ"ל (ח"ב סי' מו).
הרשב"א כתב (תורת הבית, סוף בית שלישי) שכלים שבישל בהם נוכרי צריכים הכשר, וכך פסק השו"ע (יו"ד קיג טז), והוסיף הש"ך (כא) שבדיעבד אין המאכל נאסר כיוון שבישולי נכרים בטלים ברוב וכדפסק השו"ע (קיב כג) שפת נכרי בטלה ברוב.
הלכה נוספת שכתב הרשב"א (בית רביעי שער רביעי, לו ע"א-ע"ב) היא שכלי שדרכו בשפע, אם נבלע בו איסור מותר להשתמש בו לכתחילה למאכלי היתר כיוון שאי אפשר שתהיה בו נתינת טעם. וכן פסק השו"ע (צט ז, קכב ה). ונחלקו האחרונים לגבי היתר זה וביניהם חלק על כך הש"ך (קכב ג).
וצירוף שני הלכות אלו קשה, כי אם בישולי נכרים בטלים ברוב, יוצא שכל כלי נחשב לגבי בישול נכרי ככלי שדרכו בשפע, ומדוע צריך להכשירו?
אלא שההיתר של השו"ע בדיני פת נכרי אינו מבוסס על ביטול ברוב, כפי שכתב הרמ"א שם, אלא על עיקר וטפל, וכפי שמפורש ברשב"א שהוא המקור להלכה זו (בית שלישי, צג ע"א), וכפי שהביא השו"ע לגבי בישולי נכרי שהולכים אחר העיקר ומתעלמים מהטפל (קיג ב). ובאמת, לפי הרשב"א בישולי נכרי בטים בשישים ולא ברוב, וכפי שמפורש בדבריו במקום אחר (בית רביעי שער ד, לב ע"א [הובא בב"י סוף צט], ובמקומות נוספים).
ואם כן, נמצא שהרשב"א מחייב להכשיר את הכלי מפני שלא סובר שבטל ברוב, וכך דעת השו"ע, והש"ך פסק כרמ"א שבטל ברוב אך מצריך להכשיר את הכל מפני שלא סובר את ההיתר בכלי שדרכו בשפע.
והוסיף על כך במחזה אליהו שהשו"ע לא כתב שצריך להכשיר כלי שנאפה בו פת נכרי, ורצה לומר שבפת מודה השו"ע שבטל ברוב.
אלא שיישבנו את דעת השו"ע אבל נשארנו בקושיה על שיטת הרמ"א, שסובר שכלי שדרכו בשפע מותר, ובישולי נכרי בטלים ברוב, ובכל זאת נראה שהתיר רק כאשר נכרי בישל לחולה בשבת!
ובמחזה אליהו הציע דרך לתרץ זאת אך לבסוף נשאר בצע"ג.
ועל דרך האפשר אציע עוד כמה הצעות:
א. אולי מה שאסר הרמ"א את הכלים הוא רק חומרא (אפשר להבין כך בתורת חטאת עה יד: "יש להחמיר לענין מעשה מאחר דגדולים חולקים". ובפמ"ג (סדר הנהגת השואל עם הנשאל ג, לו) הזכיר שלפי הרמ"א בישו"נ בטל ברוב ובכ"ז צריך הכשרה, וממה שפטר מהגעלה ג"פ כי הוא טורח, אולי יש להבין שהסיבה שצריך פעם אחת היא בגלל שאי"ז טורח ולמה לא לצאת יד"ח המחמירים.
ב. אולי בגלל שאין מבטלים איסור לכתחילה לפי הרמ"א גם בדרבנן.
ג. ואולי הרמ"א גם הוא סובר שבישו"נ בטל ב60, ואת מה שכתב בתורת חטאת הביא במפה רק באפיה ולא בבישול. וזכורני שמעין זה כתב ביד יהודה (סי' צט).