הגה"צ רבי חייקל מילצקי זצוק"ל

[אויצרניק]

גם אני שמעתי את סיום הסיפור אודות אמירת החת"ת. הסיומת, אגב, מוזכרת בעשרות מקומות שונים - כולם חב"דיים. אמנם, בדקתי בסדרת האגרות-קודש של הרמ"מ מליובאוויטש (אפשר לפתוח בקלות בהיברובוקס) ולא מופיע שם אף מכתב לרא"ל פרידמן. ותיובתא דר"פ ברוד תיובתא.

[מתפעל]

הנה מה שסיפר הפני מנחם זצ"ל על הרב מילצקי:

"יש דבר שרציתי לשאול אבי ובסוף לא אסתייעא מילתא ואני מתחרט ע״ז כ״כ עד היום הזה - כשהייתי כאן בארץ למדתי בעץ-חיים אצל הרב חייקל מילצקי ז״ל הוא הכניס בי אהבת תורה והרבה לומדישע זאכין. הוא היה איש צדיק ואמר פעם בשבוע שיעור מוסר בטוב טעם ודעת גם סיפורים עם מוסר השכל וגם סיפורי מאדמורי״ם ומהבעש״ט ותלמידיו. אהבתי מאוד את השיעורים שלו ובפרט את שיעור המוסר.
פעם סיפר סיפור ידוע, היה רב דרשן שבא לעיר ודרש על לחם הפנים והלהיב הקהל על מעשה ביהמ״ק ועל עבודת לחם הפנים. אחד משומעי הדרשה יהודי תמים חשב שמהיום יתחיל גם הוא להביא כדוגמת לחם הפנים ע״י חלות שישימם בארון הקדש בדחילו ורחימו כמעשה לחם הפנים לכבוד השכינה בבית מקדש מעט בביהכ״נ וכך כל יום שישי כשאף אחד לא ראה נכנס דרך החלון והניח את החלות. בסוף התפילה כשהגבאי סידר את ביהכ״נ מצא לפתע חלות טובות בארון הקודש וכיון שהיה עני סבר שמישהו קיים בו מתן בסתר ועל כן לקח החלות לביתו כך עברו הרבה שבתות אותו תמים ואשתו מכינים ומטיבים הבצק והחלות וכל יום שישי מתגנב ושם בארון קדש בדחילו ורחימו והגבאי אח״כ לוקח ונהנה והיהודי שראה בשבת בבוקר בשעת פתיחת ההיכל לקריאת התורה שהחלות אינם הבין בתמימותו שהקב״ה באמת לוקח החלות -
פעם אחת חזר ובא אותו הרב הדרשן לעיר לסיבוב שני וביום שישי עלה לביהמד״ר להכין הדרשה שיאמר ולפתע ראה אדם נכנס בעד החלון ושם חלות בארון קדש ומברך להקב״ה שלוקח החלות ועוד מוסיף להקב״ה ברכת ״בתאבון״. ניגש אליו וגער בו וצעק עליו שזה אפיקורסות וחילול שם שמים ואסור לעשות כך. כשהצטדק אותו יהודי שאדרבא מדרשת הרב בשנה שעברה הבין כך, נזף בו הרב קשות ואמר לו שטעה בהבנתו ואין בזה שום נחת רוח להקב״ה ושלא ינהג כך הלאה.
האיש הלך בבושת פנים ובכה ואמר לאשתו שתפסיק מהיום באפיית החלות והכל היה טעות ומי יודע אם לא היה בזה איזה קלקול. למחרת שלח האר״י ז״ל לומר לאותו רב צו לביתך כי מת אתה כיון שמיום שנחרב הבית לא היה אדם שעשה נחת רוח להקב״ה כאדם זה ואתה קלקלת הדבר ואולי למעלה הוא יוכל לעשות לנשמתו טובה כולי האי ואולי ולא עזר לו שום תירוצים ולמחרתו נפטר אותו הרב, ע״כ הסיפור!
הוסיף הפני מנחם ואמר: ר' חייקל ז"ל סיפר עשרת מונים יותר יפה ובטוב טעם -
אכן התעוררה לי מיד עם שמיעת הסיפור קושיא עצומה על הסיפור אלא שהתביישתי לשאול חשבתי אשאל את אבי ובסוף לא אסתייעא מילתא ומאד אני מצטער ע״כ שלא שאלתי אותו אילו הייתי שואל אותו בוודאי היה מאיר את עיני.
היה קשה לי היכן היושר, באמת הרב גרם להפסק בנח״ר שעשה אותו יהודי, אבל הרי הוא היה זה שגרם לנח״ר שיבוא שהרי בגלל הדרשה שלו בשנה הקודמת התחיל היהודי בהנהגה זו ומן היושר שלכה״פ יופחת מעונשו? זה יושר ודין אמת?
כמה אני מצטער שאין לי על זה תשובה מאבי הא״א זי״ע - וחושבני שיש לי תירוץ ואולי תירוץ זה היה עונה אבי והוא אמיתי ומוסר השכל גדול -
בשמים מחשיבים יגיעה ועמל בעבודת הי שתהיו עמלים בתורה. אותו בעל דרשן נהג בוודאי לומר דרשות לצורך פרנסתו ולמרות שכמובן גלגלו זכות לידו שאותו תמים התעורר לנהוג כפי שנהג אולם לרב הדרשן לא היתה בזה שום יגיעה מיוחדת והרי זה כאחד שאבד כסף ומצא אותו עני לאחר מכן והתפרנס בזה שאף על פי שיש לו שכר אין זה שכר כשכר מי שהתייגע בנתינת צדקה לכתחלה אבל כשבא הרב לקלקל שם יגע צעק וגידף והתאמץ בקלקול לכן נענש כ״כ שהזכות שבאה בלא יגיעה לא יכלה לכפר על הקלקול שבא ביגיעה. ודפח״ח!!

עד כאן מיומן טאלנא

[טוב לי]

כמדומה שר' חייקל לימד בחיי עולם ולא בעץ חיים. וצ"ע.

[מחולת המחנים]

הפני מנחם למד בחיי עולם, ועפי"ז אתי המעשה שפיר.

הרב מתפעל, יישר כח על הרעיון העמוק והנפלא.

[מתפעל]

היישר כח מגיע לפני מנחם זצ"ל, לי אין שום קשר לזה.

[מתפעל]

הנה תמונה

רבחיים-חייקל-מילצקי-.jpg (29.98 KiB) נצפה 8356 פעמים

[אלטנוישול]

הסיפור הנ"ל היה ולא נברא... כלומר: רל"פ זצ"ל אכן כתב לאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, והוא הורה ללמוד חת"ת, ורח"מ זצ"ל דווקא הביע עניין בתשובת האדמו"ר, אלא שלמעשה, חת"ת לא נלמד, ורגל(י)ו נכרתה(ו) רח"ל (כל קישור ע"ד הקוראים), ע"כ ממקור נאמן.

[לבי במערב]

גם אני שמעתי את סיום הסיפור אודות אמירת החת"ת. הסיומת, אגב, מוזכרת בעשרות מקומות שונים - כולם חב"דיים (א). אמנם, בדקתי בסדרת האגרות-קודש של הרמ"מ מליובאוויטש (אפשר לפתוח בקלות בהיברובוקס) ולא מופיע שם אף מכתב לרא"ל פרידמן. ותיובתא דר"פ ברוד (ב) תיובתא (ג).

(א) ודאי שהסיפור יופיע במקורות חב"דיים; אלא היכן יופיע?
(ב) צ"ל ר"פ כהן.
(ג) אינה תיובתא, ובקושי 'קשיא' היא.
כידוע, בסדרת אג"ק הודפסו רק האגרות שהגיעו לידי העורכים [אם מההעתק שבמזכירות, או ע"י שהנמען שלח את המכתב לקה"ת]. בנדו"ד, כנראה שההעתק דהמזכירות (אם הי' מלכתחילה) אבד (כמו שקרה להמוני מכתבים אחרים), ובידי המשפחה ג"כ לא נשמר (או שאינם רוצים לפרסמו, מאיזה טעם שיהי').
מלבד זאת, אם יש חשש דחשש לדברים אישיים מדאי - דין המכתב להגנז; ואידך זיל גמור.

[דרומי]

בסדרת האגרות שנדפסו עד כה חסרות מאות ואולי אלפים של אגרות שמתקבצים להם לאט לאט מכל מיני מקורות, וכבר זמן רב שמדברים על כמה כרכים של 'מילואים' שאמורים להופיע. לא יודע מתי זה יקרה.

[חרסון]

מפי השמועה, בגלל שבכל שנה מתווספים מאות רבות של אגרות, בלי גוזמא, שלא היו ביד המאספים, הוצאת הסדרה של 'אג"ק - מילואים', שתוכננה לשנת תש"ע - נדחית ונדחית ונדחית עד שהמעיין קצת ייבש באיזו-שהיא צורה...

[יוסף חיים אוהב ציון]

הנה מה שסיפר הפני מנחם זצ"ל על הרב מילצקי:

"יש דבר שרציתי לשאול אבי ובסוף לא אסתייעא מילתא ואני מתחרט ע״ז כ״כ עד היום הזה - כשהייתי כאן בארץ למדתי בעץ-חיים אצל הרב חייקל מילצקי ז״ל הוא הכניס בי אהבת תורה והרבה לומדישע זאכין. הוא היה איש צדיק ואמר פעם בשבוע שיעור מוסר בטוב טעם ודעת גם סיפורים עם מוסר השכל וגם סיפורי מאדמורי״ם ומהבעש״ט ותלמידיו. אהבתי מאוד את השיעורים שלו ובפרט את שיעור המוסר.
פעם סיפר סיפור ידוע, היה רב דרשן שבא לעיר ודרש על לחם הפנים והלהיב הקהל על מעשה ביהמ״ק ועל עבודת לחם הפנים. אחד משומעי הדרשה יהודי תמים חשב שמהיום יתחיל גם הוא להביא כדוגמת לחם הפנים ע״י חלות שישימם בארון הקדש בדחילו ורחימו כמעשה לחם הפנים לכבוד השכינה בבית מקדש מעט בביהכ״נ וכך כל יום שישי כשאף אחד לא ראה נכנס דרך החלון והניח את החלות. בסוף התפילה כשהגבאי סידר את ביהכ״נ מצא לפתע חלות טובות בארון הקודש וכיון שהיה עני סבר שמישהו קיים בו מתן בסתר ועל כן לקח החלות לביתו כך עברו הרבה שבתות אותו תמים ואשתו מכינים ומטיבים הבצק והחלות וכל יום שישי מתגנב ושם בארון קדש בדחילו ורחימו והגבאי אח״כ לוקח ונהנה והיהודי שראה בשבת בבוקר בשעת פתיחת ההיכל לקריאת התורה שהחלות אינם הבין בתמימותו שהקב״ה באמת לוקח החלות -
פעם אחת חזר ובא אותו הרב הדרשן לעיר לסיבוב שני וביום שישי עלה לביהמד״ר להכין הדרשה שיאמר ולפתע ראה אדם נכנס בעד החלון ושם חלות בארון קדש ומברך להקב״ה שלוקח החלות ועוד מוסיף להקב״ה ברכת ״בתאבון״. ניגש אליו וגער בו וצעק עליו שזה אפיקורסות וחילול שם שמים ואסור לעשות כך. כשהצטדק אותו יהודי שאדרבא מדרשת הרב בשנה שעברה הבין כך, נזף בו הרב קשות ואמר לו שטעה בהבנתו ואין בזה שום נחת רוח להקב״ה ושלא ינהג כך הלאה.
האיש הלך בבושת פנים ובכה ואמר לאשתו שתפסיק מהיום באפיית החלות והכל היה טעות ומי יודע אם לא היה בזה איזה קלקול. למחרת שלח האר״י ז״ל לומר לאותו רב צו לביתך כי מת אתה כיון שמיום שנחרב הבית לא היה אדם שעשה נחת רוח להקב״ה כאדם זה ואתה קלקלת הדבר ואולי למעלה הוא יוכל לעשות לנשמתו טובה כולי האי ואולי ולא עזר לו שום תירוצים ולמחרתו נפטר אותו הרב, ע״כ הסיפור!
הוסיף הפני מנחם ואמר: ר' חייקל ז"ל סיפר עשרת מונים יותר יפה ובטוב טעם -
אכן התעוררה לי מיד עם שמיעת הסיפור קושיא עצומה על הסיפור אלא שהתביישתי לשאול חשבתי אשאל את אבי ובסוף לא אסתייעא מילתא ומאד אני מצטער ע״כ שלא שאלתי אותו אילו הייתי שואל אותו בוודאי היה מאיר את עיני.
היה קשה לי היכן היושר, באמת הרב גרם להפסק בנח״ר שעשה אותו יהודי, אבל הרי הוא היה זה שגרם לנח״ר שיבוא שהרי בגלל הדרשה שלו בשנה הקודמת התחיל היהודי בהנהגה זו ומן היושר שלכה״פ יופחת מעונשו? זה יושר ודין אמת?
כמה אני מצטער שאין לי על זה תשובה מאבי הא״א זי״ע - וחושבני שיש לי תירוץ ואולי תירוץ זה היה עונה אבי והוא אמיתי ומוסר השכל גדול -
בשמים מחשיבים יגיעה ועמל בעבודת הי שתהיו עמלים בתורה. אותו בעל דרשן נהג בוודאי לומר דרשות לצורך פרנסתו ולמרות שכמובן גלגלו זכות לידו שאותו תמים התעורר לנהוג כפי שנהג אולם לרב הדרשן לא היתה בזה שום יגיעה מיוחדת והרי זה כאחד שאבד כסף ומצא אותו עני לאחר מכן והתפרנס בזה שאף על פי שיש לו שכר אין זה שכר כשכר מי שהתייגע בנתינת צדקה לכתחלה אבל כשבא הרב לקלקל שם יגע צעק וגידף והתאמץ בקלקול לכן נענש כ״כ שהזכות שבאה בלא יגיעה לא יכלה לכפר על הקלקול שבא ביגיעה. ודפח״ח!!

עד כאן מיומן טאלנא

הסיפור מופיע בס' משנת חכמים, בס' רבינו כתב, שמרן הגרע"י אמר לו שאינו מאמין לסיפור זה.

[בעל התפארת]

פעם שמעתי מהגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א שכאשר נלב"ע אשת הג"ר חייקל מילצקי זצ"ל, השלימו על מצבתה את כל התוארים שהשמיטו ממצבת בעלה ע"פ צוואתו.
מי שחכול להעלות את הנוסח, תבא עליו הברכה.

[לבי במערב]

אינו ברור דַיּוֹ, אך 'זה־מה־יש':

מצבת קבורת מ' מרים־שרה מילצקי.jpg (221.68 KiB) נצפה 6856 פעמים

[בין החכמים]

לאחרונה חודשו המצבות שעל מקום מנוחתם:

[בין החכמים]

אין במצבתה הרבה מדי על בעלה הגדול, בניו לא העיזו להתחכם הרבה עם אביהם הקדוש זצ"ל, אבל כן הרשו לעצמם להוסיף לו תארים, שבמצבתו שלו הזהיר אותם שלא יכתבו:

[בין החכמים]

אגב, סיפור מפעים שמשתקף במצבתה;
רבי חייקל זצ"ל כתב בצוואתו המופלאה, שאף שיודע בעצמו שאינו מרשעי ישראל ח"ו, למרות כן, מפני טעם הכמוס עמו, הוא מבקש מבניו לומר אחריו קדיש שנים עשר חודש.
בניו היו נבוכים מהוראה זו, ולא ידעו לשית עצות בנפשם.
התחבטות זו נחסכה מהם, כאשר לאחר כשבעה חודשים נפטרה גם אמם הצדקת, כך שממילא המשיכו באמירת הקדיש.
ויהי לפלא.

[בין החכמים]

להשלמת העניין, אני מצרף כאן גם את תמונת מצבת אביו, הגה"צ רבי ראובן זצ"ל, שמנו"כ בסמוך, שגם הוא ציווה את נוסח מצבתו [אמנם מנוסח מרוכך מעט מבנו]:
"פ"נ ר' ראובן ב"ר דב משה מילצקי מסלבודקה
נלב"ע סמוך לכניסת השבת ב' אייר תשי"ג והובא למנ"ע באותו יום
ת'נ'צ'ב'ה'
לפי צוואתו לא נכתב שום תואר"
[בנו, רבי חייקל, שהכיר את ההתחכמות של "לפי צוואתו וכו'", הזהיר את בניו בתקיפות בצוואתו: "חלילה מלהוסיף שום אות על הנוסח הנ"ל, ואני לא אמחל לכם ע"כ"].

[פרנקל תאומים]

הסיפור הנ"ל היה ולא נברא... כלומר: רל"פ זצ"ל אכן כתב לאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, והוא הורה ללמוד חת"ת, ורח"מ זצ"ל דווקא הביע עניין בתשובת האדמו"ר, אלא שלמעשה, חת"ת לא נלמד, ורגל(י)ו נכרתה(ו) רח"ל (כל קישור ע"ד הקוראים), ע"כ ממקור נאמן.

נו נו.
בדידינו הוה עובדה:
סבא שלי חלה, ומאן דהוא מידידיו נכנס להרמ''מ מליובאוויטש לבקש ברכתו, והרמ''מ הורה לו שיאמר לסבי לעשות פעולה מסויימת, וסבי אכן עשה אותה כנדרש. אך מן המחלה כבר לא קם, וכעבור פרק זמן קצר נלב''ע ממנה.


בכל אופן, הסיבה המזעזעת לכריתת רגליו של הגה''ק רח''ח מילצקי זי''ע היתה ידועה לו בבירור כבר מימי נעוריו, וכפי שהוא בעצמו סיפר ברבים. אין קשר לחת''ת, אפילו לא בגימטריא.

[דרומי]

סלח לי הרב פ"ת, אבל בתגובתך האחרונה על שני חלקיה אין חכמה יתירה.

[בעל התפארת]

[בנו, רבי חייקל, שהכיר את ההתחכמות של "לפי צוואתו וכו'", הזהיר את בניו בתקיפות בצוואתו: "חלילה מלהוסיף שום אות על הנוסח הנ"ל, ואני לא אמחל לכם ע"כ"].[/quote]

עד כדי שאפילו לא לכתוב את תאריך הפטירה?

[פרנצויז]

אין במצבתה הרבה מדי על בעלה הגדול, בניו לא העיזו להתחכם הרבה עם אביהם הקדוש זצ"ל, אבל כן הרשו לעצמם להוסיף לו תארים, שבמצבתו שלו הזהיר אותם שלא יכתבו:

בנוסף לתוארים עליו, הם הוסיפו עוד דבר חשוב, הם כתבו על המצבה שלה את תאריך פטירתו של בעלה!

[מתפעל]

"הסיפור מופיע בס' משנת חכמים, בס' רבינו כתב, שמרן הגרע"י אמר לו שאינו מאמין לסיפור זה.

איזה סיפור, על היהודי התמים שהכניס לחמים לארון הקודש?

מה זה הספר משנת חכמים, מי המחבר?

ולמה הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל לא האמין לזה?

[פרנצויז]

"הסיפור מופיע בס' משנת חכמים, בס' רבינו כתב, שמרן הגרע"י אמר לו שאינו מאמין לסיפור זה.
איזה סיפור, על היהודי התמים שהכניס לחמים לארון הקודש?
מה זה הספר משנת חכמים, מי המחבר?

משנת חכמים לרבי משה חאגיז (נדפס בשנת תצ"ג)
סי' ר"כ
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenu ... ook=103559

[בברכה המשולשת]

כבר העירו שהסיפור על הלחמים הוא גלגול של הסיפור על הרועה בספר חסידים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

"הסיפור מופיע בס' משנת חכמים, בס' רבינו כתב, שמרן הגרע"י אמר לו שאינו מאמין לסיפור זה.

איזה סיפור, על היהודי התמים שהכניס לחמים לארון הקודש?

מה זה הספר משנת חכמים, מי המחבר?

ולמה הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל לא האמין לזה?

תעיין בס' רבינו.

[מתפעל]

יישר כח פרנצויז.

בברכה,
איפה העירו , ומה זה הסיפור על הרועה.

בספר שם מביא ששמע את זה ממגידי אמת.

יוסף,
איך אעיין ולא זכיתי שיהיה לי הספר?

לא תוכל לתמצת תורף פקפוקו של גר"ע?

[יוסף חיים אוהב ציון]

יישר כח פרנצויז.

בברכה,
איפה העירו , ומה זה הסיפור על הרועה.

בספר שם מביא ששמע את זה ממגידי אמת.

יוסף,
איך אעיין ולא זכיתי שיהיה לי הספר?

לא תוכל לתמצת תורף פקפוקו של גר"ע?

איני זוכר כעת איפה ראיתי פולמוס ארוך על זה ושם צויין הס' הנ"ל.

[פרנקל תאומים]

סלח לי הרב פ"ת, אבל בתגובתך האחרונה על שני חלקיה אין חכמה יתירה.

כמובן! יש''כ גדול.