דרדקי כתב:בזכרוני שרבינו רה"י הגרמ"ש שפירא זצ"ל סיפר שהוא לא טובל אלא בעיו"כ (ואולי גם אמר רגלים?)
הוא אמר שכך נהגואבותיו ורבותיו בבית בריסק ובוולוזין.
.יגל כתב:מונח בזכרוני באופן רופף שהמשגיח ר' הירש פאלי בצוואתו הורה שלא לסקול את גופתו, שלא לטהרו במקווה, שלא להכריז בהלוייתו איש מזרעו וכו', ולא מי שלא טבל שלא יגע וכו'. שמא טעיתי או חיסרתי?
.שיבר כתב:הרב הנוטר, מתוך הדברים שאתה כותב על החסידים הבאים מהרהורי לבך וחלקם כתוצאה מראיה מעוותת, אתייחס רק לסעיף הראשון בו מיקדת יותר את הדברים. ובכן בקרלין אין קפידא מיוחדת לטבול בכל יום! ועל המשך הסעיף ובעיקר סופו וכן הנאמר בשאר הסעיפים זיל וגמור.
נוטר הכרמים כתב:ולמה אין החסידים מביטים בשאט נפש על המאחר זמן ק"ש או תפילה בצורה כזו. בנוגע למידת חסידות, הרי שכל בן תורה ות"ח יפלס לו את המתאים לחלקו, וע"פ עצת רבותיו. ועל דא קובלני עליכם חסידים שקדשו ענין זה מעבר לכל פופורציה. זאת ועוד, כפי שהודגש בהודעה הנ"ל תקנת עזרא במקורה אינה שייכת כלל לקדושה וטהרה.
אתנחתא כתב:ושהרי באופן כללי נחלקו בכך ספרד ואשכנז, ואין להמעיט בערך העובדה שאלו גרו בארצות הקרות ואלו בארצות החמות, ועוד טעמים היסטוריים שתרמו לכך.
לפי זכרוני החסרת את העיקר בנוגע לאשכול זה שאמר לו מהר"א שאין צריכים ללכת בכל יום.רבטוב כתב:אגב בספרו של ר' משה אורטנר--פאר משה . מובא שאדמו''ר מהר''א זצ''ל מבעלז ציווה אותו לבנות מקוה בבנין הישיבה .
נוטר הכרמים כתב:דברי אתנחתא כרגיל דברי טעם ודעת.
כמה נקודות קטנות.
א. כאן באה"ק ישנם חסידויות רבות כמו קרלין ועוד שקידשו מאוד את ענין הטבילה, אם לא הלכו לפני התפילה ח"ו, הולכים אחריה, ואם ח"ו לא טבלו, אז קוו"ע מיט מיל"ך זה אותיות מקו"ה, וכן ע"ז הדרך, אין ספק שמתייחסים לזה כהרבה יותר ממידת חסידות.
ב. בטוחני, כי גם אם לא מגיסים דעת במי שאינו טובל כל יום, אך פחות מעריכים ומעריצים אותו, והנהגה זו שהיא בגדר 'לוקסוס', אם אפשר לקרוא לזה כך, הפכה אצל רבים לנכסי צאן ברזל.
לשם דוגמא, אם יהודי בעלמא שואב קורת רוח רוחנית מלימוד מאומץ ומייגע של דף גמ', או עשית מעשה חסד במסירות, יש ששואבים מלוא חופניים סיפוק רוחני ממעינות חצרות בית ה' אלו. בקצרה, מאוד חסר האיזון בנושא, וזו כנראה כוונת המלקט בגורן וביקב.
ג. כמה מילי דחסידות איכא, ואין מגיסים את הדעת במי שאינו מקיימם, ולמה אין החסידים מביטים בשאט נפש על המאחר זמן ק"ש או תפילה בצורה כזו. בנוגע למידת חסידות, הרי שכל בן תורה ות"ח יפלס לו את המתאים לחלקו, וע"פ עצת רבותיו. ועל דא קובלני עליכם חסידים שקדשו ענין זה מעבר לכל פופורציה. זאת ועוד, כפי שהודגש בהודעה הנ"ל תקנת עזרא במקורה אינה שייכת כלל לקדושה וטהרה.
ד. מכאן שהטענות 'איך אפשר לומר 'נשמת' בטומאת הגוף וכיו"ב, אינן אלא הרגשים מסוימים של חוגים ידועים, לא מצינו דגש הלכתי כזה. ואולי אציע להם הרגשים אחרים: לדוגמא, כיצד אפשר לערוך 'שולחן הטהור' ולהחיות את 'נפשי חולת אהבתך' (אגב, האם יש מקור קדום למושג 'אהבת השבת'?) לאור האלקטר"י המופעל בידי מחללי השבת?
או יותר פשוט, ישנם לא מעטים הנכשלים בסחיטה בסלסול ה'פאות', חשש טלטול במקומות שאין עירוב מהודר (אגב, אולי קדושת ש"ק מקבלים ע"י חומרא הקרובה לדין-במקומות רבים-שלא לטלטל?), שלא לדבר על שאלת הטבילה בחמין שאינה מוכרעת כ"כ, הרי פשיטא שכל זה חמור מלא לטבול טבילת עזרא, האם גם בכל אלו מגיסים דעת?
לכך עדיף לא להגיס דעת, ודאי לא בת"ח, נהרא נהרא ופשטיה, איש על מחנהו ואיש על דגלו, ועל ישראל שלום.
אורח לרגע. כתב:נוטר הכרמים כתב:דברי אתנחתא כרגיל דברי טעם ודעת.
כמה נקודות קטנות.
א. כאן באה"ק ישנם חסידויות רבות כמו קרלין ועוד שקידשו מאוד את ענין הטבילה, אם לא הלכו לפני התפילה ח"ו, הולכים אחריה, ואם ח"ו לא טבלו, אז קוו"ע מיט מיל"ך זה אותיות מקו"ה, וכן ע"ז הדרך, אין ספק שמתייחסים לזה כהרבה יותר ממידת חסידות.
ב. בטוחני, כי גם אם לא מגיסים דעת במי שאינו טובל כל יום, אך פחות מעריכים ומעריצים אותו, והנהגה זו שהיא בגדר 'לוקסוס', אם אפשר לקרוא לזה כך, הפכה אצל רבים לנכסי צאן ברזל.
לשם דוגמא, אם יהודי בעלמא שואב קורת רוח רוחנית מלימוד מאומץ ומייגע של דף גמ', או עשית מעשה חסד במסירות, יש ששואבים מלוא חופניים סיפוק רוחני ממעינות חצרות בית ה' אלו. בקצרה, מאוד חסר האיזון בנושא, וזו כנראה כוונת המלקט בגורן וביקב.
ג. כמה מילי דחסידות איכא, ואין מגיסים את הדעת במי שאינו מקיימם, ולמה אין החסידים מביטים בשאט נפש על המאחר זמן ק"ש או תפילה בצורה כזו. בנוגע למידת חסידות, הרי שכל בן תורה ות"ח יפלס לו את המתאים לחלקו, וע"פ עצת רבותיו. ועל דא קובלני עליכם חסידים שקדשו ענין זה מעבר לכל פופורציה. זאת ועוד, כפי שהודגש בהודעה הנ"ל תקנת עזרא במקורה אינה שייכת כלל לקדושה וטהרה.
ד. מכאן שהטענות 'איך אפשר לומר 'נשמת' בטומאת הגוף וכיו"ב, אינן אלא הרגשים מסוימים של חוגים ידועים, לא מצינו דגש הלכתי כזה. ואולי אציע להם הרגשים אחרים: לדוגמא, כיצד אפשר לערוך 'שולחן הטהור' ולהחיות את 'נפשי חולת אהבתך' (אגב, האם יש מקור קדום למושג 'אהבת השבת'?) לאור האלקטר"י המופעל בידי מחללי השבת?
או יותר פשוט, ישנם לא מעטים הנכשלים בסחיטה בסלסול ה'פאות', חשש טלטול במקומות שאין עירוב מהודר (אגב, אולי קדושת ש"ק מקבלים ע"י חומרא הקרובה לדין-במקומות רבים-שלא לטלטל?), שלא לדבר על שאלת הטבילה בחמין שאינה מוכרעת כ"כ, הרי פשיטא שכל זה חמור מלא לטבול טבילת עזרא, האם גם בכל אלו מגיסים דעת?
לכך עדיף לא להגיס דעת, ודאי לא בת"ח, נהרא נהרא ופשטיה, איש על מחנהו ואיש על דגלו, ועל ישראל שלום.
כבוד הרב הנוטר, אולי תסביר למעוטי דעת כמונו מה ענין שמיטה להר סיני? איך אתה מקשר דקדוקים הלכתיים לדברי חסידות הנוגעים לציפור נפשה של החסידות . טבילת עזרא עניינה טהרה וקדושה המשנה כליל את צורתה של עבודת ה', ומה ענין זה לכל דקדוקי ההלכות שאספת בילקוטך.
גם אתה סבור שלאחר שנתקנה "טבילת עזרא", נשארה היא דבר "טכני", פטנט רשום, לטרטור ת"ח שלא יהיו מצויים כתרנגולים, ללא שום משמעות פנימית אחרת של יציאה מטומאה לטהרה. וכי צריך להפריך דברים כאלו (עיין מאירי ברכות כב: שהטבילה קדושה גדולה היא וכל המחמיר בה תבא עליו ברכה). וכי כך הם בעיניך כל ענייני התורה והמצוות - עניינים טכניים ללא משמעות שנועדו להעשיר את הגן עדן.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 298 אורחים