מתפעל, במלכות ישראל הנצחית נתערבו שתי נשים שאינן יהודיות - רות ונעמה*. מסתבר שע"ז אינה פוגעת בנצחיותה של מלכות בית דוד.
דראל כתב:מתפעל, במלכות ישראל הנצחית נתערבו שתי נשים שאינן יהודיות - רות ונעמה*. מסתבר שע"ז אינה פוגעת בנצחיותה של מלכות בית דוד.
אוצר החכמה כתב:מתפעל, במלכות ישראל הנצחית נתערבו שתי נשים שאינן יהודיות - רות ונעמה*. מסתבר שע"ז אינה פוגעת בנצחיותה של מלכות בית דוד.
איך הכנסת את רות עם ע"ז?
ומפני העבירה הזאת שעבר על שלשה לאוין שבתורה, ד'לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו נשים, ולא ירבה לו כסף וזהב', נגזרה עליו לטרוד ממלכותו ג' שנים לבקש על הפתחים, והיה בדלי דלות, ושם השיג את נעמה העמונית וגיירה, ומפני שאין מקבלין גרים בימי שלמה [יבמות כ"ד ב'], נעמה נתקבלה בזמן הג' שנים שהיה בדלי דלות ובעניות. ולא חזר למלכותו אלא בזכותה, כדאיתא באגדה. שלמה היה שט בכל יום לרקיע לשמוע סודות מפי עזא ועזאל, ולא היה לו פחד ואימה, וכל צבא מעלה היו כורעים ומשתחוים לפני הקב"ה, והיו משבחים אותו שהעמיד מלך כזה בישראל, והיו ממלאים לו כל רצונו, שנאמר, 'וישב שלמה על כסא ה' למלך', והיה מולך על העליונים והתחתונים. גזר והביאו אבנים וצרכי בנין לבית המקדש, וכשבקש השמיר היה מביא אשמדאי 'מלכא דשדים' בשלשלאות של ברזל וטבעת שעליו שחקוק עליו שם המפורש[גיטין ס"ח ב'], והיה תפוס אצלו ימים רבים אפילו אחר בנין בית המקדש. וכשגרמה החטא בקש שיתיר אותו ויגלה סוד אחד, שהוא ענין גדול ונורא מאוד, והתירו ושאל ממנו שיתן לו טבעתו שהיה חקוק בו שם המפורש, והוא האמינו כי היתה סבה מאת ה' לשלם לו כפעלו, על שעבר ג' לאוין שילך ג' שנים בגלות. וכשלקח הטבעת השליכו לים ובא דג אחד ובלע אותו, אז השליכו ארבע מאות פרסאות בארץ העמים, וגרשו מעל מלכותו ואבד כל תפארתו, כי השליכו למרחוק והיה שואל על הפתחים, ואמר 'אני שלמה הייתי מלך בירושלים'. והיו משחקים מדבורו והיו אומרים מלך כזה ישאל על הפתחים, ועמד בזה הצער ג' שנים, על שעבר ג' מצות התורה, על 'לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד', ונכשל בכולם. ובסוף הזמן הזה בסוף השלש שנים, רצה הקב"ה לרחם עליו למען דוד עבדו, ולמען הצדקת נעמה בת מלך עמון שיצא ממנה משיח בן דוד, שיתחבר אליה ויביאנה עמו לארץ ישראל. והביאו הקב"ה לארץ עמון ובא לעיר המלוכה שמה משכמם, והיה עומד ברחוב העיר משכמם, ומלצר המלך שר הטבחים, שעושה ומבשל מאכל המלך, בא לקחת מה שצריך לעשות למלאכתו, ומצא שם את שלמה עומד שם, ולקח אותו באנגריא, שהוליך מה שלקח, והוליכו לבית התבשיל וראה מה שהוא עושה. ואמר שלמה שיעמוד עמו וישרתיהו, ואינו רוצה אלא המאכל בלבד, ונתרצה וישב עמו וישרתיהו ויעזרהו, אחר איזה איזה ימים אמר לו שיבשל למלך מאכלים כמנהגו, כמו שהוא היה אומן גדול באלו המאכלים, ונתרצה לו המלצר, והוא עשה ובשל מעדני המלך. וכשאכל המלך אותם המטעמים שהביאם המלצר וטעם אותם התבשילין, אמר למלצר, ושאל אותו מי בישל אלו המאכלים, שעד עתה לא הבאת לי כהם, וסיפר לו כל המאורע שאותו האדם בשלם. וצוה לעבדיו שיקראו אותו, ובא לפני המלך, ואמר לו אם רוצה אתה להיות לי מלצר, ואמר הן, ושלח את המלצר מלפניו ושם אותו במקומו, ושמש לו ובשל לו כל מאכליו. ויהי אחר הדברים האלה ראתה אותו בת מלך עמון, שמה נעמה, ואמרה לאמה שרצונה לקחת את האיש הזה המלצר לבעל, ואמה גערה בה, ואמרה לה יש במלכות אביך שרים רבים ונכבדים שתקח אחד מהם הטוב בעיניך, ואמרה אינני רוצה אלא זה המלצר. והפצירה בה הרבה ולא הועיל, שאמרה על כל פנים אין רצוני באיש אחר אלא זה, עד שהוכרחה אמה לגלות הענין לבעלה להמלך, שרצון בתו היא ליקח את המלצר לאיש. וכששמע זה הדבר, חרה לו זה עד מאוד, ורצה להרוג את שניהם, אבל לא היה רצונו של הקב"ה, ונעשה להם נס שנכמרו רחמי המלך עליהם, ולא רצה לשפוך דם נקי, וקרא לאחד מעבדיו וצוהו שיוליך אותם למדבר שמם ושם ימותו מאליהם. והסריס עשה כאשר צוהו המלך והניחם במדבר והלך לדרכו אל המלך לשרתו כבראשונה. והם הלכו משם למצוא אוכל להחיות את נפשם, ובאו לעיר אחת שהיתה על שפת הים, והוא הלך לבקש אוכל לנפשם, ומצא מוכרים דגים, וקנה אחד מהם והביא את הדג הזה לאשתו שתבשל אותו, וכשפתחה אותו הדג מצאה הטבעת בתוכו שחקוק עליה שם המפורש, ונתנה את הטבעת הזה לבעלה. ותכף הכיר את הטבעת הזה ושם אותו באצבעו ותכף שב רוחו אליו ודעתו נתישבה עליו ועלה לירושלים וגרש את אשמדאי, וישב על כסא מלכותו ושם כתר מלכות בראשו. ואחר כך שלח לקרוא לאביה שהוא מלך בני עמון, ואמר לו למה הרגת שני נפשות בלי רשות, ופחד ואמר חס ושלום לא הרגתים אלא גרשתים למדבר שמם, ולא ידעתי מה נעשה בהם, אמר שלמה המלך ע"ה ואם תראה אותם יוכל אתה להכיר אותם, דע שאני המלצר ובתך אשתי, ושלח לקראתה ובאה ונשקה ידיו, והוא שמח שמחה גדולה והלך לו אל ארצו.
ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליה ונפתה שלמה לאשמדאי ונתנה לו כדאיתא בפרק מי שאחזו דהשליכה לים הגדול אף על גב דהתם אמרו בלעה אפשר דהדר אפקה ושדי לה אי נמי מאי בלעה העלימה מן העולם סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלע אותה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין לא ירבה לו נשים וסוסים וזהב ונכשל בכלן ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם עליו הקב"ה ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שמם למען ימותו מיתת עצמם וידו אל תהיה בם וזימנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קבל שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג ותחי רוחו ומנדעיה עליה יתוב ואין ספק שלא החמיץ שלמה מצוה רבתי הבאה לידו אלא תכף ומיד שחזר ונשתפה שם גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות שנקראת אם המלך סתם כדאיתא בפרק הספינה ונעמה היא אם המשיח לדעת חז"ל ושמה יעיד על נעם ה' אלהינו כשם שנקראת רות על שם שיצא ממנה דוד שרוהו להקב"ה בשירות ותשבחות:
וכשם שגלתה נעמי לאסוף את רות כך גלה שלמה לאסוף את נעמה ונעמי המקרבת היא נעם יו"ד שבשם אמנם נעמה המתקרבת היא נעם ה"א אשר שם רחובות הנהר כנודע לפיכך נקרא בנה רחבעם כי בקש הקב"ה לעשותו משיח וירבעם יהיה לו למשנה שכנגדם במרום דוד עלאה ושר העולם רק הכסא יגדל ממנו דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ומלתיה דר' אמי דאמר לכהנים גדולים בלבד ויליף לה מעלי הכהן מיתוקמא לן במשכן שילה בלבד דכתיב בימים ההם אין מלך בישראל ועלי היה שופט במקום המלך ומשנבנה בית עולמים על ידי מלכי בית דוד וכהן גדול עומד ומשמש לפניהם כדתנן בפרשת הקהל נתחדשה הלכה כדאמרן. הכי סבירא לן ויאות כל מלי דרבנן. ומאז ראוי היה שירחיב ה' לנו אלמלא זכינו וכשצפה בו דוד ברוח הקדש אמר עליו ועל עצמו רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שאסר עמון ומואב והתיר בנותיהם ואמרו שהיה רחבעם בימיו מוטל בעריסה ואין זאת לפי האגדה שזכרנו אלא שבו ביום נולדה אמו ואותה עריסה היא שנגלית לדוד ברוח הקדש ואמר שירה עליה ואף על פי שאין משיבין על הדרש דהא שתיק ליה רב נחמן לרבי יצחק בתעניות פרק קמא גבי יעקב אבינו לא מת כשאמר לו מקרא אני דורש אלמא פשטיה דקרא לחוד ודרשא לחוד מכל מקום חובה עלינו להזהר בדברנו אלה מעדותן של נביאים:
כי הנה שלמה מלך ארבעים שנה ורחבעם היה בן ארבעים ואחד במלכו ואפשר שלא נמנו לשלמה השנים קדמוניות ולא כל זמן שנטרד ממלכות אלא אחרי שחזר על כנו והכי דייק קרא דכתיב והימים אשר מלך שלמה בירושלם על כל ישראל דמשמע רצופים ומשמע נמי שלא יצא את העיר כי נבעת ועל כל ישראל בלבד היה מולך לא על העליונים כאשר בתחלה. ואף רחבעם בתחלת ארבעים ואחת מלך על יהודה בלבד אחרי שנתיאש ממלכות ישראל וכל דברי חכמים קיימים.
ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בספר מדבר קדמות, מערכת הנון אות כ"ד, שהביא מן הרמ"ע ז"ל במאמר אם כל חי, אגדה אחת, מעשה נורא בענין נשואי שלמה המלך ע"ה עם נעמה העמונית ע"ש, ובאמת אגדה זו הובאה בעמק המלך בהקדמה פרק י"ב דף י"ד ע"ד, ושם המעשה היא יותר באורך ע"ש, ואגדה זו אומרת ששלמה המלך ע"ה נשא את נעמה קודם שמלך, והיא הפך הגמרא דגיטין [דף ס"ח ע"ב], מ"ש בענין אשמדאי אשר טרדו, ואחר החקירות הסכימו חכמים שברור שהיושב על הכסא הוא אשמדאי, וההולך וקורא אני שלמה הוא בעצמו שלמה המלך ע"ה, ונתנו לו טבעת בשם המפורש וכאשר ראהו אשמדאי פרח:
ברם אנא עבדא הוה קשיא לי טובא על אגדה זו שהיא הפך הכתובים, דהא מפורש במלכים א' סימן י"א [פסוק מ"ב] והימים אשר מלך שלמה בירושלים על כל ישראל ארבעים שנה, ומפורש בסימן י"ד [פסוק כ"א] ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה בן ארבעים ואחת שנה, נמצא רחבעם נולד קודם שמלך אביו בשנה אחת, ואיך אומרת אגדה זו שנשא את אמו אחר כמה שנים שמלך על ישראל, ועל כן ודאי אגדה זו היא בטעות, ונפלאתי על עמק המלך אשר העתיק אותה, ועל הרמ"ע ז"ל שסמך עליה, ועל הגאון חיד"א ז"ל שלא נרגש בזה, ויותר קשה על הגאון חיד"א ז"ל שהזכיר אגדה זו בחומת אנך על מלכים, ולא זכר מקרא מלא הכתוב שם במלכים, וקושיא זו אשר התפלאתי בה הובאה בהמאסף שנה שלישית סימן ק"ח, ואחרי זה בהמאסף שנה רביעית סימן י"ג הודיעו לנו דהרב בעל עשרה מאמרות העיר בזה בסימן י"א וישב הדבר, וכתבתי על זה בהמאסף הנזכר בסימן ט"ל בזה הלשון, הנה כאשר העירותי מתחלה בדבר זה, ראיתי המאמר הזה במדבר קדמות להגאון חיד"א ז"ל שהעתיקו שם, ולכן לא ידעתי שהרב עשרה מאמרות נרגש בדבר זה בסימן שאחריו, ועתה תכף הבאתי ספר עשרה מאמרות מבית המדרש, וראיתי שכתב ליישב הדבר, דמה שאמר הכתוב ששלמה המלך ע"ה מלך ארבעים שנה, לא מנה הכתוב לשלמה אותם השנים הראשונים שמלך בתחלה קודם שנטרד, ולא אותם השנים שנטרד, אלא רק מנה כאן השנים שמלך אחר שנטרד דוקא, יעויין שם. והנה מלבד שדבר זה הוא דוחק עצום, וכבר מצינו שמנה לו מתחלת מלכותו במלכים א' וא"ו א' (וגו') בשנה הרביעית וכו'. ועוד שם [פסוק ל"ח] ובשנה האחת עשרה בירח בול וכו', הנה עוד יש לי טענה אחרת שאין עליה תשובה, דאי אפשר לומר כן, דהא לכולי עלמא בית ראשון לא עמד יותר מן ת"י שנים, וכנזכר בבתרא דף ג' ובמקומות אחרים, ואם נחשוב מן אחר י"א שנים למלכות שלמה עד סוף מלכות צדקיהו שנחרב הבית, תמצא מספר תכ"ב שנים מכל מקום כפי מספר השנים שמנה הכתוב למלכי בית דוד אחד לאחד, ומוכרח לומר שזה סך היתר על ת"י הוא נבלע בסך השנים שפרט הכתוב לכל אחד ואחד מהם, דהיינו יש שכתוב בו שמלך נ"ב שנים, ואינם נ"ב שלמים וכן על זה הדרך, אך אם נאמר ששלמה מלך ארבעים שנה אחר שנטרד, צריך להוסיף עתה על מספר השנים של בית ראשון עוד שנים מרובות, כי אנחנו במספר הנזכר לעיל לא חשבנו בשנים של בית מקדש, מן השנים שמלך שלמה המלך ע"ה, אלא רק כ"ט שנים, ועתה צריך לחשוב ארבעים שנה שלמים, וצריך להוסיף בשנים של בית המקדש גם השנים שמלך אחר שגמר בנין בית המקדש, והשנים שנטרד בהם, ובזה יהיה זמן בית ראשון יותר מן ת"ל שנים, וזה אי אפשר להיות דלכולי עלמא לא עמד יותר מן ת"י שנים, והוא פלא, איך לא הרגיש הרמ"ע ז"ל בדבר זה, וגם על הגאון חיד"א ז"ל שראה דבריו וסמך עליהם י"ל איך לא נרגש בזה, גם עוד קשה לי גם לפי דעת הרמ"ע ז"ל נמי אי אפשר לומר שהיה רחבעם בן מ"א שנה, ומ"ש שזה החשבון אחר שנתייאש ממלכות ישראל אחר המחילה רבה לא ניתן להאמר דבר זה, דהא מוכח שתכף אחר שנפטר אביו מלך, והוא אח"כ לא נוספה מלכותו אלא נתמעטה, ומלכותו על שבט יהודה כדקיימא קיימא, ולמה עושה החשבון על אחר שנפרדו ממנו עשרת השבטים:
סיפרון כתב:עקביה, מדוע לא יעיין מר במה שציין "אמת קנה" לדברי החיד"א והבן איש חי ותנוח דעתו שכבר עמדו בזה יעויין שם.
ונפלאתי מאד דזה סותר מקרא ערוך במלכים א' י"ד ודברי הימים ב' י"ב, שרחבעם היה בן ארבעים ואחת במלכו, ושם אמו נעמה העמונית, ושלמה מלך ארבעים שנה, אם כן על כרחך נולד רחבעם שנה אחת לפני שמלך שלמה. וכן אמרינן ביבמות ע"ז א' שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד, יעויין שם. וכן אמרינן בסדר עולם פרק ט"ז שראה דוד לרחבעם שנה אחת. ואם כן איך אמר באגדה הנ"ל שלקח שלמה לנעמה אם רחבעם אחר שלשה שנים שנטרד ממלכותו, שזה היה לכל הפחות שבע שנים מעת שמלך שלמה (ואפשר יותר ויותר), ואם כן לפי זה היה לו להיות רחבעם בעת שמלך לא יותר מל"ב שנה (ואפשר פחות), ופלא גדול על בעל העשרה מאמרות איך לא הרגיש בהביאו האגדה הנ"ל דסותרת מקרא מפורש כנ"ל, וצריך עיון גדול בדבר זה.
אמת קנה כתב: ולמרן רבי יוסף חיים (מח"ס בן איש חי) בשו"ת הוד יוסף סימן כח כט ל.
עקביה כתב: את דברי הבן איש חי לא השגתי (אין לי אוצה"ח, ובהיברובוקס אינו).
או שמא בדברי הבא"ח יש הבהרה מיוחדת?
ע' קושיית הגהות נחל עדן. וכן הקשה בהגהות הרב בצלאל רנשברג (יבמות עז. אות א'). המדרש שהביא הרמ"ע מפאנו נדפס באוצ"מ (ע' שלמה המלך) בשם "מעשה בשלמה המלך ע"ה”. ודרשתי וחקרתי היטיב והנה אמת נכון הדבר דברי האגדות פליגי אהדדי וכן העיר בענף יוסף על עין יעקב (יבמות עז.). אך ע"ש שתירץ הסתיירה אבל א"א לומר כן בדברי רבינו דמפורש דשלמה המע"ה חי רק נ"ב שנים שהיה בן י"ב כשמלך והיה מלך מ' שנים וא"כ לא היה אלא מלך מ' שנים סך הכל. וע"ע בפ' הגר"א ריש ס' קהלת. וע' בבניהו (יבמות עז.) מה שתירץ לזה. וע"ע בשו"ת הוד יוסף (ס' כ"ח-ל').
ר_חיים_הקטן כתב:https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5047
דרומי כתב:האם אפשר להניח בפשטות שמשיח צדקנו הוא מזרעה של נעמה העמונית, או שאין הכרח בדבר?
כלומר:
משיח הוא בן דוד, זה ברור.
הרמב"ם מוסיף שמשיח הוא 'מזרע דוד ושלמה'.
השאלה היא איפוא האם יש הכרח שמשיח הוא מזרע רחבעם בן שלמה ואשתו נעמה, או שיתכן שיבוא משלמה בדרך אחרת?
בברכה המשולשת כתב:דרומי כתב:האם אפשר להניח בפשטות שמשיח צדקנו הוא מזרעה של נעמה העמונית, או שאין הכרח בדבר?
כלומר:
משיח הוא בן דוד, זה ברור.
הרמב"ם מוסיף שמשיח הוא 'מזרע דוד ושלמה'.
השאלה היא איפוא האם יש הכרח שמשיח הוא מזרע רחבעם בן שלמה ואשתו נעמה, או שיתכן שיבוא משלמה בדרך אחרת?
למיטב ידיעתי, לא מצאנו מקור שהיה לשלמה המלך יותר מבן אחד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 433 אורחים