בדיעבד כתב:בי"ד של הרב הלפרין מצטטים את דברי רשיל"ל כאילו בעל האגרות משה מעולם לא הסכים להתיר מפני קידושי טעות במקרה שהמשיכה לחיות איתו. ולא דקו שבאגרות משה אהע"ז ג' סי' מה משיב להרב לוין מדיטרויט (אביו של הרא"ח לוין מטלז שיקגו) שאם יש לה אמתלא מבוררת חמה המשיכה לחיות עמו 7 שבועות אחרי שנודע לה מצבו של הבעל, יכול להתירה משום קידושי טעות.
ברזילי כתב:וגדולה מזו באג"מ אה"ע ד,קכא בנשאת למי שהיה ידוע קודם נישואין שעתיד לצאת למלחמה, דאמרינן דאדעתא דהכי שימות במלחמה ותפול לייבום לפני איש רע ומומר להכעיס לא נשאת לו, "שברור לכל שבשביל זמן מועט דימים ואפילו חדשים לא תתרצה שום אשה לינשא", וזה חידוש גדול.
אם אומרים מק"ט במקום שהיה ידוע בזמן הקידושין שיש אפשרות שיתחדש מום, ואפילו כשחיה עמו כמה חדשים לא אמרינן בזה טב למיתב ולא אמרינן שנתרצתה, ק"ו במקום שהיה מום ורק לקח לאשה זמן להשתכנע אם הוא אכן מום גמור שאי אפשר לחיות עמו ואי אפשר לרפא אותו ורק אחר כמה חדשים נתברר שאי אפשר וכל כיו"ב (כמו"כ בתשובות אחרות שלו במק"ט בקידושין בעקבות מחלות נפש וכדומה מדובר שחיו יחד איזה זמן, ורק לאחר שהתברר לאשה המצב לאשורו טענה למק"ט; ואגב בחלק ט יש תשובה שכותרתה מדברת על נישואין אצל רב קונסרבטיבי, אבל גם שם ההיתר מבוסס על מק"ט לפי שנתברר שהבעל נוכל ורמאי ומסובך במשפטים, ואע"פ שהאשה כלל לא קמה והלכה אלא הוא נעלם לה, ומן הסתם גם התובנה שהבעל רמאי לא נתחוורה לאשה כרעם ביום בהיר).ללא כחל ושרק כתב:ברזילי כתב:וגדולה מזו באג"מ אה"ע ד,קכא בנשאת למי שהיה ידוע קודם נישואין שעתיד לצאת למלחמה, דאמרינן דאדעתא דהכי שימות במלחמה ותפול לייבום לפני איש רע ומומר להכעיס לא נשאת לו, "שברור לכל שבשביל זמן מועט דימים ואפילו חדשים לא תתרצה שום אשה לינשא", וזה חידוש גדול.
ר' ברזילי מצטט אגרות משה שאכן הוא חידוש גדול, אך חידושו אינו נוגע לכאן כלל. שם החידוש הוא שבמקרה מסויים שכזה אמרינן ביטול מקח אף מחמת דבר שנולד לאחר זמן, ולא היה בעת הקידושין, וזהו חידוש גדול לעניינו, אך אינו נוגע כלל לנדון דידן שלאחר שנודעה לאשה סיבת ביטול המקח המשיכה לחיות עם הבעל ביחד, וזהו ענין שונה לחלוטין.
ברזילי כתב:לענין נאמנותה - לענ"ד המעיין במכלול תשובות ר' משה בענין הזה יראה שהוא כלל לא נחית לברר מה חשבה ולדון בדיני הספקות. כל הדיון לשיטתו הוא אם יש אומדנא ברורה שאין אפילו מיעוט שאינו מצוי של נשים שהיו מסכימות למצב כזה, ואז איננו צריכים לחשוש מה היה בדעתה.
דווקא מדברי הרב פלדמן עולה שלו ידענו שלא עזבה רק בגלל חוסר החלטיות אין בזה חסרון, אלא שהוא אומר שהרושם של המומחה שמדובר בחוסר החלטיות אינו משכנע אותו ומי יימר שלא סברה וקבלה. אבל, (כאמור, שוב...) אין טעם לדבר בזה בלי ידיעת הפרטים המלאים, מה בדיוק היה המצב מאז חוות הדעת ועד שהאשה עזבה וכו'.ללא כחל ושרק כתב:שנית, מעיד הגר"א פלדמן שליט"א במכתבו שהמציאות היא שגם לאחר שהרופא אמר לה שאין תרופה לבעייתו, גם אז המשיכה לחיות עמו כמה שבועות, אלא שנטען אח"כ שהיה זה מחמת חוסר ביטחון עצמי של האשה לקום ולעזוב וכן הססנות וחוסר החלטיות, ורק לאחר כמה שבועות גמרה בליבה לאזור אומץ ולעזוב.
אני מבין כעת, שגם לשיטתך זה מופרך ממש להתיר על סמך נימוק של חוסר ביטחון עצמי. האם זה אומדנא דמוכח שהיה זה בגלל חוסר ביטחון עצמי, ולא משום שריחמה עליו או על ביתם המשותפת ?!
ללא כחל ושרק כתב:בדיעבד כתב:בי"ד של הרב הלפרין מצטטים את דברי רשיל"ל כאילו בעל האגרות משה מעולם לא הסכים להתיר מפני קידושי טעות במקרה שהמשיכה לחיות איתו. ולא דקו שבאגרות משה אהע"ז ג' סי' מה משיב להרב לוין מדיטרויט (אביו של הרא"ח לוין מטלז שיקגו) שאם יש לה אמתלא מבוררת חמה המשיכה לחיות עמו 7 שבועות אחרי שנודע לה מצבו של הבעל, יכול להתירה משום קידושי טעות.
טעות בידי 'בדיעבד'.
האגרו"מ בח"ג סימן מה כותב במפורש שעזבה אותו שמונה ימים לאחר החתונה, מיד כשהבינה שאינו יכול לבעול, אלא שהיה פקפוק מצד שאחר כמה חודשים תבעה בבית הדין מזונות והצהירה שהיא מוכנה כביכול לשלום בית בתנאים מסויימים, וע"ז כתב האגרו"מ שנאמנת בטענתה שאמרה זאת רק בשביל לקבל מזונות ולא בשביל שבאמת רצתה שלום בית, כיון שישנם כמה הוכחות ברורות שמפרט שם המוכיחות שהאמתלא שלה צודקת (ולא כדין 'אמתלא' ביו"ד קפ"ה, דו"ק ותשכח ! ). גם כאן אם היו הוכחות ברורות שלא מחלה על המקח טעות מסתבר ששום בי"ד לא היה נזעק על כך.
אבל צריך לשואלה מדוע לא עזבה אותו תיכף כשראתה בלילה ראשונה שאינו יכול לבעול, ואם תשיב שחשבה שאולי הוא רק מקרה וכדומה תירוצים נכונים יש להאמינה משום שודאי יש לתלות שלא היתה מתרצה כשאינו יכול לבעול.
חובב_ספרים כתב:אני לא מבין איך אפשר לומר שמצד אחד יש אומדנא שהאשה מעולם לא תסכים לזה והוי כאילו התנו להדיא שעל דעת כן לא הסכיה, ומצד שני לומר שהיא לא עזבה מיד כשנודע לה מחמת חסר החלטיות. זה נשמע לי כתרתי דסתרי, אם יש אומדנא זה משום שהוא כבר הוחלט והיה חסר לה רק לדעת פרט המבטל. איזה עוד החלטה צריך.
ללא כחל ושרק כתב:ואם התכוונת לעובדות שהזכרתי, הרי הם נמצאות באגרו"מ באותו חלק (אה"ג ג') בסימן מח.
כל חטאי היה בכך שהחלפתי 'ה' ב'ח', כמנהג עדה ידועה
ללמדך שצריך לדון לכף זכות, לפני שמאשימים בהאשמה כה חמורה ובוטה.
בדיעבד כתב:
האגרות משה כותב שם כמו שכתבתי, ואין שם דבר ולא חצי דבר מדבריך. כנראה שהחלפת עם תשובה אחרת.
אינני חושב שהדבר ברור מן התשובות, ואדרבא, כמו שהוא אומר בתשובה שהזכרת אם יש לה טעם הגון למה לא עזבה, די בזה, וצריך לדעת מהו טעם הגון. מצד הסברא עצמה יש פנים לכאן ולכאן בזה, בדרך כלל החלטה כזו דורשת זמן, אם כדי לעכל ולהפנים את המצב החדש, ואם כדי למצוא דרך לעזוב, וכל אלה הם בעצמם טעם הגון (כפי שעינינו הרואות ברוב מקרים מעין אלה) שאינו שייך בקניית מטלטלין.בדיעבד כתב:ועתה לשאלתך ברזילי: האם היא חייבת לברוח באותו רגע? מבואר מעדותם של התלמידים וגם מכתביו של האג"מ שאם לא עזבתו מיד, יש לחשוש שסברה וקיבלה. והסברא אומרת כן. שכן הוא לענין טענת מומין באישה שאם בעלה אומרים שאין אדם שןתה בכוס אא"כ בודקו, ולא אמרינן שהוא היה עדיין מחליט בינתייםץ וכן לעני אונאה, לאחר כדי שיראה לתגראינו יכול לתבוע אונאתו, ולא אמרינן שיש לו שבועיים להחליט.
זה מוסכם שבאופן עקרוני מיד כשסברה וקבלה אפילו לשעה אחת שוב איננה יכולה לטעון למק"ט, מה שאני מסופק בו הוא שאלה יותר פרקטית - איך צריך לדון את המקרה הרגיל בענינים מעין אלה, בו לוקח זמן לגבש החלטה, האם נאמר שכל זמן שלא עזבה פירוש הדבר שסברה וקבלה (או שיש לחשוש לזה), או שנאמר שבמשך הזמן הזה היא "מתנדנדת" בין שני הקצוות בלי החלטה לכאן או לכאן ומצב כזה אינו נקרא סברה וקבלה, או שנאמר יותר מזה - שאחר שיש לנו אומדנא ששום אשה לא מוכנה להתרצות לבעל כזה, יותר יש לנו לומר שהזמן שנדרש כאן הוא כדי להפנים את המצב המציאותי, או מסיבות צדדיות אחרות. כמובן, שאלה מסוג זה תלויה גם בנסיבות הספציפיות, בטענות האשה וכו'ללא כחל ושרק כתב:ומה עם תלמידי רבינו יונה (בשיטמ"ק בכתובות ע"ז ע"א) שכתבו 'ההיא שעתא' ?
בכל התשובות שלו, העיקר הוא האומדנא - הערכה שלו ששום אשה, ואפילו לא מיעוט המצוי, היתה מסכימה להכנס לקידושין כאלה. הודאות שאתה מזכיר בנויה על האומדנא - לאור הערכתנו ששום אשה לא תסכים, ממילא (ואולי גם בצרוף נתונים עובדתיים שלא פורטו בכל מקרה ומקרה) אנו אומרים ש'ודאי' לא הסכימה. לולא היתה לנו אומדנא כזו לעולם לא היינו יכולים לומר בודאות שלא התרצתה - אף אחד לא יכול להעיד אם אשה שעזבה את הבית בעקבות גילוי איזה מום בבעלה לא גילתה את הבעיה קצת לפני שעזבה ושמא נתרצתה, או שהתלבטה לזמן מה אם ללכת או לא (בהנחה שהתלבטות כזו משמעה סברה וקבלה, ואני מסופק בזה כנ"ל), וכו' ובמקרים הספציפיים המוזכרים בתשובות היו אפילו מקרים בהם האשה כלל לא הלכה לשום מקום, ורק אחרי שנעלם הבעל נזכרו לטעון מק"ט.ללא כחל ושרק כתב:איני מבין. בכל המקומות שהאגרות משה מתיר משום מקח טעות הוא מזכיר לפחות פעם אחת (בד"כ כמה פעמים) את המילה 'וודאי'. האם זה לאו בדווקא ?!
ברזילי כתב:בכל התשובות שלו, העיקר הוא האומדנא - הערכה שלו ששום אשה, ואפילו לא מיעוט המצוי, היתה מסכימה להכנס לקידושין כאלה. הודאות שאתה מזכיר בנויה על האומדנא - לאור הערכתנו ששום אשה לא תסכים, ממילא (ואולי גם בצרוף נתונים עובדתיים שלא פורטו בכל מקרה ומקרה) אנו אומרים ש'ודאי' לא הסכימה. לולא היתה לנו אומדנא כזו לעולם לא היינו יכולים לומר בודאות שלא התרצתה - אף אחד לא יכול להעיד אם אשה שעזבה את הבית בעקבות גילוי איזה מום בבעלה לא גילתה את הבעיה קצת לפני שעזבה ושמא נתרצתה, או שהתלבטה לזמן מה אם ללכת או לא (בהנחה שהתלבטות כזו משמעה סברה וקבלה, ואני מסופק בזה כנ"ל), וכו' ובמקרים הספציפיים המוזכרים בתשובות היו אפילו מקרים בהם האשה כלל לא הלכה לשום מקום, ורק אחרי שנעלם הבעל נזכרו לטעון מק"ט.ללא כחל ושרק כתב:איני מבין. בכל המקומות שהאגרות משה מתיר משום מקח טעות הוא מזכיר לפחות פעם אחת (בד"כ כמה פעמים) את המילה 'וודאי'. האם זה לאו בדווקא ?!
באה"ע ח"ג,מה שהתה כמה שבועות אצלו ואח"כ עזב הבעל את הבית, ובכל זאת כתב רמ"פ שאם היה טעם הגון למה לא עזבה די בזה שלא נאמר סברה וקבלה. גם באה"ע ח"ה,ז האשה כלל לא עזבה (אבל אפשר ששם נודעה רמאות הבעל לאשורה רק אחרי שעזב סופית). כך שבמקרים אלה הנסיבות אינן מוכיחות בדווקא שמיד כששמעה רצתה לבטל ללא שום פקפוקים - אדרבא, אין לנו שום ראיה מהתנהגות האשה שהענין בכלל הפריע לה כשנודע הדבר, ומ"מ כל שאין סיבה לחשוב אחרת תלינן בהאומדנא ששום אשה לא מסכימה. מזה הטעם בעצמו גם כשידעינן שלא עזבה עדיין טוענים למק"ט אם יש לה אמתלא וטעם הגון כפי שכתב בתשובות אחרות, וגם את זה אני מבין בדרך שהסברתי לעיל.ללא כחל ושרק כתב:ברזילי כתב:בכל התשובות שלו, העיקר הוא האומדנא - הערכה שלו ששום אשה, ואפילו לא מיעוט המצוי, היתה מסכימה להכנס לקידושין כאלה. הודאות שאתה מזכיר בנויה על האומדנא - לאור הערכתנו ששום אשה לא תסכים, ממילא (ואולי גם בצרוף נתונים עובדתיים שלא פורטו בכל מקרה ומקרה) אנו אומרים ש'ודאי' לא הסכימה. לולא היתה לנו אומדנא כזו לעולם לא היינו יכולים לומר בודאות שלא התרצתה - אף אחד לא יכול להעיד אם אשה שעזבה את הבית בעקבות גילוי איזה מום בבעלה לא גילתה את הבעיה קצת לפני שעזבה ושמא נתרצתה, או שהתלבטה לזמן מה אם ללכת או לא (בהנחה שהתלבטות כזו משמעה סברה וקבלה, ואני מסופק בזה כנ"ל), וכו' ובמקרים הספציפיים המוזכרים בתשובות היו אפילו מקרים בהם האשה כלל לא הלכה לשום מקום, ורק אחרי שנעלם הבעל נזכרו לטעון מק"ט.ללא כחל ושרק כתב:איני מבין. בכל המקומות שהאגרות משה מתיר משום מקח טעות הוא מזכיר לפחות פעם אחת (בד"כ כמה פעמים) את המילה 'וודאי'. האם זה לאו בדווקא ?!
היכן ראית כזה דבר באגרות משה ?!
(במקרה שבח"א סימן פ' הכוונה שבכך שברח מהבית כמה שבועות אחר החתונה בזה נודע שהוא עדיין משוגע ולא נרפא ממחלתו, והדברים ברורים שם.)
יוסף משה כתב:במכתב המצורף הרב גרינבלט טוען שסמך על אחרים וכו'. אז הרב קמנצקי סמך על הרב גרינבלט והרב גרינבלט סמך על הבן של הרב קמנצקי. מוזר מאוד.
יבנה כתב:עוד מתברר שבעצם אין כאן אפ' פוסק בגיטין שבירר את הענין, אחרי הכל ר' שלום קמינצקי הוא ר"מ בישיבה ולא דיין הבקי בגיטין, וכל ההיתר נסמך עליו. ובפרט אם נקבל את מכתב אביו שהוא לא מעורב בענין. כמה גדולים דברי חז"ל שאמרו כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם.
לא ברור שלהיות בקי בגיטין מספיק במקרה כזה. זה אינו פסק בנוגע לגט ואין טעם שנסיון בגיטין יעזור כאן.
יש טעויות עובדיות במכתבו של הג"ר אהרן פלדמן. בגילו המופלג לא ברור עד כמה הגרא"פ מסוגל לרדת לפרטי המעשה היטב להכריע בזה. [כמדומני רנ"ג עוד יותר מבוגר מרא"פ וטענה כזו עזר כנגדו.]
יבנה כתב:חובב ספרים כתביש טעויות עובדיות במכתבו של הג"ר אהרן פלדמן. בגילו המופלג לא ברור עד כמה הגרא"פ מסוגל לרדת לפרטי המעשה היטב להכריע בזה. [כמדומני רנ"ג עוד יותר מבוגר מרא"פ וטענה כזו עזר כנגדו.]
במה טעה רא"פ.
חובב_ספרים כתב:יש טעויות עובדיות במכתבו של הג"ר אהרן פלדמן. בגילו המופלג לא ברור עד כמה הגרא"פ מסוגל לרדת לפרטי המעשה היטב להכריע בזה.
תוכן כתב:חובב_ספרים כתב:יש טעויות עובדיות במכתבו של הג"ר אהרן פלדמן. בגילו המופלג לא ברור עד כמה הגרא"פ מסוגל לרדת לפרטי המעשה היטב להכריע בזה.
בן כמה רא"פ? דברתי איתו מלפני כחודשיים, והוא היה צלול וחד כרגיל.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 645 אורחים