מקור לביטוי "אמא אדמה"

[עושה חדשות]

ז"ל הגמ' בחולין קיד: איכא למימר כלאי זרעים יוכיחו שאסור פרי עם פרי ומותר פרי עם האם כלום נאסר פרי עם פרי אלא ע"י האם דהא חיטי ושערי בכדא ולא מיתסרו.
ועי"ש במפרשים ד'האם' היינו האדמה.
וצ"ע איזה צד של כלאים יש בזרעים עם הקרקע.

[שברי לוחות]

מקור הביטוי הוא מחכמי יוון
ונמצאט גם במדרשי פילון

[מה שנכון נכון]

ראה איוב א,כא "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה" ובמפרשים.

[צונאמי]

קצת משמע גם מהפסוק:

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב

וכמו כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת.

[עדיאל ברויאר]

בירושלמי ברכות פ"ב ה"ח מובא שרב כהנא רצה לרדת מא"י והמשיל על זה משל וקרא לא"י אמא ולבבל אמא חורגת. ודאי שזה רק משל, אבל אפשר שלא לחינם המשיל דווקא לכך.

[צונאמי]

בירושלמי ברכות פ"ב ה"ח מובא שרב כהנא רצה לרדת מא"י והמשיל על זה משל וקרא לא"י אמא ולבבל אמא חורגת. ודאי שזה רק משל, אבל אפשר שלא לחינם המשיל דווקא לכך.

מזכיר את המשל שיהושע בן פרחיה היה במצרים:

מיני ירושלים עיר הקודש, לך אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה" (מסכת סוטה דף מז, עמוד א')

[עדיאל ברויאר]

בירושלמי ברכות פ"ב ה"ח מובא שרב כהנא רצה לרדת מא"י והמשיל על זה משל וקרא לא"י אמא ולבבל אמא חורגת. ודאי שזה רק משל, אבל אפשר שלא לחינם המשיל דווקא לכך.

מזכיר את המשל שיהושע בן פרחיה היה במצרים:

מיני ירושלים עיר הקודש, לך אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה" (מסכת סוטה דף מז, עמוד א')

אכן, יפה!
יש לציין לבחינות השונות ביחסינו לארץ שבאות לידי ביטוי במשלים - לפי משל אחד ארץ ישראל היא האמא ואנחנו הבנים (ויש להשלים שה' הוא האבא), ולפי השני ארץ ישראל היא האשה ואנחנו האיש (וה' הוא האלוקים...).

[צונאמי]

אכן, יפה!
יש לציין לבחינות השונות ביחסינו לארץ שבאות לידי ביטוי במשלים - לפי משל אחד ארץ ישראל היא האמא ואנחנו הבנים (ויש להשלים שה' הוא האבא), ולפי השני ארץ ישראל היא האשה ואנחנו האיש (וה' הוא האלוקים...).

שמו"ר נ"ב,ה:

א"ר יצחק חזרתי בכל המקרא ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי איפשר ששמעת מאביך מהו "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"?
אמר לו: הן. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'. כך הקב"ה
• בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";
• לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא' (שיר ה, ב): "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"
• לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר (ישעיה נא, ד): "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"
עמד רשב"י ונשקו על ראשו.

[לוצאטי]

ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג:

עולא נחותא הוה אידמך תמן. שרי בכי. אמרין ליה מה לך בכי, אנן מסקין לך לארעא דישראל. אמר לון ומה הנייה לי, אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה.

[בדיעבד]

מו"ק כה,ב

כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה

ובספר ישעיה נמשלו שבי ציון לבנים וציון לאמן בהרבה נבואות. "רני עקרה... והביאו בניך בחוצן... בניך מרחוק יבואו.."

[עשוי לנחת]

'ארץ' = 'מלכות'. אולי קשור גם..

[עושה חדשות]

בשונה מכל המקורות שהובאו ע"י חו"ר הפורום,
רק הגמ' בחולין הנ"ל משתמשת בדימוי של אמא - אדמה ביחס לזרעים ונטיעות, ולא ביחס לאדם הנוצר ממנה.

[לוצאטי]

יש גם שדה בתולה.

[עושה חדשות]

ירושלמי שבת סו"פ יח, (הובא בפי' ר"ח שם): תני השיליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותן בשמן. והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אלו ואלו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ.