הודעהעל ידי ביליצר » ה' נובמבר 26, 2015 2:03 pm
נמוקי יוסף אליבא דרב יוחנן "היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת, ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה בעצמו בשבת". "כי נעיין במילתא שפיר לא קשיא לן, שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל, ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא, דאי חשבינן ליה הוה לן למפטריה, דאנוס הוא שאין בידו להחזירה... אלא לאו שמע מינה דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה, אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה. וכן הדין לענין שבת, דכי אתחיל מערב שבת אתחיל, וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב".