אמסטרדם כתב:מלך שלם כתב:כפי הנשמע ספר חו"ב בבא בתרא שבועות במהדורא חדשה נמצא בשלבי עריכה והוצאה מתקדמים [יש המעריכים בכחדשיים בערך, וברוך הידוע].
תודה. ברוך המבשר.
שמעתי שב"ב מוכרים כעת חו"ב במחיר 25 ש"ח לכרך. כנראה מחמת ישן מפני חדש תוציאו.
גם זו לטובה (בעמוד הראשון) כתב: ה' יש מעשה מפורסם על ספרו הראשון שהגיע לידי הגרי"ז, יבואו היודעים ויספרו את הסיפור במדויק.
מלך שלם כתב:גם זו לטובה (בעמוד הראשון) כתב: ה' יש מעשה מפורסם על ספרו הראשון שהגיע לידי הגרי"ז, יבואו היודעים ויספרו את הסיפור במדויק.
מי מכיר את הסיפור [לפני שאכתוב את הגירסא ששמעתי פעם].
מחולת המחנים כתב: שמועה שמסתובבת בעולם הישיבות טוענת שיש מן התלמידים שאף הגדילו לכתוב "ודלא כהרשב"א".
אמסטרדם כתב:כמדומה שקראתי פעם שכאשר גר הגרח"ש ז"ל בי-ם היה מקורב לגרי"ז ז"ל [ואולי היה בעל תוקע אצלו?].
חובב_ספרים כתב:אמסטרדם כתב:כמדומה שקראתי פעם שכאשר גר הגרח"ש ז"ל בי-ם היה מקורב לגרי"ז ז"ל [ואולי היה בעל תוקע אצלו?].
בודאי לא היה בעל התוקע שלו. גם לא נשמע שהיה מקורב במיוחד, אבל לא מופרך שנהג לכנס אל הגרי"ז מפעם לפעם.
גיסו הגרח"א טרוצין היה תלמיד של הגרי"ז. גם גיסו הגרא"י זלזניק היה לו איזה קירבה להגרי"ז הגם שקשה להגדיר גם אותו כמקורבי הגרי"ז.
חובב_ספרים כתב:אמסטרדם כתב:כמדומה שקראתי פעם שכאשר גר הגרח"ש ז"ל בי-ם היה מקורב לגרי"ז ז"ל [ואולי היה בעל תוקע אצלו?].
בודאי לא היה בעל התוקע שלו. גם לא נשמע שהיה מקורב במיוחד, אבל לא מופרך שנהג לכנס אל הגרי"ז מפעם לפעם.
גיסו הגרח"א טרוצין היה תלמיד של הגרי"ז. גם גיסו הגרא"י זלזניק היה לו איזה קירבה להגרי"ז הגם שקשה להגדיר גם אותו כמקורבי הגרי"ז.
מלך שלם כתב:אחר שהוברר כי אין בדברי הגרי"ז פגיעה בהגר"ח אישית, מי יכול לצטט את דבריו?
קומי_אורי כתב:ב"מילי דהספידא" כתוב שחיבר את כלילא דורדא כי רצה להיפטר מהגיוס לעזור לצבא הבריטי, והיתה מכסה של 4 לישיבה, ולא רצה להשתמש במכסה לכן חיבר ספר לקבל תואר "רב.
יורה_דעות כתב:קשה לייחס לגרח"ש הימנעות מעיסוק בדרכי הרפואה, אחר שהיה מגדולי העוסקים בתיווך וסיוע לרפואה וטיפולים והשקיע בזה זמן רב
הנושא הוא איך להתייחס מבחינה אמונית לרפואה, ולא להימנע מלהשתמש בה
הדברים סותרים מיניה וביה - אם אין לייחס להתקדמות הרפואה מניעת סבל, שהרי מנת הסבל נגזרה בראש השנה, כך גם ייחוס תוספת סבל ליוסיף דעת שע"י התפתחות הרפואה הוא כפירה בהשגחה פרטית (לשיטתו), שהלא כל הסבל והרעדה הנופלים בגורלם של הדורשים ברופאים נגזרו עליהם בראש השנה, ומעולם לא אחזה רעדה במי שנגזר עליו לחיות בשלוה, ולא סר הפחד ממי שנגזר עליו פחד.מן הדרום כתב:ומלבד שלהתקדמות הרפואה אין ליחס שום הוספת חיים או מניעת סבל, כי כל סבל של אדם נגזר בראש השנה, ואין מספר למאורעות המייסרים את האדם, וכולם בחשבון יבואו כפי הנגזר עליו, ורואים במציאות שכל מחלה שנתחדשה לה רפואה מתרבים החולים בה, כי בעוד שהיתה חשוכת מרפא לא הגיעה אלא לאנשים שבקיצם, הנה משנמצא לה מזור הרי רבים שלוקים על ידה, ולעומת זה שלא הרווחנו בהתקדמות הרפואה, הרי במציאות כיום הסבל מרובה עשרת מונים על ידי היוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי בעוד לפני כיובל שנים לא היה פחד המחלות על האנשים, והדורשים ברופאים היו מועטים, ועיירות רבות היו שאין בהם הקרוי רופא, הנה כיום כמעט כל יושבי תבל דורשים ברופאים, וכולם רעדה יאחזון אם אולי כבר נפל בחלקם מחלה פלונית או פלונית, ונשללה השלוה והרגיעה מכל החיים אשר על פני האדמה.
ברזילי כתב: והדברים יגעים, וכבר הכה הרמב"ם על קדקד בעלי שיטה זו)
אהרון 37 כתב:בחוברת אמת על תילה, מאמרים מהרב מאיר ויסברגר ז"ל יש באחת החוברות פרקי חייו, ובפרק ב' שם מספרים על הפעילות שלהם לפתוח חיידר בפתח תקוה, ונכתב שם בין הדברים כך " עשינו אז את השגיאה הראשונה שעושה כל עסקן צעיר, סיפר ר' מאיר בחיוך,עשינו אסיפה, באסיפה השתתפו כל המי ומי, וזה עשה "טומעל" ורעש גדול בעיר,אך כמובן שלא יצא מזה שום דבר מעשי. הגר"ח גריינימן זצ"ל אמר להם אז: מה אתם עושים אסיפה? וכי אינכם יודעים שהראשון המגיע לכל אסיפה הוא הסטרא אחרא?. "
ברזילי כתב:בניסן? דלא כרמ"א? ואולי שמועה רעה אינה פחות מחלום רעאיש_ספר כתב:הגר"ש דבליצקי שליט"א (שהיה גם שכנו ברחוב ירושלים) כששמע על הבשורה במוצ"ש, בירך דיין האמת בשם ומלכות, וקבל עליו תענית למחר.
ברזילי כתב:הדברים סותרים מיניה וביה - אם אין לייחס להתקדמות הרפואה מניעת סבל, שהרי מנת הסבל נגזרה בראש השנה, כך גם ייחוס תוספת סבל ליוסיף דעת שע"י התפתחות הרפואה הוא כפירה בהשגחה פרטית (לשיטתו), שהלא כל הסבל והרעדה הנופלים בגורלם של הדורשים ברופאים נגזרו עליהם בראש השנה, ומעולם לא אחזה רעדה במי שנגזר עליו לחיות בשלוה, ולא סר הפחד ממי שנגזר עליו פחד.מן הדרום כתב:ומלבד שלהתקדמות הרפואה אין ליחס שום הוספת חיים או מניעת סבל, כי כל סבל של אדם נגזר בראש השנה, ואין מספר למאורעות המייסרים את האדם, וכולם בחשבון יבואו כפי הנגזר עליו, ורואים במציאות שכל מחלה שנתחדשה לה רפואה מתרבים החולים בה, כי בעוד שהיתה חשוכת מרפא לא הגיעה אלא לאנשים שבקיצם, הנה משנמצא לה מזור הרי רבים שלוקים על ידה, ולעומת זה שלא הרווחנו בהתקדמות הרפואה, הרי במציאות כיום הסבל מרובה עשרת מונים על ידי היוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי בעוד לפני כיובל שנים לא היה פחד המחלות על האנשים, והדורשים ברופאים היו מועטים, ועיירות רבות היו שאין בהם הקרוי רופא, הנה כיום כמעט כל יושבי תבל דורשים ברופאים, וכולם רעדה יאחזון אם אולי כבר נפל בחלקם מחלה פלונית או פלונית, ונשללה השלוה והרגיעה מכל החיים אשר על פני האדמה.
(והדברים יגעים, וכבר הכה הרמב"ם על קדקד בעלי שיטה זו)
"שמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו".
"וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות, אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה, כמ"ש: ישלח דברו וירפאם וגו', ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה, כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים, כמו שכתוב: והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים, שהיה עץ של הרדופני, וכמוהו: ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא, כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו, מהמוסר והתוכחה לו, ואמר הכתוב: כי הוא יכאיב ויחבש וגו'".
אהרון 37 כתב:אני מעתיק ממה שנרשם במקום אחר על ידי אחד מתלמידי רבינו זצ"ל.
"כאשר בפרוס חנוכה תשס"ה רציתי לשאול לפני מרן הכ"מ שאלה בענין מקום ההדלקה בהיותו יוצא מחתונה לחתונה באולם מסויים, הביט בי בפליאה ואמר[בערך בזה"ל] "ככה, כאן, שאלה בהלכות חנוכה, תבוא יותר מאוחר לבית ותשאל שם, בישוב הדעת".
אנחנו נוכל עוד לספר לדורות הבאים שראינו איך מתייחסים לפסק הלכה.
יורה_דעות כתב:אתמול ראיתי ערימת עיתונים מונחת, ומתוכה הציץ מוסף שבת קדש עם תמונה של הגר"ח, חמדתי אותו ולקחתיו.
בין השאר מסופר שם: החזו"א הסביר לגר"ח כשהיה קטן מה הוא עולה לשם שלמים: "בשביל שהקרבן יעלה הוא צריך לעבור דרך חלון, ויש הרבה חלונות בשמים, יש חלון מיוחד לקרבן עולה ויש חלון לקרבן שלמים, וכאשר שוחט את העולה והוא חושב שייכנס דרך החלון של השלמים זו המשמעות עולה לשם שלמים. הוא אמר פענצטרלאך באידיש". זה אולי הסבר טוב לילדים, אבל לא ברור לי מה הערך שלו, יש להסבר זה איזה תוכן אמיתי, או שזה סתם משהו שבא להניח דעתו של ילד קטן, ולא מתאים למבוגרים לחזור על זה?
מתני' כל הזבחין ששחטן שלא לשמן. בפשוטו צ"ב בעיקר הדבר היאך הוא זובח שלמים לשם עולה וכיו"ב, דאטו כוונתו לנהוג בהו דיני עולה להקריבו כליל, או להיפך לאכול העולה. וכיון דאין כוונתו כן אי"ז אלא פיטומי מילי. אמנם העניין פשוט דעולה ושלמים הם ב' מושגים חלוקים מצד עצם עניינם, ולא מצד דיניהם. וע"ז נא' בפר' יתרו מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, קודם שהי' פרשיות דיני עולה ושלמים. ואח"ז נא' בויקרא אם עולה קרבנו יהיו דיניו כך וכך. וגם הדין ששלמים נאכלים ועולה אין נאכלת, אי"ז החפצא דעולה ושלמים אלא שכן הוא הניהוג הנכון דקרבן שניתן לה' אין בו אכילה, וקרבן שנאכל על שלחן ה' יש בו אכילה. אמנם אפשר שתינתן העולה לאכילה ואכתי מצד עצמה היא עולה שאינה אכילה על שלחן ה' אלא נתינה, אלא שאותו אדם אוכל אחר שנתן לשלחן ה'. ואי"ז הניהוג הנכון בעולה, אמנם היא עולה. וכן להיפך דאפשר דעל צד המקרה לא יאכל השלמים ומ"מ מצד עצמו הוא נתינת שלמים [ואף מנחת מחבת ומרחשת הם ב' סוגי נתינות מצד עצמם, והניהוג הנכון בנתינה זו שתהא במרחשת. ומ"מ שייך מחשבה לשם הנתינה דמחבת. וגם ע"ז נא' אם מנחת מרחשת וכו']. ומשל לדבר המקדש על מנת שלא לנהוג דינים שנתנה תורה בין איש לאשתו לא מקרי דאין כאן אישות אלא דאין כאן ההנהגה הנכונה באישות. ואף שלא נמסרו לביאה איכא למ"ד דהוו קידושין. דהקידושין הוא המצב עצמו ולא הניהוג.
וכן מצינו דילפי' סכין בעולה מאברהם אבינו. וצ"ע, דלא מצינו דילפי' פרטי דינים מקודם מתן תורה. ואטו נילף יבום בכלה מיהודה ותמר. אלא דעצם צורת הקרבת העולה מחוייבת מעצם עניין העולה, וע"ז שייך שפיר למילף כגילוי מלתא דכך היא העולה שנשחטת בסכין. ונר' דכן הוא עצם הד' עבודות דזהו עצם המושג הקרבה, וע"ז שייך למילף גילוי מלתא מהו הקרבה. ואמנם פרטי דינים כשחיטתה בצפון וכיו"ב נר' דלא הוי ילפי' מקודם מ"ת, דזה נתחדש בפרשת עולה.
וזהו כלל גדול בקרבנות, דעצם שם הקרבן אינו תלוי לעולם בדיניו. וכגון דזריקה שלא במקומה מכפרת. דבכל המצוות לא יצוייר כה"ג, דעשה שלא כדינו ויצא. דעיקר שם המצווה הוא שקיים הדבר כדינו, ואם אינו כמצוותו הרי אין זה מצווה אלא מעשה קוף בעלמא. אבל בקרבן שייך דלא נעשה כדינו ומ"מ שם זריקה והקרבה לא פקע. וכן עיקר הדבר דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב היינו מה"ט, דשייך שלא יהא מעכב בשם קרבן. וכן הא דמצינו קרבנות שבאין בנדבה, דבשאר מצוות לא יצוייר מצווה שאינה מחוייבת, דאם אינו מצווה בזה ע"כ אין לזה שם מצווה. משא"כ הכא שם הקרבן אינו בא ממה שהוא מצווה, אלא מתוכן הקרבן עצמו.
נטיעות כתב:האם נכונה השמועה שהגר"ח ביקש תחילה לקרא לספרו על שמו חיים, אלא שהחזו"א מנע אותו מכך מפאת נימוק כלשהו? מה השם? ומה הנימוק? מישהו יודע?
שיף כתב:מה אמר החזו"א איני יודע אך כבר מובא בקדמונים ומפו' ברוקח שאדם לא יקרא לספרו ע"ש ממש בחייו אלא רק ירמוז בו את שמו
[מסתבר שלפחות גם את זה אמר לו]
מעשה ברבי חיים גריינמאן זצ"ל בשנת תש"ז כשהיה בן כ"א שנה בלבד כתב ספר כלילא דוורדא, הספר לא נכתב לצורך הדפסתו וכלל לא חיפש להדפיסו, אלא שהדבר היה בימי שלטון הבריטים, והיה חוק שצריך ללכת לצבא, ופרטו מכל ישיבה רק 4 אברכים. ראש ישיבת מיר רצה לתת לו את הרישיון להפטר, והוא לא רצה לקחת את הפטור על חשבון אחרים. לכן הדפיס ספר, כדי לקבל אישור שהוא רב של עיירה, ולצורך זה אסף חידושים שכתב כשהיה צעיר וסידר אותם על סדר הרמב"ם. הספר היה אמור להקרא 'מקור החיים', אך מרן החזו"א זי"ע שינה את השם ל'כלילא דוורדא', על פי הגמרא 'ינקותא כלילא דוורדא', שהצעירות היא כתר של ורדים.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים
