ברזילי כתב:יבנה כתב:ברזילי: לדבריך גם בחו"מ נגיד ככה, יפסקו לצד א' על פי דבריו אם יש בדבר איסור גזל כו', ואם יש לצד השני טענות שיפנה לב"ד שיחזרו בהם.
בנוסף דבר שבערוה טעון ב' עדים שיעידו על ב"ד שהתיר, ועד אז היא בחזקת איסור. ואילו כאן אין עדים המעידים שיש בכלל היתר, ועדיין היא בחזקתה.
באמת אינני יודע למה לא יהיה כן גם בחו"מ - כל עוד מדובר בשאלה של האדם עצמו מה ראוי לו לעשות, אין שום צורך בבי"ד אלא בהוראת חכם. אם הצד השני מתנגד, שיפנה לבי"ד.
תחילה לענין חו"מ.
סנהדרין ז:
"שמע בין אחיכם ושפטתם אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם רב כהנא אמר מהכא מלא תשא לא תשיא"
ופירש"י- שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם, ולא תשמעו דברי זה בלא זה, שמסדר דברי שקר כדברי אמת, לפי שאין מכחישן, ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות, שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך.
ובשבועות לא. יליף לה מקרא מדבר שקר תרחק, ואח"כ מייתי לדברי ר"כ. ופירש"י- שמע שוא - שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר.
ונפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע חו"מ סי' י"ז ס' ה'.
ובד"מ שם אות ד' כתב-
בתשובת מהרי"ל סימן קצ"ה הא דאסור לשמוע דבריו היינו שהדיין יודע שהוא יהיה דיין בדבר ובעל דין השני יצטרך לעמוד לפניו לדין אבל יכול אחד לשמוע קבילות בעלי הדין אם אינו יודע שיהיה דיין בדבר ואם אח"כ ירצה השני לדון לפניו הרשות בידו ועיין שם. בתשובת הר"ר דוד כהן (סימן כ"ו) (בית כב חדר ה ד"ה והנה) כתב אינו מן הנכון לכתוב פסק דין אם לא ישמע דברי שניהם אפילו לכתוב הנראה לדעתו לאחד מבעלי דינין ואף על פי שאינו פוסק:
וכתב המרדכי ז"ל תקנות הקהלות שתקן ר"ח מווין עם גדולי ארץ כל רב שיפסוק דין בלי שמיעת שני בעלי דינין אלא כשיבא אחד אצלו ויאמר תשמע דברי וכתוב לי הנראה בדעתך ויכתוב הדיין ההוא לא ידון שום דין עכ"ל ועיין בבנימין זאב סימן קכ"ו דמשמע שם דמקצת גדולים כתבו בדרך אם כן הוא ועיין שם ומיהו נ"ל שאינו נכון וכן משמע מפסקי מהרא"י סימן רס"ז ובכמה מקומות וכ"כ בית יוסף (סי"ב - יג) בשם תשובת הרשב"א וז"ל ואיני רוצה לכתוב במה יתחייב או יפטור שמא מתוך מה שאכתוב ילמדו לשקר עכ"ל שמע מינה דאיכא למיחש להכי וכ"כ הריב"ש סימן קע"ט דאין לעשות כן משום שמא מתוך טענותיו ילמדו לשקר ועוד דאח"כ יבא חבירו ויאמר בדרך אחר ויצטרך לכתוב בדרך אחרת ואיכא לעז בדבר ועיין שם:
וברמ"א שם כתב-
ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם. (רשב"א וריב"ש סימן קע"ט /ה'/)
משלי פרק יח י"ג ט"ז י"ז-
מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֗וֹ וּכְלִמָּֽה:
מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ: צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ וּבָֽא־רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ: