מעיוני במקרא עמדתי על כלל וביאור בסגנון לשון הקודש.
והנני לפרסם לתועלת הקוראים.
מצינו הרבה פעמים במקרא, לשונות כפולות , לכו ונלכה, לכו ונשובה וכדומה, ובהרבה מקומות כ' המפרשים שלשון לכה הוא לשון הכנה והזמנה ולא לשון הליכה ממש, וכן כ' בשאר לשונות כאלו, כגון באו הבה לכו, וכן כ' רש"י בפרשתן ב"הבה נתחכמה", ובפ' וישב ב"הבה נא אבוא אליך".
ומ"מ יש לעיין למה כתוב בכל מקומות אלו לשון כפול.
והתי' למתבונן, שידוע שיש לשון עתיד ולשון צווי למשל תעשה היא לשון עתיד, עשה היא לשון צווי, ואה"נ שמצינו כמה פעמים עתיד במקום צווי, אבל כמובן לשון צווי הוא לשון "כבד" ביותר, ומיוחד דוקא לצווי.
עוד ידוע כלל בדקדוק, אין צווי למדבר בעדו, או למדברים בעדם (וכן אין צווי בגוף שלישי, או בלשון שלילי).
ולכך, אנקוט למשל ביאור הבה נתחכמה לו שבפרשתן, כשפרעה רצה לצוות לעמו שיתחכמו על ישראל רצה דוקא לומרלהם בלשון צווי הכבד, אבל לעמת זנ אם רצונו בלשון צווי א"א לכלול עצמו עמהם, ופרעה כמלך רצה לכלול גם עצמו עם העם, ולכך מדרך הלשון להקדים מלת הכנה והזמנה המתאים שם, וזאת בלשון צווי הכבד וזהו "הבה" ושוב משתמשים בלשון הכולל בלשון עתיד וזהו "נתחכמה". ובזה יצא ידי שניהם.
וכן הוא בלכה ואשלחך שאמר הקב"ה למרע"ה, שבאשלחך לחוד הוא רק עתיד ולא צווי ולא יתכן לאמרו בלשון צווי שהוא מדבר בעדו, ולכך הקדים מלת לכה שהיא צווי.
וכמיעוט חיפושי לא מצאתי עדיין כלל זה בספרי המדקדקים ומי שיש לו ידיעה או הערה בענין זה נא לציין.
----------
אציין פה כמעט כל המקומות בתנ"ך ששייך זה הכלל , ויתבוננו בזה:
בראשית יא, ג
ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה וגו'
בראשית יא, ד
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם וגו'
בראשית יא, ז
הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו'
בראשית יט, לב
לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע:
בראשית לא, מד
ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה וגו'
בראשית לז, יג
ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם וגו'
בראשית לז, כ
ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה וגו'
בראשית לז, כז
לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו'
בראשית לח, טז
ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך גו'
שמות א, י
הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו
שמות ג, י
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים:
במדבר כד, יד
ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים:
שופטים יט, יא
ויאמר הנער אל אדניו לכה נא ונסורה אל עיר וגו'
שמואל א ט, ה
המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה פן יחדל אבי וגו'
שמואל א ט, ט
לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הראה וגו'
שמואל א ט, י
ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה נלכה וילכו אל העיר וגו'
שמואל א יא, יד
ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה:
שמואל א יד, א
ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב וגו'
שמואל א יד, ו
ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב וגו'
שמואל א כ, יא
ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה:
שמואל ב טז, כ
ויאמר אבשלום אל אחיתפל הבו לכם עצה מה נעשה:
מלכים ב ז, ד
ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם וגו'
מלכים ב ז, ט
וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עוון ועתה לכו ונבאה ונגידה בית המלך:
מלכים ב יד, ח
אז שלח אמציה מלאכים אל יהואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לכה נתראה פנים:
ישעיה א, יח
לכו נא ונוכחה יאמר ד' אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'
ישעיה ב, ג
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' וגו'
ישעיה ב, ה
בית יעקב לכו ונלכה באור ד':
ירמיה יח, יח
ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן וגו' לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו:
ירמיה לה, יא
ויהי בעלות נבוכדראצר מלך בבל אל הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם וגו'
ירמיה מח, ב
אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן וגו'
ירמיה נ, ה
ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל ד' ברית עולם לא תשכח:
ירמיה נא, י
הוציא ד' את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה ד' ידוד אלקינו:
הושע ו, א
לכו ונשובה אל ד' וגו'
יונה א, ז
ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות וגו'
מיכה ד, ב
והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' וגו'
תהילים פג, ה
אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד:
תהילים צה, א
לכו נרננה לד' נריעה לצור ישענו:
תהילים צה, ו
באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עשנו:
משלי ז, יח
לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים:
נחמיה ב, יז
לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה:
נחמיה ו, ב
וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים וגו'
נחמיה ו, ז
ועתה לכה ונועצה יחדו:
שיר השירים ז, יב
לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים:
קהלת ב, א
אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל:
דברי הימים ב כה, יז
לכה נתראה פנים: