ברזילי כתב:אם אני זוכר נכון - רמ״ב נפגש עם הח״ח והעיר הערה על הצורך בשיתוף פעולה עם הציונות כדי לשמור על האינטרסים של הציבור החרדי, הח״ח לא הגיב במקום, אבל בהזדמנות אחרת ענה לו בהערה נגדית. במבט ...).
לא ראיתי את הסיפור לאחרונה, כך שאני לא זוכר מה כתוב שם בדיוק (וגם אם היה לפני אין לסמוך על זה כידוע), אך דומני שהמצוטט משם הח"ח היה שאין לנו צורך בשת"פ כזה ונסתדר יפה מאד בלעדיו. ובכן, מי שלא השתתף קבל, כראוי וכצפוי, סרטיפיקטים לעליה פחות מחלקו היחסי בציבור, למשל. אולי בזמן הפגישה (הכל בהנחה שהיתה כפי המתואר, ושאני זוכר נכון את הכתוב בספר, ושני הדברים טעונים בדיקה) היה אפשר לחשוב שזה לא ענין גדול כל כך, בדיעבד אנו יודעים מה היתה המשמעות של קבלת סרטיפיקט, מה המחיר ששילם הציבור החרדי על הויתור הזה ומה ההשפעה על דמותו של היישוב בא"י (כל זה בלי שום קשר לשינוי המדיניות באגו"י מתש"ח והלאה, שאינני חושב שהיה מנוגד לדרכו של הח"ח דווקא), אבל אין כאן מקומו של הדיון הזה.אום אני חומה כתב:ברזילי כתב:[ רמ״ב נפגש עם הח״ח והעיר הערה על הצורך בשיתוף פעולה עם הציונות כדי לשמור על האינטרסים של הציבור החרדי, הח״ח לא הגיב במקום, אבל בהזדמנות אחרת ענה לו בהערה נגדית. במבט לאחור הסיפור דווקא מוציא את רמ״ב בתור הצד שצפה את התפתחות הדברים נכוחה אבל כנראה יש לסמוך על הקורא הנבון שלא יחשוב על זה בעצמו).
רמ"ב ביקש שת"פ דה-יורה לכתחילה שבלכתחילה, בפועל יש שת"פ דה-פקטו כמציל מפי הארי והדב הליסטים והגזלן, והדברים נודעים.
ברזילי כתב:לא ראיתי את הסיפור לאחרונה, כך שאני לא זוכר מה כתוב שם בדיוק (וגם אם היה לפני אין לסמוך על זה כידוע), אך דומני שהמצוטט משם הח"ח היה שאין לנו צורך בשת"פ כזה ונסתדר יפה מאד בלעדיו. ובכן, מי שלא השתתף קבל, כראוי וכצפוי, סרטיפיקטים לעליה פחות מחלקו היחסי בציבור, למשל. אולי בזמן הפגישה (הכל בהנחה שהיתה כפי המתואר, ושאני זוכר נכון את הכתוב בספר, ושני הדברים טעונים בדיקה) היה אפשר לחשוב שזה לא ענין גדול כל כך, בדיעבד אנו יודעים מה היתה המשמעות של קבלת סרטיפיקט, מה המחיר ששילם הציבור החרדי על הויתור הזה ומה ההשפעה על דמותו של היישוב בא"י (כל זה בלי שום קשר לשינוי המדיניות באגו"י מתש"ח והלאה, שאינני חושב שהיה מנוגד לדרכו של הח"ח דווקא), אבל אין כאן מקומו של הדיון הזה.אום אני חומה כתב:ברזילי כתב:[ רמ״ב נפגש עם הח״ח והעיר הערה על הצורך בשיתוף פעולה עם הציונות כדי לשמור על האינטרסים של הציבור החרדי, הח״ח לא הגיב במקום, אבל בהזדמנות אחרת ענה לו בהערה נגדית. במבט לאחור הסיפור דווקא מוציא את רמ״ב בתור הצד שצפה את התפתחות הדברים נכוחה אבל כנראה יש לסמוך על הקורא הנבון שלא יחשוב על זה בעצמו).
רמ"ב ביקש שת"פ דה-יורה לכתחילה שבלכתחילה, בפועל יש שת"פ דה-פקטו כמציל מפי הארי והדב הליסטים והגזלן, והדברים נודעים.
אם כבר פתחת אג"מ בפנים, חבל שלא עיינת גם בסי' פ (שם מדובר במום של מחלת נפש, בניגוד לדיוק שלך - שהוא גם מופרך לכשעצמו). וכל זה מראה מה רב הקלקול כאשר הדיון ההלכתי מדרדר לרמת הפשקוילים, ומי שאפילו את התשובות הבסיסיות ביותר בנושא לא מכיר מרשה לעצמו להטיח דברים כלפי גדולים וטובים ממנו.חובב_ספרים כתב:לכאורה יוצא דעת הגרמ"פ להיפך דהיכא שבעל ושייך אישות א"א לבטל קידושין מצד מקח טעות. ומי שסומך על "שיטת ר' משה" כשאינו קיים עוד יותר גרוע ממי שסומך על דעת עצמו. וכל זה רק מראה איזה קלקול זה עלול להביא כשידמו מילתא למילתא כשאינם דומים.
אם מדובר על האירוע ההיסטורי של הפגישה המדוברת (או, קצת יותר ברצינות, על השאלה הכללית בדבר שת"פ עם התנועה הציונית), ברור ששני הגורמים היו קיימים. מחד, היו חילוקי דעות עקרוניים על עצם השת"פ ומידת הבעייתיות שיש בו, ומאידך היו פערים גדולים בהערכת המציאות בדבר הנחיצות והתועלת.צעיר_התלמידים כתב:ברזילי כתב:לא ראיתי את הסיפור לאחרונה, כך שאני לא זוכר מה כתוב שם בדיוק (וגם אם היה לפני אין לסמוך על זה כידוע), אך דומני שהמצוטט משם הח"ח היה שאין לנו צורך בשת"פ כזה ונסתדר יפה מאד בלעדיו. ובכן, מי שלא השתתף קבל, כראוי וכצפוי, סרטיפיקטים לעליה פחות מחלקו היחסי בציבור, למשל. אולי בזמן הפגישה (הכל בהנחה שהיתה כפי המתואר, ושאני זוכר נכון את הכתוב בספר, ושני הדברים טעונים בדיקה) היה אפשר לחשוב שזה לא ענין גדול כל כך, בדיעבד אנו יודעים מה היתה המשמעות של קבלת סרטיפיקט, מה המחיר ששילם הציבור החרדי על הויתור הזה ומה ההשפעה על דמותו של היישוב בא"י (כל זה בלי שום קשר לשינוי המדיניות באגו"י מתש"ח והלאה, שאינני חושב שהיה מנוגד לדרכו של הח"ח דווקא), אבל אין כאן מקומו של הדיון הזה.[/size]
הנך סבור שהשיקולים של הח"ח היו כמה ריווחי להשקיע, כך שהוא כשל במבחן התוצאה. כמובן שהח"ח סבר שלא ראוי לשת"פ ואלא שהפטיר כי רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
תודה, אבל זה לא עוזר להסיר את הבלבול באשכול הזה בין המושג "גדולי הדור" במובנו שבפוסקים לבין השימוש המקובל בציבור בזמננו (הן משום שבמובן החדש של המושג מדובר על קבוצה מצומצמת של אנשים (או אפילו אדם אחד בלבד שהוא ואין בלתו גדול הדור שאין רשות לערער אחריו), ולא על כל מי שהוא חכם מופלג בהוראה, ובעיקר משום שבזמננו המושג משמש בעיקר בהקשרים אחרים שאינם הוראה. הרבה ממי שמכונים בזמננו גדולי הדור, והם אכן כאלה לפי המשמעות המקובלת במקומותינו, כלל לא שמשו בהוראה בענינים חמורים של אהע"ז, וכ"ש שאינם מפורסמים בהוראה).איש_ספר כתב:[על הצורך/החובה/ המסורת, בהיתר עגונה, להמלך/לקבל הסכמה מגדולי הדור דייקא, יש חומר בחיבורו של הרי"ז כהנא, ספר העגונות
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... ge=PP0018R]
גימפעל כתב:
ברזילי כתב:אם כבר פתחת אג"מ בפנים, חבל שלא עיינת גם בסי' פ (שם מדובר במום של מחלת נפש, בניגוד לדיוק שלך - שהוא גם מופרך לכשעצמו). וכל זה מראה מה רב הקלקול כאשר הדיון ההלכתי מדרדר לרמת הפשקוילים, ומי שאפילו את התשובות הבסיסיות ביותר בנושא לא מכיר מרשה לעצמו להטיח דברים כלפי גדולים וטובים ממנו.חובב_ספרים כתב:לכאורה יוצא דעת הגרמ"פ להיפך דהיכא שבעל ושייך אישות א"א לבטל קידושין מצד מקח טעות. ומי שסומך על "שיטת ר' משה" כשאינו קיים עוד יותר גרוע ממי שסומך על דעת עצמו. וכל זה רק מראה איזה קלקול זה עלול להביא כשידמו מילתא למילתא כשאינם דומים.
גימפעל כתב:מוזר מאוד שההכחשה היא מח' תמוז תשע"ה, ומכתבי האוסרים והמוחים הם רק מחשון תשע"ו.
חובב_ספרים כתב:ברזילי כתב:אם כבר פתחת אג"מ בפנים, חבל שלא עיינת גם בסי' פ (שם מדובר במום של מחלת נפש, בניגוד לדיוק שלך - שהוא גם מופרך לכשעצמו). וכל זה מראה מה רב הקלקול כאשר הדיון ההלכתי מדרדר לרמת הפשקוילים, ומי שאפילו את התשובות הבסיסיות ביותר בנושא לא מכיר מרשה לעצמו להטיח דברים כלפי גדולים וטובים ממנו.חובב_ספרים כתב:לכאורה יוצא דעת הגרמ"פ להיפך דהיכא שבעל ושייך אישות א"א לבטל קידושין מצד מקח טעות. ומי שסומך על "שיטת ר' משה" כשאינו קיים עוד יותר גרוע ממי שסומך על דעת עצמו. וכל זה רק מראה איזה קלקול זה עלול להביא כשידמו מילתא למילתא כשאינם דומים.
התסכלתי היום עוד פעם באג"מ ואין מה לדבר הוא התיר רק כשלא בא עליה. וכן כתב להדיא עוד פעם בסוף סי' פ' [שמשום מה בזילי חושד בכשרים שלא ראיתי אותו] אבל אני בארתי כבר בתשובה אחת במום דאין יכול לבעול שא"צ גט בלא ידעה עכ"ל. ואין לומר שהוא כתב זה רק לגבי אינו יכול לבעול שזה היה המום אבל לגבי מום שוטה לא צריך לזה, דא"כ היה מספיק למכתב במום דאין יכול לבעול דמובן מאליו שלא ידעה אם הוא אינו יכול לבעול וגם אינו מובן למה אחר תיבות "שא"צ גט" הוא חוזר לבאר מהות המום, וע"כ שזה תנאי של היתר קידושי טעות שבכל אופן מיירי בלא ידעה.
לא כתבתי שהאג"מ לא כתב דלא שייך מקח טעות בשוטה, אבל רק באופן דלא שייך אישות כלל, וכש"כ להדיא בסי' פ' - והנה זה ודאי ששוטה הוא מום גדול שאינו ראוי לאישות כלל ... וכיון שהוא מום כזה שלא ראוי לאישות כלל שהרי א"א לדור עכ"ל, ולא שייך זה בכל מצב שרופאים היום החליטו להגדיר כמחלת נפש. לא יתכן מצב שאשה תשאר עם בעל שוטה באופן שלא שייך אישות כלל וא"א לדור עמו, שהוא הגדר שהאג"מ נתן להדיא לקבוע זה כמום העושה מקח טעות. גם אילו קיווה שהוא תתרפא היתה מחכה בנפרד עד להחלמתו, וע"כ היה אפשר לדור עמו. לתלות היתר כזה בהאג"מ הוא סילוף דבריו ממש.
כמובן גם אם יהבינן להו כל דבריהם בדעת האג"מ עדיין אין זה אומר דשייך להתיר בנידן דידן מכמה טעמים.
יבנה כתב:דבריו מאד מוזרים, ואין חלקי המשפט מתחברים ביחד.
זה גם משאיר הרבה שאלות. האם הוא מתנגד לההפקעה, וא"כ למה הוא לא כותב נגדו? האם היה מעורב בו כלל אף אם לא היה המתיר בעצמו? האם בנו ר' שלום [שעדיין לא הכחיש] פעל לפי הנחייתו? מי הם הגדולים שר' נטע טען שסמך עליהם? את המכתב של איזה ראש ישיבה ראה ר' שטרנבוך? למה ר' שלום לא הצטרף למכתב או כתב מכתב הכחשה של עצמו?
חשבתי שאין צורך להסביר יותר אחרי תשובתו של ר' יוסף משה. אינו ראוי לאישות שבסי' פ אין הכוונה לחסרון גבו"א וגם לא לאדם שרואים מייד שאי אפשר לשהות איתו בבית אחד - במקרה המדובר חיו כמה שבועות יחד ורק אח"כ הוברר שהבעל חולה. כך שהרעיון כאילו "לא יתכן מצב שאשה תשאר עם בעל שוטה באופן שלא שייך אישות כלל" פשוט אינו תואם את העובדות, וכל קורא מבין רואה כי הכוונה "אינו ראוי לאישות" אינה אלא שאינו ראוי לחיות עם אשה בחיי זוגיות לאורך זמן על כל המשתמע, וממילא יש כאן טענת מק"ט.שער כותש כתב:חובב_ספרים כתב:התסכלתי היום עוד פעם באג"מ ואין מה לדבר הוא התיר רק כשלא בא עליה. וכן כתב להדיא עוד פעם בסוף סי' פ' [שמשום מה בזילי חושד בכשרים שלא ראיתי אותו] אבל אני בארתי כבר בתשובה אחת במום דאין יכול לבעול שא"צ גט בלא ידעה עכ"ל. ואין לומר שהוא כתב זה רק לגבי אינו יכול לבעול שזה היה המום אבל לגבי מום שוטה לא צריך לזה, דא"כ היה מספיק למכתב במום דאין יכול לבעול דמובן מאליו שלא ידעה אם הוא אינו יכול לבעול וגם אינו מובן למה אחר תיבות "שא"צ גט" הוא חוזר לבאר מהות המום, וע"כ שזה תנאי של היתר קידושי טעות שבכל אופן מיירי בלא ידעה.
לא כתבתי שהאג"מ לא כתב דלא שייך מקח טעות בשוטה, אבל רק באופן דלא שייך אישות כלל, וכש"כ להדיא בסי' פ' - והנה זה ודאי ששוטה הוא מום גדול שאינו ראוי לאישות כלל ... וכיון שהוא מום כזה שלא ראוי לאישות כלל שהרי א"א לדור עכ"ל, ולא שייך זה בכל מצב שרופאים היום החליטו להגדיר כמחלת נפש. לא יתכן מצב שאשה תשאר עם בעל שוטה באופן שלא שייך אישות כלל וא"א לדור עמו, שהוא הגדר שהאג"מ נתן להדיא לקבוע זה כמום העושה מקח טעות. גם אילו קיווה שהוא תתרפא היתה מחכה בנפרד עד להחלמתו, וע"כ היה אפשר לדור עמו. לתלות היתר כזה בהאג"מ הוא סילוף דבריו ממש.
כמובן גם אם יהבינן להו כל דבריהם בדעת האג"מ עדיין אין זה אומר דשייך להתיר בנידן דידן מכמה טעמים.
למדנו כי לא רק הוראת גיטין וקידושין אינה מסורה אלא למי שיש לו עסק בהם ובעומק פרטי הלכותיהם, ולא רק שבהכרעות מחודשות לדינא להתיר א"א לעלמא נזקקים רק ואך לגדולי הדור, אלא אף במשא ומתן בהלכות אלו אין מקום לבעלי בקיאות נפרזה ושטחית, זעיר שם זעיר שם, שמרבים לתקוע עצמם כל מקום שיש חשש של יראי הוראה המבקשים לשמור על ההלכה ולכתוב בבהילות ובלי עיון להצדיק כל אומר מותר ובלבד לתקוע גירא בעיני ה'קנאים' -לפי דעתם-, ייבושו וייכלמו ויחזרו לפינתם ולעיסוקם בשאלות סמכות חכמינו ואנו ירווח לנו.
הבוז להם ולרעיונם!!
הוד_והדר כתב:המכתב אינו מזוייף לפי ידיעתי וחלקי המשפטים מתחברים היטב.
המעיין כתב:יבנה כתב:דבריו מאד מוזרים, ואין חלקי המשפט מתחברים ביחד.
זה גם משאיר הרבה שאלות. האם הוא מתנגד לההפקעה, וא"כ למה הוא לא כותב נגדו? האם היה מעורב בו כלל אף אם לא היה המתיר בעצמו? האם בנו ר' שלום [שעדיין לא הכחיש] פעל לפי הנחייתו? מי הם הגדולים שר' נטע טען שסמך עליהם? את המכתב של איזה ראש ישיבה ראה ר' שטרנבוך? למה ר' שלום לא הצטרף למכתב או כתב מכתב הכחשה של עצמו?
האם כוונתך לומר שהמכתב מזויף ?
א. דבריך סותרים מיניה וביה. במקום שהוא מצרף סניפים נוספים להיתר, אתה סבור שיש ללמוד מכאן שלא היה מתיר בלי הסניפים. אם כן, מה השאלה מדוע לא הזכיר עוד סניפי היתר בתשובה אחרת - לו היה מזכיר אותם היית טוען שגם שם לא התיר אלא במקום סניפים, וזו בדיוק הסיבה שהם הושמטו כדי שנדע שהתיר גם בלעדיהם.חובב_ספרים כתב:מאחר שהיו שתקיפו אותי על מש"כ בדעת האג"מ עיינתי עוד פעמים בדבריו. מודינא שיתכן שהוא כן התיר גם במקום שנבעלה כשגם זה היה בטעות, הגם שלא משמע כן כלל מתשובותיו הראשונות ויש מקום לפקפק על מה שיש ללמוד זה מתשובותיו האחרונות.
אבל זה ברור שהוא לא הקיל כלל בקביעת שזה מקח טעות. הוא התנה זה להדיא במה שאינו ראוי לאישות כלל. בתשובותיו הראשונות שהוא האריך בזה הוא והביא ראיות השייכים אך ורק באינו ראוי לאישות כלל. בראוי לאישות רק שיש איזה מום אחר שמטעם זה לא היתה מתרצה לא מצינו שהוא התיר כלל. וגם במקום שהוא התיר זה היה בדוחק גדול וכתב להדיא שצריכים כל מה דאפשר לעשות לקבל גט.
בשאר מקומות שהוא לא כתב שאינו ראוי לאישות הוא לא התיר אלא לגבי הבנים מטעם ספק ממזר מותר מן התורה, וכש"כ באבן העזר חלק ד סימן י"ג - ואף אם היו קידושין גמורים הם קידושי טעות בודאי לע"ד בזה שהלכה ממנו תיכף כשנודעה שאינו רוצה להוליד בנים כלל כדבארתי, שלכן אף אם היה נוגע זה להאשה עצמה להתירה להנשא הייתי ירא מלהתירה מפני חומר א"א שהחמירו בה הרבה, אבל כיון שנוגע זה להבן והבת שהנידון הוא לענין לאו דממזרות דאדרבה התורה הקלה בהו הרבה וגם רבנן מצינו שהקלו הרבה פשוט וברור שיש להתירן עכ"ל. ואפילו בחולי נפש ממש כ' שם בסי' פ"ב ומטעם זה יש להתיר בת זו לקהל מאחר דבטלו הקידושין ולא היתה אשת איש כלל וממילא אינה ממזרת ולענין ממזרת הא קילא, שלבד דהיא רק איסור לאו שבשביל זה לא היה שייך להקל למסקנת הגמ' דיבמות דף קי"ט ע"א דאמר רבא מכדי הא מדאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, אבל הא ספק ממזר מותר מדאורייתא ויש להתירה עכ"ל, וכנראה פשר הדבר מה שלא התיר שם אלא לגבי הבת ולא היה מוכן להתיר לגבי האם הוא משום שלא היה ברור שלא היה הבעל ראוי לאישות ולא הוזכר זה בתשובתו, שלא כבתשובות שבהן התיר האשה שכ' להדיא שלא היה הבעל ראוי לאישות כלל. אמנם [בח"ג סי' מ"ה] הוא לא ציין זה להדיא אבל כל התשובה הוא בקיצור והוא ציין לתשובתיו הראשונות איך שיש להתיר האשה ... מצד מום של שטות, וברור שכוונתו היה אם זה אותו ענין שהוא התיר שם].
המקום היחיד שראיתי שנראה כסתירה לדברי הוא בח"ד סי' קי"ג שהתיר שטוף במשכב זכר, אבל בעובדא שם בפשטות לא היה שם קידושין כלל שהקידושין היה ע"י רביי קונסרווטיווי והעדים לא היו שומרי תורה ומצות כלל ולא גרו בשכונת שומרי תורה ומצוה וברור שלא היו שם עדים כשירם בשעת החו"ק, כש"כ השואל בספרו שו"ת השבי"ט ח"ז אה"ע סי' כ'. ובקידושין אצל ראבאיי קאנסערוואטיווי זה מספיק מצד עצמו לבטל הקידושין לדעת האג"מ כש"כ להדיא באה"ע ח"ג סי' מ"ה ודומני בעוד מקומות. נמצא שכל ההיתר של מקח טעות לא היה אלא עוד סניף בעלמא. ואמנם פרט זה לא הוזכר באג"מ, אבל זה גופא תמוה למה לא התייחס האג"מ לצד גדול להיתר והתעלם ממנו לגמרי, שלא כדרכו שדן בכל צדדי השאלה, וכגון בח"ג סי' מ"ה הנ"ל שהיה ג' צדדים להתיר והוא התייחס לכל אחד מהם. ובפרט כנראה מתוך תשובותיו כל הענין של התר מצד מקח טעות אינו אלא ענין של שעת הדחק משא"כ קידושין אצל ראביי קאנסערווטאיווי שכנראה היה פשוט לו יותר להתיר, ותמוה שהזכיר ההיתר בקושי ולא הצד להתיר בשופי. והאמת יורה דרכו שחלק זה של אג"מ לא נערך ע"י הגרמ"פ בעצמו, וכמו שניכר מיד לכל הרגיל באג"מ שסגנון הספר שונה מחלקים הוקדמים, וכבר כתבתי מה ששמעתי בשם רופאו של הגר"מ שמצד מצב בריאותו באותם השנים לא יתכן שהוא ערך אותו. וכפי הנראה פרט זה של השאלה נשמט בטעות [מה שמסתבר בכל אופן גם את"ל שמ"מ התיר מטעם מק"ט בלבד] וממילא קשה לקבוע שהוא היה מתיר מצד מק"ט בלבד כשאינו אלא סניף להתיר ברור בלא"ה ושלא כדמשמע משאר תשובותיו.
האמנם? לא בדקתי כעת, אבל במבט ראשון נראה פשוט ששאלת הפקעת קידושין או התרת עגונה הן כשאר שאלות איסור והיתר, שבאופו מהותי ענין לבית דין כלל וכלל אלא להוראת חכם. רק כשנדרשת גביית עדות, או כשנזקקים לכפות את הפסק, יש צורך לכח בי"ד. כמובן, בדרך כלל עוסקים בזה דיינים קבועים, משום נסיונם ומומחיותם המקצועית, וכן בד"כ מצרפם כמה חכמים להיתר אבל לא שצריך שלשה דיינים כדין בי"ד.הרב שריאל רוזנברג כתב:דבר ברור הוא שכל אשה שהיא בחזקת א"א אין להוציאה מחזקתה אלא בפס"ד ברור מבי"ד מוסמך
ברזילי כתב:האמנם? לא בדקתי כעת, אבל במבט ראשון נראה פשוט ששאלת הפקעת קידושין או התרת עגונה הן כשאר שאלות איסור והיתר, שבאופו מהותי ענין לבית דין כלל וכלל אלא להוראת חכם. רק כשנדרשת גביית עדות, או כשנזקקים לכפות את הפסק, יש צורך לכח בי"ד. כמובן, בדרך כלל עוסקים בזה דיינים קבועים, משום נסיונם ומומחיותם המקצועית, וכן בד"כ מצרפם כמה חכמים להיתר אבל לא שצריך שלשה דיינים כדין בי"ד.הרב שריאל רוזנברג כתב:דבר ברור הוא שכל אשה שהיא בחזקת א"א אין להוציאה מחזקתה אלא בפס"ד ברור מבי"ד מוסמך
אם הבעל צד לענין, שיתבע את האשה בבי"ד. אל ככל שזה נוגע לה, למה לא תוכל לסמוך על הוראת חכם?יבנה כתב:ברזילי כתב:האמנם? לא בדקתי כעת, אבל במבט ראשון נראה פשוט ששאלת הפקעת קידושין או התרת עגונה הן כשאר שאלות איסור והיתר, שבאופו מהותי ענין לבית דין כלל וכלל אלא להוראת חכם. רק כשנדרשת גביית עדות, או כשנזקקים לכפות את הפסק, יש צורך לכח בי"ד. כמובן, בדרך כלל עוסקים בזה דיינים קבועים, משום נסיונם ומומחיותם המקצועית, וכן בד"כ מצרפם כמה חכמים להיתר אבל לא שצריך שלשה דיינים כדין בי"ד.הרב שריאל רוזנברג כתב:דבר ברור הוא שכל אשה שהיא בחזקת א"א אין להוציאה מחזקתה אלא בפס"ד ברור מבי"ד מוסמך
לא יהא אלא ביטול מקח וממכר, שצריך שישבו ב"ד על כך וישמעו שני הצדדים. הרי גם הבעל הוא צד בענין.
מדברי ב"ד דבולטימור מבואר שאחרי שלשה דיונים האשה נעלמה ולא מיצתה את ההליך בבית דין. זה נוגד את כל תשובות ר' משה שהצריך שא"א להשיג גט בשום אופן.
עוד מבואר שאף א' לא התקשר אליהם או דן איתם בענין. זה נראה לי חוסר אחראית בסיסית של המתירים, לא רק שאינם שומעים את הבעל, אפ' לא מדברים עם הב"ד האחראים על הדבר, ושהדיונים התקיימו שם. ורק הסתפקו בשמיעת צד א' של האשה. אין לך טועה בדבר משנה גדול מזה.
זה מלבד השאלה של איך ב"ד שני רשאי לפסוק בדין המתקיים אצל ב"ד אחר בהסכמת הצדדים בלי אישור של ב"ד הראשון.
ברזילי כתב:א. דבריך סותרים מיניה וביה. במקום שהוא מצרף סניפים נוספים להיתר, אתה סבור שיש ללמוד מכאן שלא היה מתיר בלי הסניפים. אם כן, מה השאלה מדוע לא הזכיר עוד סניפי היתר בתשובה אחרת - לו היה מזכיר אותם היית טוען שגם שם לא התיר אלא במקום סניפים, וזו בדיוק הסיבה שהם הושמטו כדי שנדע שהתיר גם בלעדיהם.
ב. הבאת תשובתו בח"ד יג, אבל שכחת לציין שגם שם היה מדובר בקידושין אצל קונסרבטיבים, ועם כל זה כתב שלחומר א"א היה ירא מלהתירה. לפי שיטת הדיוקים שלך היינו צריכים ללמוד מזה שלדעתו אי אפשר להתיר א"א שנתקדשה אצל קונסרבטיבים, וממילא מיושבת קושייתך הנ"ל (מדוע לא הזכיר סניף זה להיתר בעובדה דשו"ת השבי"ט) גם לשיטתך.
ג. באופן כללי, אי אפשר ללמוד ממה שכתוב בתשובות שלו היה כך וכך הייתי ירא - המבחן הוא כשמגיע הענין למעשה. אבל אם באנו ללמוד מלשונות כאלה, הקושיה מח"ד,יג (שם כתב שהיה ירא להתיר במקום מק"ט) אינה קשה בלא"ה - כמובן יש לחלק בין טעות לטעות ואינו דומה בעל שאינו רוצה בילדים לחולה נפש.
ד. אגב, אם כבר נגררת לתירוצים של תלמיד טועה ויד זרה נשתלחה בכתבי רבנו, גם להביא ראיה לשיטתך מח"ד,יג אי אפשר. זה אותו כרך עצמו.
קיצורו של דבר - ממכלול התשובות עולה דרך ברורה. כל מקום שהוא חסרון גדול שלא תתרצינה נשים כוותה לינשא לו, שייכת טענת מק"ט, אלא שצריך לדון בכל מקום בחוזקה של האומדנא הזו, ואם יש מיעוט המצוי או שאינו מצוי כנגדה וכו'. במקום להתעקש ולחפש תירוצים מקומיים עד אין קץ, יכולים החולקים לומר ביושר שלא ס"ל כוותיה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 544 אורחים
