קוואטר (הפך לסגולה) הבאת התינוק למקום הברית. [אולי כיום שמכבדים אח"כ בחיקה, אין כ"כ משמעות לקוואטר]
חיקה (כען קואטר שמביאים עד מקום המילה,אומרים שכל הענין רק כשכל אחד מקרב) - יתכן שהאחרון חשוב טפי שהוא הוא המוסר את התינוק לברית.
מכובד בכסא של אליהו-הכוונה להניח על הכסא, עניינו של הנחת התינוק על הכסא מובא ברוקח ועוד.
מהכסא- לא ברור איזה מין כיבוד זה, ברם הוי נמי משלבי ההכנה למילה כי לוקחים תינוק מהכסא ונותנים על הסנדק.
להניח על ברכי הסנדק- לכ' הוי כיבוד חשוב ובדאי כ"ש מכיבוד מהכסא, ובאמת השע"ת דן שהמניח יכול ללבוש בגדי שבת, והביא בסו"ד מנהג שאבי הבן עצמו הוא המניח
מהסנדק- לאו כלום הוא ועין לעיל בענין כיבוד מהכסא" וא"כ הכא הוי כעין הכנה לברכות, ברם אין שום מניעה לברך כשהתינוק על ברכי הסנדק ומ"מ כיון שכבר נהגו לברך אצל אחר, א"כ הוי הכנה לברכות.
עמידה לברכות- נחשב כיבוד חשוב ולכ' אין בזה כלום, ואפשר להניח על השלחן ואין שום משמעות להחזקת התינוק, [וגם סנדק צריך ביאור עניינו, אבל כאן לכ' לא מצינו] ובעצם אולי היה ראוי שהמברך יחזיק אולם כיון שמחזיק בידו כוס של ברכה לכן נתנו לאחר להחזיק.
מלך זקן וכסיל כתב:חיקה (כען קואטר שמביאים עד מקום המילה,אומרים שכל הענין רק כשכל אחד מקרב) - יתכן שהאחרון חשוב טפי שהוא הוא המוסר את התינוק לברית.
מנהג שהתחיל על מנת שיכולו לכבד את כל החברותות והגיסים, אבל בכל אופן סמך מצאנו לזה מזריקת הדם בהקרבת קרבן פסח אך ברור שצריך להתקדם קצת עם התינוק לכיון הכסא ולא סתם להעביר מיד ליד (ועיין שם בפסחים סד. דנייד פורתא)
."דין הבאת התינוק לבכהנ"ס וכריתות ברית עם בעלי ברית וכל סדר המילה" נותן אבי התינוק בידי בעל בריתו, ואחרי המילה נותן את התינוק לבעל ברית אחר (בשעת הברכות) והוא מקבל התינוק עד שיגמור הברכות וכן במקום שנוהגים לכרות ברית עם אחד ולא יותר
גם זו לטובה כתב:עמידה לברכות
העירו שב"שבלי הלקט" נקרא "בעל ברית"."דין הבאת התינוק לבכהנ"ס וכריתות ברית עם בעלי ברית וכל סדר המילה" נותן אבי התינוק בידי בעל בריתו, ואחרי המילה נותן את התינוק לבעל ברית אחר (בשעת הברכות) והוא מקבל התינוק עד שיגמור הברכות וכן במקום שנוהגים לכרות ברית עם אחד ולא יותר
כמד' שנקרא בפי העולם "סנדק שני".
עשוי לנחת כתב:גם זו לטובה כתב:עמידה לברכות
העירו שב"שבלי הלקט" נקרא "בעל ברית"."דין הבאת התינוק לבכהנ"ס וכריתות ברית עם בעלי ברית וכל סדר המילה" נותן אבי התינוק בידי בעל בריתו, ואחרי המילה נותן את התינוק לבעל ברית אחר (בשעת הברכות) והוא מקבל התינוק עד שיגמור הברכות וכן במקום שנוהגים לכרות ברית עם אחד ולא יותר
כמד' שנקרא בפי העולם "סנדק שני".
או: סנדק מעומד. ויש גדולים שכשהיו סנדקים הקפידו ליטול גם כיבוד זה משום שכך הסנדקאות שלמה [ואולי הבטחת הרמ"א דווקא על זה].
בזמנו היה בידי ספר מאחד בשם וילהלם ושם מביא את כל הענין אך אינו באוצר ואינו תח"י כעת
פלדמן כתב:הרב מבריסק ז"ל לא הקפיד על סנדקאות וטעמו עמו, אמנם החזון איש ז"ל הקפיד מאוד, ופעם אמר לאבי הנולד שאני (החזו"א) חייב להיות סנדק, טען לו האב והרי חייב אני בכיבוד אב, השיבו החזו"א ז"ל אסור לך לכבד את אביך על חשבון הרך הנולד. החזו"א ז"ל סבר שהסנדקאות וכל הכיבודים בברית משפיעים על כל חיי הרך הנימול עלי חלד וכך גם טוען הגר"ח קנייבסקי שליט"א והדברים ידועים.
גם בעל הויואל משה ז"ל היה אומר שניכר על האברכים והוא מבדיל בין אלה שהוא היה הסנדק אצלם.
מאחד המקובלים שמעתי, שיש להיזהר מאוד בלקיחת סנדקאות וקטורת גם עלול חלילה להזיק לשאינם ראויים כמו אצל קורח.
יבואו ויוסיפו.
--
בזמנו היה בידי ספר מאחד בשם וילהלם ושם מביא את כל הענין אך אינו באוצר ואינו תח"י כעת
נשר כתב:אגב, הגר"מ שטרנבוך מקפיד כסנדק לשלם את הוצאות הסעודה
דזהו סנדק - בעל הברית.
מבואר דפשוט לו ד"מכניס ומוציא" עדיף מ"עמידה לברכות" [ודלא כמקובל בימינו שכיבוד "עמידה לברכות" כשוב טפי מ"המכניס והמוציא"]"עיין בי תקנט מדכתב המוהל והסנדקאות מבואר דלכל הפחות מכניס ומוציא גם מכונה סנדק, ומסופק אני אם לא אפי' העומד עם התינוק בשעת ברכה, כי לשונו משמע דלכל המתעסקים עם התינוק מכנה בשם סנדק"
עושה חדשות כתב:יל"ע, דלכאו' מעלת הקוואטר היא רק בהבאת התינוק למצוות הברית, ולא בהחזרתו אח"כ לידי האם, וא"כ אין שום טעם ללבוש אז שוב את הטלית וכו'.
אבל בחת"ס (ח"ב יו"ד סי' קסב) מבו' דאדרבה עיקר הקוואטר מצוותו להשיב התינוק לידי אמו, אמנם המעיין שם יראה דלא דמי קוואטר דידיה לקוואטר דידן, ודו"ק.
נשר כתב:פת"ש סימן רסה סק יג "ונוהגים להתעטף בטלית"
נוה הלבנון כתב:2. אם אין "גיסים וחברותות" לכבד בחייקה, יש עניין בכיבוד זה?
ארזי ביתר כתב:מזל טוב.
אחרת, מה קרה פתאום שהחלטת להגדיר?
שהמילה כקרבן יחשב כדמשמע במדרש רבה ריש פ' וירא ר' לוי פתח ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה ולכך בשעה שמל אברהם ילידי ביתו והעמיד גבעת ערלות והתליעו עלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כעולה שהוא כליל לאישים כדאיתא במדרש רבה סוף פרשת לך לך ומהאי טעמא נראה מה שמלין בבית הכנסת בצפון לפי שהעולה שחיטתה בצפון והיינו דאמר ליה באבר אחד שנעשה בך קרבן אתה מגרה בי אם אומר לי הקדוש ברוך הוא זבח עצמך לפני לשם קרבן אני זובח. וכיון שהילד הנימול נחשב כקרבן כך רגלי הסנדק שמלין עליהן חשוב כמזבח כמ"ש בהדיא מהרי"ל ז"ל בהלכות מילה ונראה דלכך נוהגין ליתן כוס יין של ברכה לשתות לסנדק ואין נותנין אותו לתינוק כדרך שנוהגין בכוס יין של קדוש לפי שהעולה טעונה נסכים שהיו מנסכין יין על גבי המזבח בשעת ההקרבה וכיון שהילד דומה לקרבן עולה והסנדק דומה למזבח לכך נותנין כוס יין של ברכה בגרונו של סנדק דהוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח.
וכי האי גונא איתא בפרק בא לו אמר ר' ברכיה הרוצה שינסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר אליכם אישים אקרא נראה דלכך נקט לישנא דימלא גרונם יין ולא קאמר ישקה ת"ח יין לפי שהיין שהיו מנסכין על גבי המזבח היו נותנין בתוך הספל שהיה על גבי המזבח והיה בו נקב כמין חוטמין כדאיתא סוף פרק לולב וערבה ואותו נקב עשוי כגרון של אדם ומשם יורד לשיתין וקאמר ריש לקיש התם בזמן שמנסכין פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר שכר לה' ופירש"י ז"ל שפוקקין את הנקב שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע ואיתא נמי התם שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוני' שבע לכך נקט ימלא גרונם של ת"ח יין פי' תחת גרונו של מזבח וה"ל כמנסך יין על גבי המזבח וה"נ כשנותנין כוס של ברכת היין בגרונו של סנדק הוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח מאחר שהסנדק חשוב כמזבח.
ומהאי נראה דדוקא הסנדק המחזיק את הולד בשעת המילה על ברכיו הוא יחזיקנו ג"כ בשעת ברכה וישתה מן הכוס של יין ודלא כאותן שנוטלין את הילד מן הסנדק לאחר שנימול ונותנין אותו לאדם אחר להחזיקו בשעת ברכה והוא שותה כוס של ברכה דאיהו לאו מזבח יחשב ומה לו לשתות כוס של ברכה זו והיינו דכתיב ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ואיתא במדרש שרמז לו על המנחות והנסכים לפי שאברהם נביא וחכם הוה והוציא לו לחם לאכול ויין לשתות והוה ליה כאלו הביא מנחות ונסכים שנאמר אליכם אישים אקרא.
עוד נראה כיון דילד הנימול כקרבן הוא לכך האב והמוהל כשמברכין צריכין לעמוד כמו שכתב בשו"ע טור י"ד סימן רס"ה דהמוהל ככהן המקריב הוא וכהן העובד מיושב באזהרה מדכתיב לעמוד ולשרת כדאמרינן בסוף פרק הנשרפין והאב נמי כיון שמביא קרבן צריך לעמוד שם כדאיתא בספרי תשמרו שיהו כהנים לוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות.
"ולאחר מילה ופריעה מקבל המוהל את התינוק מיד בעל הברית ונותנו לאביו ואביו חוזר ונותנו לבעל ברית אחר ומקבל התינוק בחיקו בעוד שהמברך גומר הברכות ואם ח"ו נפטר אבי התינוק או אין שם אלא בעל ברית אחד והוא (אולי צ"ל 'הוא') מקבל התינוק עד שיגמור הברכות וכן במקום שנוהגין לכרות ברית עם אחד ולא יותר".
מעט דבש כתב:לגבי 'עמידה לברכות'
תורת חיים סנהדרין פט:שהמילה כקרבן יחשב כדמשמע במדרש רבה ריש פ' וירא ר' לוי פתח ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה ולכך בשעה שמל אברהם ילידי ביתו והעמיד גבעת ערלות והתליעו עלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כעולה שהוא כליל לאישים כדאיתא במדרש רבה סוף פרשת לך לך ומהאי טעמא נראה מה שמלין בבית הכנסת בצפון לפי שהעולה שחיטתה בצפון והיינו דאמר ליה באבר אחד שנעשה בך קרבן אתה מגרה בי אם אומר לי הקדוש ברוך הוא זבח עצמך לפני לשם קרבן אני זובח. וכיון שהילד הנימול נחשב כקרבן כך רגלי הסנדק שמלין עליהן חשוב כמזבח כמ"ש בהדיא מהרי"ל ז"ל בהלכות מילה ונראה דלכך נוהגין ליתן כוס יין של ברכה לשתות לסנדק ואין נותנין אותו לתינוק כדרך שנוהגין בכוס יין של קדוש לפי שהעולה טעונה נסכים שהיו מנסכין יין על גבי המזבח בשעת ההקרבה וכיון שהילד דומה לקרבן עולה והסנדק דומה למזבח לכך נותנין כוס יין של ברכה בגרונו של סנדק דהוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח.
וכי האי גונא איתא בפרק בא לו אמר ר' ברכיה הרוצה שינסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר אליכם אישים אקרא נראה דלכך נקט לישנא דימלא גרונם יין ולא קאמר ישקה ת"ח יין לפי שהיין שהיו מנסכין על גבי המזבח היו נותנין בתוך הספל שהיה על גבי המזבח והיה בו נקב כמין חוטמין כדאיתא סוף פרק לולב וערבה ואותו נקב עשוי כגרון של אדם ומשם יורד לשיתין וקאמר ריש לקיש התם בזמן שמנסכין פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר שכר לה' ופירש"י ז"ל שפוקקין את הנקב שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע ואיתא נמי התם שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוני' שבע לכך נקט ימלא גרונם של ת"ח יין פי' תחת גרונו של מזבח וה"ל כמנסך יין על גבי המזבח וה"נ כשנותנין כוס של ברכת היין בגרונו של סנדק הוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח מאחר שהסנדק חשוב כמזבח.
ומהאי נראה דדוקא הסנדק המחזיק את הולד בשעת המילה על ברכיו הוא יחזיקנו ג"כ בשעת ברכה וישתה מן הכוס של יין ודלא כאותן שנוטלין את הילד מן הסנדק לאחר שנימול ונותנין אותו לאדם אחר להחזיקו בשעת ברכה והוא שותה כוס של ברכה דאיהו לאו מזבח יחשב ומה לו לשתות כוס של ברכה זו והיינו דכתיב ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ואיתא במדרש שרמז לו על המנחות והנסכים לפי שאברהם נביא וחכם הוה והוציא לו לחם לאכול ויין לשתות והוה ליה כאלו הביא מנחות ונסכים שנאמר אליכם אישים אקרא.
עוד נראה כיון דילד הנימול כקרבן הוא לכך האב והמוהל כשמברכין צריכין לעמוד כמו שכתב בשו"ע טור י"ד סימן רס"ה דהמוהל ככהן המקריב הוא וכהן העובד מיושב באזהרה מדכתיב לעמוד ולשרת כדאמרינן בסוף פרק הנשרפין והאב נמי כיון שמביא קרבן צריך לעמוד שם כדאיתא בספרי תשמרו שיהו כהנים לוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות.
והובאו דבריו ברעק"א (יו"ד רסה, א).
והנה, על דבריו שהסנדק יחזיק גם בשעת הברכה, כבר העירו לעיל משבלי הלקט (הלכות מילה סימן ח)"ולאחר מילה ופריעה מקבל המוהל את התינוק מיד בעל הברית ונותנו לאביו ואביו חוזר ונותנו לבעל ברית אחר ומקבל התינוק בחיקו בעוד שהמברך גומר הברכות ואם ח"ו נפטר אבי התינוק או אין שם אלא בעל ברית אחד והוא (אולי צ"ל 'הוא') מקבל התינוק עד שיגמור הברכות וכן במקום שנוהגין לכרות ברית עם אחד ולא יותר".
אך יש לדון, אם כשהסנדק אינו מחזיק בשעת הברכות (כמנהג האשכנזי המקובל), אם יש ענין לאור דברי התורת חיים, שהסנדק יטעם מהכוס גם כן, לקיים את ענין הנסכים על גבי המזבח, או שכיון שלא הוא בירך על הכוס, אין ענין בטעימה.
בתורת חיים בסנהדרין סוף פרק הנחנקין נותן טעם שהסנדק ישתה משום שהילד הנימול נחשב כקרבן כדהביא ממדרשים ממילא נחשב הסנדק כמזבח וכוס היין הוא כנסכים שמנסכין ע"ג המזבח, ... אבל נראה דאף שבתו"ח איתא שבשביל זה יחזיק הסנדק את הילד גם בשעת הברכה וקריאת השם כדכתב רעק"א בשמו, נראה דלאו דוקא דה"ה נחשב כנסכים ע"ג המזבח כשישתה הסנדק אף שיחזיקו אחר בשעת הברכה כמנהגנו, דהא הנסכים ניסכו ע"ג המזבח גם אחר שכבר הוקטרו האברים דלא מצינו שיהיה קפידא שדוקא כשעדיין האברים קיימין ינסכו היין דאף שבקרבן התמיד שתיכף אחר העלאת האברים על המזבח הקריבו המנחה והחביתין ואחר זה נסכו היין שעדיין מסתבר שלא נתעכלו האברים, מ"מ בשאר קרבנות לא מצינו סדר זה והרבה פעמים הקטירו האברים בלילה והנסכים הא הקריבו ביום דהנסכים הבאים עם הזבח אין קריבין אלא ביום, והיה נמצא בהכרח שהנסכים ניסכו כשלא היו האברים ע"ג המזבח, וא"כ איכא הטעם של התו"ח ליתן להסנדק לשתות אף אחר שנטלו ממנו התינוק לכבד בהחזקתו בשעת הברכה, דיש להחשיב להסנדק כמזבח לתינוק זה אף אח"כ כל זמן שעוסקין בענין מצות המילה,
וכוונת התו"ח שיחזיקנו הסנדק גם בשעת הברכה הוא כדמסיק שם התו"ח ודלא כאותן שנוטלין את הילד מן הסנדק לאחר שנימול ונותנין אותו לאדם אחר להחזיקו בשעת הברכה והוא שותה כוס של הברכה דאיהו לאו מזבח יחשב, היינו דאותן האנשים חשבו שהמנהג ליתן לשתות להסנדק מטעם שנחשב כמזבח איכא גם על זה שמחזיק את התינוק בשעת הברכה וזה כתב שהוא טעות דאיהו לאו כמזבח נחשב דרק הסנדק שהחזיקו בשעת המילה נחשב כמזבח, וא"כ איכא הטעם ליתן להסנדק לשתות אף אחר שנטלו התינוק ממנו,
ואף שבלשון הרעק"א משמע קצת דמצריך לשתיה דוקא שהסנדק יחזיק הילד גם בשעת הברכה אין הלשון מדויק כל כך דבתו"ח הוא משמע כדפירשתי.
רבותיי כתב:אתמול השתתפתי במעמד ברית, ושם ראיתי כי הסנדק המשיך להחזיק ברך הנימול גם בעת הברכות - בישיבה. וכפי שהביא כאן אחד מן הכותבים והגביל נוהג זה לאחינו הספרדים, על אף שבעל הברית המדובר משתייך לעדה האשכנזית.
כמו כן, נתחדש לי כיבוד נוסף שלא ראיתי מעולם (אם כי לא השתתפתי בהרבה בריתות מחוץ לקהילתי) והוא: חיקה אחרונה - הוצאת הילד מן האולם והחזרתו לידי הנשים. (כאשר כפי שראיתי עד היום, תפקיד זה שמור אף הוא לקוואטער).
---------
במה שהעיר אחד באשכול כי חיקה הוא דווקא כשמקרב את הילד למוהל, שמעתי פעם שלפי''ז - מי שאהבת המצווה בוערת בלבו, יכול לקיים מצווה זו בעזר וסיוע בהבאת הילד לאולם/בית הכנסת, והיא היא החיקה האמיתית.
פלגינן כתב:רבותיי כתב:אתמול השתתפתי במעמד ברית, ושם ראיתי כי הסנדק המשיך להחזיק ברך הנימול גם בעת הברכות - בישיבה. וכפי שהביא כאן אחד מן הכותבים והגביל נוהג זה לאחינו הספרדים, על אף שבעל הברית המדובר משתייך לעדה האשכנזית.
כמו כן, נתחדש לי כיבוד נוסף שלא ראיתי מעולם (אם כי לא השתתפתי בהרבה בריתות מחוץ לקהילתי) והוא: חיקה אחרונה - הוצאת הילד מן האולם והחזרתו לידי הנשים. (כאשר כפי שראיתי עד היום, תפקיד זה שמור אף הוא לקוואטער).
כתבו כאן בעבר כי הסנדקאות השלמה כוללת את החזקת התינוק גם בשעת הברכות, ואינו עניין לספרדים. אין עניין דווקא בעמידה ובפרט כשהסנדק תשוש ומתקשה לעמוד.
'חיקה אחרונה' הנה המצאה של מוהלים לכיבוד אנשים שלא זכו לכיבוד [כעין הנחת הכוס לרגלי החתן וכנודע]. מתאים גם כשאיזה דוד הגיע ברגע האחרון וזה מה שנשאר עבורו..
למעשה, כל מה שכתבתי ארע בברית בה נכחת אתמול.
שמר כתב:בעניין תשלום הסעודה ע"י בעל הברית - סנדק, יש לדייק ולמצוא רמז לזה "הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ בַּעַל בְּרִית הַמִּילָה, אֲשֶׁר שָֹשֹ לַעֲשֹוֹת צֶדֶק בְּגִילָה, וִישַׁלֵּם פָּעֳלוֹ וּמַשְֹכֻּרְתּוֹ כְּפוּלָה, וְיִתְּנֵהוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה", ומהו פעלו ומשכרתו כפולה, כפולה ממה? ע"כ שהוא משלם הקרן ומברכים אותו שתחזור אליו זו ההוצאה בכפל.
דרומי כתב:שמעתי שפעם כיבדו את הגר"א סילבר בחייקה, וסירב באומרו: אני לא בייבי סיטר...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 497 אורחים