הקליר ויו"ט שני

[אין_חקר]

ראיתי בבלוג אחד https://avrahambenyehuda.wordpress.com/ ... h-hashana/ שרצה להוכיח ממה שלא כתב הקליר פיוטים ליום טוב שני שהוא שמר רק יום א של יו"ט ואף בר"ה. האם יש בזה ממשות?

[מה שנכון נכון]

ראה נובי"ת או"ח קיג ובהגהת השו"מ שם.

[ברזילי]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג (אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום). לעצם העניין, המנהג לעשות יום אחד ראש השנה בארץ ישראל בזמן הגאונים נזכר בתשובות רב האי ובספר חילוקים בין בני בבל ובני א״י ובבעל המאור ואין הוא זקוק להוכחות עקיפות כאלה.

[צופר הנעמתי]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג (אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום). לעצם העניין, המנהג לעשות יום אחד ראש השנה בארץ ישראל בזמן הגאונים נזכר בתשובות רב האי ובספר חילוקים בין בני בבל ובני א״י ובבעל המאור ואין הוא זקוק להוכחות עקיפות כאלה.

כמדומה שמה שנחשב היום לחידוש זה שבמקומו של הקליר נהגו שני ימים לראש השנה, והוא אכן כתב פיוטים ליום שני של ר"ה גם אם הם לא הגיעו לאירופה.

[ברזילי]

אמת, אבל לא ראיתי ההוכחות בפנים - עד כמה זה ברור שמדובר בפיוט ליום שני ולא בפיוט אלטרנטיבי ליום ראשון? במבוא של אליצור יש התיחסות לזה ואינו תחת ידי.

[בברכה המשולשת]

בזמנו ע' פליישר המנוח הוכיח את שני ימים טובים בר"ה אצל רבינו הקליר מפיוט שלו לת"ב

[מה שנכון נכון]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג

בתוספות לא נזכר להדיא ר"ה אלא בסתמא ש'מעולם לא יסד קרובץ רק מיום אחד'. והנובי"ת הנ"ל שצינתי ביאר מכח ההכרח את כונתם לר"ה דוקא ע"ש. ובאמת יש סברא לומר איפכא שאף אם היה מתקן לב' ימים, בר"ה סגי בחד דכיומא אריכתא חשיב. סברא זו כתב הרדב"ז והביאו השו"מ בהגהותיו שם.

[וירטואלי]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג (אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום). לעצם העניין, המנהג לעשות יום אחד ראש השנה בארץ ישראל בזמן הגאונים נזכר בתשובות רב האי ובספר חילוקים בין בני בבל ובני א״י ובבעל המאור ואין הוא זקוק להוכחות עקיפות כאלה.

ונהג גם עד זמנו של בעל כפתור ופרח במקצת עיירות.

[חכם באשי]

עי' במאמרו של פליישר, לוח המועדים בפיוטי הקלירי, שהוכיח שהקלירי חגג בארץ ישראל שני ימים טובים של ראש השנה.

[מה שנכון נכון]

פליישר תרביץ נב.pdf

(131.22 KiB) הורד 391 פעמים

[משולש]

(אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום).

לא הייתי כותב כך על תוס' מכוח העולם המדעי שמשנה את דעתו כמו גרביים. ועוד עשרים שנה הוא יכול להתהפך ולמצוא שהצדק עם תוס'.

[אדג]

(אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום).

לא הייתי כותב כך על תוס' מכוח העולם המדעי שמשנה את דעתו כמו גרביים. ועוד עשרים שנה הוא יכול להתהפך ולמצוא שהצדק עם תוס'.

[ישבב הסופר]

כל הראיות של רבינו תם באות בארוכה בתשובתו שמובאת במחזור ויטרי ובשבה"ל, וכן הרקע לדיון, יעויי"ש. רבינו תם בעיקר מביא כראיה את העובדה שהקליר חולק לגמרי על הבבלי. ומפורש שם שלאור זה רבינו תם 'מציע' לחדש שהיה תנא, ומביא כמה דברים לראיה לכך, ואולי היה ר' אלעזר ברבי שמעון ע"פ הפסיקתא, ובסוף הוא מוסיף "ואף אם לא היה תנא, יש לך לומר שהיה לו רשות לחלוק על גמ' דידן." והתוס' והרא"ש העתיקו רק את הצד הזה הראשון, ולא את ההסתייגות שבסוף דבריו. כך שאם מצד המחקר והמידע שיש בידינו כיום יש לצדד כדעתו השניה בזה, וגם שמצד הכרת תורת ארץ ישראל בעקבות הגניזה אין כ"כ קושיא האיך חלק הקליר על הבבלי כי ע"פ מקורות ארצישראליות מתקופת גאוני ארץ ישראל יוצא כי בני ארץ ישראל באותן הימים לא הכירו את הבבלי בכלל, ולכן ניתן לצדד כדברי ר"ת לבסוף שצידד שלא היה תנא והיה מאוחר, אבל 'היה לו רשות לחלוק על הבבלי' , ואין בזה משום סתירת דבריו.

[משולש]

בלי לחלוק על דבריו המסתברים של ישבב,
הקליר בעצמו מציע ניסוח למקרה שבו המדע חולק על התורה.

בתפילת גשם שאמרנו אתמול כתוב:
"נשיאים ורוחות מקדימים למים, נראים כעולים ממים ושבים אל מים".

דהיינו, התורה (שאומרת "למטר השמים תשתה מים" עי' תענית ט) בוודאי אמת לאמיתה. ומה שאנחנו רואים אחרת, זה רק "נראה"=כאילו עולים ממים ושבים אל מים.

ככה חשבתי לפרש את לשון הפייטן. אם יש מקור שאומר אחרת ממני לא אמרתי כלום.

[חכם באשי]

תודה מיוחדת לרבינו ישבב על דבריו. לדעתי הם ממש בגדר תגלית!!!

[ישבב הסופר]

כתבתי מזיכרון, ועיינתי שוב וטעיתי. בעז"ה אכתוב הבהרה.

[גימפעל]

בשו"ע הרב סי' ס"ח סע' ב'

וְכֵן רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִקִּרְיַת סֵפֶר, וּבְיָמָיו הָיוּ מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקֵּן שׁוּם קרוב"ץ לְיוֹם שֵׁנִי, וְתַנָּא הוּא, וְהוּא תִּקֵּן קרוב"ץ לְג' רִאשׁוֹנוֹת.

[ברזילי]

בשו"ע הרב סי' ס"ח סע' ב'

וְכֵן רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִקִּרְיַת סֵפֶר, וּבְיָמָיו הָיוּ מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקֵּן שׁוּם קרוב"ץ לְיוֹם שֵׁנִי, וְתַנָּא הוּא, וְהוּא תִּקֵּן קרוב"ץ לְג' רִאשׁוֹנוֹת.

אלה דברי התוס׳ חגיגה שנזכרו לעיל

[אוצר החכמה]

בלי לחלוק על דבריו המסתברים של ישבב,
הקליר בעצמו מציע ניסוח למקרה שבו המדע חולק על התורה.

בתפילת גשם שאמרנו אתמול כתוב:
"נשיאים ורוחות מקדימים למים, נראים כעולים ממים ושבים אל מים".

דהיינו, התורה (שאומרת "למטר השמים תשתה מים" עי' תענית ט) בוודאי אמת לאמיתה. ומה שאנחנו רואים אחרת, זה רק "נראה"=כאילו עולים ממים ושבים אל מים.

ככה חשבתי לפרש את לשון הפייטן. אם יש מקור שאומר אחרת ממני לא אמרתי כלום.

כוורט זה נחמד, משום מה קצת קשה לי לקבל שזו היתה כוונת הקליר. (בפרט שהוא מחלוקת תנאים)

[ישבב הסופר]

וכידוע דרך הקלירי לגשר בין שני דעות, וכך מפרש גולדשמידט את הקטע, 'נראים' כעולים, כיון שיש בזה מחלוקת בב"ר בין ר"י ור"ל. עיין מאמרו של אברהם גרוסמן 'שבחו של הקלירי' שהביא דברי ר"י קרא ומפרשי הפיוט הצרפתיים בענין דרכו זה של הקלירי.

[עושה חדשות]

ע"ע בפסקי רבינו אליהו מלונדריש עמוד מח מש"כ על פיוט הקליר ליו"ט שני של פסח.

[גבול ים]

יש לציין עוד לדברי האר"י בשעה"כ נ: שנקט כהתוס' [ומש"כ המחזיק ברכה באו"ח סי' קי"ב בשם המו"ק מהאר"י שלא היה תנא אלא ניצוץ מנשמת התנא, כבר תמה עליו הגרש"א בדרכי שמואל ריש אהלות (כ-א) שדברי הרב מבוארים בשעה"כ]

[שבטיישראל]

ע"ע בפסקי רבינו אליהו מלונדריש עמוד מח מש"כ על פיוט הקליר ליו"ט שני של פסח.

גם פיוט זו של הקלירי הוא ליום ראשון של פסח שע"פ מנהג ארץ ישראל קראו "שור או כשב" ביום הראשון וכדברי המתני' והירושלמי במגילה.
ורק לדידן הנוהגים כדעת הבבלי לקרות "משכו" ביום ראשון ו"שור או כשב" ביום השני אומרים הקרובה הרלירי המיוסד ליום קריאת שור או כשב ביום השני.
אאל"ט הצל"ח במס' ברכות כבר עמד ע"ז.

[שמואלייזער]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג (אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום). לעצם העניין, המנהג לעשות יום אחד ראש השנה בארץ ישראל בזמן הגאונים נזכר בתשובות רב האי ובספר חילוקים בין בני בבל ובני א״י ובבעל המאור ואין הוא זקוק להוכחות עקיפות כאלה.

היכן זה נזכר בספר החילוקים? כבר ראיתי שהספר הזה מצוטט כמקור, עיינתי שם ולא ראיתי מילה לגבי ראש השנה, אלא לגבי 'יום טוב' בכללות, וזה לשונו בסי' מא "אנשי מזרח עושים שני י"ט, ובני א"י יום אחד כמצוות התורה". מי אמר שהכוונה גם לגבי ראש השנה?

[בברכה המשולשת]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג (אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום). לעצם העניין, המנהג לעשות יום אחד ראש השנה בארץ ישראל בזמן הגאונים נזכר בתשובות רב האי ובספר חילוקים בין בני בבל ובני א״י ובבעל המאור ואין הוא זקוק להוכחות עקיפות כאלה.

היכן זה נזכר בספר החילוקים? כבר ראיתי שהספר הזה מצוטט כמקור, עיינתי שם ולא ראיתי מילה לגבי ראש השנה, אלא לגבי 'יום טוב' בכללות, וזה לשונו בסי' מא "אנשי מזרח עושים שני י"ט, ובני א"י יום אחד כמצוות התורה". מי אמר שהכוונה גם לגבי ראש השנה?

יש כמה מהדורות של ספר החילוקים (שאינן מצויות כרגע בפני, כך שייתכן שאין הבדל ביניהן בנקודה זו)
בכ"מ למיטב זכרוני יש על זה מאמר נאה של רש"ח קוק בספרו (מצוי באוצר)

[זסבה]

בלי לחלוק על דבריו המסתברים של ישבב,
הקליר בעצמו מציע ניסוח למקרה שבו המדע חולק על התורה.

בתפילת גשם שאמרנו אתמול כתוב:
"נשיאים ורוחות מקדימים למים, נראים כעולים ממים ושבים אל מים".

דהיינו, התורה (שאומרת "למטר השמים תשתה מים" עי' תענית ט) בוודאי אמת לאמיתה. ומה שאנחנו רואים אחרת, זה רק "נראה"=כאילו עולים ממים ושבים אל מים.

ככה חשבתי לפרש את לשון הפייטן. אם יש מקור שאומר אחרת ממני לא אמרתי כלום.

כוורט זה נחמד, משום מה קצת קשה לי לקבל שזו היתה כוונת הקליר. (בפרט שהוא מחלוקת תנאים)

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק ד

ר' יהודה אומ' פעם אחת בכל חדש סילתיות עולין מן התהומות להשקות פני כל הארץ, שנ' ואד יעלה מן הארץ והשקה פני האדמה, ר' יהודה אומר העבים משמיעין את קול צנורותיהן לימים, והימים משמיעין את קול צנורותיהן לתהומות, ותהום אל תהום קורא לקול צנוריך, והעבים שואבים מים מן התהומות, שנ' מעלה נשיאים, ובכל מקום שיפקוד להם המלך שם הן מגשימין, ומיד הארץ מעוברת וצמחה כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כי רצה הב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צדה של בריות פותח אוצר הטוב שבגשמים וממטיר על הארץ שהן מים זכרים ופרים, ומיד הארץ מעוברת וצמחה צמח של ברכה, שנ' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים.

[ברזילי]

ההוכחה הזו היא של תוספות חגיגה יג (אלא שמסקנת התוס׳ שהיה תנא איננה נכונה ככל הידוע כיום). לעצם העניין, המנהג לעשות יום אחד ראש השנה בארץ ישראל בזמן הגאונים נזכר בתשובות רב האי ובספר חילוקים בין בני בבל ובני א״י ובבעל המאור ואין הוא זקוק להוכחות עקיפות כאלה.

היכן זה נזכר בספר החילוקים? כבר ראיתי שהספר הזה מצוטט כמקור, עיינתי שם ולא ראיתי מילה לגבי ראש השנה, אלא לגבי 'יום טוב' בכללות, וזה לשונו בסי' מא "אנשי מזרח עושים שני י"ט, ובני א"י יום אחד כמצוות התורה". מי אמר שהכוונה גם לגבי ראש השנה?

אמת, אין ראיה גמורה מלשון ספר החילוקים ואפשר שאעפ"י שלא ציין במפורש כוונתו היא רק ליו"ט שאיננו ר"ה. אבל אחר שידענו מדברי ר' ניסים גאון ומתשובתו של רב האי אליו שכך אמנם היה המנהג (אוצה"ג ביצה ה; וז"ל רבנו נסים בשאלתו: "למה אמר אדונינו כי בני א"י תופסין ר"ה שני ימים, הלא אנו רואים עד עתה שאין תופסין אלא יום אחד"), מסתבר לפרש גם דברי החילוקים באופן הזה, על כל ימים טובים לרבות ראש השנה.

[מרדכי וינטרויב]

עדות על שני ימים ראש השנה עולה מרשימת הפטרות לפי מנהג ארץ ישראל שהוקדש לבית כנסת בירושלים במאה הי"א.
ראו כאן.

[הא לחמא עניא]

פה יש ליקוטי ספרים המדברים מענין זה.