צומות לחולי סכרת

[אוהב אוצר]

מי שמוגדרת כחולת סכרת שמאוזנת היטב ואין חשש לירידה (היפו בלע"ז) האם חייבת לצום היום?
לא מצאתי משהו מפורש בענין.
[כמובן שאינה מניקה ולא מעוברת]

[אלי כהן]

[כמובן שאינה מניקה ולא מעוברת]

השתא דאתית להכי, שאינה מיניקה ואינה מעוברת, היה לך להזכיר גם - שאינה חולה במחלות ספק-מסוכנות נוספות - חוץ מסכרת.
לגופו של עניין: לענ"ד זו יותר שאלה רפואית מאשר הלכתית: צריך לברר האם באמת אין שום סיכון בצום. מאידך, אם ידוע מראש שאין שום סיכון בצום (כפי שבאמת ציינת בעצמך), תמהני מה הסברא לפוטרה מלצום.

[אוהב אוצר]

מצד עצם היותה מוגדרת כחולה שאין בה סכנה

[יבנה]

ראה כאן בטקסט שעליו יש הערות 45, 46 ובהערות.
http://www.medethics.org.il/website/ind ... 7-09-17-77
וכן באלו:
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=260&ArticleID=544
http://www.themedical.co.il/Article.asp ... =2&id=3486
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=46424

[בן הרב]

בס' שבת שבתון להגר"י זילברשטיין יש אריכות בנושא, אודה למי שיעלה.

[הוה אמינא]

השאלה מדוייקת, אבל יש לדייק יותר.
המחלה מאוזנת ואין חשש להיפו - זה כולל התזונה.
בלי התזונה המסודרת כל האיזון עלול לקרוס ישר להיפו.

לפי שאלה שאני שאלתי [זהה לכאורה] התשובה היתה שודאי לא לצום.

[ברזילי]

״היום״ שבלשון השואל מכוון לצום גדליה, או שהשאלה היא על יו״כ והיום הכוונה לזמננו שיש תרופות וכו׳?

[אלי כהן]

מצד עצם היותה מוגדרת כחולה שאין בה סכנה

אם התרופות מונעות ממנה ליפול למשכב, אז למה להגדיר אותה בתור חולה שאין בה סכנה?

[בברכה המשולשת]

כי יש סברא פשוטה (ששמעתיה הלכה למעשה מת"ח גדול המשמש שנים רבות ברבנות) שמי שמתקיים על תרופות אינו בריא אלא חולה.

[אלי כהן]

כי יש סברא פשוטה (ששמעתיה הלכה למעשה מת"ח גדול המשמש שנים רבות ברבנות) שמי שמתקיים על תרופות אינו בריא אלא חולה.

לולי דמסתפינא אמינא, דהסברא הזו אינה כל כך "פשוטה" (כלשונך).

אה"נ - גם עם נטילת התרופות הללו (אשר כמובן אינן מוגדרות כ"מאכל בריאים") - הוא עדין לא מוגדר כבריא, אבל זה עדין לא אומר - שעם נטילת התרופות הללו - הוא כבר קופץ לדרגת "חולה שאין בו סכנה", שהרי (למשל) בהילכות שבת מצינו לפחות שלוש דרגות של רמת-בריאות - עוד לפני שמגיעים לדרגה (הגבוהה-יחסית) של "חולה שאין בו סכנה". למשל קי"ל בהילכות שבת - דחולה שאין בו סכנה רשאי לעבור על שבות, אבל עוד לפניו יש דרגה יותר נמוכה הנקראת בעל "מקצת חולי או צער" - אשר רשאי לעבור רק על שבות דשבות, ולפניו יש דרגה עוד יותר נמוכה הנקראת "בריא" - אשר אמנם עליו נאסר לעבור על שבות דשבות - אך לפחות הוא רשאי לאכול מאכל שאינו מאכל בריאים, ולפניו יש דרגה עוד יותר נמוכה הנקראת בעל "מיחוש בעלמא" - אשר עליו נאסר אפילו לאכול מאכל שאינו מאכל בריאים - ואשר רשאי רק לעבור על שבות דשבות במקום מצוה (שאגב בזה רשאי גם בריא כמובן).

אם כן דילמא, לולי התרופות - הוא יוגדר כ"חולה שיש בו סכנה", אבל בעקבות נטילת התרופות - הוא יקפוץ לדרגת בעל "מקצת חולי או צער" או לדרגת בעל "מיחוש בעלמא". על כל פנים, אף אחת משתי הדרגות הללו אינה כדרגת "חולה שאין בו סכנה".

תדע, דהא נמי לטעמיך, שלולי התרופות הוא מוגדר כחולה שיש בו סכנה, הרי בעקבות התרופות הוא (נמי לשיטתך) מדלג על לפחות דרגה אחת, הלא היא דרגת מי שהוכה ב"מכה שאינה של חלל" (בדרגה זו מצויה אגב גם יולדת ביום הרביעי ללידה עד היום השביעי ללידה).

[אוצר החכמה]

הכוונה שלהם היא פשוטה. כיוון שלולי התרופות יהיה וודאי חולה שאין בו סכנה העובדה שהוא ע"י התרופות אינו כזה אינה משנה את מצבו הבסיסי של חולה שאין בו סכנה.
אפשר לדון על הסברא הזאת אבל אם מקבלים את הרעיון שבה הרי הוא חולה שאין בו סכנה ולא אחת מההגדרות האחרות.

הדוגמה מחולה שיש בו סכנה אינה דומה כלל, שם הותר הדבר כי יש סכנה בפועל וכל היכא שאין סכנה אין להתיר איסורים דאורייתא, משא"כ בחולה שאין בו סכנה שההגדרה הבסיסית היא שבאדם כזה לו גזרו.

[אלי כהן]

הכוונה שלהם היא פשוטה. כיוון שלולי התרופות יהיה וודאי חולה שאין בו סכנה...

ככל הידוע לי, לולי התרופות הוא יהיה חולה שיש בו סכנה.

[אוצר החכמה]

וכל חולה שיש בו סכנה הוא לפחות גם חולה שאין בו סכנה.

[אלי כהן]

וכל חולה שיש בו סכנה הוא לפחות גם חולה שאין בו סכנה.

חולה ש"יש" בו סכנה, וחולה ש"אין" בו סכנה, הם תרתי דסתרי. במילים אחרות: להגיד כי - כל חולה ש"יש" בו סכנה - הוא לפחות גם חולה ש"אין" בו סכנה, זה בערך כמו להגיד כי - כל כבש ש"יש" בו חברבורות - הוא לפחות גם כבש ש"אין" בו חברבורות...

לכל היותר תוכל לטעון כי (למשל) - כל מה שמותר לחולה שאין בו סכנה - מותר גם לחולה שיש בו סכנה, וגם תוכל לטעון כי (למשל) - דרגתו של חולה שיש בו סכנה - אינה נמוכה יותר מדרגתו של חולה שאין בו סכנה, אך מכל מקום - איך כל זה יוכל לקדם את הטיעון המקורי שלך?

[בברכה המשולשת]

מכיוון שחולה שיש בו סכנה וחולה שאין בו סכנה הם נקודות שונות על ציר אחד, מובנת כוונת הרב אוצה"ח שליט"א

[אוצר החכמה]

אני מתפלא עליך אלי על הטיעון שאינו מתאים לך וכד ניים ושכיב מר אמר להא שמעתא.
ההגדרה חולה שאין בו סכנה יש בה שתי אמירות א. הוא חולה ולכן התירו דברים מסויימים כגון לא לצום בארבעה צומות וכדומה. אבל (ב) אין בו סכנה ולכן לא התירו איסורים דאורייתא.
חולה שיש בו סכנה הוא א. חולה ולכן מותר באותם דברים שמותר החולה (אפילו אין בו סכנה) אבל לא זו בלבד (ב) אלא גם יש בו סכנה ולכן מותר באיסורים דאורייתא.

הטענה שהוזכרה היא שלקיחת התרופות אינה מבטלת ממנו את מצב החולה ולכן כל מה שהותר לחולה ש(אפילו)אין בו סכנה מותר גם ללוקח התרופות. אבל מה שהותר רק מחמת הסכנה זה לא הותר כי אחר לקיחת התרופות כבר אין סכנה בפועל ואיסורים שאורייתא לא הותרו אא"כ יש סכנה בפועל.

[אלי כהן]

מכיוון שחולה שיש בו סכנה וחולה שאין בו סכנה הם נקודות שונות על ציר אחד, מובנת כוונת הרב אוצה"ח שליט"א

לא הבנתי למה, חולה שיש בו סכנה וחולה שאין בו סכנה - מוגדרים כ"נקודות שונות על ציר אחד", בעוד אשר - "בעל מקצת חולי" (או בעל "מיחוש בעלמא") ו"חולה" (שיש בו סכנה או שאין בו סכנה) - אינם מוגדרים כ"נקודות שונות על ציר אחד אחד"; והרי, לפחות לגבי הילכות שבת, רואים כי - לכל דרגה יש הלכות אחרות, וא"כ מאי חזית...

על כל פנים, אני לא בא לשלול את עצם הסברא המקורית שציינת בהודעתך הראשונה, אני רק בא לטעון כי (לולי דמסתפינא אמינא כי) - הסברא הזו אינה פשוטה כל כך - שהרי היא נזקקת לכל מיני הנחות-ביניים (כולל זו שהועלתה ע"י הרב אוצר החוכמה שליט"א וכולל זו שהועלתה על ידך כעת) אשר אינן מובנות מאליהן (אגב גם הרב אוצר החוכמה שליט"א בהודעתו הראשונה הודה שסברתו שם אינה מובנת מאליה).

[אלי כהן]

אני מתפלא עליך אלי על הטיעון שאינו מתאים לך וכד ניים ושכיב מר אמר להא שמעתא.

הטיעון שהעליתי - הועלה בקפידה ומתוך צלילות דעת גמורה, ולדעתי - עדין לא נס ליחו. רק כדי לשבר את האוזן, אשאל אותך שאלה פשוטה (שאגב אליה רמזתי בתגובתי האחרונה לך): האם אתה מסכים כי, להגיד "כל כבש שיש בו חברבורות הוא לפחות גם כבש שאין בו חברבורות" - זה תרתי דסתרי? אני מזכיר, שטיעונך המקורי היה "כל חולה שיש בו סכנה הוא לפחות חולה שאין בו סכנה".

רק מה, כעת אתה מעלה טיעון אחר וחדש, שאמנם כלפיו - כבר לא תקפים הדברים שבהם נקטתי על מנת לדחות את טיעונך המקורי, אבל זה עדין לא אומר שטיעונך המקורי היה תקף.

לגבי טיעונך החדש הנוכחי: אמנם יש להניח כי אליו התכוונת בטיעונך המקורי (אלא שאז לא לגמרי דייקת בניסוחו - כפי שדייקת כעת), אך על כל פנים - טיעון חדש זה מצריך בדיקה מחודשת - ואת זה אעשה אפוא כעת.

ההגדרה חולה שאין בו סכנה יש בה שתי אמירות א. הוא חולה ולכן התירו דברים מסויימים כגון לא לצום בארבעה צומות וכדומה. אבל (ב) אין בו סכנה ולכן לא התירו איסורים דאורייתא.
חולה שיש בו סכנה הוא א. חולה ולכן מותר באותם דברים שמותר החולה (אפילו אין בו סכנה) אבל לא זו בלבד (ב) אלא גם יש בו סכנה ולכן מותר באיסורים דאורייתא.

עם הדברים הפשוטים הללו אני כמובן מסכים, ואגב הם חופפים במידת-מה (אם כי לא זהים לגמרי) לדברים שהעליתי בפיסקה האחרונה שבתגובתי האחרונה לך, ע"ש: viewtopic.php?f=17&t=23966&p=239906#p239891

הטענה שהוזכרה היא שלקיחת התרופות אינה מבטלת ממנו את מצב החולה.

אבל הרי בדיוק כלפי סברא זו, העליתי את דחייתי המקורית (בתגובתי הראשונה לרב בברכה המשולשת שליט"א) כשטענתי כי - עצם הסברא הזו אינה כל כך "פשוטה" (כלשון הרב בברכה המשולשת שליט"א); שהרי יד הדוחה נטויה לדחות ולטעון דדילמא, נטילת התרופות - מבטלת מהאדם הסוכרתי את הגדרתו כ"חולה" - ומקפיצה אותו מדרגת "חולה שיש בו סכנה" לדרגת בעל "מקצת חולי או צער" (או לדרגת בעל "מיחוש בעלמא"), תוך כדי דילוג על דרגת "חולה שאין בו סכנה". תדע, דהא קיימא לן - דכל המושג של "חולה שאין בו סכנה" - מותנה בכך שהאדם "נופל למשכב" (דהיינו ששוכב במיטה לפחות ג' ימים), והרי זה לא שייך באדם סוכרתי הנוטל תרופות - המרימות אותו מן המשכב.

[אוצר החכמה]

נראה לי שדברי מבוארים באר היטב והקורא יבחר.

[אלי כהן]

נראה לי שדברי מבוארים באר היטב.

תמהני, איזה חלק - מתוך דבריך המבוארים היטב - מתייחס אל דחייתי כלפיהם המובאת בפיסקה האחרונה שבתגובתי הקודמת.

והקורא יבחר.

השתא דאתית להכי - דבבחירה בין סברות תליא מילתא, א"כ אתה מסכים איתי כי - סברתם של אלו המחשיבים את האדם הסוכרתי הנוטל תרופות כ"חולה" - אינה כל כך פשוטה, שהרי גם אתה מסכים שניתן לבחור במקומה את הסברה ההפוכה שהבאתי אני. והרי זה בדיוק מה שטענתי מלכתחילה: שסברתם של הנ"ל - אינה כל כך פשוטה (אבל מעולם לא רמזתי שסברתם מופרכת חלילה).

[זקן ששכח]

בלא להכנס לכל הפלפולים, שמעתי אי פעם מאחד מגדולי הרבנים
שהיום יש הרבה 'חכמים' שהם אמנם סוכרתיים אבל צמים. ודימה
זאת לאותו עגלון שהרגיל את הסוס שלו שלא לאכול, עד שלבסוף
באמת לא היה זקוק לאכול...
ואמנם אינני פוסק הלכות, אך דומני שבמה זו אינה מתאימה לפסיקה,
וכהצגת צד השקפתי זוהי אכן במה וזאת עשיתי.
בכל אופן על דא ועל שכמות דא יש כמדומני ב'בית אהרן' מקרלין:
פרום איז קרום.

[אוהב אוצר]

יש"כ לכולם.
לגבי השואל ששאל על הכותרת, ודאי שכוונתי היתה לצום גדליה.
העקרון בשאלתי היתה האם אע"פ שהיא מאוזנת ע"י הכדורים, עדיין היא בגדר חולה שאב"ס שעליו לא גזרו חז"ל את התענית וכמובא בפוסקים, או שמא מכיון שהיא יכולה לצום ותעקוב אחרי עצמה
וכל זמן שאין לה ירידות או עליות ברמת הסוכר הרי היא כאחד האדם.

[עזריאל ברגר]

הדבר ברור שרוב החולים יכולים לצום בלי להסתכן, והא ראיה - שהם צמים את יוה"כ (ורבים מהם - גם ת"ב)!
והדברים ק"ו, דהלא יו"כ הוא צום יותר קשה מד' תעניות, שהם מעת לעת!
ואעפ"כ הקלו חכמים ואמרו שחולה פטור מצום, ולא מפני חשש שמא יסתכן אלא מפני שפטרוהו שלא יצטרך להצטער ביחד עם המחלה שלו! (או דלמא מכיוון שהוא כבר חולה ומצטער בחליו - ליבו כבר נכנע ואינו צריך כ"כ את הצום בשביל לשוב אל ה'?)

לכן, האמירה ש"אין שום חשש סכנה" - עדיין איננה מחייבת לצום (אפילו בתשעה באב)!

[זקן ששכח]

הדבר ברור שרוב החולים יכולים לצום בלי להסתכן, והא ראיה - שהם צמים את יוה"כ (ורבים מהם - גם ת"ב)!
והדברים ק"ו, דהלא יו"כ הוא צום יותר קשה מד' תעניות, שהם מעת לעת!
ואעפ"כ הקלו חכמים ואמרו שחולה פטור מצום, ולא מפני חשש שמא יסתכן אלא מפני שפטרוהו שלא יצטרך להצטער ביחד עם המחלה שלו! (או דלמא מכיוון שהוא כבר חולה ומצטער בחליו - ליבו כבר נכנע ואינו צריך כ"כ את הצום בשביל לשוב אל ה'?)

לכן, האמירה ש"אין שום חשש סכנה" - עדיין איננה מחייבת לצום (אפילו בתשעה באב)!

אינני דן לגבי חולים מכל סוג. אולם לגבי הסובלים מסוכרת, שמעתי מפי הרב משה שטיין מבני ברק, שהוא מומחה בנושא, ואין הדברים פשוטים כלל וכלל.

[עזריאל ברגר]

הדבר ברור שרוב החולים יכולים לצום בלי להסתכן, והא ראיה - שהם צמים את יוה"כ (ורבים מהם - גם ת"ב)!
והדברים ק"ו, דהלא יו"כ הוא צום יותר קשה מד' תעניות, שהם מעת לעת!
ואעפ"כ הקלו חכמים ואמרו שחולה פטור מצום, ולא מפני חשש שמא יסתכן אלא מפני שפטרוהו שלא יצטרך להצטער ביחד עם המחלה שלו! (או דלמא מכיוון שהוא כבר חולה ומצטער בחליו - ליבו כבר נכנע ואינו צריך כ"כ את הצום בשביל לשוב אל ה'?)

לכן, האמירה ש"אין שום חשש סכנה" - עדיין איננה מחייבת לצום (אפילו בתשעה באב)!

אינני דן לגבי חולים מכל סוג. אולם לגבי הסובלים מסוכרת, שמעתי מפי הרב משה שטיין מבני ברק, שהוא מומחה בנושא, ואין הדברים פשוטים כלל וכלל.

פותח האשכול סבר שהחולה עליו הוא מדבר - יכולה לצום בלי להסתכן, ועל סמך זה הוא סבר שצריך לחייב אותה לצום בצום גדליה.
עניתי לו, שגם רוב החולים שבעולם יכולים לצום בלי להסתכן, וזה מה שהם עושים ביום-כיפור, ואעפ"כ קבעו לנו חכמינו שחולים פטורים מהצומות הקלים, ואפילו מתשעה באב!

[זקן ששכח]

הדבר ברור שרוב החולים יכולים לצום בלי להסתכן, והא ראיה - שהם צמים את יוה"כ (ורבים מהם - גם ת"ב)!
והדברים ק"ו, דהלא יו"כ הוא צום יותר קשה מד' תעניות, שהם מעת לעת!
ואעפ"כ הקלו חכמים ואמרו שחולה פטור מצום, ולא מפני חשש שמא יסתכן אלא מפני שפטרוהו שלא יצטרך להצטער ביחד עם המחלה שלו! (או דלמא מכיוון שהוא כבר חולה ומצטער בחליו - ליבו כבר נכנע ואינו צריך כ"כ את הצום בשביל לשוב אל ה'?)

לכן, האמירה ש"אין שום חשש סכנה" - עדיין איננה מחייבת לצום (אפילו בתשעה באב)!

אינני דן לגבי חולים מכל סוג. אולם לגבי הסובלים מסוכרת, שמעתי מפי הרב משה שטיין מבני ברק, שהוא מומחה בנושא, ואין הדברים פשוטים כלל וכלל.

פותח האשכול סבר שהחולה עליו הוא מדבר - יכולה לצום בלי להסתכן, ועל סמך זה הוא סבר שצריך לחייב אותה לצום בצום גדליה.
עניתי לו, שגם רוב החולים שבעולם יכולים לצום בלי להסתכן, וזה מה שהם עושים ביום-כיפור, ואעפ"כ קבעו לנו חכמינו שחולים פטורים מהצומות הקלים, ואפילו מתשעה באב!

לא ידעתי ממתי תלוי דבר זה בסברה.
לבירור עניין זה דרושה התייעצות רפואית ובעקבותיה דעת תורה.

[לייבעדיג יענקל]

הוראת גדולי הפוסקים היא שלחולה סוכרת מס' 1 אסור לצום ביום כיפור, ובדוחק גדול אפשר להתיר במקרים מסויימים תוך התייעצות אישית ופרטנית עם רופא ורב. בכל שאר הצומות [כולל ת"ב] הס מלהזכיר!
לגבי חולים בסוכרת מס' 2 ובסוכרת הריונית יש כמה חילוקי דינים.
מצ"ב קונטרס זכרנו לחיים שבו נתבארו כל הצדדים ההלכתיים והרפואיים.

[לייבעדיג יענקל]

מצ"ב גם מה שנוסף במהדורה האחרונה של קונטרס זכרנו לחיים, לגבי חולים בסוכרת מס' 2 ובסוכרת הריונית.

[גימפעל]

אגב, ראיתי ספר חדש 'סוכרת והלכותיה' - היבטים הלכתיים בנושא סוכרת ופיקוח נפש, מאת הרב אליקים בנימין ונגר.

[אפרקסתא דעניא]

מישהו יודע מה ממליצים לחולה טרום סוכרתי המטופל בתזונה לגבי ג' הצומות הקלים?

[גיזונטע קאפ]

מישהו יודע להסביר את הבדלי השיטות בין הרופאים והרבנים, בנוגע לשאלה האם צריכים לצום כרגיל, לאכול לשיעורים, או לאכול כרגיל?

[תורה מפוארת]

תשובה: זה ממזמן הזדמן לידי ספר בשם ה'סוכרת כהלכתה' ושם יש את כל ההלכות הנצרכות לסובלים מהנ"ל, הרעיון בגדול אם אני זוכר נכון ויודע נכון, במחלה זו הגוף אינו מייצר אינסולין ויש צורך לשם כך להביא מבחוץ. לפיכך יש מי שאומר שדינו שחייבים לצום כיון ובשליטת האדם להוריד או להעלות את המינון שלו ועל ידי כך לווסת את הסוכר בדם ביום הצום, מאידך יש שסברו שכיון שאין דינו כבריא ויתכן שיסתכן מזה בנפילת סוכר וכדו' לכך אין עליו עניין לצום בכלל.
ד"א מידי לומדי הלכות רפואה בשבת היה ספר זה לי לעזר בסוגיא זו שאין עליה כמעט ספרים.

[גיזונטע קאפ]

האם הנקודה היא שיטת הגר"ח מבריסק, שחולה שיש בו סכנה פטור מכל הצום ואפילו אינו צריך לשיעורים?,

[ידידיה]

חושבני שהנקודה העיקרית היא המצאת האינסולין לנטוס שאין צריך אוכל כדי לשמור איזון.
ומכאן החל ויכוח וכל אחד ישאל לרופאו.

לפני כן היה פשוט שמזריק אינסולין אסור לצום

[אוהב אוצר]

אז כך:
זה לא מדוייק.
תלוי בהרבה דברים.
גם בהזרקת לנטוס בלבד יכולים להגיע להיפו.
אם אפשר לכתוב באופן מדוייק את המצב והשאלה - אנסה לענות לגופו של ענין כי הדברים רבים וארוכים.

[גיזונטע קאפ]

אז כך:
זה לא מדוייק.
תלוי בהרבה דברים.
גם בהזרקת לנטוס בלבד יכולים להגיע להיפו.
אם אפשר לכתוב באופן מדוייק את המצב והשאלה - אנסה לענות לגופו של ענין כי הדברים רבים וארוכים.

שאלתי את הרופא אם אפשר לצום, אמר שכן, בהתאם להנחיות, שאלתי רב, אמר לא לצום, הרופא שלך מבין ברפואה לא בהלכה,
שאלתי עוד רב, אמר ודאי לצום, מה קורה כאן?

[יוסף חיים אוהב ציון]

מפי הגאון רבי אופיר מלכה שמעתי בשם רופאים, שהחולה בסוכרת נעורים ונוטל אינסולין,
אסור עליו לצום וצריך לאכול בשיעורים.

[אוהב אוצר]

אין מצב לחתוך כך - יהיה מי שיהיה .
זה תלוי בכמה וכמה פרטים. א"א, ואסור לתת הוראה כזו גורפת.
מי שרמת הסוכר הממוצעת שלו של בדיקת 3 חודשים היא 7 ומטה ומטופל ע"י משאבת אינסולין ורמות הסוכר שלו במהלך הצום בין 70 ל160 - יכול לצום.
מי שחולה סכרת - מבין את כל המספרים והמושגים שכתבתי - מי שלא - לא יכול לחוות דעה בכלל.
[זה לא תלוי בשמועות וכו' וכו' וכך אמר רב פלוני או ד"ר פלמוני]

[אוהב אוצר]

אז כך:
זה לא מדוייק.
תלוי בהרבה דברים.
גם בהזרקת לנטוס בלבד יכולים להגיע להיפו.
אם אפשר לכתוב באופן מדוייק את המצב והשאלה - אנסה לענות לגופו של ענין כי הדברים רבים וארוכים.

שאלתי את הרופא אם אפשר לצום, אמר שכן, בהתאם להנחיות, שאלתי רב, אמר לא לצום, הרופא שלך מבין ברפואה לא בהלכה,
שאלתי עוד רב, אמר ודאי לצום, מה קורה כאן?

אם רופא מכיר את מצבו של החולה היטב ואמר כך - ברור שאפשר לצום. אם רופאי משפחה לא מבינים בסכרת ק"ו שהרב אינו מומחה כמו הרופא.
בד"כ זה קורה הפוך, הרופא הוא הראשון לומר שאסור לצום.
אין שום מניעה לחולה סכרתי מאוזן [דהיינו במהלך השנה] ומאוזן במהלך יום הכפורים [בערכים המתאימים כמובן] לצום. כל זמן שאין ירידה פחות מ70 אין סכנה לאיבוד הכרה [כל אדם בריא בצום מגיע ל70-80] ואם הוא לא מגיע ל160 ומעלה אז גם לשתות לשיעורים הוא לא צריך, ושוב, כל זה אם הוא יחסית מאוזן במהלך השנה וגם הרופא אמר שהוא יכול.

[תורה מפוארת]

ד"א היום בהמודיע [ח' תשרי תש"פ] פסקו של הגרמ"ש קליין מצו"ב: