עדיאל ברויאר כתב:קבצים מצורפים
פירוש ר' אברהם מן ההר לחולין קד-קו - מתוך קובץ בית אהרן וישראל - קח, תשס''ג,קי,תשס''ד.pdf
אכן המצויין בשנו"ס מופיע בקטע המצורף. יש"כ.
דבר מענין ראיתי שם, בביאור הגמ' בחולין קה, ב.
אי' בגמ': רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קאזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא: אותבן בהדייכו! לא אותבוה, אמרה מלתא - אסרתה לארבא, אמרו אינהו מילתא - שריוה, אמרה להו: מאי איעביד לכו, דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינה אמנייכו, ולא אכיל לכו ירקא מכישא דאסר גינאה.
ופירש"י אמרי אינהו מילתא - אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול.
ולא מבו' מה ההיתר לכשף, ולא נראה דאיירי התם בסכנה ופיקו"נ.
ותוכנת בר אילן הביאה לפני את הקטע הבא מתוך דף על הדף במס' שבת פא:
בספר בעל שם טוב עה"ת (פר' משפטים אות ה') איתא בשם הבעש"ט זי"ע שט"ס בגמ' וז"ל: אמרו אינהו מל"ת. והוא ר"ת: מכשפה לא תחיה ע"כ. וכותב שם שבדקו ומצאו בש"ס ישן נושן שכתוב באמת מלת בלא אל"ף ובלא יו"ד. [ובמראה מקום שם ציינו שכן כתב בעל "מצרף העבודה" ששמע מהרב בעל שערי תשובה, ומקור הדברים הם בספר סיפורים נוראים להר"ר יעקב קאדאניר מעיר וואלקאמיר במדינת רייסין בעהמח"ס מצרף העבודה וויכוחא רבא. והוא מביא שם בדף ז' ע"ב ששמע דבר זה מהגאון ר' חיים מרדכי מרגליות בעל שערי תשובה על או"ח, ובעל שע"ת הוא שחיפש ומצא את הש"ס ישן נושן עם הגי' הישנה, וגם בספר מנחת משיב נפש על מס' שבת שם העתיק מאמר זה מכתבי ר"י קאדאניר הנ"ל].ובספר דברים נחמדים למרן המהרצ"א מדינוב זי"ע בחי' לחולין ק"ה ע"ב (דאיתא שם בגמ' ג"כ עובדא זו כבמס' שבת) הביא פי' זה משם הרב המגיד מקאזניץ זי"ע. ובספר עיר חנוך (אלעסק) ד' של"ה, הביא בשם חמיו השר שלום מבעלזא שאמר בשם המגיד מקאזניץ פי' זה באופן אחר קצת והוא לפי הגירסא שלפנינו דאיתא: מילתא, והוא ר"ת: מ'כשפה ל'א ת'חיה ה'', עכ"ד. והוא פלא שלא נמצא כתוב בתורה, ובפ' משפטים (כב, יז) כתוב רק מכשפה לא תחי'. וצ"ע. וראיתי במאמר מרבי יעקב לייפר שיחי' שכתב על המעשה הנ"ל: יש אולי לשער שכוונת הספר [היינו דברי הרב ר' חיים מרדכי הנ"ל] היא לדפוס וונציה שהוא מהקדומים ביותר והוא מדוייק למדי, אך יש איזו בעיה, הסיפור הזה מופיע במסכת שבת וכן במסכת חולין (קה ב) במסכת שבת כתוב בדיוק הפוך, אצל המטרוניתא כתוב מילת' ואצל האמוראים כתוב מילתא. אך במסכת חולין אכן כתוב אצל המטרוניתא מילתא ובדידהו כתוב מילת'. דבר יותר מעניין נמצא בכ"י מינכן למסכת חולין, הנוסח שם הוא: אמרה מידי אסרתה לארבא, אמרו אינהו מילת' שריוה. ושינוי זה בין מידי של המטרוניתא לבין מילת' של האמוראים הוא כבר רגליים לדבר לפירוש הבעש"ט. [רק צריך ליישב את היו"ד הכתובה אחרי המ"ם שאיננה צריכה להיות שם אם זה ראשי תיבות של 'מכשפה לא תחיה'. ואולי נתלה זאת בטעות המעתיק. ואין זו קושיא גדולה כל כך כי גם דפוס ונציה וגם כתב היד הזה לא נמלטו משגיאות רבות ואף באותה שורה ממש]. ע"כ. בגמ': אמרו אינהו מילתא שריוהא וכו'. ופרש"י: ע"י שם טהרה. ע"כ. אבל בפרש"י חולין (קה ב) כתב: "אמרי אינהו מילתא, אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם, ולא מוכחא מילתא". נראה דלרש"י יותר מסתבר לומר שהיה כשפים. וכתב הגאון רבי עובדי' יוסף שליט"א: ואין לתמוה איך הותר להם להשתמש בכישוף, דאשכחן נמי בירושלמי (פ"ז דסנהדרין הי"ג), גבי ר' אליעזר ור' יהושע דעלו למסחי, חתמון חד מינאה, אמר מה דאמר ותפשיתון כיפה של מרחץ, א"ל ר"א לר"י חמי מה את עביד. מדנפק ההוא מינאה, א"ר יהושע מה דאמר, ותפש יתיה תרעא וכל מאן דעליל הוה חביט ליה, אמר לון שרון מה דעבדתון, אמרי ליה שרי את ואנן שריין ושרון אלין לאלין. ומוכח שהכל בכשפים. וע"ש עוד בזה ע"כ. ובשפת אמת כתב לדקדק מדוע אמרו אינהו מילתא ע"י שם טהרה וכפרש"י וכנ"ל, ולא השתמש בדברי כשפים וז"ל: לכאורה משמע מדבריו דדברי כשפים אסור לעשות אף להציל עצמו. ואפשר הכא שאני כיון דהיו יכולין להציל עצמם ע"י שיתנו רשות להכניס אותה לספינה כדמשמע דמשו"ה אסרתה לארבא. ואם היו מכניסין אותה היתה מבטלת הכשפים. וי"ל עוד כוונת רש"י דלכאורה קשה מה אמרה מאי איעביד לכו כו' הלא הועיל' בכשפי' [לאסור הספינה. והא דאמרו אינהו מילתא ושריוה אינו דבר חידוש] דגם במקום שמועילים ודאי ע"י כשפים אחרים יכולין לבטל אותם. לכן פי' שהתירו הספינה ע"י שם טהרה, ובמקום שהכשפים מועילים אפשר דאין שם מועיל לבטל אותם דאמרי' בגמ' בסנהדרין (ס"ז ב) למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, אך זה דוחק, דמסתמא ודאי יש שמות הקדושה שמועילין לכל דבר ועי' ברש"י חולין ק"ה ע"ב [שפי' כן שהיו בקיאים בדבר הכישוף ועשו להציל עצמן והביא בשם איכא דאמרי שהי' ע"י שם] ע"כ. הנה שג"כ הביא מדברי רש"י בחולין הנ"ל שלפי דבריו כנראה הפי' שהוא ג"כ השתמש בכשפים וכמובא לעיל בדברי הגר"ע יוסף שליט"א מהירושלמי ודו"ק.אמנם כעת למדנו דעת ראמ"ה בביאור הסוג', ז"ל: