מקומות שר' אברהם בן הרמב"ם חולק על אביו

[אליבא דהלכתא]

שלום וברכה,

אשמח למראי מקומות בספרי ר' אברהם בן הרמב"ם שהוא נוקט גישה שונה מאביו. אפתח אני במאמר שדן בזה - מאמר של הרב כרמיאל כהן בקובץ מעליות כה עמ' 184 ואילך, הוא מציין ארבע מקומות כאלה:
א. הרמב"ם כתב בהל' תפילה ז, ח שלא נוטלים ידיים ביו"כ וט' באב ואילו ר' אברהם במספיק לעובדי ה' מהד' דנה עמ' 71-70 כתב שנוטלים.
ב. הרמב"ם כתב שם ה"ו שמברכים בכל יום שלא עשני גוי, עבד ואישה, ואילו ר' אברהם שם עמ' 247-246 כתב שמברכים רק אם וכאשר רואים גוי, עבד, ואישה (לענ"ד אין הכרח גמור שר' אברהם מכריע שם להלכה, אבל בהחלט נראה כך).
ג. בהל' ברכות ו, יג-יד הרמב"ם הכשיר נט"י ע"י קוף והראב"ד השיג עליו, ור' אברהם שם עמ' 69 כתב שמבעל חיים זה פסול (אם כי דלשון ר' אברהם היא: "לא שיניח ידי תחת דלי גלגל המים שבעל חיים מסובב אותו", ושמא אם בע"ח נוטל ישירות זה כשר).
ד. בהל' תפילה ה, יד כתב הרמב"ם שאדם חשוב לא יפול על פניו אלא אם כן יודע שייענה. והראב"ד הוסיף שדווקא אם הוא יחיד המתפלל על ציבור, וכן כתב ר' אברהם במספיק עמ' 145-144.

בתודה

[עדיאל ברויאר]

בקטע גניזה מר' דוד בן ראב"ם (אוטוגרף) הוא מזכיר פירוש של אביו ס"ט ומציין שסביו, ר' משה זצ"ל, פירש באופן אחר. איני יודע אם יש למחלוקת הפרשנית גם משמעות הלכתית. מצ"ב צילום. אולי יסכים חד מן חבריא דהכא שיש לו ידע בערבית לתרגם את העניין, וכך יהיה ניתן לדעת זאת.

[חכם באשי]

חלק גדול מהנהגותיו החסידיות של ראב"ם לא היו מקובלות על אביו. סקירה על הנהגות אלו באה במאמרו המפורסם של וידר, השפעות וכו'.

[איש_ספר]

שלום וברכה,

אשמח למראי מקומות בספרי ר' אברהם בן הרמב"ם שהוא נוקט גישה שונה מאביו. אפתח אני במאמר שדן בזה - מאמר של הרב כרמיאל כהן בקובץ מעליות כה עמ' 184 ואילך, הוא מציין ארבע מקומות כאלה:
א. הרמב"ם כתב בהל' תפילה ז, ח שלא נוטלים ידיים ביו"כ וט' באב ואילו ר' אברהם במספיק לעובדי ה' מהד' דנה עמ' 71-70 כתב שנוטלים.
בתודה

ראוי להזכיר שבענין זה כותב ר"א בהרמב"ם שאם אביו היה שומע את נימוקיו שלו ודאי היה חוזר בו. שהרי היה מודה על האמת!

בכו"פ פל"א, מביא מהרמב"ם בחידושיו לשבת, שהשוחט בשבת אפילו במזיד שחיטתו כשירה, ורק בפעם השניה שישחוט דינו כמשומד ששחט. ואילו ר"א בהרמב"ם המובא שם מפרש המשנה ששחיטתו כשרה, דוקא בשחט בשוגג.

[הגהמ]

הענין מסובך מאד אבל לפי מסקנת החוקרים אבוהון דכולהו הוא הגישה הנכונה לפרישות והתבודדות קיצונית שהרמב"ם גינה אותה בשמונה פרקיו ואילו ראב"ם ראה בצופים מוסלמים שהיו נוהגים כן (ע"פ מה שלמדו לפנים מאומה הישראלית) דוגמא טובה הראויה לחיקוי.

בפירוש התורה לראב"ם מצוי שבפירושי מקראות נוקט הוא בגישות שונות מאלו של אביו, אבל בדרך כלל מדובר רק בפרטים מסוימים ולא בדברים עקרונים כלליים. לא עת האסף אבל אציין דוגמא אחת מפרשת השבוע: בפ"ה מאבות מ"ג מנה הרמב"ם עשרה נסיונות שנתנסה בהם אאע"ה כשהשמינית מתוכם היא 'גירוש הגר אחרי הבנותו ממנה'. ואולם בנו רבנו אברהם בפירושו (כא:יא) דייק ממה שנאמר וירע בעיני אברהם על אודות בנו שלא הורע בעיניו גירושי הגר וזה עדות מן היודע נסתרות על העדר דביקותו של אברהם באם הילד. לכאורה לדבריו אלו אין למנות גירושי הגר, שלא היה קשה עליו, כנסיון בשבילו.

[חקר]

בכו"פ פל"א, מביא מהרמב"ם בחידושיו לשבת, שהשוחט בשבת אפילו במזיד שחיטתו כשירה, ורק בפעם השניה שישחוט דינו כמשומד ששחט. ואילו ר"א בהרמב"ם המובא שם מפרש המשנה ששחיטתו כשרה, דוקא בשחט בשוגג.

ציון מעניין, ייש"כ. אבל אולי זה יותר שייך לנדון האם דברי הרמב"ם בחידושיו מכריעים כנגד דעתו בפיהמ"ש וביד [שגם בהם רבו הדעות].

[אבי28]

שאלה נוספת:

האם בסתמא דמילתא ניתן להניח שכל מה שכותב ר' אברהם בן הרמב"ם הוא על פי דעתו של אביו הגדול, או שמא ראב"ם אינו אמור לשקף דווקא את דעתו של אביו (כמו רבנו תם ורש"י לדוג'),
והאם כשראב"ם כותב משהו בדעת הרמב"ם, הוא כותב זאת מידיעה ברורה או שמא רק כך הוא הבין את דברי אביו במשנה תורה וכו'?

[הגהמ]

מקופיא - ידוע מש"כ ראב"ם באחת מתשובותיו שבה הצהיר שהוא הולך לגמרי בדרכו של אביו. כאמור, מתוך היכרות עם שאר ספריו שלא נועדו דוקא להגן על ספרי אביו (כמו מעשה נסים וברכת אברהם) זה ודאי נכון לגבי עקרוני האסכולה ההיא. עם זאת לרוחב לבבו באיזה מקומות התווה דרך לעצמו בפרטים מסויימים. שלא כמו בצרפת/אשכנז של רש"י ור"ת ששם היו מגוון ישיבות ושיטות לימוד, במצרים של הרמב"ם היתה ידועה רק שיטה אחת - זו של הרי"ף והר"י מגא"ש שמצא ביטויו המדוייק בבית מדרשו של הרמב"ם שבה למד ראב"ם כל תורתו.

לגבי הפרשנות של ראב"ם בדברי הרמב"ם, כמדומני שר"י קאפח כבר אמר שאין לראות בה סמכות עליונה, אבל בעיני זוהי אחת מדוגמאות רבות שבהן אהבתו למסורה התימנית קלקלה השורה. אין לנו קרוב ומודע להרמב"ם ותורתו מרבנו אברהם בנו, וגם האב הגדול נתן מהודו עליו וסמך שתי ידיו עליו לגמרי, וסכלות היא לחשוב שגישת חכמי תימן הרחוקים היא יותר קרובה לדעת הרמב"ם מאשר בנו ראב"ם.

[מה שנכון נכון]

לגבי הפרשנות של ראב"ם בדברי הרמב"ם, כמדומני שר"י קאפח כבר אמר שאין לראות בה סמכות עליונה, אבל בעיני זוהי אחת מדוגמאות רבות שבהן אהבתו למסורה התימנית קלקלה השורה. אין לנו קרוב ומודע להרמב"ם ותורתו מרבנו אברהם בנו, וגם האב הגדול נתן מהודו עליו וסמך שתי ידיו עליו לגמרי, וסכלות היא לחשוב שגישת חכמי תימן הרחוקים היא יותר קרובה לדעת הרמב"ם מאשר בנו ראב"ם.

א. אני מכיר מקום אחד בדברי הר"י קאפח שמתיחס לדברי ראב"ם בשיטת הרמב"ם, והוא לענין אם מי פירות מחמיצין. והטענות שלו שם הן אחרות לגמרי, ואינם שיכות כלל למש"כ מר. [אם כי יתכן שהן תמוהות מצד עצמן]. אתה מתכוין למקום אחר?
ב. היכן מצינו שהרמב"ם סמך שתי ידיו עליו לגמרי? האם מספיקה לזה האמירה "והוא בעל שכל דק וטבע נאה"? [אינני אומר שלא היתה כן דרגת הראב"ם במציאות. אני שואל על העדות על הרמב"ם. אגב ראב"ם לא הגיע לעשרים בזמן פטירת אביו].

[הגהמ]

יש עוד מקומות. ראה פירושו לס' האהבה עמ' קפו שבו כתב הרב קאפח ע"פ מסורה תימנית שתשובת הרמב"ם בסי' שיג קדומה למשנה תורה ואינה משקפת דעתו האחרונה, וזאת למרות מה שהעיד ראב"ם ששמע מאביו בסוף ימיו כדעתו בתשובתו ההיא ושהיא חזרה מפסקו בס' היד.

מלבד ביטויים נדירים כמו אלו שציטטת שהתבטא הרמב"ם על בנו בגאון (שכמעט ולא נמצאו דוגמתן ממנו), עוד יש סימוכין לכך שכבר בימי אביו החל רבנו אברהם לשמש בנגידות לצד אביו כמו שהעלו חוקרי הגניזה הקהירית.

[מה שנכון נכון]

בחיפוש מצאתי באמת עוד כמה מקומות. אך במה שהספקתי לבדוק אי"ז מכח מסורת מחכמי תימן כבדוגמא שהבאת, אלא מסברתו שלו.

[עדיאל ברויאר]

לגבי הפרשנות של ראב"ם בדברי הרמב"ם, כמדומני שר"י קאפח כבר אמר שאין לראות בה סמכות עליונה, אבל בעיני זוהי אחת מדוגמאות רבות שבהן אהבתו למסורה התימנית קלקלה השורה. אין לנו קרוב ומודע להרמב"ם ותורתו מרבנו אברהם בנו, וגם האב הגדול נתן מהודו עליו וסמך שתי ידיו עליו לגמרי, וסכלות היא לחשוב שגישת חכמי תימן הרחוקים היא יותר קרובה לדעת הרמב"ם מאשר בנו ראב"ם.

גם מו"ר הרב טל שליט"א לא רואה בראב"ם סמכות עליונה בהבנת דברי הרמב"ם, ובכמה מקומות בספריו חלק עליו בהבנת דברי הרמב"ם. וכמובן, אין זה מכח המסורת התימנית... (על אף שמו"ר שימש את הרב קאפח, ושאל אותו אלפי שאלות בהלכה)
זו פשוט שאלה של תפיסה - האם בהכרח שהבן (שאגב, נולד לעת זקנתו של אביו) הוא המבין הגדול בדעת אביו, או שאין הכרח.
אגב, כמדומני שניתן למצוא דוגמאות בפוסקים לכך שחולקים על ר' יעקב בן הרא"ש בהבנת דברי אביו.

[הגהמ]

הרמב"ם הוא מורשת קהלת יעקב, והרשות נתונה לכל אחד לחרוש לזרוע ולקצור כפי כוחו. יש גם תפיסה שאף הרמב"ם עצמו אינו הבעלים על תורתו ולכן איננו מוכרחים לפרש דבריו במשנה תורה לאור תשובותיו לכחמי לוני"ל למשל (גם אם לא נקבל טענת מזוייף שהעלה לגביהן הר' קאפח). אבל מאידך, יש גם גישה היסטורית המבקשת לירד לסוף דעתו של הרמב"ם עצמו (כמודמני כבר הארכנו בזה לפני שנה-שנתיים בקשר לספרו של הר' פרופ' קירשנבוים), ומבחינה הזאת חושבני שכל בר דעת מוכרח להודות שאין לנו נאמן לרוחו של הרמב"ם מאשר בנו היחיד, שנקשר לו בכל נימי נפשו, רבנו אברהם. אין זאת אומרת שתמיד קלע למטרא ולא החטיא כחוט השערה, אבל מבחינה כללית ברור לי שלו משפט סמכות עליונה בהבנת דברי הרמב"ם לדעת הרמב"ם.

[עדיאל ברויאר]

הרמב"ם הוא מורשת קהלת יעקב, והרשות נתונה לכל אחד לחרוש לזרוע ולקצור כפי כוחו. יש גם תפיסה שאף הרמב"ם עצמו אינו הבעלים על תורתו ולכן איננו מוכרחים לפרש דבריו במשנה תורה לאור תשובותיו לכחמי לוני"ל למשל (גם אם לא נקבל טענת מזוייף שהעלה לגביהן הר' קאפח). אבל מאידך, יש גם גישה היסטורית המבקשת לירד לסוף דעתו של הרמב"ם עצמו (כמודמני כבר הארכנו בזה לפני שנה-שנתיים בקשר לספרו של הר' פרופ' קירשנבוים), ומבחינה הזאת חושבני שכל בר דעת מוכרח להודות שאין לנו נאמן לרוחו של הרמב"ם מאשר בנו היחיד, שנקשר לו בכל נימי נפשו, רבנו אברהם. אין זאת אומרת שתמיד קלע למטרא ולא החטיא כחוט השערה, אבל מבחינה כללית ברור לי שלו משפט סמכות עליונה בהבנת דברי הרמב"ם לדעת הרמב"ם.

לגבי התפיסה הראשונה שהצגת - אני נאלץ להזהר בלשוני מכיוון שאני חושש שתלמידי חכמים הם שנוקטים בה (אם אכן יש מי שתופס כתפיסה הראשונה), לכן רק אומר שזו תפיסה שלא ניתן לקבלה כלל וכלל.

דווקא מו"ר קשור לתפיסה השנייה, המנסה להתחקות אחרי דברי הרמב"ם עצמו ובדיוק בגלל זה הוא נאמן לדברי הרמב"ם במשנה תורה כפי שהם, ומעדיף אותם על פני דברי ר' אברהם שמסביר כיצד להבין יש להבין אותם. כמובן שאתה תשוב ותטען שמכיוון שגם ר' אברהם נאמן לדברי הרמב"ם במשנה תורה כפי שהם, ואם לנו נראה אחרת, אז סביר להניח שהוא הבין אותם נכון יותר.

[הגהמ]

התפיסה הראשונה לא כל כך רחוקה כמו שאתה חושב. י"א שכך היא שיטת הגר"ח מבריסק (ואמנם ר' אליהו סולובייציק ביאר אחרת בהערתו על מאמרו של רש"ז הבלין בס' בית הועד שחזר ונדפס בספרו על תושבע"פ) ובאשכול הנ"ל נדושו הדברים הדק היטיב ע"ש.

הגע בעצמך, אם אני, שלא ראיתי הרב טל מימי, אלמוד בספריו משך עשר שנים ואתיימר לטעון שאני יודע הילוך רוחו ושיטותיו יותר ממך או מישהוא אחר ששימש אותו ולמד לפניו תקופה ארוכה, האם לא לסכל אחשב? האם ניתן להעלות על הדעת שמי שנולד שבע-שמונה מאות שנה אחרי פטירת הרמב"ם, לו יהא כגובה ארזים גבהו, יכול להכיר את האדם הגדול בענקים מתוך כתביו יותר מבנו חביבו?

[בברכה המשולשת]

זכורני שראיתי פעם מאמר שכותרתו היתה הרמב"ם כמפרש דברי עצמו

[עדיאל ברויאר]

הגע בעצמך, אם אני, שלא ראיתי הרב טל מימי, אלמוד בספריו משך עשר שנים ואתיימר לטעון שאני יודע הילוך רוחו ושיטותיו יותר ממך או מישהוא אחר ששימש אותו ולמד לפניו תקופה ארוכה, האם לא לסכל אחשב? האם ניתן להעלות על הדעת שמי שנולד שבע-שמונה מאות שנה אחרי פטירת הרמב"ם, לו יהא כגובה ארזים גבהו, יכול להכיר את האדם הגדול בענקים מתוך כתביו יותר מבנו חביבו?

א. יש הבדל בין הבנת גוף דבריו הכתובים, ובין הבנת "דברים שמעבר". בהחלט אני חושב שאחרי עשר שנים שתלמד את כתביו לא אהיה עדיף ממך בהבנת דבריו הכתובים מצד פשוטם. הרי הרמב"ם רצה שכולם יבינו דבריו, לא רק בנו...

ב. גם לשיטתך (אם הבנתיה נכון) הרי יתכן שבמקומות מסוימים גם ר' אברהם יטעה.


הרב בברכה, שמא כוונתך למאמרו של פרופ' דוד הנשקה בספונות, כג (תשס"ג). או שמא לדברי ר' יוחאי מקבילי שמפעלו, מפעל משנה תורה, מבאר את המשנ"ת בשיטה זאת.

[הגהמ]

א. אכן, אבל הבנת הדברים הכתובים כפשוטם מבלי לקחת בחשבון הרקע ו'הדברים שמעבר', האם לא זו הגישה הראשונה שהצגתי? גישה היסטורית לוקחת הכל בחשבון, הלא? גישה הראשונה היא שקורא הדורות מראש נפח בדברי הרמב"ם נשמת חיים ולכן הדבק בהם והמעיין בהם ימצא חיים חן וחסד, והפורש מהם כפורש מן החיים, ואין צורך בדברים שמעבר לחיות בעלם החי של הדברים הכתובים.

זה שהרמב"ם רצה שהכל יבינו בספרו לא מכחיש העובדא שבכל הדורות חשו החכמים, החל מהרמב"ם עצמו (בסוף ימיו) וכן בנו רבנו אברהם, צורך בהבהרת דבריו.

ב. גם הרמב"ם וגם בנו השתבחו בכך שבאומתנו אין אף אחד נמלט ממצודת הטעות הפרושה על כל החיים, ואילו היו שומעים אנשים טוענים שדוקא בספריהם אין טעויות ברור שהיו מוחים נחרצות. ואמנם מי ממנו האומר כי הוא זה ומצביע על מה שבעיניו הוא טעות - חוצפתו ישגא.

[עדיאל ברויאר]

א. אכן, אבל הבנת הדברים הכתובים כפשוטם מבלי לקחת בחשבון הרקע ו'הדברים שמעבר', האם לא זו הגישה הראשונה שהצגתי? גישה היסטורית לוקחת הכל בחשבון, הלא? גישה הראשונה היא שקורא הדורות מראש נפח בדברי הרמב"ם נשמת חיים ולכן הדבק בהם והמעיין בהם ימצא חיים חן וחסד, והפורש מהם כפורש מן החיים, ואין צורך בדברים שמעבר לחיות בעלם החי של הדברים הכתובים.

זה שהרמב"ם רצה שהכל יבינו בספרו לא מכחיש העובדא שבכל הדורות חשו החכמים, החל מהרמב"ם עצמו (בסוף ימיו) וכן בנו רבנו אברהם, צורך בהבהרת דבריו.

ב. גם הרמב"ם וגם בנו השתבחו בכך שבאומתנו אין אף אחד נמלט ממצודת הטעות הפרושה על כל החיים, ואילו היו שומעים אנשים טוענים שדוקא בספריהם אין טעויות ברור שהיו מוחים נחרצות. ואמנם מי ממנו האומר כי הוא זה ומצביע על מה שבעיניו הוא טעות - חוצפתו ישגא.

א. לא, זה שונה. לא בכל משפט של הרמב"ם יש דברים שמעבר. כנראה אנחנו מדברים על מושגים שונים.

ב. כך טענו גם כלפי הרב עובדיה זצ"ל על כך שהוא חלק על אחרים, ולכן בכמה וכמה הקדמות לספריו הוא הוצרך לציין שאין זאת חוצפה לחלוק על אחרים, וכך היא דרכה של תורה. חולקים יחד עם כבוד גדול. ובאשכול אחר הראיתי כדוגמה שהרב משה לוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה דחה את דברי התוס' רי"ד במקום אחד בגלל גמרא שסותרת לדבריו. וכך למד מו"ר גם ממורו הרב גוסטמן זצ"ל בעל הקונטרסי שיעורים (עמו למד ב"צוותא" [אי אפשר לקרוא חברותא לנער צעיר שלמד בצוותא עם אחד מענקי הדור, שהגר"מ פיינשטיין התקשר אליו להתייעץ עמו בהלכה]), שהכבוד העצום שאני רוחש לאדם, וזה שאני רואה את עצמי קטן ממנו, לא סותר את זה שאחלוק עליו. כמדומני שהרמב"ם עצמו כותב שזה שאדם גדול מחברו אינו אומר בהכרח שגם יצדק ממנו.

[הגהמ]

ב. אין דמיון. לחלוק זה לא חוצפה, להגיד שזה טעות ושיבוש וכדו' זה חוצפה. התמצא אף פעם בספרי חכם עובדיה שאומר על מי מהראשונים (אפילו ראשוני אשכנז) שטעה?

[עדיאל ברויאר]

ב. אין דמיון. לחלוק זה לא חוצפה, להגיד שזה טעות ושיבוש וכדו' זה חוצפה. התמצא אף פעם בספרי חכם עובדיה שאומר על מי מהראשונים (אפילו ראשוני אשכנז) שטעה?

אם אני חולק על מישהו, האם זה לא אומר שאני חושב שהוא טועה?! (ואני לא מתכוון על לנהוג כמנהג שקיבלתי ובעצם אין לי דעה אישית)
(לא חשבתי שהרב עובדיה חלק על ראשונים [אמנם לא בדקתי אם הוא חלק על ראשונים בהבנת ראשונים אחרים, שזה שונה מאוד מלחלוק עליהם בהבנת הגמרא], הבאתי את זה כעיקרון, שזה שאדם חולק על גדולים ממנו, אין זה אומר שהוא חושב שהוא גדול מהם או שהוא פוגע בכבודם. וממילא, אם אדם טוען שדבר מסוים אינו נכון ומוקשה וכו', ודאי שאין בזה פגיעה בכבוד)

[גבול ים]

התפיסה הראשונה לא כל כך רחוקה כמו שאתה חושב. י"א שכך היא שיטת הגר"ח מבריסק (ואמנם ר' אליהו סולובייציק ביאר אחרת בהערתו על מאמרו של רש"ז הבלין בס' בית הועד שחזר ונדפס בספרו על תושבע"פ) ובאשכול הנ"ל נדושו הדברים הדק היטיב ע"ש.

אינני יודע כיצד בדיוק היתה שיטת הגר"ח, אבל זה ברור שבספרו הוא מתעלם לחלוטין מפירוש המשניות לרמב"ם, ובודאי שאדם שמנסה לשחזר כיצד למד הרמב"ם את הסוגי' חייב להתאים את עצמו לפיה"מ.
ובנו"א ודאי שדברי ראב"ם לא יהוו משקל מכריע יותר מדברי הרמב"ם עצמו בשאר חיבוריו.
מצד שני ההגיון נותן שגם אם ראב"ם היה צעיר בפטירת הר"מ, מכ"מ ישב על מקומו עוד בשעה שדייני ב"ד של אביו ותלמידיו חיים, הרמב"ם היה מלמד לתלמידיו את החיבור כמו שתיאר ראב"ם עצמו [באגרות הרמב"ם מהדו' ר"י שילת עמ' רנד] ואפשר שמסורות ממנו נשתיירו בקרב השומעים, גם חיבוריו לתלמוד עדיין נתקיימו בידי בנו, ולכן קשה להתעלם מדבריו.

[עדיאל ברויאר]

התפיסה הראשונה לא כל כך רחוקה כמו שאתה חושב. י"א שכך היא שיטת הגר"ח מבריסק (ואמנם ר' אליהו סולובייציק ביאר אחרת בהערתו על מאמרו של רש"ז הבלין בס' בית הועד שחזר ונדפס בספרו על תושבע"פ) ובאשכול הנ"ל נדושו הדברים הדק היטיב ע"ש.

אינני יודע כיצד בדיוק היתה שיטת הגר"ח, אבל זה ברור שבספרו הוא מתעלם לחלוטין מפירוש המשניות לרמב"ם, ובודאי שאדם שמנסה לשחזר כיצד למד הרמב"ם את הסוגי' חייב להתאים את עצמו לפיה"מ.
ובנו"א ודאי שדברי ראב"ם לא יהוו משקל מכריע יותר מדברי הרמב"ם עצמו בשאר חיבוריו.
מצד שני ההגיון נותן שגם אם ראב"ם היה צעיר בפטירת הר"מ, מכ"מ ישב על מקומו עוד בשעה שדייני ב"ד של אביו ותלמידיו חיים, הרמב"ם היה מלמד לתלמידיו את החיבור כמו שתיאר ראב"ם עצמו [באגרות הרמב"ם מהדו' ר"י שילת עמ' רנד] ואפשר שמסורות ממנו נשתיירו בקרב השומעים, גם חיבוריו לתלמוד עדיין נתקיימו בידי בנו, ולכן קשה להתעלם מדבריו.

אף אחד לא מתעלם מדבריו, וההיגיון שבדבריך פשוט ונכון. השאלה מה נעשה אם דבריו של ראב"ם מוקשים בעינינו אך נראה לנו שבעוניינו מצאנו יישוב אחר שנראה אמיתי יותר בדברי הרמב"ם. יותר מזה, מה תעשה אם ליישוב שנראה לנו יש סימוכים בדברי הרמב"ם בחיבוריו האחרים? תעדיף את דברי הרמב"ם בחיבוריו האחרים או את דברי ראב"ם (ותניח שמן הסתם הוא הכיר אותם ובכ"ז לא יישב כך)?
זו כל השאלה. אף אחד לא מזלזל ח"ו בראב"ם או בכל חכם אחר, אבל אחר המחילה אין לו בעלות על דברי אביו יותר מאשר לאביו עצמו, ועיקר הדיון הוא בדברי אביו.

[בברכה המשולשת]

הרב בברכה, שמא כוונתך למאמרו של פרופ' דוד הנשקה בספונות, כג (תשס"ג)

אכן

[עדיאל ברויאר]

הרב בברכה, שמא כוונתך למאמרו של פרופ' דוד הנשקה בספונות, כג (תשס"ג)

אכן

איני יודע מה רצית להביא משם. הנה המאמר.

[גבול ים]

אף אחד לא מתעלם מדבריו, וההיגיון שבדבריך פשוט ונכון. השאלה מה נעשה אם דבריו של ראב"ם מוקשים בעינינו אך נראה לנו שבעוניינו מצאנו יישוב אחר שנראה אמיתי יותר בדברי הרמב"ם. יותר מזה, מה תעשה אם ליישוב שנראה לנו יש סימוכים בדברי הרמב"ם בחיבוריו האחרים? תעדיף את דברי הרמב"ם בחיבוריו האחרים או את דברי ראב"ם (ותניח שמן הסתם הוא הכיר אותם ובכ"ז לא יישב כך)?
זו כל השאלה. אף אחד לא מזלזל ח"ו בראב"ם או בכל חכם אחר, אבל אחר המחילה אין לו בעלות על דברי אביו יותר מאשר לאביו עצמו, ועיקר הדיון הוא בדברי אביו.

שפתים יישק.
ולעצם הענין ראה בכ"מ פ"ז משגגות ה"ו שמביא את דברי הראב"ם בישוב דברי אביו, ועל תירוצו מקשה הכ"מ קו' ומביא תירוץ אחר מהר"י קורקוס, אחריו יישב קו' זו באופן שונה במרכה"מ, הרי שמפרשי הר"מ נטלו חירות לנטות מדרכו של ראב"ם כשזו לא נראתה בעיניהם.
דא עקא, ראב"ם עצמו שם אחר שכותב את תירוצו כותב, ואפשר שנתעלם זה המקום [כלומר הגמרא בב"ק, ג"י] ממנו ז"ל בעת שכתב יראה לי ומ"מ הדין אמת ואליבא דהלכתא.
ברור שבמקרה כזה בו ראב"ם אינו בטוח שפרשנותו היא היא פרשנותו של אביו ברור שאין לו עדיפות על פני מפרש אחר.
מאידך הרי"ק שם מסיים שיותר נראה לו שלפני הרמב"ם עמדה גירסא שונה בתלמוד, וכ"כ הרדב"ז (ח"ב רל"א) האם סביר שלפני בנו עמדה גירסא שונה בתלמוד? עכ"פ ראב"ם עצמו העדיף לתלות זאת בשכחה ולא בשינוי נוסח.

[עדיאל ברויאר]

דברים מעניינים כתבת.
קשה לנו לדעת היום כיצד הועברו הגרסאות שם, ותיאורטית יתכן שנשמט מראב"ם איזה שינו"ס משמעותי. אבל בעיניי מסתבר יותר שלא כן הוא, אלא כנראה גרס גם הרמב"ם כלפנינו.
אם תרצה, בקובץ המצ"ב יש דוגמה מעניינת לגירסה שטענו הרשב"א והמאירי שהיא של הרמב"ם, ואין לה זכר בעדי הנוסח של התלמוד המוכרים לנו, והנה נראה שזו הגירסה שהייתה בפני מחותנו של הרמב"ם, ר' חננאל ב"ר שמואל, ולכן נראה שהם אכן צדקו בהשערתם.

[גבול ים]

תודה רבה!
יש לציין עוד את דברי הכ"מ בפ"א מאישות ה"ב בהם הוא כותב על ראב"ם המעיד על חזרת אביו "מכל מקום נראה לי שאין עדותו נכון".
מי חכם ויודע פשר.

[עדיאל ברויאר]

קיבלתי במייל:

במאמר על תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל [חצי גבורים] הערה 230 צויינה מחלוקת נוספת וכן שני מאמרים שדנו בענין [הראשון כבר צויין באשכול]
ועוד שם הערה 54 ו-67 על יחסו של ר"י קאפח לעדויות ר"א על דעת אביו

[עדיאל ברויאר]

עוד הפנייה שקיבלתי במייל:

חלקים מתוך ספר המספיק נדפסו בתרגום מחודש כבר בספר "אסופת מאמרים" (הרב פנחס קורח) [ציצית ותפילין], ושם בהערות צויינו כמה הבדלי שיטות בין הראב"ם לאביו

יש להוסיף שהל' תפילין נדפסו קודם לכן בספר "נחלת חיים" לזכר רבי חיים בן דוד עוזרי, וחזרו ונדפסו (אולי בתיקונים קלים) באסופת מאמרים הנ"ל.

[אליבא דהלכתא]

שלום וברכה,

אשמח למראי מקומות בספרי ר' אברהם בן הרמב"ם שהוא נוקט גישה שונה מאביו. אפתח אני במאמר שדן בזה - מאמר של הרב כרמיאל כהן בקובץ מעליות כה עמ' 184 ואילך, הוא מציין ארבע מקומות כאלה:
א. הרמב"ם כתב בהל' תפילה ז, ח שלא נוטלים ידיים ביו"כ וט' באב ואילו ר' אברהם במספיק לעובדי ה' מהד' דנה עמ' 71-70 כתב שנוטלים.
בתודה

ראוי להזכיר שבענין זה כותב ר"א בהרמב"ם שאם אביו היה שומע את נימוקיו שלו ודאי היה חוזר בו. שהרי היה מודה על האמת!

בכו"פ פל"א, מביא מהרמב"ם בחידושיו לשבת, שהשוחט בשבת אפילו במזיד שחיטתו כשירה, ורק בפעם השניה שישחוט דינו כמשומד ששחט. ואילו ר"א בהרמב"ם המובא שם מפרש המשנה ששחיטתו כשרה, דוקא בשחט בשוגג.

אני הקטן מוסיף על דברי הגראי"ס נר"ו, שגם בדוגמה השניה שציינתי - ברכת שלא עשני גוי, כותב רבי אברהם שהוא מצא גרסה של התלמוד שכתוב בה שמברך רק כשרואה את הגוי. וגם בזה נראה שנתחדשה לו טענה שלא עמדה לפני אביו.

[כנסת ישראל]

כמדומני שראב"מ ס"ל שמי שלא נט"י יחזור ויתפלל וזה ודאי לא כהרמב"ם.
הכרותו של ראב"מ וידיעת דרכי אביו אינה מחייבת בלעדיות בפרשנות דברי הרמב"ם, שפעמים גם הרמב"ם עצמו שכח מקורם.

[הגהמ]

לענין סמכותו של ראב"ם בעיניו של מרן הכס"מ בדבריו שצוטטו למעלה - עכשיו ראיתי השערה מעניינת שהביא רי"ש שפיגל בס' עמודים - כתיבה והעתקה עמ' 257 בהערה מפי הרד"צ הילמן:

[הגהמ]

עוד הפנייה שקיבלתי במייל:

חלקים מתוך ספר המספיק נדפסו בתרגום מחודש כבר בספר "אסופת מאמרים" (הרב פנחס קורח) [ציצית ותפילין], ושם בהערות צויינו כמה הבדלי שיטות בין הראב"ם לאביו

יש להוסיף שהל' תפילין נדפסו קודם לכן בספר "נחלת חיים" לזכר רבי חיים בן דוד עוזרי, וחזרו ונדפסו (אולי בתיקונים קלים) באסופת מאמרים הנ"ל.

אודה מאד אם מישהו יכול להעלות משם

[עדיאל ברויאר]

מצ"ב

[הגהמ]

ברכות שמים מעל!

[הוגה ומעיין]

מאידך גיסא, יש לזכור את דברי מהר"ם אלשקר שכתב עליו (שו"ת סי' צו), ש'ידוע שכל דבריו מדברי אביו ז"ל', ועל סמך זאת למד מדברי הבן בסוגיית בין השמשות לדעת האב.

אגב, זיהיתי לאחרונה בגניזה את הדף מ"המספיק" שבו נמצאים דברים אלו שהביא מהר"ם אלשקר בשמו.

ואכן כן רואים באופן עקבי ב"המספיק" פרק השבת הלכות הוצאה (על מציאתו כתבתי כאן), שהולך בדרכו של אביו בפרטים רבים מאוד, ומרחיב ומפרש דבריו בנאמנות מובהקת.

[הוגה ומעיין]

מאידך גיסא, יש לזכור את דברי מהר"ם אלשקר שכתב עליו (שו"ת סי' צו), ש'ידוע שכל דבריו מדברי אביו ז"ל', ועל סמך זאת למד מדברי הבן בסוגיית בין השמשות לדעת האב.

אגב, זיהיתי לאחרונה בגניזה את הדף מ"המספיק" שבו נמצאים דברים אלו שהביא מהר"ם אלשקר בשמו.

ואכן כן רואים באופן עקבי ב"המספיק" פרק השבת הלכות הוצאה (על מציאתו כתבתי כאן), שהולך בדרכו של אביו בפרטים רבים מאוד, ומרחיב ומפרש דבריו בנאמנות מובהקת.

דף זה ותרגומו עם עיונים בחידושים העולים ממנו, פורסם זה עתה בכת"ע מוריה - ניסן תשע"ט. ויתבררו ויתלבנו הדברים בביהמ"ד ותרבה הדעת ותכון השמועה.

https://www.academia.edu/works/38886417/

[תבונה1]

יש לציין לביאור הגר"א חושן משפט סימן קנ"ח אות ג' - לאחר שהוא מביא את תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל בתשובה לשאלתם על דבריו מדברי הגמ' [לגבי היזק ראיה], כותב הגר"א שתשובתו של הרמב"ם הוא דוחק גדול ואומר פשט משלו ברמב"ם.

[תם מה הוא אומר]

חלק גדול מהנהגותיו החסידיות של ראב"ם לא היו מקובלות על אביו. סקירה על הנהגות אלו באה במאמרו המפורסם של וידר, השפעות וכו'.

איזה מאמר?