נודע בשיעורים - תולדות הגר"ח נאה

[הירשזון]

ספר "נודע בשיעורים", תולדות הגרא"ח נאה, י"ל על ידי איגוד (לא פחות) צאצאי הגר"ח נאה.

[שיבר]

אולי הביאו רק המכתבים ההדדיים כצורתם וסגנונם הוא שמעורר אצלך חלחלה.

[הירשזון]

אולי הביאו רק המכתבים ההדדיים כצורתם וסגנונם הוא שמעורר אצלך חלחלה.

[גוראריה]

ספר "נודע בשיעורים", תולדות הגרא"ח נאה, י"ל על ידי איגוד (לא פחות) צאצאי הגר"ח נאה.
.

התואר איגוד צאצאי הגר"ח נאה הולם בערך כמו דער עמעס לעיתון הייבסקים.

צאצאיו מפוזרים בהרבה חוגים והי' צורך בשילוב עזרה מכולם.
מידיעה.

[אדג]

מהיכרותי את המחבר, אברך נעים הליכות בחייו הפרטיים וכלל לא מסוג הפולמסנים הרגיל, יש להעריך שמדובר במקרה קלאסי של "גדולה אהבה שמקלקלת את השורה", וחבל.

[זלמניו]

הרי בפולמוס נאמרו אכן דברים חריפים, כידוע. ואלו לא חידושיו של המחבר.
רא"ח נאה עצמו התייחס לחזו"א בהדרת כבוד אבל בנוגע לסטייפלר זצ"ל הוא סבר אחרת. לא על עצם גדלותו אלא ע"כ שבויכוח זה הרי הוא נוהג כחסיד המגן על כבוד רבו, החזו"א, ולא בגישה ענינית. כך סבר ר"ח נאה זצ"ל. ידועים לי לשונות חריפים נוספים שנאמרו אבל כבוד אל' וגו'.

[יצג]

ארחות רבנו.png (39.63 KiB) נצפה 18114 פעמים

[בור הגולה]

עיינתי בספר (בחנות), וראיתי מובא שם מעשה זו: הגרא"ח נאה ביקר אצל החזו"א, והחזו"א כיבדו ביותר, ואף ליווהו כברת דרך. אבל לא הסכים לפלפל בענין מחלוקתם. והסביר אח"כ לבני ביתו, "על כל דבר, הוא יביא מקורות להפריכו, הוא הרי חריף ובקי". כלומר, שהחזו"א פיחד שהגרא"ח נאה יפריך אותו, ולכן לא רצה לפלפל אתו... בעיה בהבנה פשוטה...

[אמרתי אחכמה]

.

[גוראריה]

עיינתי בספר (בחנות), וראיתי מובא שם מעשה זו: הגרא"ח נאה ביקר אצל החזו"א, והחזו"א כיבדו ביותר, ואף ליווהו כברת דרך. אבל לא הסכים לפלפל בענין מחלוקתם. והסביר אח"כ לבני ביתו, "על כל דבר, הוא יביא מקורות להפריכו, הוא הרי חריף ובקי". כלומר, שהחזו"א פיחד שהגרא"ח נאה יפריך אותו, ולכן לא רצה לפלפל אתו... בעיה בהבנה פשוטה...

הבה לא נשכח שרבי חיים נאה השקיע בענין זה ימים ולילות, בבדיקה בפועל של מטבעות ומידות עתיקות, ישב עם מאזנים וכלי מידה ואיזן ותיקן וחיקר, לבד בקיאותו המבהילה.

[יאיר]

viewtopic.php?f=7&t=2291&p=15813&hilit=#p15813
בסוף ההודעה.

[יכול להיות]

הבה לא נשכח שרבי חיים נאה השקיע בענין זה ימים ולילות, בבדיקה בפועל של מטבעות ומידות עתיקות, ישב עם מאזנים וכלי מידה ואיזן ותיקן וחיקר, לבד בקיאותו המבהילה.

מצד שני, הבה לא נשכח שעם כל בדיקותיו ובקיאותו הרחבה, הוא עדיין לא "כתף אל כתף" עם החזון איש - אף אם האחרון בענוותו הכתיר אותו ככזה.
ואם נאמין לשמועות מסוימות שלא כתובות בספר, סביר מאד שגם לא עם הקה"י.
וגם, הבה לא נשכח שהשיטה נקראת על שמו של רח"נ רק משום הראשוניות של מיקוד השיטה והצגתה הברורה בספר, (משהו בסגנון הציטוט בשם שש"כ של הלכות המפורשות בשו"ע), ומאידך החזון איש ודאי לא המציא את שיטתו, וכמות נכבדת של עמודי עולם תמכה בשיטה זו, אם לא בדרבנן, לכל הפחות בדאורייתא.
אגב, תחושתי האישית בקראי את הספר - שהיה ראוי לכנותו "פרקי נקמה".

[נוטר הכרמים]

ומי יכול לחפש ולמצוא את אשר מובא בארחות רבינו באיזה מקום, שר' חיים נאה טען שבנושא זה הוא 'רופא שינים', כלומר, הוא ה'אומן' במלאכה' זו, והחזו"א לא קיבל טענה זו, יעו"ש.

אף כי ר"ח נאה ייצג דעה רווחת בישראל, הרי ידוע כי כוס הקידוש של הח"ח היה קטן מאוד, ודאי לא שיעור חזו"א, אולי ר"ח נאה, וכן שיעור הט"ק שלו שמסופר כי נכדו הג"ר הלל זאקס שליט"א מיאן ללבשו מה"ט.

עם זאת, ראה בספר החשוב 'מאיר עיני ישראל'' ח"ד העמ' 251 וח"ו עמ' 446 בשם הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל (מספר 'רבי יעקב' עמ' 131) שתלה זאת בעניות הרבה ששררה בליטא בימים ההם, וקולות אלו נעשו משום דברי חז"ל שדקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעת קונו

[גימפעל]

דבר תמוה מאד רואה אני כאן שתלמידי החזו"א אינם מוכנים לקבל שיחלוק מאן דהוא על רבם ואפי' אם החולק הוא גדול בתורה וחריף ובנושא שברר אותו שנים ואילו החזו"א עצמו היה חולק על דברים מוסכמים אצל כלל ישראל מקדם וחלק על אחרונים וראשונים,

זה מזכיר לי קצת את טענת המתנגדים על החסידים שאין לשנות מנהגים ואילו מנהגים שהגר"א שינה מתרצים זאת בטיעון מתנשא שהוא כאחד מהראשונים.

[הירשזון]

ייי

[בן פקועה]

מקור האמרה על 'רופא השיניים' הוא לכאורה בספר אורחות רבינו חלק ד.

ואגב אורחא. באורחות רבינו ח"ד עמ' קפט מביא מכתב ידו של החזו"א שהרב עמיאל כתב ספר רומנים [ועיי' עוד שם ח"ה עמ' קלח], אבל כל כמה שבדקתי אחריו לא מצאתיו. שמא נתקל פעם מאן דהו בספר סיפורים של הרב עמיאל?

[אליהוא]

גימפל. טענת ה'ראשונות' היתה מתנשאת לו לא היתה נכונה.
ולעצם הענין, התשובה לטענתך הילדותית [לה 'זכות' ראשונים לאפיקורס בעל איגרת לידיד], איננה הטיעון שהזכרת,
אלא העובדה שהחסידים שינו לא מטעמים הלכתיים אלא ע"פ קבלה במקרה הטוב וע"פ גחמות וכו' במקרה הרע.
ואין בזה שום ענין וקשר אפי' במוח המעוות ביותר למחלוקות הלכתיות לגטימיות שהיו ושיהיו.

[אליהוא]

ולענין עצמו, קראתי את הפרק המדובר ואכן הוא כתוב במשקפיים חבדיו''ת [כך שהאיזכור על איגוד מכמה חוגים תמוה למדי].,
כך כתוב שם [אני מצטט מהזכרון] גדולי הדור תמכו בר"ח נאה אולם היו כאלו שהתעקשו להתנגד: הראשון היה ר' יונה מרצבך אח"כ ר' קלמן כהנא [המחבר סותר את עצמו אם היה זה התנגדות של עולי גרמניה (האם אכן בגרמניה נהגו כולם כהשיעור הגדול?) או שנשלח ע"י החזו"א], ואח"כ החזו"א עצמו, ואחר שרא"ח נאה הפריך את דברי החזו"א ולא היה לו מה לענות נשלח הקה"י להשיב על דבריו בעקיצות וכו', זה פחות או יותר הסגנון, וזה אכן מתאים לחוג האמור.

אם זאת לעצם ענין השיעורים באמת הרבה תמכו בשיעור הקטן, וידוע מהגרש"ז אויערבאך שגם רח"נ הפריז בשיעוריו והשיעור האמיתי קטן עוד יותר.

[גימפעל]

הירשזון צודק שאין להסיט את הנושא ואכן לא זו הייתה כוונתי אלא מאחר שראיתי את התגובות "מעוררים חלחלה" "דער עמעס לעיתון הייבסקים" "זאטוט מפרסם בספר דברים משלו" "שנכתבו בהפקרות מוחלטת" "פרקי נקמה" כתבתי את הערתי כנקודה למחשבה שכל אלו שטוענים ללא הרף לתשובות "עניניות" בהגיע לרבם מאבדים הם את שכלם (אולי נשאל את אליהוא והוא יסביר לנו באיזה חוג נוהגים כך כשמדברים על רבם ואולי גם ידביק לי איזה תואר)

[גוראריה]

מצטרף לדברי גימפעל
אי אפשר, באשכול אחד לכתוב על גארטל 'מנהג נואל', ובאשכול סמוך לגונן בצדקנות מעושה על הגדולים שאליהוא חפץ ביקרם.
לא זו הדרך. ולרבינו איש ספר הייתי מציע לשלוח ידו בבטויים מעוררי חלחלה כמו העמעס של 'המנהג הנואל' שאיזה זאטוט החליט לכתוב.

[הירשזון]

,,,

[נוטר הכרמים]

מצטרף לדברי גימפעל
אי אפשר, באשכול אחד לכתוב על גארטל 'מנהג נואל', ובאשכול סמוך לגונן בצדקנות מעושה על הגדולים שאליהוא חפץ ביקרם.
לא זו הדרך. ולרבינו איש ספר הייתי מציע לשלוח ידו בבטויים מעוררי חלחלה כמו העמעס של 'המנהג הנואל' שאיזה זאטוט החליט לכתוב.

גור אריה, מטרף מי עלית.

הכיצד מצטרף אתה לדברי גימפל, אם אכן אתה חרד לכבודם של קדושי עליון, לא תהיה תפארתך על דרכו של אליהוא, ומעברו השני של המתרס.

קרא נא לאיש ספר למחוק את ה'נואל' מעל פני המנהג, ועם זאת למחות נחרצות על דברי הרהב והרעב של אותם שועלים קטנים.

עם כל הכבוד להגר"ח נאה כי גדול ונשא הוא, היש מקום להושיבו על ספסל עם גאון הדורות רבינו החזו"א? אין לך שפלות גדולה מזו.

ועוד לייחס לו 'אי תגובה', ואילו לגיסו מרן הקה"י מעשי נקמה?

בכל הזלזול והחוצפה שידע הפורום הזה, והיו גם היו, לא נשמע כדבר הזה, להזדהות עם דוברים זאטוטיים ומטורפים כאלו!

[גוראריה]

מצטרף לדברי גימפעל
אי אפשר, באשכול אחד לכתוב על גארטל 'מנהג נואל', ובאשכול סמוך לגונן בצדקנות מעושה על הגדולים שאליהוא חפץ ביקרם.
לא זו הדרך. ולרבינו איש ספר הייתי מציע לשלוח ידו בבטויים מעוררי חלחלה כמו העמעס של 'המנהג הנואל' שאיזה זאטוט החליט לכתוב.

גור אריה, מטרף מי עלית.

הכיצד מצטרף אתה לדברי גימפל, אם אכן אתה חרד לכבודם של קדושי עליון, לא תהיה תפארתך על דרכו של אליהוא, ומעברו השני של המתרס.

קרא נא לאיש ספר למחוק את ה'נואל' מעל פני המנהג, ועם זאת למחות נחרצות על דברי הרהב והרעב של אותם שועלים קטנים.

עם כל הכבוד להגר"ח נאה כי גדול ונשא הוא, היש מקום להושיבו על ספסל עם גאון הדורות רבינו החזו"א? אין לך שפלות גדולה מזו.

ועוד לייחס לו 'אי תגובה', ואילו לגיסו מרן הקה"י מעשי נקמה?

בכל הזלזול והחוצפה שידע הפורום הזה, והיו גם היו, לא נשמע כדבר הזה, להזדהות עם דוברים זאטוטיים ומטורפים כאלו!

נוטר יקר. חזקה על נוטר כרמים שכמוך הפוגש לעיתים בשועלים הקטנים הבאים לטעום ענבים כנפשם שבעם...
שים לבך, כי לא הזדהיתי לרגע עם הספר ועם הנכתב בו.
אבל עם אישיותו של רבי חיים נאה - כן.
עם זכותו לחלוק עם החזו"א לפי שכך דרכה של תורה - גם כן. הוא לא צריך בשביל זה לשבת עם החז"א על ספסל אחד.

ומזדהה אני עם דברי גימפעל שגם הוא לא הזדהה עם דבר כי אם מחה.

[אליהוא]

משום והייתם נקיים עלי להודות שאת המילה נואל [שבנתיים נמחקה] כתבתי בחפזי, ואין בכוונתי לפגוע באף אחד.

[יכול להיות]

הירשזון צודק שאין להסיט את הנושא ואכן לא זו הייתה כוונתי אלא מאחר שראיתי את התגובות "מעוררים חלחלה" "דער עמעס לעיתון הייבסקים" "זאטוט מפרסם בספר דברים משלו" "שנכתבו בהפקרות מוחלטת" "פרקי נקמה" כתבתי את הערתי כנקודה למחשבה שכל אלו שטוענים ללא הרף לתשובות "עניניות" בהגיע לרבם מאבדים הם את שכלם (אולי נשאל את אליהוא והוא יסביר לנו באיזה חוג נוהגים כך כשמדברים על רבם ואולי גם ידביק לי איזה תואר)

על מי בדיוק אתה מגונן פה? על מחבר "נעים הליכות" כלשון אד"ג, שכותב על הסטייפלר בצורה שלא היית כותב על ר"מ ממוצע בישיבה ממוצעת? האם קראת את הפרק המדובר? תקרא ותראה אם לא מדובר פשוט בהפקרות מוחלטת. קם אברך, שאולי קרא ושנה אך בודאי לא ליחך את אפס קצהו של העשב עליו דרך הסטייפלר, קל וחומר החזון איש, וכותב עליהם משל היו חבריו לספסל הלימודים. באמת, הגזמת קצת. מי שאיבד פה את השכל אלו לא חברי הפורום, אלא... תתבונן בעצמך בקצף שעולה על גדותיו בפרק המדובר, ותגיד אם לא מריחים ריח של רצון לנקום, לאסוף שברי כבוד מדומה ולהנציח היסטוריה עלובה.
אז בבקשה, אל תטיף לענייניות. עם ענייני תתעניין ועם עיקש תתפתל.
העיקר, זאל זיין א גוטע וואך...

כל מילה - פנינה!

[מטילדה]

דבר תמוה מאד רואה אני כאן שתלמידי החזו"א אינם מוכנים לקבל שיחלוק מאן דהוא על רבם ואפי' אם החולק הוא גדול בתורה וחריף ובנושא שברר אותו שנים ואילו החזו"א עצמו היה חולק על דברים מוסכמים אצל כלל ישראל מקדם וחלק על אחרונים וראשונים,

זה מזכיר לי קצת את טענת המתנגדים על החסידים שאין לשנות מנהגים ואילו מנהגים שהגר"א שינה מתרצים זאת בטיעון מתנשא שהוא כאחד מהראשונים.

אבקש ממך מעט דוגמאות ל"דברים מוסכמים אצל כלל ישראל / ראשונים ואחרונים", שהחזון איש חלק עליהם.

[אמרתי אחכמה]

הנני להעתיק מספר 'אורו של עולם' - על הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל:

נושא ה'שיעורים' שהיתה בו קבלה מדורי דורות, קיבל תפנית מפתיעה עם בא ה'חזון-איש' זצ"ל ארצה, בשנות התר"ץ.
בעומק עיונו בסוגיות הגמרא, הסיק החזו"א שיש לאמץ את חידושו של ה'נודע-ביהודה', ולומר שהשיעור רביעית, כזית וכדו', גדולים מהנהוג עד כה.
כך התארכה ה'אמה', ששיעורה ברוב-ככל תפוצות ישראל היה 48 ס"ב, לכ-60 ס"מ; ונפח הרביעית תפח מ-86 מ"ל (כמנין כו"ס) ל-150 מ"ל (כמנין כו"ס הגו"ן).
רבי שלמה-זלמן ידע, כמובן, מה שכל ילד ירושלמי ידע, שמנהג כל גאוני ירושלים מאז ומעולם - וכן מנהג כל ארצות ספדר, ו'מנהג העולם' כפי שהגדיר המשנ"ב - היה בשיעור הקטן.
אולם לא איש כמוהו יצא בהכרזות פומביות, ובוודאי לא בעניין שאמור להישמע, חלילה, כסתירה לדעת הגאון החזו"א שהעריץ. בדרכו הנינוחה, מצא את השעה, את המקום, ואת האיש בעל האוזן הכרויה, לומר בפניו דברים בסוגיא זו.

כך למשל, מובא בכתביו של הרב מיכל-זלמן שורקין שליט"א:
בביתי היתה כוס, שמעולם לא השתמשתי בה לקידוש, כי שיעורה היה 88 מ"ל בלבד.
פעם התארח בביתי דודי הגה"צ ר' נפתלי קנטרוביץ, והשתמש בה לכוס של ברכה.
כשהערתי לו שאין בכוס שיעור ראוי, אמר שיפנה לרבי משה פיינשטיין לשאול בזה.
כשחזר אלי, מסר שרבי משה אמר שה"כוס כשר ומהודר לכתחלה". ועוד: בידי נכדי ה'חפץ חיים' מצויה כוס הברכה שהיה סבם מברך בה, והיא כשיעור הקטן. ומה שהחמיר ה'חפץ חיים' בקידוש, כשיעור הדגול - חייבים לומר שהוא להידור בלבד.

[איש_ספר]

כהמשך להודעה האחרונה, רצ"ב מתוך ספר מחנך לדורות שי"ל על הגרא"א דסלר, (נכנס לעדכון 9).

[איש_ספר]

וכאן תגובתו (האופיינית) של הגרממ"ש לסיפור על כל היבטיו:

א.jpg (349.46 KiB) נצפה 17604 פעמים

ב.jpg (438.4 KiB) נצפה 17591 פעמים

ג.jpg (374.53 KiB) נצפה 17583 פעמים

[חנוכה שמח]

כך למשל, מובא בכתביו של הרב מיכל-זלמן שורקין שליט"א:
בביתי היתה כוס, שמעולם לא השתמשתי בה לקידוש, כי שיעורה היה 88 מ"ל בלבד.
פעם התארח בביתי דודי הגה"צ ר' נפתלי קנטרוביץ, והשתמש בה לכוס של ברכה.
כשהערתי לו שאין בכוס שיעור ראוי, אמר שיפנה לרבי משה פיינשטיין לשאול בזה.
כשחזר אלי, מסר שרבי משה אמר שה"כוס כשר ומהודר לכתחלה".

אגרות משה יורה דעה ג, סו:

והנה אני מדדתי בהרבה ונמצא אמה של תורה על מדת אינטשעס כ"א ורביע אבל מספק קצת יש לנו להחמיר במקוה עד כ"ד אינטשעס האמה

כ"א אינטשעס ורביע: 54 ס"מ, ו-123 סמ"ק לרביעית.
כ"ד אינטשעס: 61 ס"מ, ו-177 סמ"ק לרביעית.
מה לעשות שר' משה לא נודע בשיעורים, כי לא היה לו את הכח של "מנהג ירושלים"... אהמ...

[אזוי???]

מה לעשות שר' משה לא נודע בשיעורים, כי לא היה לו את הכח של "מנהג ירושלים"... אהמ...

אולי לא כדאי להשוות בין מנהג ירושלים שמבוסס על אמת, לאותו מנהג ירושלים שמזיז שקיעת החמה והופך למסורת כל קולא שהקלו בתקופות העוני שידעה ירושלים.

[נוטר הכרמים]

הבה לא נשכח שרבי חיים נאה השקיע בענין זה ימים ולילות, בבדיקה בפועל של מטבעות ומידות עתיקות, ישב עם מאזנים וכלי מידה ואיזן ותיקן וחיקר, לבד בקיאותו המבהילה.

מצד שני, הבה לא נשכח שעם כל בדיקותיו ובקיאותו הרחבה, הוא עדיין לא "כתף אל כתף" עם החזון איש - אף אם האחרון בענוותו הכתיר אותו ככזה.
ואם נאמין לשמועות מסוימות שלא כתובות בספר, סביר מאד שגם לא עם הקה"י.
וגם, הבה לא נשכח שהשיטה נקראת על שמו של רח"נ רק משום הראשוניות של מיקוד השיטה והצגתה הברורה בספר, (משהו בסגנון הציטוט בשם שש"כ של הלכות המפורשות בשו"ע), ומאידך החזון איש ודאי לא המציא את שיטתו, וכמות נכבדת של עמודי עולם תמכה בשיטה זו, אם לא בדרבנן, לכל הפחות בדאורייתא.
אגב, תחושתי האישית בקראי את הספר - שהיה ראוי לכנותו "פרקי נקמה".

..

ומי יכול לחפש ולמצוא את אשר מובא בארחות רבינו באיזה מקום, שר' חיים נאה טען שבנושא זה הוא 'רופא שינים', כלומר, הוא ה'אומן' במלאכה' זו, והחזו"א לא קיבל טענה זו, יעו"ש.

מאידך, מצאתי עדות אחרת על מרן החזו"א בספר 'הדור והתקופה' (עמ' מח) המאפיינת גישה שונה, וז"ל: פעם שאלתיו איך משיגים היום גדולי ישראל שאפשר ללמוד אצלם הכל, תורה, יראה, חכמה, אמת, מדות, אמר לי: האחרונים שהיו כן הם רע"א והחת"ס, והוסיף: כי בימים ההם היה רופא כללי לכל המחלות, אבל היום יש שפעציאליסטען (מומחים) לכל דבר ודבר...

[[email protected]]

מה לכם לפלפל איזה גביע היה לח"ח ומה גודלו, הרי מפורש כתב הוא עצמו במשנ"ב שבדאורייתא יש להחמיר כשיטת הצל"ח (המכונה כאן "שיעור חזו"א") ולכן בקידוש הלילה יש לקדש על רביעית בשיעור הגדול, ובקידוש היום דרבנן אפשר להקל.

[אדג]

עומרי, ומעשה רב לאן הלך? או שמא קידש הח״ח בגביע זה רק ביום, או שמא הלך בט״ק זו רק בלילה?

[גוראריה]

ועל ד' אדג אוסיף: ומה עם קו' הביה"ל שם על שי' הצל"ח מגמ' דיומא והנסיונות שעשה הח"ח בשיעור מלוא לוגמיו של כו"כ אנשים?

[אמרתי אחכמה]

ספר 'אורו של עולם' - הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הרב יוסף אליהו – ירושלים תשס"ט):

הגרש"ז אוירבך זצ"ל סיפר להרב הדר מרגולין שליט"א (מחבר ספר 'הידורי המידות'),
שפעם נכנס ה'חזון-איש' בליל שב"ק לבית אחיו – הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל,
רבי מאיר סיים זה עתה את הקידוש, בכוס שהיתה כשיעור הקטן,
אמר לו החזו"א, שלדעתו לא יצא ידי חובה בקידוש על כוס זו, ועליו לחזור ולקדש.
שמעה זאת רעייתו של רבי מאיר, ניגשה לארון, הוציאה גביע ישן בגודל דומה, והראתה לגיסה החזו"א באומרה:
"בגביע זה, קידש אבי כל ימי חייו. האמנם לא יצא מעולם ידי חובה?".
שמע החזו"א את דבריה – וחייך.

[[email protected]]

אתה בטוח שאתה עומד מאחרי מה שכתבת?
גביע ירושה מהח"ח דוחה את הנכתב במפורש בספרו?
אין את נפשי כלל להכנס לתירוצים, שמא היה זה גביע ליום, או לקישוט, או משום עניות, או לחולה סוכר ל"ע שהקילו לו עד הקצה, כל זה אין בו ממש ואינו נ"מ היות וכתב כן במפורש.

[ירושלמי]

שמעה זאת רעייתו של רבי מאיר, ניגשה לארון, הוציאה גביע ישן בגודל דומה, והראתה לגיסה החזו"א באומרה:
"בגביע זה, קידש אבי כל ימי חייו. האמנם לא יצא מעולם ידי חובה?".
שמע החזו"א את דבריה – וחייך.

[הוא ניהו ר' שלמה הכהן, מו"צ דוילנא].

[אמרתי אחכמה]

שמעה זאת רעייתו של רבי מאיר, ניגשה לארון, הוציאה גביע ישן בגודל דומה, והראתה לגיסה החזו"א באומרה:
"בגביע זה, קידש אבי כל ימי חייו. האמנם לא יצא מעולם ידי חובה?".
שמע החזו"א את דבריה – וחייך.

[הוא ניהו ר' שלמה הכהן, מו"צ דוילנא].

נכון.

[אדג]

לגבי גופם של טענות על הספר ומחברו, ראשית אקדים שלא קראתי את הספר ואף בידי לא החזקתיו, מה אעשה ובגולת אשכנז אנוכי יושב, ובליבי על ירושלים חושב?
ועתה מעט לימוד זכות: הרב זילבר שי׳, הוא אברך יקר ות״ח הראוי לכל שבח, ברם ניתן לומר שבתחום מסוים זה הוא מעט אובססיבי, ולכן יצאו מעיטו דברים שלא היו ראויים לאומרם.
לכל זה ראוי להוסיף נקודה נוספת: את הספר ערך הסופר שניאור זלמן ברגר, שהינו אכן סופר מוכשר וחוקר חסידי מכובד, אבל בהחלט לא האיש שראוי, יכול ומבין על מנת שיוכל להכריע או אפילו להביע דעה בעניין זה. ואף הוא, אני משוכנע, מבין נקודה זו היטב, אלא מאי? הספר מטבע הדברים אינו הכי מעניין, בלשון המעטה הוא עוסק בדמות למדנית שלא נלחמה כנגד הרוסים, לא נמלטה מציפורני בנאצים ואפילו לא הקים ערים בישראל, ״בסה״כ״ הוא למד תורה. נו, אז הופכים את זה ליותר מעניין? התשובה היא: מחלוקת, וככל שיהיו מנגדיו של המדובר חכמים פחות, ורשעים יותר - מוטב. כך נכתבו פרקים בספר, שהכותב עצמו לא היה כותבם מעיקרא.
כך אני תופס את הדברים, ושוב בלי קריאה של הספר כלל ועיקר.