גימפעל כתב:ישיבע בוחער כתב:צונאמי כתב:הסכמה
העולם טוען שהגר''מ שטרנבוך חזר בו מהסכמתו
כך טען לעיל כאן: http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=24372&view=unread#p244188הרב כנסת ישראל ולא הביא סימוכין לדבריו.
חובב_ספרים כתב:הוא מקיל גדול במראות כמוזכר [הגם שלא ידוע לי אם יש לזה ביטוי בספרו].
עי' קונטרס טהרה כהלכתה - בהוראת מראות הדמים. חשבתי שהיה עוד אשכול על הנושא אבל לא מצאתי. יתכן שנמחק מחמת תגובות חריפות יותר מדאי, כרגיל בנושאים כאלו.
גימפעל כתב:התאריך המופיע על המכתב של הרב שטרנבוך, עדיין לא היה.
ישא ברכה כתב:גם אני אשמח לדעת על מה ולמה הזעקה. ורק בקשה אחת לחפץ לבאר הענין שלא ישיב בחריפות כדי שלא ניכשל באיסורים חלילה. (ודו"ק במכתב הרבנים שליט"א כי השתדלו לכתוב הנצרך לדעתם בלבד).
בזהירות רבה אנסה לפרט את כל מכלול הסוגיא.
ראשית אנו חייבים להתודות ולהגלות כי הגרי"א כהנא שליט"א הוא לא סתם מו"ץ שקיבל אתמול הוראה אלא אחד שכל מסכת חייו זו הוראה בהלכות החמורות וכן כבר העמיד והסמיך מאות רבות של תלמידים כ"כ יש לו את מספר השואלים הרב ביום יום .
שנית...
ועכשיו...
וכך...
ועכשיו לגופו של דברים,רבי משה שטרנבוך שליט"א כותב במכתבו כי הגר"י כהנא שליט"א התיר בספרו כי אשה שיש לה ספק לגבי עד בדיקה עם הוא טהור או טמא שתוכל האשה לסמוך על עצמה להחליט בכך ואם היא מסוגלת להחליט לבד אינה צריכה לעשות שאלת רב על כך.
ועוד כי עד בדיקה סגי בבדיקה קלה בכל צד בכדי לדעת עם זה טהור או טמא,ע"כ דברי הראב"ד שליט"א בטענות נגד הגרי"א כהנא שליט"א במכתב שהוציא.
וישנו טענה ידועה עתיקת יומין נגד פסק המופיע בספר מלפני הרבה שנים,כי כלה נידה מותרת במצוות רקידה להחזיק בצד השני של אבנט ארוך הנשרך על הרצפה שמוחזק בצידו הראשון ביד בעלה,ורבים גדולים ונכבדים ניסו להפריך היתר זה ובאו לחלוק על פסק זה לפני המחבר ולא הצליחו להפריכו כלל ובמהדורה השניה שי"ל לאחרונה אף ביסס המחבר ביתר ביסוס את ההיתר.
ולענינינו,כל אחד מכם מוזמן לרכוש את הספר אורחות טהרה ורק לעיין בו קלות ולראות...
בספר אורחות טהרה מובא להדיה כי אשה אחרי שמצאה כתם והיה בו רק מראה לבן או צהוב וכן כשברור לה שמראה אדום הוא פחות מכגריס אינו צריכה לשאלת רב וטהורה היא,ואולם אם ישנו בו מראה חום שוחור וכו' וא"ל אדום יותר מכגריס היא מחוייבת בשאלת רב.
ומפסק זה העלילו על הרב כמי שפסק שאשה יכולה להחליט בעצמה על עד בדיקה.
לגבי בדיקת קלה מצד לצד בכדי לדעת האם הבדיקה כשרה.
מובא להדיא בספר אורחות טהרה כי אופן בדיקה העד בדיקה חייבת להיות לא רחוקה מ 20 ס"מ מהעין בהסתכלות רגילה ובמט אחד לכל צד ואם אין בו כל שאלה רק מראה לבן וצהוב יכולה לזרקה מיד והבדיקה טהורה
ע"כ דברינו לגבי כל הטענות סרק על מרנן ורבנן שליט"א
ואם ישאל השואל...
ועכשיו לא אכנס להסביר את כל הרבנים שחתמו נגד הספר ולא יפלא אם הם גם יחזרו מדבריהם.
ולבסוף תימא גדולה ביותר הינו הגדת העדות של הרב שיינברגר שמשים עצמו כמעתיק השמועה של רבינו מרן הגרי"ש זצ"ל ומעיד איך שמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל התנגד בחריפות נגד דרך הפסק של מחבר הספר,ואני תוהה בקול האם רבינו זצוק"ל כשסבר שרב פלוני אינו ראוי להיות רב ועוד פוסק בהלכות חמורות לא היה מטריח עצמו להוציא בחיים חיותו מכתב ברור נגדו,ומה החכמה לבוא עכשיו ולספר בשמו דברים שאינם ניתנים לבירור,ולכל הפחות היה מתבקש מהרב שיינברגר לפרסם דבריו בחיים חיותו של רבינו עמוד ההוראה זצוק"ל,ויודע אני בבירור גמור עוד מחיי חיותו של רבינו עמוד ההוראה זצוק"ל שסירב בתוקף לחתום על מכתב נגד הרב המחבר שליט"א.
כל זאת כתבתי במטרה להסביר את הצד של הגאון הגדול רבי יצחק אייזיק כהנא שליט"א כמו ששמעתי היום מפי כמה מתלמידיו הגדולים.
דוד4 כתב:אחת הטענות שמעלה הגר"מ שטרנבוך היא על מ"ש שבזמן הזה אין דין הרגשה כלל.
האם יש חבר לשיטתו שכיום אין דין הרגשה? (יש לכך השלכות רבות וחמורות כמובן)
אוצר החכמה כתב:אתה מתכוון לקולא היינו שאפילו שופעת כסדרה אינה טמאה מדאורייתא?
כאמור, אינני מכיר את הנושא, אבל לפי המתואר כאן מדובר במורה הוראה ותיק, שגדולי הדור הקודם בעלי הוראה מובהקים סמכו ידם עליו בכלל ועל הוראותיו השנויות כעת במחלוקת בפרט, וגם גדולים אחרים שחלקו עליו (לדברי המעוררים דהשתא) לא חשבו שצריך לעשות בו לינץ' מעל דפי העיתונים. אם כן זו לא קולא שאינה מתקבלת על הדעת (אלא למי שסבור ש"הדעת" היא דעתו הפרטית), אלא גישה שיש לה על מי לסמוך, גם אם החולקים רבים ואולי אפילו צודקים (וכאמור אינני מביע דעה לגופו של ענין, כי אין לי).תוכן כתב:ברזילי כתב:אינני מתמצא בכל הנושא, ולא שמעתי את שמעו של אותו מורה הוראה עד הימים האחרונים. אבל דבר אחד לא ברור לי כאן - כיצד הגיעו כל החותמים למסקנה שאותו מורה הוראה ותיק ומקובל על גדולי עדתו "הקל ראש בדינים חמורים"? האפשרות שהוא פשוט חושב אחרת מהם (בין אם הוא צודק ובין אם לא) ופוסק להקל מתוך אותו כובד ראש שבו הם פוסקים להחמיר, איננה קיימת? או שקלות ראש הוא פשוט שם נרדף לכל פסק לקולא?
קלות ראש הוא שם נרדף לקולא שאינו מתקבל על הדעת.
לא בדקתי כעת מה היה המצב במחלוקות בעבר הרחוק, יבואו הבקיאים ויעידו. היו מקרים שגדולים נזפו במי שלדעתם לא היה ראוי להורות בענין חמור, אבל המצב שונה - מדובר בשיטה הקיימת הרבה שנים ונתמכה ע"י גדולים וטובים. (לגבי העבר הקרוב יותר - אני חושב שההתנפלות על השש"כ מזכירה את המצב כאן, ולא במקרה, אבל אפילו אז זה נעשה במסגרת של ביקורת תורנית, ולא מעל גבי העיתונים; דוגמא רלבנטית נוספת היא הקולא של הגרש"ז בענין ראיה בשפופרת, וגם שם על אף שהיה יחידאה להתיר, והפעילו עליו לחץ גדול וחורג מן המקובל, אינני זוכר כעת שהכריזו עליו כקל דעת)אוצר החכמה כתב:אע"פ שבעיקרון אני בהחלט מסכים איתך על הצורך לכבד דעתו של אחר ונגד הסגנון המתנפל על כל מי שדעתו שונה מדעתך, כדוגמת עניין קו התאריך שאע"פ שלדידי ברור שהחזו"א צודק, איני מבין את המתנפלים על הסומכים על דעה אחרת, ואפילו בעניין של העלייה להר הבית, אני חושב שאע"פ שהדין שלא לעלות וגדולי הרבנים כולם פסקו כך, אי אפשר לקרוא עוברי עבירה לנוהגים לפי פסיקת ת"ח שהם סומכים עליהם ונזהרים כדין שמורים להם, אבל האם לא תמיד כך היה שמי שחשב שהאחר מקל שלא כדין ממש, טען שזו קלות ראש, ובפרט גדולי הדור כשנזפו באחד המורים.
דוד4 כתב:הבעיה של ההרגשות היא בעיה ידועה כמו שכתבת, כי אנו רואים שנשים רואות ואינן מרגישות.
ואולם זה מוסכם על הפוסקים שאם אשה כן מרגישה, בוודאי שתהיה טמאה מדאורייתא.
(ולכן בכל כתם, צריך קודם לברר אם הייתה הרגשה, ורק אז אפשר להקל בקולות שיש בכתמים).
ואולם כפי ששמעתי, ואם זכרוני לא מטעה אותי - כך הוא גם כותב בספר, שכיום אי אפשר לסמוך על הנשים, ואפילו אומרת שהרגישה (זיבת דבר לח וכיוצא) אין זה אלא דמיון, ולכן כל הכתמים יש להם דין דרבנן, אפילו אם אומרת שהרגישה.
(כנראה שלדעתו אשה תהיה טמאה מדאורייתא רק בשופעת דם).
אמנם מדובר בזמן שהגרשז"א היה בשנות החמישים שלו (והיה צריך הרבה "לא תגורו" כדי להתמודד עם מה שעשו לו), אבל אני ודאי מסכים שיש הבדל מבחינת המעמד. יש הבדל גם בכיוון ההפוך - שם היה מדובר על הצעה חדשנית ומהפכנית, ואילו כאן מדובר בהמשך נוהג ותיק של מסורת הוראה על פי גדולים. לכן, לא הבאתי את הדוגמא הזו כראיה לכך שבשום מקרה לא הגיעו לסגנון כנידו"ד, אבל עד שנמצא דוגמאות מפורשות התומכות בסגנון כזה יש כאן לפחות מודל איך אפשר לחלוק בתוקף, עד כדי ביטול מוחלט של האפשרות לנהוג למעשה כדעת המקל, גם בלי ירידה לפסים של קלות דעת וכיו"ב (לטעמי, גם מה שעשו אז היה מוגזם, עם נסיונות לחלץ הודאה בטעות בנוסח גלילאו).אוצר החכמה כתב:איני מבין את הדוגמה מהגרשז"א
א. עם כל הכבוד לרב המדובר אינו במעמד של הגרשז"א.
ב. שם היה באמת רק בעניין מסויים (שבעצם כמעט לא נגע למעשה כי לא ברור אם היתה אפשרות מעשית לעשות את הדרישה של הגרשז"א).
צעיר_התלמידים כתב:ומדאיירינן בהאי מילתא
מישהו יכול להסביר לי מה הגדולים האו התכוונו לומר? הרי אם המורים האלו אינם ראויין להוראה אז פשוט שכל דבריהם כחרס הנשבר, או אםו יש כאן דין של הלך אחר המחמיר אז ג"כ מי ששומע להם הוא רשע, אבל אם הם ראויין להוראה ויש כאן מחלוקת הלכתית מה שייך כאן עונש, האם חזרו בהם לבסוף או הוברר בבית דין הגדול שטעו? הרי השואל את החכם גם בדאורייתא במקום שיש מחלוקת עושה כמותו, ואין עליו שום חטא ועוון ואשמה, ומה זה ענין להלכות שגגות ששם מדובר שהבי"ד חזר בו? אתמהה?????????
דוד4 כתב:אחת הטענות שמעלה הגר"מ שטרנבוך היא על מ"ש שבזמן הזה אין דין הרגשה כלל.
האם יש חבר לשיטתו שכיום אין דין הרגשה? (יש לכך השלכות רבות וחמורות כמובן)
גימפעל כתב:מחולת המחנים כתב:גימפעל כתב:הגר"מ בראנדסדרפר חלק בזמנו על הגרי"א כהנא אך לא העלה בדעתו לכתוב נגדו מודעות.
כמדומני שכל המכתבים בענין כמו גם המכתבים והקו"ק שהובאו בספר שלונקק לעיל, התפרסמו לאחר הסתלקותו של הגר"מ ברנדסדורפר, והמ"י.
רצונך לומר שבני משפחתו של הגר"מ בראנדסדרפר מעורבים בזה ?
חובב_ספרים כתב:הוא מקיל גדול במראות כמוזכר [הגם שלא ידוע לי אם יש לזה ביטוי בספרו].
עי' קונטרס טהרה כהלכתה - בהוראת מראות הדמים. חשבתי שהיה עוד אשכול על הנושא אבל לא מצאתי. יתכן שנמחק מחמת תגובות חריפות יותר מדאי, כרגיל בנושאים כאלו.
מחולת המחנים כתב:גימפעל כתב:מחולת המחנים כתב:כמדומני שכל המכתבים בענין כמו גם המכתבים והקו"ק שהובאו בספר שלונקק לעיל, התפרסמו לאחר הסתלקותו של הגר"מ ברנדסדורפר, והמ"י.
רצונך לומר שבני משפחתו של הגר"מ בראנדסדרפר מעורבים בזה ?
ניתן למצוא את חתימתם ודבריהם בפולמוס שהתרחש בזמנו.
וראה עוד כאן, וד"ב לע"ע
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162947&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?62131&
צעיר_התלמידים כתב:ומדאיירינן בהאי מילתא
מישהו יכול להסביר לי מה הגדולים האו התכוונו לומר? הרי אם המורים האלו אינם ראויין להוראה אז פשוט שכל דבריהם כחרס הנשבר, או אםו יש כאן דין של הלך אחר המחמיר אז ג"כ מי ששומע להם הוא רשע, אבל אם הם ראויין להוראה ויש כאן מחלוקת הלכתית מה שייך כאן עונש, האם חזרו בהם לבסוף או הוברר בבית דין הגדול שטעו? הרי השואל את החכם גם בדאורייתא במקום שיש מחלוקת עושה כמותו, ואין עליו שום חטא ועוון ואשמה, ומה זה ענין להלכות שגגות ששם מדובר שהבי"ד חזר בו? אתמהה?????????
גימפעל כתב:פשוט כל בר דעת מבין שלא היה מו"מ בהלכה ולא שמעו את דעת הגרי"א כהנא ולכן זה פשקוויל, ומשו"ה גם הרחיקו עדותם עד ב"ב ולא החתימו מרבני ירושלים המכירים ויודעים שאין הוא מו"צ שקיבל הסכמה על ספר לא גדולי הדור הקודם סמכו ידיהם עליו.
וגם הטענות על העיתון ולא על הרבנים הוא משום שלא יום אחד התעוררו כמה רבנים וראו הספר והחליטו לחתום אלא יד עסקן מעורבת בזה ועליו הטענות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 48 אורחים