משולש כתב:(אפשר גם לציין את פטירת הגרע"י, הגרא"מ, והחזו"א, או רבנים אחרים שנפטרו החודש. אם כבר מדברים על פטירת צדיקים).
גימפעל כתב:משולש כתב:(אפשר גם לציין את פטירת הגרע"י, הגרא"מ, והחזו"א, או רבנים אחרים שנפטרו החודש. אם כבר מדברים על פטירת צדיקים).
למה לציין את פטירתם של רבנים אלו ולא את פטירתה של אחת האימהות ?
ברזילי כתב:בדרכי ציון (לר"מ משה פוריית; לפני כשלש מאות וחמישים שנה) מסופר כי הזמן המיוחד ללכת לקבר רחל היה בחוהמ"פ ובל"ג בעומר
ברזילי כתב:בדרכי ציון (לר"מ משה פוריית; לפני כשלש מאות וחמישים שנה) מסופר כי הזמן המיוחד ללכת לקבר רחל היה בחוהמ"פ ובל"ג בעומר
זקן ששכח כתב:מכך שנוקט בשני זמנים, ברור שלא סבר שאלה ימי ההילולא. כן נהוג בעולמנו שאדם - גם אם הוא צדיק, נפטר פעם אחת ותו לא. [אף כי קורה במקרים נדירים פעמיים, וראה אשכול אודות ה'אור שמח', שנפטר יותר מפעם אחת...].
ברזילי כתב:בדרכי ציון (לר"מ משה פוריית; לפני כשלש מאות וחמישים שנה) מסופר כי הזמן המיוחד ללכת לקבר רחל היה בחוהמ"פ ובל"ג בעומר
צונאמי כתב:אגב לכאורה לפי ציון מיקום הקבר בנביא שמואל, זה לא הקבר הידוע.
כמדומני שהמקור הראשון למיקום זה הוא צליין נוצרי. (הנוסע מבורדו, סביבות 333 לספירה)
בספר שמואל א' מסופר שקברה של רחל נמצא בגבול שבט בנימין[3], שעה שהעיר בית לחם שוכנת בנחלת שבט יהודה ולא בגבול נחלת בנימין.
עדויות ומסורות רבות מזהות את מקומו של קבר רחל במקום המקובל כיום, מצפון לבית לחם. במהלך הדורות פקדו את קבר רחל נוסעים ומבקרים רבים שתיעדו את הקבר והשינויים שחלו בו ואת מנהגי המקום.
בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקורות הראשונים המזהים את קבר רחל בצפון בית לחם הם מקורות נוצריים: הברית החדשה מהמאה ה-1[11], אוסביוס ו"הנוסע מבורדו" מהמאה ה-4 והירונימוס שחי בבית לחם במאה ה-5.
צונאמי כתב:נראה לי שמהבה"ח (ציטוט הפס' קול ברמה נשמע) אין כ"כ "הוכחה", ובוודאי לא מיקום ספציפי,
מלבד עצם הדמיונות של "לקיים מה שנאמר".
וא"כ העדויות הראשונות הם מהמאה הרביעית, ואולי בעקבות המשתמע מהבה"ח.
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבית לחם?
משה צוריאל
מפורסם באומה כי קברה של רחל נמצא בבית לחם. יש שם גם מבנה ומצבה המציין כך. וכך כתוב בתורה "ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה וכו'. ותמת רחל ותקבר [נפעל] בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום, (בראשית לה, טז-כ).
שוב חזרה התורה לבאר את המיקום, בדברי יעקב ליוסף: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מח, ז).
אמנם יש סתירה לכך מדברי שמואל הנביא אל שאול: "בלכתך מעימדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח" (שמואל-א י, ב). כידוע, בית לחם היא בחלקת שבט יהודה, ולא שייכת לשבט בנימין?
חז"ל היו ערים לסתירה זו, ובארבעה מקומות מצאנו שיישבו הסתירה בדרך דרש [בכל המקומות חזרו על אותו פתרון], כך: בעת שדיבר שמואל עם שאול היו שני האנשים בגבול בנימין בצלצח, והם יוצאים ממקומם כמו ששאול יוצא מהמקום שנמצא בו בעת הדיבור, ויפגוש אותם בקבר רחל שביהודה (תוספתא, סוטה פי"א ה"ט; בראשית רבה פרשה פב, פסקא ט; מדרש שמואל פרק יד; ילקוט שמעוני ח"ב רמז קח-קט). והדוחק מבואר. נוסף על כך, יש סתירה גם בדבר חז"ל. בספרי (פרשת וזאת הברכה, פסקא שנב) "ר' מאיר אומר בחלקו של בנה מתה" [כלומר בנימין] ועיין שם שהדברים עמומים.
נוסף על כך, שלשה מגדולי הראשונים כותבים כי מתה רחל ונקברה בחלקו של בנה בנימין.
[א] רלב"ג על התורה (בראשית לה, כ. מהד' מוסד הרב קוק, עמ' ריג; וכן בסוף פרשת ויחי, עמ' רסה) קובע שהיא קבורה בחלק בנימין "לפי שכבר ידע בנבואה שהיה המקום ההוא לבניה". ומה שהכתוב מעיד "היא מצבת קבורת רחל עד היום", "עד היום" פרושו עד זמן נתינת התורה (שם, עמ' ריג).
[ב] גם החזקוני (שהיה בדורו של רמב"ן) על בראשית (מח, ז) סבור כי היא קבורה בחלקו של בנימין "כי ידעתי כי אותו גבול יעלה לחלק בניה, וכבודה להיות נקברת בחלק בניה" והוא מצטט מהפסוק בשמואל-א (י, ב) "ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין".
[ג] בדברי רמב"ן מצאנו שסותר את עצמו. בביאורו לבראשית (מח, ז, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' רסא) הוא כותב "ואקברה שם בדרך, כלומר בדרך אשר יעברו בה בניה (בעת שגלו מארצם בימי נבוכדנצר) ושם קברתיה לטובתה, כי היא לא מתה בדרך רק ברמה, שהיא עיר בארץ בנימין, ושם נקברה".
אבל רמב"ן סותר את עצמו, כי בביאורו לפרשת וישלח (לה, טז) מוסיף על דבריו שהעתיק דברי רש"י וחלק עליו:
"זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש הפירוש הזה וכו' וכו'.
וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים (שמואל-א א, א) רחוק ממנה יותר משני ימים. על כן אני אומר שהכתוב ש'אומר קול ברמה נשמע' (ירמיה לא, יד) מליצה כדרך משל, לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבנה בנימין, כי איננו שם, והיא חרבה מהם לא נאמר בכתוב 'ברמה רחל מבכה על בניה', אבל אמר כי שם נשמע הקול.
ונראה בעיני כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם, לפי שצפה ברוח הקודש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה ולא רצה לקברה רק בגבול בנה בנימין, והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין וכך אמרו בספרי (זאת הברכה לג, יא) בחלקו של בנימין מתה, כדאיתא בפרשת וזאת הברכה". עכ"ל רמב"ן.
ואפשר בקלות לבאר כיצד רמב"ן שינה בדבריו. כי המאמר על בראשית (מח, ז) כתב רמב"ן בהיותו בספרד. וכאשר הגיע לארץ הקודש וראה בעיניו את מצבת קבורת רחל, החליט שהיא קרובה לבית לחם (מיל, כאלפיים פסיעות בלבד) והוסיף קטע לפירושו על התורה, בפרשת וישלח. וכדבריו "זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים". ונדחק רמב"ן לבאר כי חלקו של בנימין הגיע עד שם.
ויש בזה קושי, כי בבית המקדש עצמו, חלקו של בנימין הגיע רק עד המזבח וצפונה. ומן המזבח דרומה הוא שייך לשבט יהודה. ומה שסבור רמב"ן שהגיעה נחלת בנימין עד קרוב למיל של בית לחם, וכמו מובלעת, היא אוקימתא. בדקנו במפה גיאוגרפית, "רמה" של בנימין היא כתשעה ק"מ צפונה לירושלים (דעת מקרא, ירמיה מ, א, עמ' תצא) ובית לחם היא תשעה קילומטר דרומה לירושלים. ומה שהרמב"ן סבור היה שהמצבה הזו שראה בעיניו היא האמתית אין בזה שום הוכחה. כי דברי התורה "עד היום הזה" פירושו עד עת מתן תורה (כדברי רלב"ג לעיל). אותה מצבה שראה רמב"ן מי שהוא אחר הקים, ואין אנו יודעים אם ראוי לסמוך עליו.
קושיא גדולה יש על הסבורים שנבוכדנצר וחייליו העבירו את היהודים הגולים לבבל בדרך בית לחם. הרי בבל היא לצפונה של ירושלים. בית לחם היא דרומה. כיצד יעלה על הדעת שהשובים האכזרים והמנצחים יסכימו להעביר את היהודים שהיו באזיקים ושלשלאות, והולכי רגל, בדרך עקומה עד לדרום, תשעה קילומטר? ומי שיציע שמדובר ביהודים תושבי חברון ובאר שבע, והם בדרכם צפונה עברו את בית לחם, עליו לענות על המקרא. מבואר בירמיה (נב, טו) שהגלה רק מתושבי ירושלים. אבל שאר האוכלוסיה בשבט יהודה בערי השדה השאיר בארץ ישראל, למען יהיו כורמים ויוגבים (שם. ועיין מלכים-ב כה, כב).
נראה לומר שהפשטנים (רלב"ג, חזקוני, רמב"ן בהיותו בספרד) ידעו היטב דברי חז"ל בתוספתא, במדרש רבה ומדרש שמואל. והתעלמו מדברי דרש של חז"ל כדי לבאר פשוטו של מקרא.
בכל זאת, כיצד נסביר את הפסוק המזהה, המופיע פעמיים בתורה, שיעקב קבר את רחל "ותקבר בדרך אפרתה, היא בית לחם"? אלא המלים "היא בית לחם" אינן מוסבות על מעשה הקבורה, אלא הם תואר של הדרך המובילה לאפרת, אשר בית לחם נמצא סמוך לאפרת. זאת אומרת, ודאי יעקב קבר את רחל בדרך, וסמוך לרמה, שבחלק בנימין, וכדעת ר' מאיר בספרי. אבל הדרך ההיא מובילה לאפרת, אשר שם באפרת יש בית לחם, ולא שרחל קבורה שם. יעקב היה יכול לכאורה להביא אותה העירה (בית לחם) אבל נמנע מכך מהטעם שכתב רלב"ג (סוף פרשת ויחי, עמ' ריג) או מהטעם שכתב רמב"ן (בראשית מח, ז, עמ' רסב).
ודאי נכון כי השבאים הוליכו את בני ישראל הגולים ליד קבר רחל, בדרכם לבבל, וכדברי רש"י (על בראשית מח, ז) המביא מדרש חז"ל על כך. אבל זה היה אי-שם מצפון לירושלים, בחלקו של בנימין, ולא ליד בית לחם דרומה לירושלים.
רחל נקברה בדרך, ולא בבית לחם. ולכן אין אנו יודעים היום היכן מקום קבורתה של רחל, וכדברי רמב"ן שאין קבר מפורסם ברמה לייחס שם את מקום הקבר שלה.
*
מה שנוגע למלת "בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה" (בראשית מח, ז) אמנם רש"י הביא בשם ר' משה הדרשן כי מדובר במרחק מיל בלבד. אבל בקונקורדנציה של דר. שלמה מנדלקורן (ח"א עמ' 530) ייחס מלת "כברת" לאחות-תאומה באשורית וענינה "גדול או הרבה". ויש לסייע דבריו גם מדברי המקרא בשאר מקומות "ורוח כביר אמרי פיך", (איוב ח, ב) "כביר מאביך ימים" (שם טו, י) "כשאון מים כבירים" (ישעיה יז, יב) "כזרם מים כבירים" (ישעיה כח, ב) ועוד. ופרשנות ר"מ הדרשן תמוה, שהרי יעקב אבינו בא לסלק תלונת יוסף בנו מעליו, והרי הוא מקשה על עצמו. אם המרחק הוא רק מיל, הליכה של שמונה עשרה דקות, משום מה לא התאמץ עוד קצת? אלא ודאי להיפך, בא להתנצל שהמרחק הוא רב מלהכניס אותה לאפרת.
כעת מצאתי עוד אחד מגדולי המפרשים האחרונים, הרב יעקב צבי מקלנברג (הכתב והקבלה, על בראשית מח, ז) המחלק שיש מקום הנקרא "בית לחם" והוא הנמצא בגבול בנימין, ויש מקום הנקרא "בית לחם יהודה" והוא נמצא בגבול שבט יהודה. ובחמשה מקומות הוא מתואר כך (שופטים יז, ח; פרק יט, פסוקים א, ב, יח ופעמיים באותו הפסוק). אין מלה מיותרת במקרא. משום מה להוסיף מלת "יהודה" אם לא להבחין שאין זאת "בית לחם" שבנחלת בנימין? ונ"ל סיוע לדעתו, כי מצאנו עוד מקומות בשם "בית לחם", כמו בנחלת זבולון (יהושע יט, טו).
ואפשר להביא קצת סיוע לדעת "הכתב והקבלה" מהנאמר בנחמיה (ז, כה-כז) על העולים בין שבי ציון "בני גבעון, אנשי בית לחם ונטופה, אנשי ענתות". גבעון וענתות היו ערי בנימין (יהושע יח, כה; יהושע כא, יח). ושמא כך היא גם בית לחם המוזכרת? והיא אינה "בית לחם יהודה". [אמנם "נטופה" היא לשבט יהודה, אבל כיון שהעולים משם היו מתי מספר, סונפו לאנשי בית לחם].
שיף כתב:יש קונטרס 'קבר רחל' שי"ל בשנת תשס"ה ע"י ישיבת דרך אפרת בית לחם
המבאר ומזהה את המקום שאנו מכירים היום ומיישב הרבה תמיהות הן בחז"ל ולהבדיל בין החוקרים
ומביא כמה אסמכתאות שהמקום התגלגל בגבולות יהודה ובנימין
צונאמי כתב:האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבית לחם?
משה צוריאל
...כתוב בתורה "ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה וכו'. ותמת רחל ותקבר [נפעל] בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום, (בראשית לה, טז-כ).
שוב חזרה התורה לבאר את המיקום, בדברי יעקב ליוסף: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מח, ז).
אמנם יש סתירה לכך מדברי שמואל הנביא אל שאול: "בלכתך מעימדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח" (שמואל-א י, ב). כידוע, בית לחם היא בחלקת שבט יהודה, ולא שייכת לשבט בנימין?
חז"ל היו ערים לסתירה זו, ובארבעה מקומות מצאנו שיישבו הסתירה בדרך דרש [בכל המקומות חזרו על אותו פתרון], כך: בעת שדיבר שמואל עם שאול היו שני האנשים בגבול בנימין בצלצח, והם יוצאים ממקומם כמו ששאול יוצא מהמקום שנמצא בו בעת הדיבור, ויפגוש אותם בקבר רחל שביהודה (תוספתא, סוטה פי"א ה"ט; בראשית רבה פרשה פב, פסקא ט; מדרש שמואל פרק יד; ילקוט שמעוני ח"ב רמז קח-קט). והדוחק מבואר (!). נוסף על כך, יש סתירה גם בדבר חז"ל. בספרי (פרשת וזאת הברכה, פסקא שנב) "ר' מאיר אומר בחלקו של בנה מתה" [כלומר בנימין] ועיין שם שהדברים עמומים (!)....
[ג] בדברי רמב"ן מצאנו שסותר את עצמו (!). בביאורו לבראשית (מח, ז, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' רסא) הוא כותב "ואקברה שם בדרך, כלומר בדרך אשר יעברו בה בניה (בעת שגלו מארצם בימי נבוכדנצר) ושם קברתיה לטובתה, כי היא לא מתה בדרך רק ברמה, שהיא עיר בארץ בנימין, ושם נקברה".
אבל רמב"ן סותר את עצמו, כי בביאורו לפרשת וישלח (לה, טז) מוסיף על דבריו שהעתיק דברי רש"י וחלק עליו:
"זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל והנה הוכחש הפירוש הזה וכו' וכו'.
וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים (שמואל-א א, א) רחוק ממנה יותר משני ימים. על כן אני אומר שהכתוב ש'אומר קול ברמה נשמע' (ירמיה לא, יד) מליצה כדרך משל, לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבנה בנימין, כי איננו שם, והיא חרבה מהם לא נאמר בכתוב 'ברמה רחל מבכה על בניה', אבל אמר כי שם נשמע הקול.
ונראה בעיני כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם, לפי שצפה ברוח הקודש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה ולא רצה לקברה רק בגבול בנה בנימין, והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין וכך אמרו בספרי (זאת הברכה לג, יא) בחלקו של בנימין מתה, כדאיתא בפרשת וזאת הברכה". עכ"ל רמב"ן.
ואפשר בקלות לבאר כיצד רמב"ן שינה בדבריו. כי המאמר על בראשית (מח, ז) כתב רמב"ן בהיותו בספרד. וכאשר הגיע לארץ הקודש וראה בעיניו את מצבת קבורת רחל, החליט שהיא קרובה לבית לחם (מיל, כאלפיים פסיעות בלבד) והוסיף קטע לפירושו על התורה, בפרשת וישלח. וכדבריו "זה כתבתי תחילה, ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים". ונדחק רמב"ן לבאר כי חלקו של בנימין הגיע עד שם.
ויש בזה קושי, כי בבית המקדש עצמו, חלקו של בנימין הגיע רק עד המזבח וצפונה. ומן המזבח דרומה הוא שייך לשבט יהודה. ומה שסבור רמב"ן שהגיעה נחלת בנימין עד קרוב למיל של בית לחם, וכמו מובלעת, היא אוקימתא (!). בדקנו במפה גיאוגרפית, "רמה" של בנימין היא כתשעה ק"מ צפונה לירושלים (דעת מקרא, ירמיה מ, א, עמ' תצא) ובית לחם היא תשעה קילומטר דרומה לירושלים. ומה שהרמב"ן סבור היה שהמצבה הזו שראה בעיניו היא האמתית אין בזה שום הוכחה (!). כי דברי התורה "עד היום הזה" פירושו עד עת מתן תורה (כדברי רלב"ג לעיל). אותה מצבה שראה רמב"ן מי שהוא אחר הקים, ואין אנו יודעים אם ראוי לסמוך עליו.....
בדיעבד כתב: לסיכום: חז"ל והראשונים לא ידעו בין ימינם לשמאלם בכל העניין. ברוך ה' אשר נתן את משה צוריאל לעמו ישראל להאיר בעד התלמודיים החשוכים והנבערים, בא"י יוצר המאורות.
צונאמי כתב:בדיעבד כתב: לסיכום: חז"ל והראשונים לא ידעו בין ימינם לשמאלם בכל העניין. ברוך ה' אשר נתן את משה צוריאל לעמו ישראל להאיר בעד התלמודיים החשוכים והנבערים, בא"י יוצר המאורות.
לסיכום:
יש סתירה במשתמע מהפסוקים.
יש מחלוקת וסתירות בחז"ל
יש מחלוקת ראשונים
יש רמב"ן שסותר את עצמו.
ויש כאלה שסימנו מטרה מראש,
ואנא, לא לבלבל אותם עם עובדות במה שנוגע ל"עיקרי האמונה"
ברוך שנתן לנו גיבורי כורסא ומקלדת!
צונאמי כתב:שיף כתב:יש קונטרס 'קבר רחל' שי"ל בשנת תשס"ה ע"י ישיבת דרך אפרת בית לחם
המבאר ומזהה את המקום שאנו מכירים היום ומיישב הרבה תמיהות הן בחז"ל ולהבדיל בין החוקרים
ומביא כמה אסמכתאות שהמקום התגלגל בגבולות יהודה ובנימין
לפי שמם נראה שהם סימנו את המטרה מראש.
וכבר כתוב בגמרא שע"י פלפול ניתן לטהר את השרץ במאה וחמישים טעמים.
(אם יש קישור/קובץ, אשמח לראות ולהיווכח אם טעיתי)
ראובן נולד ביום י״ד לחודש חט׳ ומת בן קכ״ח שנים שמעון נולד בכ״א לחודש הי' ומת בן ק״כ שנים, לוי נולד בי״ו לחודש הא׳ ומת בן קל׳׳ז שנים, דן נולד בט׳ לחורש הששי ומת בן קכ״ה שנים, יהודה נולד בט״ו לחודש השלישי ומת בן קי״ט שנה, נפתלי נולד בה׳ לחודש (השלישי) [השביעי] ומת בן קל״ג שנה, גד נולד בי׳ לחודש (השביעי) [השמיני] ומת בן קכ״ה, יששכר נולד בי׳ לחודש החמישי ומת בן קכ״ב שנה, [זבולון נולד בז' לחודש השביעי ומת בן ק"י שנה,] אשר נולד בכ׳ לעשתי עשר חודש ומת בן קכ״ג, יוסף נולד (כ״א) [בא'] לחודש השביעי ומת בן קי׳ שנה. [בנימין נולד בי"א מרחשון ומת בן קט"ו שנה].
[התיקונים הם שלי על פי השוואת הנוסחאות שבבחיי וילקוט]
(יז) ויפתח ה' את רחם לאה, ותהר ותלד ליעקב בן ויקרא שמו ראובן, בארבעה עשר יום לחודש התשיעי בשנה הראשונה לשבוע השלישי. (יח) ורחם רחל עצור, כי ראה ה' כי שנואה לאה ורחל אהובה.
(יט) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד ליעקב בן שני, ויקרא שמו שמעון, באחד ועשרים יום לחודש העשירי בשנה השלישית לשבוע ההוא.
(כ) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד לו בן שלישי, ויקרא שמו לוי, בראש החודש הראשון בשנה השישית לשבוע ההוא.
(כא) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד לו בן רביעי, ויקרא שמו יהודה, בחמישה עשר יום לחודש השלישי בשנה הראשונה לשבוע הרביעי.
(כב) ועל כל זאת קנאה רחל בלאה בראותה כי לא ילדה ותאמר אל יעקב הבה לי בן. (כג) ויאמר יעקב: האנכי מנעתי ממך פרי בטן, ואם אני עזבתיך. (כד) ותרא רחל כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמעון לוי ויהודה, ותאמר רחל אליו בוא אל אמתי בלהה, ותהר ותלד לי בן.
(כה) ויבוא אליה, ותהר ותלד לו בן, ותקרא שמו דן, בתשיעי לחודש השישי בשנה השישית לשבוע השלישי.
(כו) ויבוא יעקב עוד אל בלהה, ותהר ותלד ליעקב בן שני, ותקרא רחל שמו נפתלי, בחמישי לחודש השביעי בשנה השנית לשבוע הרביעי.
(כז) ותרא לאה כי עקרה היא, ועמדה מלדת, ותקנא ותתן גם היא את זלפה שפחתה ליעקב לאשה.
(כח) ותהר ותלד בן ותקרא את שמו גד, בשנים עשר יום לחודש השמיני בשנה השלישית לשבוע הרביעי.
(כט) ויבוא עוד אליה, ותהר ותלד לו בן שני, ותקרא לאה את שמו אשר, ביום השני לחודש עשתי עשר בשנה החמישית לשבוע הרביעי.
(ל) ויבוא יעקב אל לאה, ותהר ותלד ליעקב בן, ויקרא שמו יששכר, ביום הרביעי לחודש החמישי בשנה הרביעית לשבוע הרביעי ותתן אותו אל האומנת.
(לא) ויבוא יעקב עוד אליה, ותהר ותלד שני ילדים, בן ובת. ותקרא את שמו זבולון, ואת שם הבת דינה, בשביעי לחודש השביעי בשנה השישית לשבוע הרביעי.
(לב) ואלוהים חנן את רחל ויפתח את רחמה, ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו יוסף בראש החודש הרביעי בשנה השישית לשבוע הרביעי ההוא.
(לט) ותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה, ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא. (מ) ותמת רחל שם ותיקבר בארץ אפרתה היא בית לחם. (מא) ויבן יעקב על קבורת רחל מצבה בדרך על קבורתה.
.
שיף כתב:גם ה'חוקרים' השונים מסמנים להם מטרה מראש .. לפקפק על כל מסורת שהיתה עד היום ולחפש חשיפה בלעדית שאף אחד לא ידע לפניו.
מרגלא בפומיה דמרן הגרח"פ זצ"ל "ויש ליישב בדוחק מצאנו, ויש להקשות בדוחק לא מצאנו"
צונאמי כתב:
יש סתירה במשתמע מהפסוקים.
יש מחלוקת וסתירות בחז"ל
יש מחלוקת ראשונים
יש רמב"ן שסותר את עצמו.
ויש כאלה שסימנו מטרה מראש,
צונאמי כתב:רק לצדיקים דהכא "אין שני צדדים"...
צונאמי כתב:
רחל נקברה בדרך, ולא בבית לחם. ולכן אין אנו יודעים היום היכן מקום קבורתה של רחל
צונאמי כתב:ברזילי כתב:בדרכי ציון (לר"מ משה פוריית; לפני כשלש מאות וחמישים שנה) מסופר כי הזמן המיוחד ללכת לקבר רחל היה בחוהמ"פ ובל"ג בעומר
אולי חוהמ"פ משום יומא דפגרא שלא צריך סוכה
ול"ג בעומר כמו שמעון הצדיק - קבר קרוב לירושלמים.
ברזילי כתב:הבאתי את הדרכי-ציון כדי ללמוד ממה שאין בו - לא נזכר שי"א חשוון הוא יום מיוחד לעלות לקבר רחל
ברזילי כתב:מזה שהלכו פעמיים אפשר להסיק שלפחות אחד מהם אינו יום מיתתה, אבל מזה שייחדו שני זמנים ללכת ואף אחד מהם הוא לא י"א בחשוון, שמענו שלא עלו לקברה באופן מיוחד ביום זה (אם משום שלא היה מקובל אצלם שהוא יום פקודתה, או שלא ראו צורך לעלות לקבר דווקא ביום פקודתה). ל"ג בעומר היה יום לעליה על קברי צדיקים באופן כללי, כידוע (וקדמות המנהג לעשות שמחה ביום פטירת הצדיק כבר נידונה במק"א).
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 485 אורחים