הרב איתם הנקין הי"ד - תוך כדי דיבור

[צעיר_התלמידים]

ברור, לכן כתבתי שהדברים מקבלים פנים של עוולה כשמסתירים/מעלימים פרטים מסוימים. ולגבי הפרשנות, אני מבין שאין בינינו ויכוח. ולכן לא ידעתי מה מקום יש ללמד זכות על כתיבתו של ד"א.

לא התכוונתי לעיל לד"א בפרט, אבל גם ביחס אליו אני די משוכנע שהוא כתב בכנות ובתום לב את רשמיו מן האיש שהכיר (פליטת הפה המכוערת של זלזול בת"ת איננה לב הענין בעיני, זה האיש וזה שיחו, והוא גם חזר בו לאחר מכן (או שטען שלא הובן); אני מתיחס בעיקר לצורה שבה תפס את האדם ואת מעלותיו). יתרה מזאת, אני גם נוטה להאמין (על סמך עדויות תומכות של אנשים אחרים) שעיקר מה שכתב הוא אמת ויציב, והרב איתם התיחס במלוא הרצינות ובמלא האחריות למשימה שלקח על עצמו להפוך להיסטוריון מעולה, ולא עשה זאת כעיסוק צדדי חסר חשיבות. ועדיין, כמובן, מדובר בזווית אחת מני רבות.

אני נוטה שלא להאמין שהקדוש זצ"ל התכוון להיות שוליא דנגרי של דוד אסף.

[לייטנר]

אשמח לקבל פרטים על מאמרו של הוברמן

הוברמן הזכיר את משפחתה של נעמה הנקין (סבה - יצחק ערמוני, אביה - חנן ערמוני ודודה - משה רויך-רום) כנאבקים למען ארץ ישראל ועם ישראל.
בפסבדונים של הוברמן 'אבי עמית' הוא כתב שבקרוב יצא לאור השנתון 'אסיף' שנעמה עיצבה אותו והרב איתם ערך בו את מדור ביקורת הספרים. בהמשך הוסיף מעט פרטים מקורות חייו, כפי שנדושו בהרחבה וציטט מעט מהספד של אחיו בהלוויה.

[אלי_ש]

כוכב בשמי הכתיבה התורנית | אריאל דוד
היה בו שילוב של גאונות הלכתית וחדות היסטורית, אומץ וענווה. מבט מקיף על מפעלו התורני הרחב של הרב איתם הנקין שנרצח עם רעייתו נעמה בשבוע שעבר

לכאבנו, לכאבה של התורה ולכאבו של ריבונו של עולם (שנתן בחירה חופשית להרע ולהתרשל במניעת הרע) – נרצחו לפני שבוע הקדושים והטהורים, הרב איתם ורעייתו נעמה, ה' ייקום דמם ויינחם האבלים. את הרב איתם פגשתי פעם אחת בלבד, אך פן אחד שלו הכרתי היטב – את כתיבתו.

הרב איתם, מן הכוכבים העולים בשמי הכתיבה התורנית ואחד מתלמידי החכמים שעתידם היה נראה מבטיח מאוד, הרבה לפרסם. בשלושים ואחת שנות חייו הקצרים פרסם למעלה מארבעים מאמרים ושני ספרים.

הרב איתם היה שם מוכר בכתבי העת התורניים. הוא שלח את כתביו לשלל כתבי עת (היוצאים במקומות שונים, בסגנונות שונים ועל ידי מגזרים שונים) – ישורון, תחומין, עלוני ממרא, אמונת עתיך, ירושתנו, מלילות, המעין, אקדמות, חצי גיבורים, אסיף, מוריה ועוד.

תחילה בלט כשניער מתרדמה (יחד עם ר' שמריה גרשוני) את הקובץ "עלוני ממרא" של ישיבתו, ישיבת "ניר" בקריית ארבע. העריכה המחודשת, המוקפדת והאיכותית (מבחינה תוכנית ומבחינה צורנית), מדור ביקורת הספרים שכתב ומאמרים שפרסם – כל אלו הסבו את לבי לאותו חכם צעיר, המוכשר כל כך כבר בתחילת דרכו, וציפיתי כמובן להמשך. הרב איתם וחברו הוציאו ארבעה כרכים ונראה שבלכתם מהישיבה לא מצאו להם מחליפים – הקובץ נרדם שוב לפרק זמן בלתי ידוע – אך ברור ש"פרש בשיא" (לאחרונה התחדש צוות הישיבה והקובץ זכה לחיים חדשים).

סלל דרכים חדשות

הרב איתם החל להפיץ את דבריו בעוד ועוד במות ותחומים מגוונים וכאן ננסה לתת מעט סימנים בתחומים שבהם עסק:

א. כתלמידו המובהק של אביו המיוחד, הרב יהודה הרצל הנקין, ייבדל לחיים טובים וארוכים, בעריכת כתביו (בשו"ת "בני בנים" ועוד) ובכתיבת מאמרים על פי משנתו; כתלמידו של הרב דב ליאור, בעריכת כמה מתשובותיו (המעיין בשו"ת דבר חברון יראה על נקלה את ההבדל החד שבין שאר התשובות לבין אלו שבעריכת הרב איתם, כגון התשובה הגדולה על עלייה להר הבית).

ב. כלומד, בביקורות הספרים שכתב, היורדות לפרטים, מעריכות אך גם נוקבות; כתלמיד המגיע מבית מדרשם של הרב יחיאל מיכל אפשטיין (בעל ערוך השולחן), של הרב יוסף אליהו הנקין, סבו הגדול של אביו (שהיה "מרא דאתרא של אמריקה" לפני הרב משה פיינשטיין ואחר כך במקביל אליו), ושל הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

ג. כחכם בפני עצמו, היורד לעומק התורה, דולה ממנה פנינים ומעלן ומציגן בפנינו כאשר הן נקיות ומלוטשות (ראו דבריו על קריאת דברי דפוס בשבת, פרוז ומוקף בפורים, שהייה בין בשר לחלב, נשים בבניית בית המקדש, איסור טוחן בשבת, מי שאינו מצווה ועושה ועוד). גם לשאלות העומדות על הפרק התייחס (כגון היתר המכירה בשמיטה, הפעלת חיישנים בשבת, בליעה ופליטה בכלים, השכרת דירות לערבים, מצוות יישוב ארץ ישראל, ביטול קידושין מחמת מקח טעות, גיוס נשים וחתנים ועוד). לעתים הרב איתם ביסס את הידוע והמוכר והדף את המשיגים, ולעתים סלל דרכים חדשות ללא פחד מדעות קדומות ובלי כניסה לתבניות מחשבה שבלוניות.

גם ספרים כתב – ספרו "לכם יהיה לאכלה" על בדיקת המזון מאיסורי תולעים העמיד דברים ברורים בנושא שבו רבים נכנסים לחששות; וספרו "אש תמיד" על הלכות שבת, שמוכן כבר ויראה אור בקרוב בעזרת ה'.

תחום נוסף שבו הצטיין הוא ההיסטוריה של ההלכה ורבניה: ניתן לומר במידה גדולה של ביטחון שחכם צעיר זה היה מהבקיאים בתחום, קבע לו סטנדרטים גבוהים והראה את חשיבותו (חשיבות ההיסטוריה כשלעצמה וחשיבותה כאשר עוסקים בתורה בסוגיות המקבילות).

הרב איתם כתב על קדמונינו בתקופת חז"ל – על הבנת הסיפור התמוה והמסתורי "מעשה דברוריה", ועל קורות חייו של רבי עקיבא, שקשה להעמיד מן המדרשים את קורות חייו כרצף. כן עסק בתקופת הראשונים, בשאלת מותו של מהר"ם מרוטנבורג בכלא מבלי שיפדוהו.

סוגיות עכשוויות

אך בעיקר עסק בזמננו: בסיפורן של סוגיות הלכתיות, כמו היתר המכירה בשמיטה, הטלת החרם על רי"מ פינס, פרשת האח והאחות ופרשת בית החרושת להיתר עגונות – כאשר הוא יורד לפרטי פרטים ובונה בניין שלם ללא "החלקות", "שקרים קדושים" ואי–דיוקים. לעתים הראה כיצד הידיעה של פרטים היסטוריים חשובה כאשר דנים בסוגיה ההלכתית.

מעין זאת הראה בסיפורם של מאורי הדורות האחרונים, כגון סבו הגדול, ובעיקר באשר לשתי דמויות. ראשון הוא הראי"ה קוק – בדבריו על "מכותבי הראי"ה" של הרב נריה גוטל; בחקירתו המדוקדקת על "לנבוכי הדור", במהדורת הרב שחר רחמני ובמהדורת מכון הרצי"ה, עוד לפני שפורסם הספר בצורה רשמית; בבירור על אודות נאומו בחנוכת האוניברסיטה העברית, בהערות אגב במאמריו ההלכתיים ועוד.

הדמות השנייה היא הרב יחיאל מיכל אפשטיין, שהרב איתם היה "מרא דשמעתא" בחקר דמותו – הן בדבריו על מהדורת עוז והדר של סדרת ערוך השולחן, הן בחקירת הסדרה עצמה וחקירת שאר כתביו (ערוך השולחן העתיד, חידושיו על ספר הישר לרבנו תם, תשובותיו, דרשותיו, חידושיו על הירושלמי והסכמותיו), והן בהעמקה בקורות חייו, יחד עם נגיעה בקרוביו, בנו בעל ה"תורה תמימה" וגיסו הגדול, שהיה גם חתנו, הנצי"ב מוולוז'ין.

גם בתחום זה ספרים כתב. הספר "להכות שורש" שפרסם יחד עם הרב אברהם וסרמן מתאר את יחסו של הראי"ה לקק"ל, ומציג את הפן התקיף שבהגותו והנהגתו של האוהב הגדול בצמתים שונים. ספר נוסף הנמצא בהכנה הוא ספרו הגדול על בעל ערוך השולחן, שיצא גם הוא בקרוב בעזרת הצור. הרב איתם החל לכתוב דוקטורט באוניברסיטת תל אביב על ה"חפץ חיים", הלוא הוא הרב ישראל מאיר כגן, עבודה שנגדעה ביד צר.

הותיר מורשת רחבה

גם כעורך התבלט הרב איתם – בעזרתו להוצאת ספרי אביו, בעריכת עלוני ממרא ומלילות, בעריכת ספריו שלו, בעריכת "אכול בשמחה" של הרב משה ביגל ובהצטרפותו לצוות העורכים הכללי של אסיף (כתב העת המשותף של הישיבות הציוניות), וכעורך האחראי במדורי "אישים ושיטות" ו"סופרים וספרים" של אסיף. בחלק מעבודותיו בולטות גם ידיה של נעמה, שייפתה את מראה הספר או הקובץ, ובכך הקנתה לחומר את הצורה, החשובה כל כך.

לרציחתם הנוראה והשפלה של הרב איתם ונעמה היבטים רבים – מבחינה לאומית, מבחינה משפחתית ועוד. כאן נגענו רק בצד התורני, בתלמיד–חכם התוסס ובכותב המוכשר, שעתידו הצפוי כאחד הגדולים והמיוחדים נגדע כעת באכזריות.

נקווה ללמוד מדרכיו, להתמיד בתורה (ובחריצות), לבסס תורה עמוקה ורחבה, המתבטאת בבהירות ובסדר, בדייקנות, בענווה, ללא משוא פנים (כלפי פנים וכלפי חוץ), בקישור ובחיבור לומדי התורה בכל חלקי העם.

מורשת רחבה השאיר לנו הרב איתם, במודפס ובמרושת – באתר שפתח ובו העלה את מאמריו (eitamhenkin.wordpress.com), כאשר הוא מוסיף מבוא ופתח לכל אחד, הוספות, תיקוני טעויות וגם הערות על מלאכת העורכים (רוב המאמרים ניתנים לצפייה אך לא להורדה, כיוון שהרב איתם נזהר בכספם של מוציאי הקבצים). נלמד מתורתו ונאמר תורה בשמו, ומעשיו ימשיכו את פועלו אף לאחר לכתו.

יהי רצון מלפניך, ה', בורא העולם ונותן התורה, בוחן כליות ועושה צדקות – שחסרון שניהם יימלא, עד כמה שניתן, ושהצער שנפער יפתח צוהר לתיקון הטעויות שבידי אדם, אותן טעויות שבגללן ממשיכים בני עמנו למות על קידוש שמך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו "ה' אלוהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". #

*

אריאל דוד הוא בוגר הישיבה הגבוהה "מאור טוביה" במצפה יריחו ו"בית המדרש להלכה" של הרבנות הצבאית ואברך בישיבת כרם ביבנה

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, כ"ו תשרי תשע"ו, 9.10.2015

[מנדלי]

איתם ונעמה הנקין, בני זוג כבני 30 מההתנחלות נריה, נרצחו לאחר שמחבלים ירו מרכב חולף לעבר רכב ישראלי בין איתמר לאלון מורה סמוך לבית פוריק. כוחות מד"א הגיעו לזירה וקבעו את מותם של השניים. ארבעת ילדיהם של בני הזוג ישבו במושב האחורי והיו עדים לרצח.
המשפחה הייתה בדרכה מפגישת מחזור שארגן האב.

הרב איתם הנקין היה בן 31 במותו. יליד ירושלים, בוגר ישיבת "ניר" בקריית ארבע וכולל ההלכה בישיבה. הוא הוסמך לרבנות ועסק במחקר היסטורי, וחיבר ספר הלכתי. הנקין הוא בנם של פוסק ידוע בציונות הדתית - הרב יהודה הנקין, ושל הרבנית חנה הנקין, ראש מדרשת נשמת.

הרב יעקב אידלס סיפר על האב: "הוא היה בחור מאוד מיוחד, תלמיד חכם עם חוש הומור. הוא סיים את הלימודים בישיבה לפני 14 שנה". איתם הנקין היה רב ורעייתו הייתה בתו של לוחם בסיירת מטכ"ל שהשתתף בניסיון החילוץ של החייל נחשון וקסמן שנחטף ונרצח על ידי מחבלים. איתם למד בישיבת ניר במשך 10 שנים בקריית ארבע, ושירת בגולני בצבא.

שלומית יעקובי, שכנה של בני הזוג הנקין, סיפרה: "איתם ונעמה היו אנשים אציליים מאוד, אנשי מידות, אנשי רוח ואנשי מעשה. גם בחיי היומיום שלהם, כל אחד בפן האישי שלו התפתח ובאמת פרח כל אחד לכיוונו. איתם לכיוונים של המחקר, של לימוד התורה, ונעמה לכיוון של הגרפיקה שהיא מאד פיתחה. במקביל הם בנו זוגיות מיוחדת מאוד. תמיד היו ביחד, משפחה לתפארת. הם השקיעו מאוד בחינוך של הילדים, היו איתם תמיד, השקיעו גם בפן המידתי של הילדים וגם בפן החינוכי והלימודי של הילדים. זו אבדה גדולה", הוסיפה.

עזרא הירשברג, שכן נוסף של המשפחה, סיפר גם הוא" :הם היו זוג ממש נחמד וחמוד, פשוט חמוד. כל הזדמנות שהייתה להם להיות ביחד, ראינו אותם ביחד. לא יודע אם היה עוד זוג ביישוב שמביא את הילדים לגן ביחד, כל יום למעון לאסוף אותם ביחד. בלילות היו מסתובבים ביישוב לעשות הליכות בלילה ביחד. דאגו לילדים שלהם, ברוך השם ארבעה ילדים, ממש חמודים. הגדולים שכבר התחילו בית ספר כבר רואים שהם ממש נבונים, ממש מחוננים. ילדים ממושמעים ומנומסים, בבית שלנו ובבית שלהם", הוסיף.

חנה, אמו של איתם, ספדה: "חיברת ספרך הראשון בהלכה בשנות העשרים שלך. ספרך השני על הלכות שבת עובר עימוד בימים אלה. היית מעיין נובע שאי אפשר לעצור בעדו. אבא היה רבך המובהק ואתה תלמידו, גם ביני לבינך היה קשר מיוחד".

"שמך התאים לך, היית תמים וצנוע, מאיר פנים ואידאליסט. משמצאת את נעמה המדהימה אינני זוכרת אותך מתלונן על כלום. כמה היה מדהים לראות את האהבה העצומה ביניכם. את המסירות הטוטאלית לילדים".

יגיל הנקין, אחיו של איתם, הוסיף: "לאיתם הייתה מעלה גדולה - הוא ידע לצחוק. כדי להיות רציני אתה צריך להיות קצת ליצן. הייתה לו עוד מעלה חשובה של רב - יושר".

איתם הנקין הובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים.
הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים.

מקור: http://www.pmo.gov.il/TerrorInjured/Pag ... enkin.aspx

[משולש]

על שם מי הוא קרוי "איתם"?

[לייטנר]

על שם מי הוא קרוי "איתם"?

הוא לא נקרא ע"ש אף אחד, אלא ע"פ הפסוק: "אז איתם וניקיתי...". כמעט כל השמות במשפחת הנקין אינם שגרתיים.

אגב, בהערכה היפה של אריאל דוד, נפלו מעט שגיאות, וכשם שא"א לבר וכו'.

[משולש]

אני שואל כי אני מכיר "איתם" שקרוי על שם חבל איתם שנמסר למצרים (עם סיני) בשנת 82. אז חשבתי שאולי גם הוא קשור לזה.

[בברכה המשולשת]

אני מכיר שני בחורים ששמם איתם, ושניהם על שם הפסוק

[משולש]

.

[נוה הלבנון]

אני גם נוטה להאמין (על סמך עדויות תומכות של אנשים אחרים) שעיקר מה שכתב הוא אמת ויציב, והרב איתם התיחס במלוא הרצינות ובמלא האחריות למשימה שלקח על עצמו להפוך להיסטוריון מעולה, ולא עשה זאת כעיסוק צדדי חסר חשיבות.

אנשים איכותיים נוהגים לעשות בצורה מעולה את מה שהחליטו כי עליהם לעשות.
אין לזה דבר עם החשיבות שהעניקו לדבר ביחס לדברים החשובים באמת.

[תוכן]

הוא לא נקרא ע"ש אף אחד, אלא ע"פ הפסוק: "אז איתם וניקיתי...".

יש לציין שהפירוש המקובל ל'איתם' הוא מלשון תם, בעוד שחז"ל פירשו מלשון 'איתן'.

[מנדלי]

ד"ר יגיל הנקין, היסטוריון צבאי ומרצה בצה"ל לפיקוד ומטה במכללה, נשא הספד מצמרר בהלוויית אחיו הרב איתם הנקין הי"ד שנרצח עם רעייתו בפיגוע בו נצלו ארבעת ילדיהם:

אני רוצה לספר לכם קצת על איתם.

איתם היה בדרן.

אני יודע שזה מפתיע להגיד את זה בהלוויה, ולא כל שכן, על רב ותלמיד חכם שעמד לגדולה, אבל הוא היה בדרן, וזה דבר טוב. אם אתה רוצה להיות רציני, אתה צריך גם להיות מסוגל מהעת לעת כדי להפוך את הכיף של עצמך. רב שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות הוא יתרון גדול לעצמו, אלא גם לאחרים. התורה מזהירה אותנו לגבי מלך "שלבו לא יועלו [מעל אחיו]". זה המלכודת שמחכה הרב מדי, הגדולה יותר הוא, יותר מהמלכודת. יכולתו של איתם שלא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, לצחוק על עצמו ועולמו, הייתה מאוד חשובה.

עם זאת, איתם היה גם רציני מאוד. במשך שנים עמד על כך שאצלנו במשפחה יש לנו דורות מתחלפים: דור אחד של רבנים, אז אחד מהדוקטורט של, וכן הלאה. ואז הגיע איתם והרס את הבדיחה שלי מאז שהוא החליט להיות גם רב ודוקטורט, והוא הצטיין בשני השדות. הוא לא כתב על מנת לקדם, אלא משום שהוא לא יכול להפסיק לכתוב: מאז שיש לו מה לומר, וזה היה חשוב לו להגיד את זה. יתר על כן, היה לי איתם היושר האינטלקטואלי ומוסרי שחייב להיות רב רציני. זה שלמות צורך ברגע שבו הרב מבקש להגיע למסקנה מסוימת (הלכתית); והוא יודע שאם הוא יהיה לתפעל את הטקסטים למטרותיו, הוא יכול להגיע למסקנה הרצויה, ואולי אפילו לקבל סיבובים של מחיאות כפיים. אבל אז, בקול הקטן של מצפונו מתערב ואומר לו, "אבל זה לא האמת." ומכיוון שהוא יודע את האמת, הוא נדבק אליו. זה לא קל, אבל זה היה שלמותו של איתם.

הוא היה רק ​​שלושים ואחד כאשר נרצח; בכמה מדי שנותיו הוא הצליח לכתוב שתי עבודות הלכתיות ועבודה אחת היסטורית; ואם לא לרצח שלו הוא היה מוסיף הרבה יותר ספרים בשני השדות. וכאשר זה היה קורה, הייתי נאלצתי להתמודד לא רק עם אנשי תיקוני כשאני אומר "איתם" לקרוא לו במקום "הרב איתם," אבל עם אנשים שהיה מכוונים אותי לקרוא לו "הרב הגאון פרופ 'איתם . "אם על גבי זה, היינו להוסיף שהוא גם ניגן בגיטרה יותר טוב ממני, המצב היה קשה מאוד. ובכן, אני מאחל אלה יהיו הבעיות שלי היום ולא מה שאנחנו צריכים להתמודד עם היום.

אני בטוח במהלך השבעה [תקופת האבל היהודית המסורתית של שבוע אחד לאחר ההלוויה] אני שומע סיפורים רבים על איתם. כמה יהיה מוכרים, חלקם נשמעים מוכרים, וחלק כנראה יתאים למישהו אחר (כן, כתבי תקשורת, אתה שהעברת אותו למגורים שונים, נתתי לו שני ילדים נוספים, וגייסנו אותו באופן רטרואקטיבי ליחידה מובחרת, אני אני מדבר גם עליך). בשבעה אתה תמיד לספר את הסיפורים החיוביים, מינוס כמה אירועים מביכים כמו למשל בעקבות ירי שאיתם גורש מכמה תיכון. אבל אני לא צריך את השבעה כדי לדעת שהוא היה מוכשר ביותר שלנו אחים, פרט מאוד מוכשר באופן כללי. הוא היה מלא בידע אבל לא מלא בעצמו. הוא היה אבא מדהים ובעלה, שידע לאזן את משפחתו ובהשכלתו ועיסוקיו השונים.

עולם התורה איבד את אחד מהרבנים והמנהיגים הגדולים של הדור הבא, והעולם האקדמי איבד חוקר מצוין. ואני איבדתי אח, שאתה יכול לדמיין, הוא לא פחות חשוב לי.

עם זאת, זה לא הסיבה היחידה שכולכם הגיע לכאן [היום]. הרבה אנשים שנמצאים כאן, והסיבה שאנחנו להספיד במהלך חג הסוכות, להבדיל מהפסיקה ההלכתית הרגילה, הוא שזה לא היה "גורל עיוור", שגבה את חייהם של איתם ונעמה. הם "harugei מלכות", המונח המשמש לאלה שמתו כחלק מהמאבק בלתי פוסק של העם היהודי. אם אתה הולך להר הרצל, אתה תגלה שהמוות הראשון מ" פעולות איבה "קבור שם הוא הרב שלמה זלמן מצורף, שנרצח לפני 164 שנים. משמעות דבר היא, מנקודת מבטה של ​​המדינה ישראל, שמאבקו הלאומי של העם היהודי לא מתחיל לפני שישים ושבע שנים עם הקמתה של מדינת ישראל. גם לא המעשים הרצחניים נגד יהודים להתחיל עם הכרזת העצמאות ב -1948. מעשים אלה היו התוצאה של עוינות לרעיון של היהודים לשוב למולדתם העתיקה וחיו שם כאנשים.

איתם ונעמה הפכו ללוחמים שלא מרצון במאבק הזה. איתם ונעמה הן אדם שנרצח על ידי פעולות איבה. הם לא "נפגעי טרור".

לא קורא להם "קורבנות טרור", לא אומר שלישראל יש מלחמה בטרור.

לישראל אין מלחמה בטרור. מעולם לא הייתה מלחמה בטרור, ולעולם לא תהיה מלחמה כזאת. ברנרד לואיס, חוקר המזרח התיכון הגדול, אמר פעם (בעניין "גלובל המלחמה בטרור" של ארה"ב), שלהכריז מלחמה בטרור דומה ללדמיין צ'רצ'יל, בימים האפלים של 1940, שהכריז בנאומו המפורסם לפרלמנט משהו בסגנון של: "! אנחנו נלחמים נגד צוללות ומטוסי קרב, נגד טנקים, נגד כידונים, נגד רובים ומרגמות שלוש אינץ 'אנחנו נלחמים בם בחופים ..."

מבחינה טכנית זה היה נכון. היה זה שטות גמורה גם היה. זה לא היה המטוסים שלחמו בקרב על בריטניה, אך טייסים - הבריטיים וגרמנים - והמדינות - בריטניה וגרמניה - ששלחו אותם. בריטניה נלחמת גרמניה הנאצית, לא מטוסים ולא צוללות.

אין דבר כזה "הטרור של אבנים," בדיוק כמו שאין "טרור על ידי אנשים," לא "טרור מכונית," וגם לא בירושלים "סובלת מיידוי אבנים". ובאופן דומה איתם ונעמה לא נרצחו (בניגוד לכותרת באתר מדיה מסוים) - על ידי מכונית חולפת יורה עליהם.

כל אלה הם השיטות. לא אויבים. טרור הוא כלי. מי שמשתמש בטרור הוא האויב. הטרור הוא האויב של טקטיקה, סכינים וכדורים - הנשק שלה ביד. לומר "אנחנו נלחמים בטרור" הוא לומר "אנחנו לא יודעים מי האויב הוא; או שאנחנו לא מוכנים להגדיר אותם ככאלה. "במילים אחרות," אין לנו אסטרטגיה. "


לא להילחם בטרור, להילחם אלה שמכתיבים אותו. אני לא מתכוון, חלילה, לקרוא לפעולות נקם נגד חפים מפשע הערבים. אני גם לא רומז שאנחנו צריכים לוותר על מוסר מלחמה ודיני המלחמה. הכוונה שלי היא שאנחנו לא צריכים להעמיד פנים שאין עוינות, שנאה, אידיאולוגיה, או סוכנויות שמנהלים טרור. גם אנחנו צריכים להעמיד פנים שאין תמיכה רחבה בטרור. אנחנו לא צריכים לשכוח שיש סכסוך דתי ולאומי שהניח וממשיך להניח את היסודות לטרור.

אנחנו בעצמנו אומרים, ובצדק, "אנחנו לא צריכים להיות כמוהם." אז למה אנחנו משקרים לעצמנו ואומרים שאין "," כי אין אויב אלא רק "טרור" מופשט וחסר פנים? אם אנחנו נלחמים "טרור", אז מי הם אלה "אותם"?

לא מבטיח שהידיים שלנו תגיע לרוצחים. מאחורי הרוצחים האלה יש חברה שתומכת לחימה מסוג זה. חברה שתומכת באזרחי מיקוד, חברה שתומכת בגמר את זוג צעיר. (תודה לאל ילדיהם לא נפגעו, אך לא יזכו את הרוצחים עם "רחמים"). הרוצחים הם התליינים. אבל אלה שמטיפים כי "כאן הוא יהודי ולכן הוא ראוי למוות," -הם לא ייכלאו. ומי שהיום ייתן לי סוכריות לילדים כדי לחגוג את הרצח בדם קר של שני יהודים נוספים, ישלם שום מחיר.

איתם ונעמה לא נהרגו על ידי "טרור". הם קורבנות של מעשה האיבה. זה היה עוינות מאחורי הרצח. בני האדם מונע על ידי שנאה יצא לדרך במטרה לרצוח יהודים, והם הצליחו. הם לקחו את האח שלי ממני והאחים שלי מ; מישי הם לקחו את אחותו נעמה; מההורים שלי ומההורים של נעמה הם לקחו את ילדיהם; מהילדים - מתן, ניצן, נטע ואיתמר - הם לקחו את ההורים שלהם, הם לקחו את הזכות לגדול במשפחה, עם החוויות וזכרונות של משפחה חמה ומאוחדת, ואוהב. הם לקחו ממך, שעומדים כאן, זוג מוכשר ואופטימי, שנועדו לגדולה. והם ממשיכים לקחת מכולם התחושה של ביטחון. הם היו רוצחים ערבים, המגובה על ידי מגזר גדול מדי של חברה ערבית, בהתנגדות עקרונית מעט מדי לרצח. אויב. אויב שמנצל טרור.

לא לבזות את הזיכרון שלהם על ידי הפיכתם לקורבנות של כוח הטבע. דיון במדיניות על, לא על הרצח. לא מוצא הצדקה ואהדה לרוצחים. שמור אמפתיה שלך לילדים שנותרו יתומים, להורים שנותרו חסר. ולעם ישראל, שעדיין יש דרך ארוכה לפני שתוכל לשבת בשלווה מתחת גפניהם ועצי תאנה.

לא יכול להיות פיצוי על האובדן שלנו. זה אובדן אישי, חור פתוח שלעולם לא יתמלא. רובכם לא כאן בגלל זה. אתה נמצא כאן כי, כתלמוד הבבלי אומר, "כאשר ניתנה רשות למשחית להרוס, הוא אינו מבחין בין הצדיק לרשע." ואיך הוא יכול להבחין? המשחתת היא כל כך רעה, שאין לו מושג על מה הוא טוב. הוא רע לעצם, "וכל מחשבות לבו רק רעים כל היום", מה שהוא יכול לדעת על טוב? והוא גם לא אכפת.

איתם ונעמה, כמה וטוב היו השנים של החיים שלך, אבל הם לא הגיעו לאלה של אבותיכם במולדתם. אוי לדור שבו הורים קוברים את ילדיהם!

יש פסוק מישעיהו שצוטט נוהגים בלוויות: "הוא יבלע את המוות לנצח, ואלוהים לנגב את דמעות מכל הפנים." המסקנה של פסוק זה היא לא פחות חשובה, ברמה לאומית ולא רק באופן אישי. הנה הפסוק המלא: "הוא יבלע את המוות לנצח, ואלוהים לנגב את דמעות מכל הפנים; ויסיר הוא הבושה של אנשיו מעל כדור הארץ כולו, משום שאלוהים דיבר. "

והוא יסיר בושה של אנשיו מעל כדור הארץ כולו, משום שאלוהים דיבר!

[ברזילי]

זה נראה כמו תרגום אוטומטי של נוסח אנגלי של הדברים

[בברכה המשולשת]

הנה ההספד המקורי (וכפי שהעיר לי ת"ח חשוב שליט"א- אין אדם נתפס על צערו)

"
יגיל הנקין בהלווית אחיו איתם ואשתו נעמה ז"ל • ארץ א

אני רוצה לספר לכם קצת על איתם.
איתם היה ליצן.
אני יודע שדי מוזר לומר את זה בהלוויה, ועוד על תלמיד חכם וחוקר שנועד לגדולות, אבל הוא היה ליצן. וזה טוב. אם אתה רוצה להיות רציני, כדאי שתוכל לפעמים לצחוק על עצמך. רב שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות מאוד מועיל גם לעצמו וגם לאחרים. לגבי המלך מזהירה התורה "לבלתי ירום לבבו", וזו הסכנה שאורבת גם לרב, במיוחד ככל שהוא גדול. היכולת של איתם לא לקחת את עצמו ברצינות, לצחוק על עצמו וגם על העולם שלו, הייתה חשובה.
אבל איתם היה גם מאוד רציני. במשך שנים טענתי שבמשפחה שלנו יש דור רב, דור דוקטור וחוזר חלילה, ואז בא איתם והרס לי את הבדיחה כשהוא החליט להיות גם רב וגם דוקטור, ובשני הדברים הוא הצטיין. הוא כתב לא כדי לקבל קידום, אלא כי הוא לא יכול היה שלא לכתוב: מפני שהיה לו מה לומר וחשוב היה לו להגיד את זה.
יותר מזה, היה לו היושר הגדול שרב רציני נדרש אליו. זה היושר שבו הרב מוצא את עצמו כשהוא רוצה להגיע למסקנה מסויימת, והוא יכול, אם רק ינצל את הכתוב לצרכיו, להגיע למסקנה הרצויה, לשנות את המציאות (ואולי גם לקבל מחיאות כפיים), אבל אז המלאך הקטן של המצפון אומר לו, 'אבל זו לא האמת', וכיוון שזו האמת, איתה הוא נשאר. זה לא קל; אבל זה היושר שהיה לו.
במעט מדי שנותיו הוא כבר הספיק לכתוב שני ספרים הלכתיים וספר היסטורי אחד; ואילולא הירצחו היה מוסיף כמה חיבורים חשובים בשני התחומים. וכשזה היה קורה, הייתי צריך להתמודד לא רק עם אנשים שמתקנים אותי כשאני אומר "איתם" ל"הרב איתם" אלא עם אנשים שהיו מתקנים אותי ל"הרב הגאון פרופסור איתם". ואם היינו מוסיפים את זה שהוא ידע לנגן טוב יותר ממני, אז בכלל המצב היה חמור. מילא. הלוואי עלי כל יום התמודדויות כאלה ולא ההתמודדות שיש לנו פה היום.
אני בטוח שבשבעה אשמע הרבה סיפורים עליו. חלק אכיר, חלק יישמעו מתאימים, וחלק יישמעו מתאימים למישהו אחר (וכן, כתבי הרדיו שהחליטו להעביר אותו דירה, להוסיף לו שני ילדים ולגייס אותו רטרואקטיבית לסיירת מטכ"ל, אני מדבר גם עליכם). תמיד זה כך. בשבעה מספרים את הצדדים הטובים, מינוס תקריות מביכות כמו הקראוון הבוער שאיתם נזרק בגללו מישיבה תיכונית מסויימת, הגם שהכחיש כל קשר לנידון. אבל לא הייתי צריך את השבעה כדי לדעת שהוא היה האח המוכשר מבינינו ובן אדם מוכשר מאוד באופן כללי. מלא בידע, אבל לא מלא מעצמו. בעל ואבא נהדר שידע לאזן בין המשפחה ותחומי הלימודים והעבודה השונים שלו.
עולם התורה הפסיד אחד מגדולי הרבנים של הדור הבא, והאוניברסיטה הפסידה חוקר יוצא מן הכלל. ואחי. שזה חשוב לי לא פחות מכל השאר, מן הסתם.
אבל לא רק בגלל זה התכנסתם.
האנשים הרבים שנמצאים פה, והסיבה שאנחנו מספידים בחול המועד, בניגוד להלכה הרגילה, היא בגלל שאת חייו של איתם ואת חייה של נעמה לא לקח הגורל העיוור. הם הרוגי מלכות. הם מתו במסגרת המאבק הבלתי נגמר של עם ישראל. אם תלכו להר הרצל, תגלו שם שהרוג פעולות האיבה הראשון הוא הרב שלמה זלמן צורף, שנרצח לפני מאה שישים וארבע שנים. זאת אומרת, מבחינת המדינה, המאבק הלאומי של עם ישראל לא התחיל לפני 67 שנה בהקמת מדינת ישראל, ופעולות האיבה הקטלניות לא נולדו עם הכרזת המדינה, אלא היו תוצאות האיבה לרעיון של עם ישראל בארצו.
איתם ונעמה נעשו לוחמים על כורחם באותו מאבק. איתם ונעמה הם הרוגי פעולות איבה. הם לא 'קורבנות טרור'.
אל תאמרו שהם קורבנות הטרור; אל תאמרו שיש לישראל מלחמה בטרור. אין לישראל מלחמה נגד הטרור, מעולם לא הייתה מלחמה נגד הטרור וגם לא תהיה. ברנרד לואיס, המזרחן הגדול, אמר פעם (ביחס לארצות הברית דווקא), שלהכריז על מלחמה בטרור משול כאילו היה צ'רצ'יל, בימים השחורים של 1940, מצהיר בנאום בבית הנבחרים משהו בסגנון: "אנחנו נלחמים נגד צוללות ומטוסים, נגד טנקים, נגד כידונים, נגד רובים ונגד מרגמות 81 מילימטר! נילחם בהם בחופים..."
אין דבר כזה 'טרור האבנים', כמו שאין 'טרור הבודדים', כמו שאין 'טרור המכוניות', וכמו שאיתם ונעמה לא נרצחו – בניגוד לכותרת באתר חדשות מסויים – בידי 'מכונית עוקפת'. כל אלה שיטות. לא אוייבים.
טרור הוא כלי. מי שמשתמש בטרור הוא האוייב. הטרור הוא הטקטיקה שלו, הסכינים והכדורים – אמצעי הלחימה. לומר "אנחנו נלחמים בטרור" זה לומר "אנחנו לא יודעים מי האוייב, או שאנחנו לא מוכנים להגדיר אותו כאוייב". במילים אחרות, "אין לנו אסטרטגיה ".
אל תילחמו בטרור; תילחמו במי שמפעיל אותו. אין הכוונה חלילה לפעולות נקם פרטיות נגד ערבים חפים מפשע. אין הכוונה לוויתור על מוסר בלחימה. הכוונה היא שלא נעמיד פנים שאין איבה ואין שנאה ואין רעיון ואין גורמים שמפעילים את הטרור, ותמיכה עממית נרחבת בטרור, וסכסוך לאומי ודתי שמהווה בסיס לטרור. הרי אנחנו בעצמנו אומרים בצדק, "אל נהיה כמוהם". אז למה אנחנו משקרים לעצמנו ואומרים שאין 'כמוהם', אין אוייב אלא רק 'טרור' מופשט וחסר פנים? אם אנחנו נלחמים ב'טרור', מי אלה ה'כמוהם' האלה?
אל תבטיחו שידינו תגיע לרוצחים. מאחורי הרוצחים יש חברה שתומכת בלחימה מהסוג הזה. חברה שתומכת בפגיעה באזרחים, בווידוא רציחה בזוג (חסדי השם שהילדים לא נפגעו; אל תתנו קרדיט על 'רחמנות' לרוצחים).
הרוצחים הם התליינים; אבל מי שמשריש את הגישה 'הנה יהודי ולכן בן מוות', לא ייכלא, ומי שיחלק היום סוכריות לילדים כדי לחגוג את הירצחם בדם קר של עוד שני יהודים, ייצא נקי בלא כלום.
איתם ונעמה לא נהרגו בידי 'הטרור'. הם חללי פעולות איבה. האיבה עמדה מאחורי הרצח. בני אדם מונעים משנאה יצאו אל אם הדרך כדי לרצוח יהודים. והצליחו. הם לקחו ממני ומשאר האחים את אחי, מישי את אחותו נעמה; מההורים שלי ומהוריה של נעמה הם לקחו את ילדיהם; הם לקחו ממתן, ניצן, נטע ואיתמר את הוריהם – ואת הזכות לגדול במשפחה, עם החוויות והזכרונות של משפחה חמה, אוהבת ומלוכדת. הם לקחו מכם, העומדים פה, זוג מוכשר ואופטימי, שהיה עתיד להגיע לגדולות. והם המשיכו, לקחו ולוקחים את תחושת הביטחון. רוצחים ערבים, מגובים בידי חלק גדול מדי של החברה הערבית, עם מעט מדי התנגדות עקרונית לרצח. אוייב. אוייב שמפעיל טרור.
אל תוזילו את זכרם בהפיכתם לקורבנות של כח-טבע. תתווכחו על מדיניות, לא על ההרוגים; אל תמצאו הצדקות וסימפטיה לרוצחים. שמרו את האמפתיה לילדים שנותרו יתומים, להורים שנותרו שכולים. ולעם ישראל, שרחוקה הדרך עד אשר יישב תחת גפנו ותחת תאנתו.
לאובדן שלנו אין תשלומים. הוא אובדן אישי, הוא חור פעור שלא יתמלא לעולם. רובכם פה לא בגללו. אתם פה בגלל שמרגע שניתנה למשחית רשות להשחית, איננו מבדיל בין צדיק לרשע. ואיך יבדיל? המשחית הוא רשע כזה, שאין לו מושג מהו הטוב. כולו רשע וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, ואיך יידע מה זה טוב?
וגם לא אכפת לו.
איתם ונעמה, מעט וטובים היו שני חייכם, אך לא השיגו את ימי שני חיי אבותיכם בימי מגוריהם. אוי לו לדור שההורים קוברים בו את ילדיהם.
יש פסוק בישעיהו שנוהגים לצטט בהלוויות. " בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים". אבל יש לו המשך, חשוב לא פחות, לאומי ולא רק אישי. וזה הפסוק המלא: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים; וְחֶרְפַּת עַמּוֹ, יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ--כִּי אֲדֹנָי, דִּבֵּר." *וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ – כי אדוני דיבר*!

[אנא עבדא]

בבלוגו יש מאמר שכתב בהמעיין [שנה נד, חוברת ג, תשע"ד] על קובץ בית ועד לחכמים בענין הקנאות של מונקאטש בעלזא וסאטמאר.
האם אפשר להעלותו כאן [בכדי להורידו]?

[לא ידען]

בבלוגו יש מאמר שכתב בהמעיין [שנה נד, חוברת ג, תשע"ד] על קובץ בית ועד לחכמים בענין הקנאות של מונקאטש בעלזא וסאטמאר.
האם אפשר להעלותו כאן [בכדי להורידו]?

העלו גם באשכול מקביל וגם כאן, כמה פעמים.

[צונאמי]

ד"ר יגיל הנקין, היסטוריון צבאי ומרצה בצה"ל לפיקוד ומטה במכללה, נשא הספד מצמרר בהלוויית אחיו הרב איתם הנקין הי"ד שנרצח עם רעייתו בפיגוע בו נצלו ארבעת ילדיהם:

היו להם ארבעה ילדים או ששה?
(ברכב בשעת היריות היו ארבעה.)

[עדיאל ברויאר]

ד"ר יגיל הנקין, היסטוריון צבאי ומרצה בצה"ל לפיקוד ומטה במכללה, נשא הספד מצמרר בהלוויית אחיו הרב איתם הנקין הי"ד שנרצח עם רעייתו בפיגוע בו נצלו ארבעת ילדיהם:

היו להם ארבעה ילדים או ששה?
(ברכב בשעת היריות היו ארבעה.)

באותו ערב היה דיווח שיש להם 6 ילדים, זו טעות ויגיל "עוקץ" את הכתבים על טעויותיהם.

[צונאמי]

היו להם ארבעה ילדים או ששה?
(ברכב בשעת היריות היו ארבעה.)

באותו ערב היה דיווח שיש להם 6 ילדים, זו טעות ויגיל "עוקץ" את הכתבים על טעויותיהם.

תודה ר' עדיאל.
מה שזכור לי, שאמרו שרק חלק מילדי הזוג היו במכונית.
מסתבר שמקור הטעות הוא בין ששה נפשות במשפחה לבין ששה ילדים.
(ואין מה "לעקוץ" את הכתבים, כאשר הם ניזונים מבני המשפחה...)

[בברכה המשולשת]

ראיתי היום:

הרב יהושע וייסינגר
רב בכולל יד ברודמן ברחובות ותלמיד בישיבת מרכז הרב.


לכתוב על איתם 'ה' יקום דמו', לשמוע את שמו שוב ושוב ברדיו, לראות את פניו מביטות אלי מכל אתר ואתר, מי היה מאמין...

רק בשבוע שעבר נפגשנו, ביציאה מעוד מבחן ברבנות שעשינו יחד,

מכל מפגש ושיחה עימו יצאתי עם הרגשה מרוממת ומלאת התפעלות...

"על זה היה דוה ליבנו על אלה חשכו עינינו", וכל זאת בערב לפני שאמרנו "הושענא למען קדושים מושלכים באש".

אני זוכר את איתם כנער, קומנר נמרץ בתנועת אריאל, בילנו יחד במחנות, מסעות וסימנריונים רבים, תמיד פניו שמחים ומאירים...

משם התפצלו דרכנו, לישיבת ניר הלך ללמוד, ועוד לפני שהקשר ביננו התנתק קמעא, הוא התחתן עם נעמה...

במשך כמה שנים לא נפגשנו ולא דיברנו, אך את מאמריו כבר התחיל לכתוב, וכך זכיתי לעקוב...

איתם כתב למעלה מארבעים מאמרים בהלכה ישומית, היסטוריה רבנית (כלשונו) ועוד, ספר הלכתי, ספר היסטורי ועוד ספר הלכתי שבשלבי עימוד סופיים, עליו היתה תפארתו.

לאחר שנים, נפגשו המשפחות במקרה, בטיול בגולן, ישבנו במי הירדן ושוחחנו, 'להשלים את החסר', אמר, שנים של חוסר. וכך כתב לי מיד לאחריו - "שמחתי מאד לראותך... אני דווקא ראיתי את פניך מדי פעם בשנים הקודמות, מרחוק, אך לא זכינו לדבר, עכשיו התחלנו להשלים את השנים... נתראה בעז"ה"... האמת, שתכננו לעשות שבת יחד, אך לא זכינו, חשבנו להמשיך ולכתוב יחד, אך כבר לא...

הרב איתם, צמח וגדל והתבלט בתחום המחקר התורני, או כלשונו של מורו ורבו, הראי"ה קוק "חוקר בחכמת ישראל בקדושה", למרות גילו הצעיר דעתו נשמעה בכל במה מכובדת, החל בעולם הישיבות עד האקדמיה, צעירים וזקנים, דתים וחרדים 'נוקשים', כולם כשראו דברים שלו, עמדו והטו אוזן, בכבוד ובהקשבה מיוחדת...

איתם כדרכו, כתב בבהירות, דייקנות ופשטות, כתלמיד חכם רחב אופקים, הוא רצה להמשיך את דרכו של סבו הגדול ולצד אביו שילחט"א רצה לעסוק בהלכה, בסוגיות בוערות ואקטואליות בכל תחומי החיים.


בעיני, תמיד ראיתי אותו כמודל לאדם גדול, מלא ענווה ופשטות, לא רצה להתבלט ותמיד ברח מכבוד. הלך באצילות ובשקט, וכך כל פעולותיו, עשה בשקט וביסודיות. לא 'בערך' ולא ב'כאילו', יש שיגדו ששחט 'פרות קדושות' אך מי שהכיר, ידע שהכול הכל היה מדויק, ובעיקר הכל הכל מתוך ענווה ובאמת.

לימים הצטרף ליוזמה חדשה והיה מעמודי התווך בכתב העת 'אסיף' – ביטאון איגוד ישיבות ההסדר, ואף שם זכיתי לעבוד עימו. מלבד העבודה השוטפת כחבר מערכת, הוא ניהל את מדור 'אישים ושיטות' שהיה תחת אחריותו הבלעדית, הוא ערך וסידר, בנה וכיוון את כל המאמרים, כדי שיהיו ברמה הראויה לפרסום ובאיכות המתאימה. באחד המאמרים שערך וסידר, הוא הוסיף הערה לכותב: "ככותב אני מכיר היטב את תחושת אי-הנחת מהתערבותם של אחרים ביציר כפיו של הכותב, אבל אני מקווה שלא זו תהיה תחושתך כלפי ושלא תראה רק "אדום בעיניים" עם פתיחת הקובץ... ואשמח לשמוע ממך כן".

כחבר, כתלמיד וכיהודי מן השורה, בחג הזה "נהפך לאבל מחלונו", ממש כך. הקב"ה ידע את מי הוא לוקח, תלמיד חכם אמיתי, איש אשכולות, מידות וענווה, חבר טוב ואבא לדוגמה. אני לא מפסיק לחשוב מה הפסדנו, מה עם ישראל הפסיד, מה הפסידו הילדים הרכים...

כל החג אני מנסה לחשוב מה הרב איתם היה רוצה שנעשה, איך להמשיך. ייתכן שזו ההרגשה של כולנו, אך באמת, מה אפשר לעשות? הוא בטח לא היה רוצה לומר, 'מי אני שאגיד'... אך ייתכן שאם הייתי לוחץ יותר, הוא היה אומר, שצריך להמשיך בעוז, להמשיך בגדלות "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", להקים את תורת ארץ ישראל במלוא עוזה, להרחיב את מעגל החוקרים בקדושה, להקים עוד משפחות גדולות בישראל, והכול בענווה.

לפני שנה פרסמתי מאמר על אודות מעמדם ההלכתי של הנהרגים בפיגועים, על מאמר זה דיברנו באריכות, עמדתו היתה דומה לשלי, אך חשש מפירסום הדברים, פרסום שיכול לפגוע במשפחות ההרוגים. אך אז סיים ואמר, אם זו האמת, אמיתה של תורה, והדברים יכתבו בעדינות הראויה, כדאי שהדברים יצאו לאור.

וכעת, ייתכן שעליו אפשר לומר את הדברים כפי שסיכמתי שם את המאמר, חייך ידידי איתם, חייך חיית אותם בקדושה, חיית אותם על קידוש השם, קידוש השם גדול כ"כ עד שלא יבוא שום מרצח בן עוולה ויקח את זה ממך. חיית ומתת מתוך אהבת השם, אהבת תורה וקדושתה.

עליך ניתן לומר, "גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר", "אשריך, שגופך טהור ונשמתך יצאה בטהרה".

[בן הרב]

לפני שנה פרסמתי מאמר על אודות מעמדם ההלכתי של הנהרגים בפיגועים, על מאמר זה דיברנו באריכות, עמדתו היתה דומה לשלי, אך חשש מפירסום הדברים, פרסום שיכול לפגוע במשפחות ההרוגים. אך אז סיים ואמר, אם זו האמת, אמיתה של תורה, והדברים יכתבו בעדינות הראויה, כדאי שהדברים יצאו לאור.

יש אפשרות להשיג את המאמר?

[מה שנכון נכון]

לפני שנה פרסמתי מאמר על אודות מעמדם ההלכתי של הנהרגים בפיגועים, על מאמר זה דיברנו באריכות, עמדתו היתה דומה לשלי, אך חשש מפירסום הדברים, פרסום שיכול לפגוע במשפחות ההרוגים. אך אז סיים ואמר, אם זו האמת, אמיתה של תורה, והדברים יכתבו בעדינות הראויה, כדאי שהדברים יצאו לאור.

יש אפשרות להשיג את המאמר?

לונקק כאן.

[בברכה המשולשת]

למען הסר ספק, לא אני כותב ההספד וכותב המאמר (למרות שאני מכירו ומוקירו)

[ישבב הסופר]

נזכרתי היום בהודעה משעשעת שכתב אליהוא, בוויכוח עם ר' איתם לפני כמעט 5 שנים בדיוק. ההודעה היתה בגדר הקורא פסוק בזמנו.

הדיון שם היה נסוב על דברי רש"י על "פרה אדומה במרה", שיש משערים שבמקורו היה ראשי תיבות 'כ"א' = כיבוד אב, שאח"כ בטעות נשתרבב ל'פ"א' = פרה אדומה. והר"י לויפר דחה הדברים מפני שהראשי תיבות 'כ"א' לכיבוד אב ואם אינו מצוי כלל. ואליהו כתב בזה"ל

גם בעיקר דבריו על פענוח ר"ת, אינני מסכים עמו כלל ועיקר, והרגיל בספרים מוצא פעמים רבות ר"ת מוזרים ולא מוכרים, לבד מה שיש ר"ת נפוצים באיזור מסויים או בסוגי' מסויימת והבחור הזעצער שאינו בקי בענין פתח באופן אחר.
[לדוגמא בעלמא הר"ת 'תכ"ד' יכול להתפרש כ'תכלת דומה' ויכול להתפרש כ'תוך כדי דיבור' ותלוי באיזה סוגיה עוסקים].

viewtopic.php?p=27217#p27217

[פניני]

היה ימים פה וכן בעוד סוגיות כשר' אליהו היה בינינו

[לא ידען]

מאמר פרידה מרגש ומדוייק, שכתב אחד מחכמי ורבני הפורום דכאן מתוך לב כואב וקולמוס נוטף דמע.

יפורסם ב'בקהילה'.

השם יקום דם בניו השפוך.

[בן הרב]

מאמר פרידה מרגש ומדוייק, שכתב אחד מחכמי ורבני הפורום דכאן מתוך לב כואב וקולמוס נוטף דמע.
יפורסם ב'בקהילה'.
השם יקום דם בניו השפוך.

מרטיט

[מנדלי]

לדעתי זה קצת מצחיק שהוא כותב על הניקים מהפורום בעיתון.

[יגאל10]

במוצאי ר"ה דהאי שתא עיינתי בהודעה ישנה של הרב תוכ"ד, הדן בשמועת הגר"מ סולובייצ'יק על בכי' בעת תק"ש ושמחה בעת נטילת לולב. וכה דברי חתימתו שם: "יזכנו ה' לקיים דברי הכתוב עת לבכות ועת לשחוק, דבר בעתו מה טוב.".

ובכן, לא זיכנו ה' לזה בהאי מועד - - -

[ארזי ביתר]

איש ספר יקר, האם כבר ישנה תשובה?

[בברכה המשולשת]

באחת מהכתבות היה כתוב שיש למשפחה מימון לספר ממה שהשאיר ע"ז הרב איתם הי"ד ממכירת איזה מכתב ישן של זקנו הגדול זצ"ל

[לייטנר]

באחת מהכתבות היה כתוב שיש למשפחה מימון לספר ממה שהשאיר ע"ז הרב איתם הי"ד ממכירת איזה מכתב ישן של זקנו הגדול זצ"ל

כבר בעבר הוצע למשפחה (בתיווך איתם) למכור את המכתבים כדי לממן את הדפסתם.

אמת שלספר המוכן לדפוס כבר יש מימון.
אבל לא ידוע לי אם כבר יש מימון לספר שיקבץ בתוכו את כל מאמריו של איתם שטרם פורסמו.

[בן הרב]

אחד מחו"ר דפה הלך לנחם?
שוחח עמם על כל הנכתב כאן?

[שי אבי דוד]

אחד מחו"ר דפה הלך לנחם?
שוחח עמם על כל הנכתב כאן?

בוודאי. מודעים להכל.

[אבי קלמן]

היות ואינני נגיש כ"כ לאינטרנט, אכתוב כמה מילים, אף שלא הרי כתיבה בשעת הכאב וההלם, לכתיבה מאוחרת יותר.

ברגעים הראשונים חשתי כאב גדול, כאב על ת"ח מופלא, בעל בקיאות ענֵפה יחד עם יכולת חדירה לנקודה הרלוונטית, נועז וחדשן, אך זהיר ודקדקן, בעל ידיעות מפליאות במגוון רחב של תחומים (הלכה, אגדה, הרב קוק, ערוך השולחן ועוד), חוקר דייקן, מעמיק וקפדן (כמדומה שהוא גדול חוקרי הראי"ה – בישרותו, בהיקפו ובהבנתו), ת"ח צעיר שרק החל לתת פרי ביכוריו המשובחים, שעדיו לגדולות (כדברי הגר"ד ליאור שליט"א שצוטטו בתחילת האשכול), ענוותן ונעים הליכות (- אני מכירו מהתנהלותו הווירטואלית, מכמה תכתובות בודדות, אך דודִי ורבים אחרים מעידים שגם בהתנהלותו האישית נהג כך).
כה ציפינו שיכתוב במגוון רחב של תחומים, שיברר סוגיות נוספות בהלכה, שיחקור פרשיות רבות בתולדות הראי"ה (ושאר חכמי ישראל), שיוציא עוד מכּתביו, שיוציא עוד ועוד מכתבי הראי"ה, שיזכנו בעוד ספרים בהלכה ובתולדות חכמי ישראל. וכעת עלתה עליו יד הכורת, פראים דמויי אדם, ערלי לב, רצחו אותו ואת רעייתו לעיני ילדיהם הקטנים. מי יגדלם? מה ישמחם? כיצד יקבלו ביטחון ויציבות בחייהם?
גם כאב אישי חשתי באותן שעות. מעות יש לי, ואין לי שולחני לפורטן. כמה בקשות היו שרציתי לבקשו (שישלח לי מאמר כלשהו שנמנע מפרסומו מסיבות שונות, שיאמר את מקורותיו לתשובה שהשיב לי, שיכתוב מאמר על איזו פרשייה בתולדות הראי"ה שהעסיקה אותי), גם כמה שאלות היו לי אליו, וכעת אין לי את מי לשאול. מי ייתן לנו חליפתו, מי ייתן לנו תמורתו.

בשעת ההלוויה, כשאמרו את גילו הצעיר השתוממתי. (אגב, למיטב ידיעתי, אך יתכן שאני טועה, הרב איתם זצ"ל הי"ד היה בשנתו הל"ב, ולא כמו שהיה משמע בלוויה). הרי הוא צעיר ממני (במעט). מאמריו המופלאים, חכמתו וספריו המקיפים, גרמו לי לחשוב שמדובר בת"ח מבוגר יותר (אף שסגנון כתיבתו צעיר, חשבתי שהוא מבוגר ביותר מחצי עשור). כמה אפשר להספיק. מכר שעמד לידי, אמר שהוא היה מבקר אצלם בכולל, ובלט בשקידתו. ועדיין הדברים מפליאים.

כל מוות של אדם מישראל מהווה חילול ה', ק"ו שמדובר בת"ח כה מופלא, וק"ו כשנרצח ע"י שפלי אומות העולם. עשה למען שמך! עשה למען ימינך! עשה למען תורתך! עשה למען קדושתך! יתגדל ויתקדש שמך הגדול והקדוש.






ועוד שלוש הערות קטנות:
א. ...
ג. בזמנו, לאחר שהתפרסם האשכול הנ"ל (לגבי הסיפור אודות ברוריה), שלחתי מייל לכב' הרב איתם זצ"ל הי"ד עם עיקרי טענות שהועלו באשכול הנ"ל, בדרך שאלה. הוא השיב לי בצורה מנומקת ובסגנון מכובד ונאה. ביקשתיו להעלות את הדברים לפורום בשמו, אך הוא סירב, וטענתו הייתה שהכותבים יצאו כנגד הדברים בשל סגנונם האקדמאי, וכל תגובה שהיא לא תיישב את דעתם. (אגב, ניתן לחלוק על עמדתו, כמובן, רק רציתי להבהיר שהיה לו מה להשיב, והוא נמנע מכך משיקוליו). לימים נודע לי שהוא משתתף בפורום, תחת הכינוי תוכ"ד.

____________

* לאחר פרסום הדברים קראתי את האשכול במלואו, והצטערתי על כמה מהדברים שכתבתי (אחד בעקבות הודעת הרה"ג איש_ספר אליי, ואחד לאחר שראיתי שהדברים הלא-מתאימים עליהם הגבתי הושמטו קודם תגובתי), וע"כ הנני משמיטם. סליחה ומחילה אם חלילה מישהו נפגע מהדברים!

מלבד זאת, ברצוני להוסיף ברכות תודה רבה להרה"ג המכונה 'איש_ספר' שליט"א, על הספידו המרגש.

[ברזילי]

אתמול פורסמו הדברים הבאים מתוך שיחה של הרבנית הנקין לתלמידותיה לאחר השבעה:

קודם כל, אני רוצה להודות לכולן. לכולכן, אין לי מילים. עזרתן לנו לעבור זמן מאוד קשה. אנחנו עדיין שרויים בזמן מאוד קשה. תודה לכל אנשי הצוות, תודה לכל הבנות שהגיעו אלינו, ומי שלא הגיעה אלינו, אנחנו יודעים שאתן כולכן איתנו.

יש לי כמה דברים שאני רוצה לגעת בהן בשיחה הזאת. נתחיל ממקום מאוד אישי, ונסיים במצב בארץ ישראל היום. ממקום מאוד אישי, כולכן יודעות, אבל אני לא יודעת אם יש מישהו פה שיושב בחדר שמבין את מימדי האסון. ברמה האישית, כמובן, יש הורים שכולים, ארבעה יתומים, אחים שכולים. האסון במשפחה הוא לאין שיעור. אבל ברמה הכללית - האסון לעם ישראל הוא אסון קשה לעולם התורה. הרב איתם הוא בין הצעירים במשפחה שלנו. אני חושבת שאפילו אנחנו לא שיערנו את היקף הפעילות שלו. המנחה שלו בדוקטורט באוניברסיטה קרא לו "ילד פלא". אנשים ראו אדם מצטנע, מאיר פנים. אבל צריך לדעת, היה פה מישהו שהיה צריך תוך עשרים שנה להיות מבין הדמויות המובילות בציבור שלנו. איש שהגיע לפסיקת הלכה ממקום נקי לגמרי. אמרו עליו שהוא האיר פנים, אבל מצד שני הוא גם לא נשא פנים. מי שהכיר אותו מכתביו ידע שמדובר באדם תקיף, למרות הארת הפנים, למרות הצניעות, למרות החביבות.

מי שישמע, ישמע על נעמה שלנו האצילית, וכל מי שהיה לו קשר עם נעמה לאורך הדרך התפעל מהיכולת לעמוד בפני לחץ ואותו הדבר- להאיר פנים. היינו בנריה בשמחת תורה עם הילדים הגדולים, לקחנו אותם לבית שלהם, וסיימנו לשבת שם שבעה. ופעם אחרי פעם אנשי נריה סיפרו לנו- "את יודעת שהשניים היו הולכים ביחד יום יום בשעה ארבע לאסוף את נטע?" אמרו שהם היו מן תופעה כזאת. שניהם ביחד, ממש ביחד.

כל העולם ניגש אליי ואומר לי- היי חזקה, היי חזקה.

אני רוצה לומר, לא יודעת מה יהיה בעתיד, אבל אין לי שום תסכול אמוני. אף פעם לא האמנתי שהקדוש ברוך הוא מחלק שוברים לבית מלון בשבת. לא חשבתי שזה מה שהוא עושה, אז זה לא כאילו שהתאכזבתי ממנו. הקדוש ברוך הוא שם אותנו פה לשם תפקיד, התפקיד הוא לפעמים תפקיד נעים, התפקיד הוא לפעמים תפקיד בלתי נעים. צריך לקום לבצע, לכן אנחנו נמצאים פה בעולם. אז משפחת הנקין הולכת ללמוד על תפקיד פחות נעים ממה שהוא היה לפני שבועיים.

יש לנו תפקידים בעולם הזה. המאבק על הרצון של עם ישראל לארץ ישראל לא התחיל אתמול. לצערינו, מאז שיבת ציון בתקופה המודרנית היו הרבה מאוד קרבנות, זה לא נגמר. אבל מה שחשוב הוא שאנחנו נבין היכן אנחנו נמצאים. למרות המחיר, אני מאמינה שאי פעם לא היה טוב יותר מהיום. זו אמירה רלטיבית, זאת לא אמירה פשוטה. וחשוב שאנחנו נדע, שלמרות המחיר, אנחנו נמצאים בימים גדולים. ימים מאוד מאוד לא פשוטים. אף על פי כן ולמרות הכל אני מאמינה בכל מאודי, שהניסים שאנחנו זכינו להם בתקופתנו, תקומת המדינה והלאה, מגמדים את ניסי יציאת מצרים.

עוברים עכשיו על כולנו ימים קשים מאוד. רבותיי, כולנו נבחנים. אנחנו נבחנים כי הזמנים הם קשים. אני לא מדברת אך ורק על האסון הפרטי שלנו. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו צועדים קדימה, יש לנו תפקיד, אנחנו נעשה את התפקיד, עיקר התפקיד שלכן בזמן הזה, הוא ללמוד תורה, לצמוח במידות, לצמוח באהבת ישראל.

אני מקוה שאני אוכל להיות בת קול שמלכדת את עם ישראל במידה שאני אוכל. בואו נצמח כולנו באהבת ישראל, בואו נעשה עוד כמה מעשים טובים ויחד נסלול את הדרך

[לייטנר]

היות ואינני נגיש כ"כ לאינטרנט, אכתוב כמה מילים, אף שלא הרי כתיבה בשעת הכאב וההלם, לכתיבה מאוחרת יותר.

ברגעים הראשונים חשתי כאב גדול, כאב על ת"ח מופלא, בעל בקיאות ענֵפה יחד עם יכולת חדירה לנקודה הרלוונטית, נועז וחדשן, אך זהיר ודקדקן, בעל ידיעות מפליאות במגוון רחב של תחומים (הלכה, אגדה, הרב קוק, ערוך השולחן ועוד), חוקר דייקן, מעמיק וקפדן (כמדומה שהוא גדול חוקרי הראי"ה – בישרותו, בהיקפו ובהבנתו), ת"ח צעיר שרק החל לתת פרי ביכוריו המשובחים, שעדיו לגדולות (כדברי הגר"ד ליאור שליט"א שצוטטו בתחילת האשכול), ענוותן ונעים הליכות (- אני מכירו מהתנהלותו הווירטואלית, מכמה תכתובות בודדות, אך דודִי ורבים אחרים מעידים שגם בהתנהלותו האישית נהג כך).
כה ציפינו שיכתוב במגוון רחב של תחומים, שיברר סוגיות נוספות בהלכה, שיחקור פרשיות רבות בתולדות הראי"ה (ושאר חכמי ישראל), שיוציא עוד מכּתביו, שיוציא עוד ועוד מכתבי הראי"ה, שיזכנו בעוד ספרים בהלכה ובתולדות חכמי ישראל. וכעת עלתה עליו יד הכורת, פראים דמויי אדם, ערלי לב, רצחו אותו ואת רעייתו לעיני ילדיהם הקטנים. מי יגדלם? מה ישמחם? כיצד יקבלו ביטחון ויציבות בחייהם?
גם כאב אישי חשתי באותן שעות. מעות יש לי, ואין לי שולחני לפורטן. כמה בקשות היו שרציתי לבקשו (שישלח לי מאמר כלשהו שנמנע מפרסומו מסיבות שונות, שיאמר את מקורותיו לתשובה שהשיב לי, שיכתוב מאמר על איזו פרשייה בתולדות הראי"ה שהעסיקה אותי), גם כמה שאלות היו לי אליו, וכעת אין לי את מי לשאול. מי ייתן לנו חליפתו, מי ייתן לנו תמורתו.

בשעת ההלוויה, כשאמרו את גילו הצעיר השתוממתי. (אגב, למיטב ידיעתי, אך יתכן שאני טועה, הרב איתם זצ"ל הי"ד היה בשנתו הל"ב, ולא כמו שהיה משמע בלוויה). הרי הוא צעיר ממני (במעט). מאמריו המופלאים, חכמתו וספריו המקיפים, גרמו לי לחשוב שמדובר בת"ח מבוגר יותר (אף שסגנון כתיבתו צעיר, חשבתי שהוא מבוגר ביותר מחצי עשור). כמה אפשר להספיק. מכר שעמד לידי, אמר שהוא היה מבקר אצלם בכולל, ובלט בשקידתו. ועדיין הדברים מפליאים.

כל מוות של אדם מישראל מהווה חילול ה', ק"ו שמדובר בת"ח כה מופלא, וק"ו כשנרצח ע"י שפלי אומות העולם. עשה למען שמך! עשה למען ימינך! עשה למען תורתך! עשה למען קדושתך! יתגדל ויתקדש שמך הגדול והקדוש.






ועוד שלוש הערות קטנות:
א. בלוויה הזכירו ההורים (שלו ושל רעייתו), שרבו המובהק היה אביו. על אף שהיכרותי עם הקדוש המנוח ודאי פחותה בהרבה משלהם, אני מרשה לעצמי להרהר בקול. סביר שהוא הלך לפי פסקי אביו יבלטו"א (וגם חיזקם ופרסמם במאמריו כזכור), אך דומה שבבקיאותו, דייקנותו והיקף הנושאים שחקר, עלה על אביו. (גם מהתרשמותי מספרו 'לכם יהיה לאוכלה', נוכחתי שנועץ בכמה עניינים בפוסקי הלכה חשובים, אך לא זכור לי שהביא מדברי אביו).
ב. ר' יאיר, סביר שלכל אחד מהכותבים יש וויכוח (ואולי וויכוחים רבים) עם הרב איתם זצ"ל הי"ד, בנושא כלשהו (למשל, ביקורתו החריפה של מרא דאתרא דפורומנו, על מאמרו בנוגע לפינס, התפרסמה ברבעון תורני נכבד). עם כל זאת, הדבר איננו פוגע כלל ביכולת להעריך את הדמות ומפעליה החשובים. אמירות של מר, מעבר להיות חסרות רגישות כשהן נאמרות בשעה כה קרובה לרצח הנורא, עלולות לנבוע או מחוסר פרופורציות (וחוסר יכולת להבדיל בין ויכוח לגיטימי או שגיאה מקומית, ובין חסרון מהותי כדוגמת חוסר מקצועיות, רמה נמוכה, חוסר ישרות, הבולט בקביעות), *או* מאג'נדה פוליטית המשתמשת בשׂכל ובחכמת האדם ומטה אותו מקו היושר (כדרך שכתבו בעלי המוסר על "נגיעות").
ג. בזמנו, לאחר שהתפרסם האשכול הנ"ל (לגבי הסיפור אודות ברוריה), שלחתי מייל לכב' הרב איתם זצ"ל הי"ד עם עיקרי טענות שהועלו באשכול הנ"ל, בדרך שאלה. הוא השיב לי בצורה מנומקת ובסגנון מכובד ונאה. ביקשתיו להעלות את הדברים לפורום בשמו, אך הוא סירב, וטענתו הייתה שהכותבים יצאו כנגד הדברים בשל סגנונם האקדמאי, וכל תגובה שהיא לא תיישב את דעתם. (אגב, ניתן לחלוק על עמדתו, כמובן, רק רציתי להבהיר שהיה לו מה להשיב, והוא נמנע מכך משיקוליו). לימים נודע לי שהוא משתתף בפורום, תחת הכינוי תוכ"ד.

ייש"כ על הדברים. אף שהגזמת במעט (כהלכה), נראה שהדברים מדוייקים יותר מרוב הדברים שנכתבו כאן, ובהחלט יש משמעות לזמן הכתיבה.
בקשר להערותיך:
א. מרגלא בפומיה של הגר"ד ליאור שליט"א שיכולים להיות לאדם כמה וכמה מו"ר, למקצועות שונים בתורה. הדברים ידועים ואכמ"ל, אך הם בוודאי נכונים בהקשר זה. אף שהגדיר לעצמו 'רב מובהק' בעניני העיון, רב שאינו אביו. מאביו שיבדל"א קיבל את ההשקפה - שאף אותה עיבד, כדרכו, לאחר שקיבלה ממנו - ואת החדשנות, במובן עוררין על המוסכמות בתוך בית המדרש. כרוכל אזכיר את יחסו ל'התנתקות', את תגובתו לפסיקה חדשנית בשם רבו הגר"ד ליאור שליט"א ביחס לכלי נירוסטה. זאת בלי להזכיר דברים שהעלה בבלוג שלו או בפורום זה, כדוגמת פתרונו ל'מעשה דברוריא'.
ב. מבנה הפורום המאפשר כתיבה לתיבה האישית לצד דיון קבוצתי, מעורר את יצר ההתנצחות מחד, מאידך מקשה לעיתים להגיע ל'ואת והב וסופה". לכאורה, למרות האנונימיות האמורה לאפשר את שמיעת האמת ממי שאמרה, בלא לדון לגופו של אדם (אד הומינם), הדבר כלל אינו מתקיים בפורום זה. עינינו הרואות. חבל.

[ברזילי]

ב. מבנה הפורום המאפשר כתיבה לתיבה האישית לצד דיון קבוצתי, מעורר את יצר ההתנצחות מחד, מאידך מקשה לעיתים להגיע ל'ואת והב וסופה". לכאורה, למרות האנונימיות האמורה לאפשר את שמיעת האמת ממי שאמרה, בלא לדון לגופו של אדם (אד הומינם), הדבר כלל אינו מתקיים בפורום זה. עינינו הרואות. חבל.

באופן כללי אתה צודק (המצב בפורום טוב הרבה מהמצב מחוץ לו, אבל יש מקום לשיפור). אבל לגופו של נידון שעלה כאן (מעשה דברוריא), ההתנצחות היתה על בסיס הבדלים בעקרונות היסוד ובגישה לניתוח המקורות (ובמידה מועטה, אולי גם על היחס הראוי למחקר אקדמי), ולא על דיון לגופו של אדם או מגזר.

[לייטנר]

ב. מבנה הפורום המאפשר כתיבה לתיבה האישית לצד דיון קבוצתי, מעורר את יצר ההתנצחות מחד, מאידך מקשה לעיתים להגיע ל'ואת והב וסופה". לכאורה, למרות האנונימיות האמורה לאפשר את שמיעת האמת ממי שאמרה, בלא לדון לגופו של אדם (אד הומינם), הדבר כלל אינו מתקיים בפורום זה. עינינו הרואות. חבל.

באופן כללי אתה צודק (המצב בפורום טוב הרבה מהמצב מחוץ לו, אבל יש מקום לשיפור). אבל לגופו של נידון שעלה כאן (מעשה דברוריא), ההתנצחות היתה על בסיס הבדלים בעקרונות היסוד ובגישה לניתוח המקורות (ובמידה מועטה, אולי גם על היחס הראוי למחקר אקדמי), ולא על דיון לגופו של אדם או מגזר.

האמירה היתה כללית, ולאו דווקא ביחס לדיון מסוים.

[ספריית הרמבם]

בע"ה
שלום
לקראת השלושים לקדושים הרב איתן ורעייתו נעמה אנחנו רוצים להוציא גיליון מיוחד ובו התכתבויות של הרב איתם עם חברים לעט.
אודה לכל מי שיעביר אלי מכתבים שקיבל מהרב איתם ז"ל הי"ד לכתובת [email protected]
תודה
אבישי אלבוים
מנהל ספריית הרמב"ם