אשכול דעות יחידאיות ו/או מיוחדות בהלכה

עדיאל ברויאר

חשבתי שיהיה מרתק ומועיל לרכז אשכול בו יֵאספו אט-אט דעות יחידאיות ו/או מיוחדות בהלכה (ודאי יש משקל רב יותר באשכול זה לדעה שאינה מוכרת בקרב עוסקי התורה, שבכך יש מן החידוש). וכן, כמדומה שהתועלת תהיה מירבית אם עיקרו של האשכול יכיל פסקים של חכמים ידועים מאוד ומקובלים מאוד, ראשונים ואחרונים.

הנה רשימה ראשונה:

לדעת הרמ"ה כלי בן יומו הוא כלי שבישלו בו פעם אחת בלבד
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף סז עמוד ב
לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא. פירש רש"י ז"ל שבשל בה הגוי היום דלא פגמה דכל תבשיל שלנה לילה אחד נפגם טעמו ועברה צורתו עכ"ל, וכן פירשו כל רבותי ז"ל ראשונים ואחרונים, אבל הר"ם הלוי מטיליטולה הקשה דאם כן כלי מדין למה נאסרו כלל דהא ודאי עבר עליהם לינה אחת אחר שלקחום, ועוד לשהינהו עד למחר דהא מדאורייתא קדרה דלאו בת יומא מותרת היא לכתחילה, לכך פירש הוא ז"ל דקדרה בת יומא הוא כל שנתבשל בה פעם אחד בלבד, וכדקרו רבנן בני יומא לאותן שלא באו לבית המדרש אלא יום אחד, וקדרה זו אסורה לעולם מן התורה, אבל כשנתבשל בה יותר מיום אחד מותרת לגמרי מן התורה ואפילו בו ביום, שגיעול התבשילין שנבלעו בה פוגמין זה לזה, והנה רבינו ז"ל דן אותנו בדין חדש שלא נאמר מעולם, וקבלת הגאונים ז"ל תורה היא, וכלי מדין הנה היו שם טף ונשים שהחיו להם שבשלו בקצתם והיו בני יומן, ואף על גב דאפשר למשהינהו עד למחר התורה אמרה ההכשר הצריך להם למי שבא לבשל ביומן, הילכך אין לנו לזוז בזה מפירוש רש"י ז"ל וכל המפרשים ז"ל, מ"ר.

לדעת הרא"ה איסור כלי שאינו בן יומו הוא רק בכלי שבלע איסורא, אבל בכלי שבלע היתרא יש איסור רק בכלי בן יומו
חידושי הריטב"א מסכת חולין דף צז עמוד א
אמר רבה /רבא/ מריש הוה קא קשיא לי הא דתניא קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם. היה מדקדק מורי הרא"ה ז"ל דמדקתני ואם בישל בנותן טעם מכלל דבקדרה בת יומא עסקינן, ואם כן למה לן למיתני לא יבשל בה חלב פשיטא, אלא הא קמ"ל דדוקא בבת יומא לא יבשל לכתחלה אבל לאו בת יומא שריא לכתחלה נמי כיון דנותן טעם לפגם, דלא גזרו חכמים דלאו בת יומא אטו בת יומא כדאיתא בפרק בתרא דעבודה זרה )ע"ו א'( אלא בקדרה דבלעה איסורא שעשאוה בשעת בליעתה איסור, אבל הא דכי בלעה התירא בלעה לא גזרו בה דלא דמיא לכלי מדין, והיינו דשמואל בפרק כל שעה )פסחים ל' א'( דאמר קדרות בפסח משהינן להו לאחר פסח ועביד בהו בין במינו ובין שלא במינו, דכיון דהתירא בלע והשתא נותן טעם לפגם ואפשר דלית בה כדי לאסור דהא פליטתה בפחות מששים, ובפסח אסורות משום דאיסורו במשהו, וכן ראיתי שהיה עושה מעשה בדבר זו לעצמו, והוא דין חדש שלא נמצא בכל ספרים הראשונים ז"ל וחביריו היו חולקין עליו.
(וכן נזכר בחידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף סז עמוד א; חידושי [תלמיד] הריטב"א מסכת פסחים דף ל עמוד א)

בספר האורה (באבער סי' קי עמ' 136=פרדס הגדול סי' רמז, מה ע"ג) ובראב"ן (סי' רעז, מהד' דבליצקי עמ' קע) פסקו כב"ש שמותר להעלות בשר עוף עם חלב על השולחן, כיון שאסור רק מדרבנן.

ריצ"ג פוסק שיחיד המתפלל במניין ושכח יעלה ויבוא, ויכול להזכיר את המאורע בתפילה שלפניו (=מוסף), לא יחזור על תפילתו על אף שאינו שומע מהש"ץ, משום שנראה כמזלזל בתפילה ונמצא מתגנה בפני רבים
ספר אהל מועד שער התפילה דרך ב נתיב י
ש"ץ שטעה בר"ח או בחש"מ ולא הזכיר בתפי' שחרית יעלה ויבא... אין מחזירין אותו... אבל יחיד יחזור... ואם היה בבית הכנסת ושמע כל התפילה מראש ועד סוף מש"ץ וכוון דעתו יצא לפי הדעת שכתוב בנתיב ט בשם הגאון. ויותר מזה מקל ריא"ג שהוא אומר שאפילו יחיד שהוא בצבור ואינו יכול לשמוע מש"ץ אינו חוזר כל שאפ' לו להזכיר בתפילה שלפניו משום שאם יחזור נראה כמזלזל בתפילה שאין מכוין ו[נ]מצא מתגנה בפני רבים

ודבריו של חכם כמעט לא מוכר, אך מפאת ייחודם המפליא כ"כ, החלטתי להביאם בכ"ז -
בסמ"ק מצוריך מצוה רג אות צט, הובא מתוך ספר תרומה חדשה, שכתב בשם ר' יוסף מניקולא (כמדומני מראשוני אנגליה), ששיעור כבישׁה הוא כשיעור בישול. ולמד כן מדברי בה"ג גבי מליחה.

בברכה המשולשת

דעת ר"ת שאפשר להכשיר כבד במליחה
דעת חלק מרבותיו של רש"י שבשר בחלב לא בטל אפילו באלף

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ה' אוקטובר 08, 2015 12:15 pm

[quote="עדיאל ברויאר"]לדעת הרא"ה איסור כלי שאינו בן יומו הוא רק בכלי שבלע איסורא, אבל בכלי שבלע היתרא יש איסור רק בכלי בן יומו
חידושי הריטב"א מסכת חולין דף צז עמוד א
אמר רבה /רבא/ מריש הוה קא קשיא לי הא דתניא קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם. היה מדקדק מורי הרא"ה ז"ל דמדקתני ואם בישל בנותן טעם מכלל דבקדרה בת יומא עסקינן, ואם כן למה לן למיתני לא יבשל בה חלב פשיטא, אלא הא קמ"ל דדוקא בבת יומא לא יבשל לכתחלה אבל לאו בת יומא שריא לכתחלה נמי כיון דנותן טעם לפגם, דלא גזרו חכמים דלאו בת יומא אטו בת יומא כדאיתא בפרק בתרא דעבודה זרה )ע"ו א'( אלא בקדרה דבלעה איסורא שעשאוה בשעת בליעתה איסור, אבל הא דכי בלעה התירא בלעה לא גזרו בה דלא דמיא לכלי מדין, והיינו דשמואל בפרק כל שעה )פסחים ל' א'( דאמר קדרות בפסח משהינן להו לאחר פסח ועביד בהו בין במינו ובין שלא במינו, דכיון דהתירא בלע והשתא נותן טעם לפגם ואפשר דלית בה כדי לאסור דהא פליטתה בפחות מששים, ובפסח אסורות משום דאיסורו במשהו, וכן ראיתי שהיה עושה מעשה בדבר זו לעצמו, והוא דין חדש שלא נמצא בכל ספרים הראשונים ז"ל וחביריו היו חולקין עליו.
(וכן נזכר בחידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף סז עמוד א; חידושי [תלמיד] הריטב"א מסכת פסחים דף ל עמוד א)[/b][quote]
מבואר בדברי עצמו בבדק הבית בית ד' שער ד'

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ה' אוקטובר 08, 2015 12:30 pm

[quote]ריצ"ג פוסק שיחיד המתפלל במניין ושכח יעלה ויבוא, ויכול להזכיר את המאורע בתפילה שלפניו (=מוסף), לא יחזור על תפילתו על אף שאינו שומע מהש"ץ, משום שנראה כמזלזל בתפילה ונמצא מתגנה בפני רבים[/b]
ספר אהל מועד שער התפילה דרך ב נתיב י
ש"ץ שטעה בר"ח או בחש"מ ולא הזכיר בתפי' שחרית יעלה ויבא... אין מחזירין אותו... אבל יחיד יחזור... ואם היה בבית הכנסת ושמע כל התפילה מראש ועד סוף מש"ץ וכוון דעתו יצא לפי הדעת שכתוב בנתיב ט בשם הגאון. ויותר מזה מקל ריא"ג שהוא אומר שאפילו יחיד שהוא בצבור ואינו יכול לשמוע מש"ץ אינו חוזר כל שאפ' לו להזכיר בתפילה שלפניו משום שאם יחזור נראה כמזלזל בתפילה שאין מכוין ו[נ]מצא מתגנה בפני רבים.[quote]
היינו כדברי הכנה"ג שהביא המ"ב בסי' תכ"ב סק"ד דגם ביחיד מועילה תפילת מוסף בדיעבד,
ובהגדה של פסח מבית לוי בקובץ הוספות הובא מהגר"ח דהא דיחיד לכתחילה יחזור ויתפלל שחרית הוא מדין נדבה ובזמנינו שאין נוהגים להתפלל נדבה יסמוך לכתחילה על מוסף,
והריא"ג מחדש שמשום נראה כמזלזל הרי"ז כבדיעבד.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוקטובר 09, 2015 12:25 am

אשכול מעניין.

מן התועלת שבאשכול אם ימצאו החברים על דעה הידועה כיחידאית, שבאמת יש לה חברים.
---------
אכתוב כמה מהזכרון בלי שום סדר וללא שום כוונה

דעת הראב"ד שהובא בכו"פ שאע"פ שירקות אין בהם חיוב תרו"מ אלא מדרבנן, אם הפריש חל מהתורה. וכמדומה שחזר בו.
דעת מהרי"ק שפולטת צריכה הרגשה כמו ראית דם.
דעת הריטב"א שכתיבת פרשיות תפילין שבס"ת אולי צריכה כסדרן.
דעת ר"י הלבן שכלי שבלע חלב הרבה אינו בולע עוד בשר.

ישבב הסופר

דעת בעל השאלתות בענין "ערקתא דמסאני" שפירושו שהעכו"ם מבקש שהישראל יתכופף לקשור שרוך נעלו ובכך ייראה כמשתחווה לע"ז.

לוצאטי · הודעהעל ידי **לוצאטי** » ו' אוקטובר 09, 2015 4:41 am

ישבב הסופר כתב:דעת בעל השאלתות בענין "ערקתא דמסאני" שפירושו שהעכו"ם מבקש שהישראל יתכופף לקשור שרוך נעלו ובכך ייראה כמשתחווה לע"ז.

כעין זה פירשו הגאונים 'כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה' (ברכות יד א). עיין אוצה"ג שם.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ו' אוקטובר 09, 2015 5:27 am

איש_ספר כתב:דעת הראב"ד שהובא בכו"פ שאע"פ שירקות אין בהם חיוב תרו"מ אלא מדרבנן, אם הפריש חל מהתורה. וכמדומה שחזר בו

כל פירות חוץ מדגן תו"י.
וכדבריו כתב הג' נצי"ב (עמק הנצי"ב נשא פיסקא ה') מדנפשיה, וכתב '"וביקשתי לי חבר ומצאתי רב" דהיינו הראב"ד הנ"ל.

ישבב הסופר

לוצאטי כתב:
ישבב הסופר כתב:דעת בעל השאלתות בענין "ערקתא דמסאני" שפירושו שהעכו"ם מבקש שהישראל יתכופף לקשור שרוך נעלו ובכך ייראה כמשתחווה לע"ז.

כעין זה פירשו הגאונים 'כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה' (ברכות יד א). עיין אוצה"ג שם.

כעין זה? שם מובא רק שהענין בשאילת שלום דאסור קודם התפילה הוא כששוחה כלפי חבירו, שכן היה דרכם בשאילת שלום. וכמדו' שזה כבר לא 'יחידאי', אאל"ט זה מובא בב"י בשם רבינו ירוחם.

לוצאטי · הודעהעל ידי **לוצאטי** » ו' אוקטובר 09, 2015 9:51 am

כיוונתי להביא מקבילה ותו לא.

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 11:12 am

שיטת רבינו אליהו מלונדון (לונדריש), מבעלי התוספות, שמברכים על כל מצוות עשה, גם בין אדם לחברו:
"ונ"ל שכל מצוות עשה צריך לברך, ולפעמים אני רגיל לברך אקב"ו לקום מפני שיבה ואקב"ו להדר פני זקן" (פסקי ר' אליהו מלונדריש עמ' לא).

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ו' אוקטובר 09, 2015 11:15 am

במחילה, לא הבנתי איך עפ"י נ"ל אפשר לברך.

עדיאל ברויאר

עיק כתב:שיטת רבינו אליהו מלונדון (לונדריש), מבעלי התוספות, שמברכים על כל מצוות עשה, גם בין אדם לחברו:
"ונ"ל שכל מצוות עשה צריך לברך, ולפעמים אני רגיל לברך אקב"ו לקום מפני שיבה ואקב"ו להדר פני זקן" (פסקי ר' אליהו מלונדריש עמ' לא).

יפה!
לא הבנתי כ"כ את דבריו - הוא מתחיל בזה ש"צריך" לברך, וממשיך ש"לפעמים" הוא רגיל לברך להדר פני זקן. וק"ק לומר שלפעמים היינו שרק לפעמים הוא רואה זקן ומהדרו, כי אם כך היה לו לומר "ואני רגיל לברך..." בלי לפעמים, כי התדירות לא מלמדת אותנו. יותר מזה, וכי אין לו מצוות עשה אחרות, תדירות יותר, שהוא נדרש לברך עליהן?

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ו' אוקטובר 09, 2015 1:14 pm

עדיאל ברויאר כתב:
עיק כתב:שיטת רבינו אליהו מלונדון (לונדריש), מבעלי התוספות, שמברכים על כל מצוות עשה, גם בין אדם לחברו:
"ונ"ל שכל מצוות עשה צריך לברך, ולפעמים אני רגיל לברך אקב"ו לקום מפני שיבה ואקב"ו להדר פני זקן" (פסקי ר' אליהו מלונדריש עמ' לא).

יפה!
לא הבנתי כ"כ את דבריו - הוא מתחיל בזה ש"צריך" לברך, וממשיך ש"לפעמים" הוא רגיל לברך להדר פני זקן. וק"ק לומר שלפעמים היינו שרק לפעמים הוא רואה זקן ומהדרו, כי אם כך היה לו לומר "ואני רגיל לברך..." בלי לפעמים, כי התדירות לא מלמדת אותנו. יותר מזה, וכי אין לו מצוות עשה אחרות, תדירות יותר, שהוא נדרש לברך עליהן?

אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו (ברכות מ"ד:).

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 2:13 pm

יאיר כתב:במחילה, לא הבנתי איך עפ"י נ"ל אפשר לברך.

אתה מקשה מצד דברי הרא"ש ריש כתובות, שאין מברכים ברכות שלא נזכרו בתלמוד, או מצד חשש לא תישא?
אם מצד אחד משני אלה, לא קשיא כלל. אם מצד אחר, יואיל לפרש דבריו.

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 2:23 pm

עדיאל ברויאר כתב:יפה!
לא הבנתי כ"כ את דבריו - הוא מתחיל בזה ש"צריך" לברך, וממשיך ש"לפעמים" הוא רגיל לברך להדר פני זקן. וק"ק לומר שלפעמים היינו שרק לפעמים הוא רואה זקן ומהדרו, כי אם כך היה לו לומר "ואני רגיל לברך..." בלי לפעמים, כי התדירות לא מלמדת אותנו. יותר מזה, וכי אין לו מצוות עשה אחרות, תדירות יותר, שהוא נדרש לברך עליהן?

סיום לשונו שם, "וכן לכל שאר מצוות עשה". נראה לענ"ד שהביא דוגמאות אלה כי רצה להדגיש שמברך אף על מצוות שבין אדם לחברו, ובין מצוות אלה הדוגמאות שנקט הן דווקא התדירות.
עד שאתה שואל על היחס בין "צריך" לבין "לפעמים", אני לא הבנתי את היחס בין "לפעמים" לבין "רגיל".

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 2:27 pm

סעדיה כתב:
עדיאל ברויאר כתב:
עיק כתב:שיטת רבינו אליהו מלונדון (לונדריש), מבעלי התוספות, שמברכים על כל מצוות עשה, גם בין אדם לחברו:
"ונ"ל שכל מצוות עשה צריך לברך, ולפעמים אני רגיל לברך אקב"ו לקום מפני שיבה ואקב"ו להדר פני זקן" (פסקי ר' אליהו מלונדריש עמ' לא).

יפה!
לא הבנתי כ"כ את דבריו - הוא מתחיל בזה ש"צריך" לברך, וממשיך ש"לפעמים" הוא רגיל לברך להדר פני זקן. וק"ק לומר שלפעמים היינו שרק לפעמים הוא רואה זקן ומהדרו, כי אם כך היה לו לומר "ואני רגיל לברך..." בלי לפעמים, כי התדירות לא מלמדת אותנו. יותר מזה, וכי אין לו מצוות עשה אחרות, תדירות יותר, שהוא נדרש לברך עליהן?

אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו (ברכות מ"ד:).

באמת מכך למד הריטב"א בריש פרק שישי דברכות שבורא נפשות רשות. ואין זו דיעה יחידאית, כי כמותה סבורים עוד ראשונים. מכל מקום, כאן אומר ר' אליהו ש"צריך" לברך, ונראה שלא בא לומר שהברכות בגדר רשות, ולכן אינו ראיה לכאן.
בעניין בורא נפשות, מה שכן דיעה יחידאית כמדומני הוא מה שפסק הלכה למעשה שבורא נפשות רשות, בשו"ת אור יצחק ח"ב סי' פא.

מלך שלם · הודעהעל ידי **מלך שלם** » ו' אוקטובר 09, 2015 2:30 pm

בשליפה כלאחר יד [יכול להיות שאני טועה והרבה סוברים כמותם, ויש גם שהעמידוהו בעניין אחר, אך כך היא ההתייחסות בפוסקים].

יראים דפרוזבול.

יראים דעדים זוממים [לא משלם לנידון. כמדו' שמכריע כן לדינא].

ראבי"ה דהסיבה.

המצוות המחודשות של החרדים [להתברך מהכהנים וכו'].

מ"ד ברשב"א שספק נזיקין לחומרא כאיסורין [הברכ"ש שמוציאו מידי פשוטו קשה מכמה טעמים לענ"ד, והוא מתפרש כפשוטו על אף קו' האחרונים ואכמ"ל]

המאירי בשם כמה ראשונים דס"ל כאותם חכמים בירושלמי שהיו מניחים תפילין אחת לתקופה [גישה אחרת למצווה ואכמ"ל].

יעב"ץ בלשון הרע [מותר לדבר כשאין נזק ממשי].

בעל המאור שאין שביעית נוהגת בזה"ז.

הרמב"ם שפוסק כהירושלמי.

החידושים הנוראים של ר' שלמה קלוגר.
---
אולי ראוי להבהיר שיש חילוק בין שיטות מחודשות להלכה התלויים בהבנת הגדרים לבין פירושים מחודשים בלשון ובעניינים שרבו מספור בכל מקום.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ו' אוקטובר 09, 2015 2:46 pm

מלך שלם כתב:יראים דעדים זוממים [לא משלם לעדים].

צ"ל לא משלמים לנידון.
כמדומני שהיראים מודה דמהסוגיא מבואר דניתן להנידון אלא דקשיא ליה מנ"ל.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ו' אוקטובר 09, 2015 2:50 pm

עיק כתב:
יאיר כתב:במחילה, לא הבנתי איך עפ"י נ"ל אפשר לברך.

אתה מקשה מצד דברי הרא"ש ריש כתובות, שאין מברכים ברכות שלא נזכרו בתלמוד, או מצד חשש לא תישא?
אם מצד אחד משני אלה, לא קשיא כלל. אם מצד אחר, יואיל לפרש דבריו.

משני הצדדים. מדוע לא קשה, משום שבירך ללא שם ומלכות?

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:03 pm

יאיר כתב:
עיק כתב:
יאיר כתב:במחילה, לא הבנתי איך עפ"י נ"ל אפשר לברך.

אתה מקשה מצד דברי הרא"ש ריש כתובות, שאין מברכים ברכות שלא נזכרו בתלמוד, או מצד חשש לא תישא?
אם מצד אחד משני אלה, לא קשיא כלל. אם מצד אחר, יואיל לפרש דבריו.

משני הצדדים. מדוע לא קשה, משום שבירך ללא שם ומלכות?

פשוט שהוא בירך בשם ומלכות.
מצד דברי הרא"ש לא קשה, שהרי דבריו אלו אינם מוסכמים. וברכת אשר צג אגוז, נגדה הוא יוצא, תוכיח. מסתבר שר' אליהו גם לא התנגד לברכת אשר צג אגוז.
מצד חשש לא תישא - ידועה שיטת ר"י בתוס' ברכות יב., שבמקרה של ספק ברכות נראה שלא חושש ללא תישא.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:06 pm

אם כבר ברכות ואם לא נשקע בגנזי הגניזה. יש לציין לרבינו יואל שהיה מברך אחרי כל המצוות!

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:14 pm

איש_ספר כתב:אם כבר ברכות ואם לא נשקע בגנזי הגניזה. יש לציין לרבינו יואל שהיה מברך אחרי כל המצוות!

היכן מופיעה שיטתו?

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:15 pm

בספרו של בנו הראבי"ה...

ישבב הסופר

לגבי רבינו יואל לא ידעתי, אבל במעשה המכירי מובא ש'כך אמר רבינו הזקן שהיה מנהג רבו' שהיה מברך "לשמור חוקיו" כשהסיר הטלית ! וכותב דאינו נכון לרבינו דבתפילין כתיב חוקה ולא בשאר מצוות.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=59
ד"ה ובערב.
ועיין תוס' ברכות מד: ד"ה ולבני מערבא, שהביא שאין מקום לברך על 'ציצית לולב וסוכה' מטעם הנ"ל, אבל לא הזכיר שהיה מנהג כזה. ובתוס' ר"י שירלאון הזכיר במפורש שהיה מנהג שמברכים על הסרת הטלית, ואינו נראה לר"ת וכו' מטעם הנ"ל.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:27 pm

ועוד בענין ברכות, דעת הראב"ד שברכת הטוב והמטיב נתקנה גם על שינוי פת בסעודה, או כל שינוי משקה (לאו דוקא יין), כמובא בראשונים ברכות נ"ט.

יש להזכיר גם דעה יחידאית של הר"א אב"ד בעל ספר האשכול, שדיני כתמים לא נוהגים בזה"ז...

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:29 pm

ישבב הסופר כתב:לגבי רבינו יואל לא ידעתי, אבל במעשה המכירי מובא ש'כך אמר רבינו הזקן שהיה מנהג רבו' שהיה מברך "לשמור חוקיו" כשהסיר הטלית ! וכותב דאינו נכון לרבינו דבתפילין כתיב חוקה ולא בשאר מצוות.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=59
ד"ה ובערב.
ועיין תוס' ברכות מד: ד"ה ולבני מערבא, שהביא שאין מקום לברך על 'ציצית לולב וסוכה' מטעם הנ"ל, אבל לא הזכיר שהיה מנהג כזה. ובתוס' ר"י שירלאון הזכיר במפורש שהיה מנהג שמברכים על הסרת הטלית, ואינו נראה לר"ת וכו' מטעם הנ"ל.

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ו' אוקטובר 09, 2015 3:58 pm

עוד דעה כמדומני כמעט יחידאית היא שיטת רש"י בברכות כד., שאין איסור הסתכלות בפנויה אלא רק באשת איש (משמע שמותר מן הדין אף בנידה).
השיטה לא יחידאית לחלוטין, כי זוהי גם דעת הרמב"ם בפירוש המשניות (סנהדרין פ"ז), אלא שחזר בו במשנה תורה.

מלך שלם · הודעהעל ידי **מלך שלם** » ו' אוקטובר 09, 2015 4:26 pm

תוס' סוברים שבונה ביו"ט דרבנן.

חיי אדם במצוות צריכות כוונה [הסברא שלו מחודשת].

בא"ח עדות שקר בק"ש דקרבנות בלא תפילין [והוא ע"פ הקבלה, ויתכן שגם פי' עדות שקר להקבלה אחר ואכ"מ].

ר"ת כמדו' סובר שקרקפתא דלא מנח תפילין הוא אף בהפסיד יום א' [נגד רוב ככל הראשונים].

רמב"ן שמצוות מנוחה בשבת אף ללא מלאכה מה"ת [החת"ס פירשה לעניין הלכה].

אמירה לגוי בדאו' במקום צורך מותר להעיטור ובה"ג [הרמ"א כו' ע"ז בהדיא שיטה יחידאה].

הריא"ז בריבוע התפילין [מכשיר בארכו יצר על רחבו].

רשב"ם בתוס' ר"פ במה טומנין דהטמנה אינה אסורה אלא בפחות מכבן דורסאי.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' אוקטובר 09, 2015 4:33 pm

ס' הבתים בשם יש מן הגדולים שיחיד פטור ממוסף בין יש ש"ץ ובין אין.
מאירי בשם י"א שיש תשולומין למוסף
העיטור שאין מומר במחלל שבת אלא בעבודת קרקע.

ישראל אליהו

דעת הרז"ה שמותר לאכול חמץ ביום י"ד בניסן עד הלילה, ובאכילתו הוא מקיים "תשביתו". [והב"י (תמ"ג) כתב שהמורה להיתר עפ"י דבריו ראוי לנזיפה].

נחלקו הראשונים אי חמץ מקרי היתרא בלע או איסורא בלע (והנפק"מ אם בלע ביבש, למ"ד היתרא בלע סגי בהגעלה ולמ"ד איסורא בלע בעי ליבון). [הובאו דבריהם בב"י תנ"א].
אולם דעת הריטב"א דמקרי "היתרא בלע", ומ"מ צריך ללבנו משום "משהו חמץ". (והנפק"מ אם בלע ביבש, והגעילוהו, ובשלו בו בערב פסח אחר חצות, שלדעת השו"ע חמץ בטל אז בס' ולא אוסר במשהו, א"כ גם כאן התבשיל שרי לדעת הריטב"א).
אכן, מצינו שני אחרונים שכתבו כהריטב"א, וכוונתי שבין הראשונים הוא יחידאה.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ו' אוקטובר 09, 2015 5:08 pm

מלך שלם כתב:רמב"ן שמצוות מנוחה בשבת אף ללא מלאכה מה"ת [החת"ס פירשה לעניין הלכה].

הריטב"א בר"ה (ל"ב:) הסכים לזה.

עדיאל ברויאר

יש סיעת ראשונים הסבורים שאיסורי דרבנן שאין להם עיקר מהתורה בטלים ברוב, ולכן עוף בחלב בטל ברוב וכדו' (לא ברור לי גדר "עיקר מהתורה" אם עוף שהוא גזירה אטו בשר אין לו עיקר). מכיוון שזו דעה "מיוחדת" וגם לא כ"כ ידועה החלטתי להביאה כאן אף שאינה "יחידאית". הראשונים הללו הם: ריצב"א, ר' שמחה משפירא, או"ז, מהר"ח או"ז ועוד ספרים מלקטים (כגון שבלי הלקט) שהביאו את העניין וניתן להבין מכך שהם פוסקים כך גם כן.

מלך שלם · הודעהעל ידי **מלך שלם** » ו' אוקטובר 09, 2015 5:38 pm

נזכרתי כעת בחידוש מהר"ח אבועלפיא ברש"י ריש מגילה דכל דלא מטא זימניה ל"ש כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא וכו' אף היכא דל"ש ערבות.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ש' אוקטובר 10, 2015 10:08 pm

דעת ר"י הזקן שברכת בורא נפשות לא צריכה שיעור (כזית), כמובא בתוס' (ועוד) ברכות ל"ט ע"א.

דעת רבינו יונה שעל פרי פחות מכשיעור מברכים שהכל, ודעת רב אחא דכל פחות מכשיעור א"צ ברכה ראשונה כלל - כמובא בב"י ר"ס ר"י.

דעת הראב"ד (בהשגות על בעה"מ פרק הרואה) דכל ברכות השבח שבפרק הרואה ללא שם ומלכות.

דעת האו"ז שאדם רביעי יכול להצטרף לזימון אפילו כבר סיימו כל השלשה לגמרי והסיחו דעתם קודם שבא, וכתב הבה"ל (סי' קצ"ז) שמשאר ראשונים משמע דלא ס"ל הכי.
___

יצויין גם למאמרו של הגר"ד דבליצקי שליט"א בקובץ עץ חיים (באבוב) גליון כ"ב, העוסק בחידושי דינים ופירושים מקוריים בספר ראב"ן שאין להם חבר בשאר ראשונים, יעו"ש. (כגון שבתקופת תמוז וטבת שאין יום ולילה שוין יש לפרוש חצי יום וחצי לילה לפני הוסת, ויעו"ש עוד).

ובהערה שם צויין גם לדעת הטור (היחידאה), שבריה שנתערבה ונפל אחד מהם לים אסור לאדם אחד לאכול השנים הנותרים, יעו"ש.

בברכה המשולשת

סעדיה כתב:
מלך שלם כתב:רמב"ן שמצוות מנוחה בשבת אף ללא מלאכה מה"ת [החת"ס פירשה לעניין הלכה].

הריטב"א בר"ה (ל"ב:) הסכים לזה.

ויעויין מש"כ על זה הקדוש ר' איתם הנקין הי"ד בכתב העת המעין

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ש' אוקטובר 10, 2015 10:48 pm

להגר"א לא היו כמה פסקים 'דעת יחיד'? (יבואו היודעים ויפרטו).

בברכה המשולשת

יאיר כתב:להגר"א לא היו כמה פסקים 'דעת יחיד'? (יבואו היודעים ויפרטו).

רובם המכריע של הפסקים היחידאים לכאורה הם כשיטה מסויימת בראשונים ולא חידוש של אדוננו הגר"א

עושה חדשות

כמעט בכל סוגיא אפשר למצוא דעה יחידאית ו/או מיוחדת, אם לענין פירוש אם לענין פסק,
אבל בכל זאת יש יחודיות יוצאת דופן, (יחודית 'בעצם') כדוג' דלהלן:

ז"ל האו"ז הל' ברכת המוציא סי' קנג:
ר' אמי ור' אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכי עליה המוציא לחם מן הארץ. אמרי הואיל ואתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתא. פרש"י ריפתא דעירובא שערבו אתמול ערובי חצירות עכ"ל. וה"ה שנוכל לפרש שעירבו בו עירובי תבשילין ואיני יודע אמאי אינו שייך לומר מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא.

ואינני מבין דבריו, למה הפת של העירוב (תבשילין או חצירות) תהיה מוקצה, ועוד, אם זה מוקצה, אז איזה מן עירוב זה בפת שאסורה באכילה לכוליה יומא.

(אם כי אולי כוונת יו"ר האשכול לדעה להלכה ולא רק לקושיא מיוחדת)

עושה חדשות

הדעה המובאת בשו"ת בסו"ס ראב"ן, דלעולם אין ביטול ברוב לענין אכילה אלא בששים:

"האי דאמרינן נבילה בטילה בשחוטה דמשמע התם דברובה בטיל אם הוא מין בשא"מ, היינו דוקא לענין טומאה אבל לענין איסורא לאכול חתיכה של נבילה בין החתיכות של שחוטה ליכא למ"ד דבטל מדאורייתא. וכן נמי גבי בהמה גסה ששפעה חררת דם בבכורות ומסיק התם ר' יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה, היינו נמי דוקא לענין טומאה אבל לעניין איסור לא אשכחן כלל ולא אשמעינן אפי' ליהושוע בן נון להתיר טעם איסור ברוב מן התורה. וקרוב בעיני דאפי' אין טעם איסור בהיתר אלא כך איסור יבש נתערב בהיתר אסור הוא מה"ת ולא בטל אלא בס' או במאה דלא אשכחן חד בתרי בטיל כלל לענין איסור להתירו באכילה. אבל במס' גיטין מצאתי תניא נפלו ונתפצעו וכו', ומסיק התם מדאורייתא חד בתרי בטיל. נראה לי דהכי גרסינן דמדאורייתא בטיל ופירושו מדאור' אפי' לא נתפצעו בטלין בס' ורבנן הוא דגזור דבר חשוב לא בטיל באלף, וה"נ פי' ר"ש. ור' יואל סייעני מהאי דאמרינן בהיתר כזית בכדאכ"פ דאורייתא ש"מ דלא אמרינן באיסור חד בתרי בטל".

וע' אמרי בינה דיני בב"ח סי' ט.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר