היום הרת עולם

[ברזילי]

כידוע, סדר התפלה מחז"ל, וכן הפיוט, מיוסדים על לשונות המקראות. הרבה פעמים אפשר להבחין כי שימוש במטבע לשון מפסוק מסויים מיועד לרמוז למתפלל אל תוכן הקשור למקורו של אותו מטבע, גם אם כשאינו מופיע במפורש.

היום עלה בדעתי שאולי המטבע "היום הרת עולם", המיוסד על לשון הפסוק "ורחמה הרת עולם" בירמיהו (כמ"ש כבר באבודרהם, והו"ד בא"ר ומחצ"ש סי' תקצב) בא לרמוז להקשר הכללי של הפסוק שם בירמיהו כ':
אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל-יְהִי בָרוּךְ. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת-אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד-לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ. וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר-הָפַךְ ד' וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם. אֲשֶׁר לֹא-מוֹתְתַנִי, מֵרָחֶם וַתְּהִי-לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי.

לאמר, אחר שר"ה הוא יום לידת האדם\העולם צריכה להתעורר אצל כל אחד התחושה שמביע הנביא - לאור מצבנו לעת הזאת, הלא טוב לעולם ולאדם שלא נברא משנברא. על זאת אנו משמיעים בראש השנה זעקה בבוקר ותרועה בעת צהריים, כלשון הנביא, גנוחי גנח וילולי יליל.

(לא מצאתי מי שקישר את הביטוי "הרת עולם" למקורו כנ"ל, אבל אולי יש בזה מן האמת. מ"מ הרעיון עצמו, של צער בר"ה על עצם הבריאה, מופיע בהרחבה בפחד יצחק (ר"ה ז). כמובן, כל זה רק מחד גיסא, ויש לר"ה פנים אחרים של שמחה וכו' עיי"ש)

[ישבב הסופר]

מעניין מאוד! תודה!

כהערת אגב: הפייטן משתמש במונח 'הרת עולם' בשונה מפירושו בפסוק.
'עולם' בפסוק פירושו 'לנצח', וכפירש"י והרד"ק ושאר המפרשים.
[וכן הוא תמיד בלשון מקרא, חוץ מ'מעונה אלוקי קדם - ומתחת זרועות עולם'. ואף שם יש מפרשים 'נצח', וכן מעיד החיבור 'קדם - עולם', וראייה לכך נראה לי מ"ויתפוצצו הררי עד - שחו גבעות עולם", וכן "ומראש הררי קדם - וממגד גבעות עולם".]
וממילא, פי' הפסוק הוא "ורחמה - הרת עולם" = שרחמה תישאר הרה לנצח [ = שלא תלד].
משא"כ הפייטן מפרש את המילה "עולם" כמובנו בלשון חז"ל = תבל, ולכן פירוש המונח 'הרת עולם' שונה, והוא סמוך למילת עולם, ופירושו "היום הוא הריונו של עולם".

[מ.ל.]

רעיון הקישור של סמיכות הכתובים (ורחמה הרת עולם-ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהריים), יפה מאוד, ותשאו"ח.

לעצם הפירוש המכוון בהיום הרת עולם, כתב בשבולי הלקט (ראש השנה, סימן רצ), ובדבריו יש לכאורה גם תירוץ על שאלת הרב ישבב הסופר:

"פשרון היום הרת יש מפרשין [כן הוא בסידור רש"י ומחזור ויטרי] אותו על לשון המקרא ורחמה הרת עולם, הרחם שלה יהיה הרת עולם, כלומר אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים, והיום הזה היה הריונו של עולם, והיום הרת הארץ כל תולדותיה, שהרי בתשרי נברא העולם כדאמרינן התם כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כרבי אליעזר.

- ויש מפרשין היום הרת עולם הוא דין ומשפט העולם, וראיה שלהם שכל מקום שנאמר במשלי ריב או או מדון או מצה, מתרגמינן אותו הרת הא למדת שהוא לשון דין", עכ"ל.

לא מצאתי לע"ע עוד מי שפירש כהפירוש השני, ואולי יואיל מי למצוא.

[ישבב הסופר]

כפי שהצלחתי להבין בדברי השבה"ל, הוא מביא את פירוש הפסוק "ורחמה הרת עולם" - כפירוש הראשונים שם, הריון נצחי.
ואח"כ הוא מפרש את הפיוט "היום הרת עולם" - היום הוא הריונו של עולם.
לא ראיתי בדבריו 'גשר' בין שני הפירושים, הוא פשוט מביא את הפסוק ואח"כ הפיוט, ומפרש כל אחד כמש"כ.

[ברזילי]

אמת כדבריכם, שהרת עולם בכתוב פירושו הריון נצחי, ודווקא משום כך יש לשאול למה נבחר ביטוי זה כאן במשמעות שונה כל כך, ואולי הסיבה היא כדי לרמוז להקשר הכללי - ביטויי צער על עצם ההוויה
(השאלה לא באמת שאלה, כמובן, אבל אם ש כבר תירוץ נחמד...)

[ברזילי]

והיום עלה בדעתי שגם פירושו המקורי של הביטוי הרת עולם, הריון נצחי שאין רואים את סופו, מתאים לענין ראש השנה. כל עוד לא הגיע העולם\האדם למצבו השלם הרי הוא עדיין בבחינת הריון. ומימות עולם הכל עומד ומצפה שיכלו ייסורי ההריון, והאדם יוליד את עצמו ואת העולם כולו. צער חבלי הלידה הללו הוא הוא הזעקה והתרועה של גנוחי גנח וילולי יליל.

[שטיינער]

מאת הגרי"ח סופר שליט"א

222222.PNG (147.54 KiB) נצפה 3408 פעמים

3333.PNG (145.54 KiB) נצפה 3408 פעמים

44444.PNG (146.34 KiB) נצפה 3408 פעמים

5555.PNG (45.82 KiB) נצפה 3408 פעמים

[צופר הנעמתי]

[וכן הוא תמיד בלשון מקרא, חוץ מ'מעונה אלוקי קדם - ומתחת זרועות עולם'. ואף שם יש מפרשים 'נצח', וכן מעיד החיבור 'קדם - עולם', וראייה לכך נראה לי מ"ויתפוצצו הררי עד - שחו גבעות עולם", וכן "ומראש הררי קדם - וממגד גבעות עולם".]

יש"כ גדול, לא שמתי לב לזה אף פעם!

ולפי"ז מתפרשים בהתאם הפסוקים אלהי עולם ה', הוא אלהים חיים ומלך עולם, וישבע בחי העולם.

[מחולת המחנים]

[וכן הוא תמיד בלשון מקרא, חוץ מ'מעונה אלוקי קדם - ומתחת זרועות עולם'. ואף שם יש מפרשים 'נצח', וכן מעיד החיבור 'קדם - עולם', וראייה לכך נראה לי מ"ויתפוצצו הררי עד - שחו גבעות עולם", וכן "ומראש הררי קדם - וממגד גבעות עולם".]

יש"כ גדול, לא שמתי לב לזה אף פעם!

ולפי"ז מתפרשים בהתאם הפסוקים אלהי עולם ה', הוא אלהים חיים ומלך עולם, וישבע בחי העולם.

הן אמת ונכון הדבר שברוב המקומות כוונת הכתובים באומרם עולם כוונתם לנצח, ועל דרך זה יתפרשו המקראות: עד עולם, חק עולם, לעולם ועד, ועוד רבות כהנה.

אולם מאידך אי אפשר להתכחש אשר ישנם כמה וכמה כתובים המעידים כי לפעמים כוונת הכתוב באומרו 'עולם' הוא כפי הבנתנו, וקשה מאד לפרש כתובים אלו שכוונתם לומר 'נצח', וכדוגמת: אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ, זכור ימות עולם, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, מן העולם ועד העולם, כמוהו לא נהיה מן העולם (בארבה דיואל), וצדיק יסוד עולם, ועוד כהנה.

[צופר הנעמתי]

'עולם' פירושו בין מקדם או לנצח, וסימנך מן העולם ועד העולם, ועד"ז מתפרשים ימות עולם, כמוהו לא נהיה מן העולם, ועד רבים אחרים. אלהי עולם פירושו כמו אלהי קדם, ואולי בכלל זה ג"כ עד העולם וכולל אני ראשון ואני אחרון. וצדיק יסוד עולם פירושו יסוד קיים לעולם היפך מה שאמר ברשע כעבור סופה ואין רשע. פתחי עולם אין לו פירוש כלל כפי ההבנה הרגילה אצלנו של עולם ופירושו פתחים שקדושתן לעולם כמו שפירשו שם רש"י רד"ק ומצו"ד.

[מה שנכון נכון]

כתב האבן עזרא בפיה"ק שמות לא,יז "ויש מפרש אות היא לעולם שהיא אות כי העולם נברא. וכבר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי עולם כי אם כמשמעו כמו לעולם ועד. ועולם קדמונינו לשון בפני עצמה". ובתהלים סו,ז "אין עולם בכל זמן בכל המקרא רק זמן ונצח". ושם פט,ד "והמפרשים עולם חסד יבנה כי בחסד נבנה העולם איננו מטעם זה המזמור ועוד כי כל עולם בכל המקרא הוא זמן". וכ"כ בקהלת ג,יא ובפיה"א שמות כא,ו.

והרמב"ן בבראשית כא,לג כתב "ויקרא שם בשם ה' אל עולם. פי' הכתוב שקרא בשם ה' המנהיג בכחו הזמן. או שיקראו השמים והארץ 'עולם', כלשון הבא תמיד בדברי רבותינו". וראה לשון רש"י שם "על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם".

ובמו"נ ח"ב פ"ל כתב "וממה שצריך שתתבונן אליו, הד' מלות אשר באו בערך השמים לשם והם, ברא, ועשה, וקנה, ואל, ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ואמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ואמר קונה שמים וארץ, ואמר אל עולם, ואמר אלהי השמים ואלהי הארץ". [ובפשטות כונתו לשמים וארץ ממש, ולא ל'זמן' שהוא נברא]. ובח"ג פנ"ג כתב "המציאות כלו ר"ל המצאת הש"י אותו הוא חסד, אמר אמרתי עולם חסד יבנה, ענינו בנין העולם חסד הוא".

וע"ע ברש"י ורד"ק תהלים קיט,קנב עה"פ כי לעולם יסדתם.