האופן הראשון אומר שביסודו של דבר קו התאריך (כלומר תחילת הימים) נקבע לפי אופק א"י (או אולי סיני, מרה ואלוש, מקום שניתנה שבת), כמשמעות הפשוטה של הרז"ה והכוזרי. אלא, שכל היבשת הסמוכה לא"י למזרח נגררת אחרי א"י. האופן השני שהזכיר הוא בדיוק מה שהצעתי לעיל, שתחילת היום היא בקצה המזרח הטבעי. לשני האופנים נראה שהחזו"א תפס שעצם שיעור תשעים מעלות איננו דין שהתקבל במסורת או מדרשה, אלא הוא מציאות גיאוגרפית שמלמדת עד כמה היבשת נמשכת, וממילא עד היכן נגררים המקומות לפי אופק א"י (באופן הראשון) או היכן היא תחילת היישוב (באופן השני).כשאנו באין לדון על התחלת היום... מצאנו שהימים מן המזרח מתחילים. ואמנם יש לנו בזה ב' פנים: האחד שעיקר ההתחלה מירושלים אלא שהיבשת המזרחית נטפלת לירושלים, או שהתחלת המזרח היא טבעית אחרי שהילוך החמה ממזרח למערב והתחלת היבשת היא המוקדמת, וכיון שהתחלת היום מערב מתחילין מתחלת ערב שבקצה היבשה. בכל אופן, איו קובעיו קו ברחב היבשה אלא עושין המרדיאן מעוקם כעיקום הקו הגובל את הים ואת היבשה וכו'
ממילא, לפי שני האופנים, חוזרת הערתי לעיל. השאלה הספציפית על יפן תלויה בשיקול הדעת אם קצה היישוב במזרח הוא קצה היבשת או שאף כולל עימו איים הסמוכים ליבשת (ובפרט כשהם מערביים לקצה המזרחי שלה). אפשר לשמוע שני צדדים או יותר, אבל כל האופנים הללו עולים בקנה אחד עם העקרון ההלכתי שבדברי הראשונים (אלא שביישום המציאותי חלקם נקטו תשעים מעלות לפי המקובל בזמנם).