מה שנכון נכון כתב: בעבר היה נהוג גם לגדולים
לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?
מה שנכון נכון כתב:לעצם הוספת הברכה ראה יומא לח: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה... מדאורייתא מנא לן דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. ופרש"י וכיון שהזכיר שמו ברכו.
יורה_דעות כתב:רוב מוחלט של הספרים והמחברים לא מוסיפים ברכות חיים או מתים, כי אם לאנשים שהיו קרובים אליהם, בלי שום קשר לצה"ד או לא צה"ד. וכי מימיך לא פתחת ספר תורני או קובץ תורני? (או פורום תורני) וכי כשאתה מזכיר את אביי ורבא אתה מוסיף זצ"ל? או כשאביי ורבא הזכירו את רב ושמואל הם הוסיפו זצ"ל? בכלל אין זה דין וחובה, אלא שטוב לברך הצדיק, היכן שזה מתאים, כגון כשמזכיר שמו, בכתב בכלל לא שמענו, וכשכותב מאמר ומביא הרבה שמות וכותב על כל אחד זצ"ל יותר דומה לחוכא.
לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?
לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?
אריך כתב:מה שנכון נכון כתב:לעצם הוספת הברכה ראה יומא לח: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה... מדאורייתא מנא לן דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה וכתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. ופרש"י וכיון שהזכיר שמו ברכו.
קשה מה שמסיימים אחרי שם צדיק: זצ"ל, ובזה בעצם חוזרים על הדין שצריך לברך, אך לא ממש מברכים, כמו בפסוק הנ"ל שהקב"ה מברך את אברהם שיהיה לגוי גדול. אז נכון שנשמע כאן גם ברכה כללית, אבל היה יותר מתאים שיוסיפו ברכה ממש כמו "עליו השלום", או: "שיחיו צאצאיו". וכשם שכשאומרים שליט"א מקיימים בזה הדין של ברכה, כך על צדיק שנפטר היו צריכים לומר ברכה של ממש.
מה שנכון נכון כתב:לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?
זה לא שבח אלא ברכה, וכך בתפלת הנשים אחר הדלקת נרות שבת 'והאר נרנו שלא יכבה לעולם'. וגם שליט"א ישנו [עכ"פ היה פעם] בכתיבה על עצמו.
אגב לא ברור טעם המנהג לחלק בין אנשים לנשים שלאלו שליט"א ולאלו תליט"א.
צונאמי כתב:לחיים כתב:ומה עם המנהג שיש כאלה שכותבים נ"י על עצמם?
הסיומת ס"ט הנהוגה אצל חכמי הספרדים היא כעין זו.
דרומי כתב:מעניין שיש מכתבים של גדולי ישראל שבהם כתוב התואר "י"נ" - יחיה נצח
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 443 אורחים