דרושים לי מקורות שטוענים שהלכה שהשתרשה בישראל, גם אם מקורה בטעות ברורה, כמו למשל בגרסה מוטעית שעמדה לפני הפוסק, או שהיא נאמרה על סמך הבנה כלשהי במציאות שהופרכה בימינו (ובוודאי שהפוסק לא היה מכריע כך אם היה יודע שזו המציאות), מכל מקום, הואיל וכבר פשטה הלכה בישראל הרי זו הלכה קבועה ומוסמכת.
אשמח גם למקורות שטוענים איפכא. כל התייחסות, במפורש או מכללא, תתקבל בברכה.
אוסיף שיש תשובה של הרמב"ם על ההלכה שדבר שאחרים נוהגים בו איסור אי אתה רשאי לנהוג בפניהם היתר, שהוא כותב שזה רק אם יש להלכה זו בסיס, אבל אם הם טועים בדבר אז יש לומר להם בפירוש ולהוציאם מטעותם. (כמדומני ש"בסיס" להלכה היינו שפוסק אמר זאת. לא נראה לי שהרמב"ם התייחס לשאלה מה קורה אם אנחנו יודעים שאותו פוסק טעה. אמנם דברי הרמב"ם אינם לפניי כרגע)
