שאלה בהלכות מתווכים. מעשה שקרה בימים אלו.

[פלתי]

ראובן קנה דירה לבנו שמעון.
התקשר אליו לוי והציג עצמו כמתווך ושאל אותו אם הוא מעוניין להשכיר את הדירה. ראובן היה סבור שלא יצטרך לשלם דמי תיווך, כי חשב שמנהג המדינה הוא שהשוכר משלם ולא המשכיר. הוא השיב שאכן רצונו להשכיר את הדירה, ובתוך זמן קצר הביא לוי המתווך לקוח. החוזה נערך בין הבן שמעון ולבין השוכר.
כעבור מספר ימים התקשר לוי המתווך אל ראובן, וביקש דמי תיווך בשיעור חצי חודש של שכירות.
ראובן הופתע, כי מעולם לא חשב שהמשכיר צריך לשלם דמי תיווך, ואילו היה יודע לא היה משתמש בשירותו של המתווך. א. מפני שיש הרבה מתווכים שמראש אומרים שהם לא גובים דמי שכירות מן המשכיר, וגם משום שישנם עוד הרבה דרכים לפרסם את הדירה ולמצוא שוכר ללא צורך בתיווך.
והנה עלה בדעתו של ראובן, שבעצם הוא אינו חייב ללוי דבר, אלא בנו שמעון הוא זה שחייב. ואם כן, לכאורה כיון שהדירה אינה שייכת לו, והוא רק עשה טובה לבנו, א"כ גם לו מגיע דמי תיווך. וא"כ לא יצטרך לשלם ללוי רק מחצית מדמי התיווך שביקש כיון שהתיווך נעשה ע"י שניהם.
שוב עלה בדעתו של ראובן, שלמעשה כיון שהוא ג"כ מתווך בעיסקה ההיא, א"כ מגיע לו גם חצי מדמי התיווך של המשכיר. וא"כ אינו צריך לשלם ללוי דבר, שהרי שניהם שותפים. אחד יקח את דמי התיווך של המשכיר והשני יקח את דמי התיווך של השוכר.
ואם תימצי לומר שדמי התיווך של המשכיר הם שכר של חודש שלם, א"כ אדרבה לא רק שהוא פטור מלשלם ללוי, אלא לוי עדיין חייב לו רבע חודש.
מה דעת החברי הפורום?

[הוה אמינא]

לפי תחילת התיאור משמע שהמתווך הבין או סבר שהדירה של האבא, ולכן פנה אליו אם לעבוד בשבילו [בשביל האבא] למצוא שוכר לדירה זו.
ואכן האבא הוא זה שסיכם עם העובד [המתווך] שיעבוד בשביל להשכיר דירה זו.
כתוצאה מהזמנת העבודה ופעולות העובד, נכרת חוזה, דהיינו הסתיימה פעולת התיווך בהצלחה.
האם יכול המזמין לומר בשלב זה שהדירה היא לא שלו ולא הוא נהנה מהעבודה? כמדומני שזו הלכה מפורשת של שכרו לעשות בשלו והראהו בשל חברו, שהמזמין את העבודה חייב לפועל [מבלי להמעיט בחיוב בעל הקרקע לשלם למזמין שההנהו או מדין יורד].
וע"כ כל הצדדים בהמשך נופלים.

הצדדים היחידים שנשארים פה, היות ולא נקצץ מחיר בפירוש, והמתווך טוען שהמשכיר גם חייב ולא רק השוכר, והמשכיר לא ידע את זה או חושב שאין כזה מנהג אלא רק שהשוכר משלם - פשוט לצאת באותה עיר ושכונה ולברר מהו המנהג, כי מנהג המקום קובע בהלכות פועלים.

[שטייגעניסט]

אתחיל בתגובה האחרונה: אין אתה צודק משום שלבסוף ראה המתווך שאין הדירה שלו, וכל שידע שאין השדה שלו ולא אמר שכרך על בעה"ב אין משלם לו כמש"כ הש"ך ריש סי' שלב.
בגוף הנידון: האב אינו יכול לבקש תיווך צאחר שהתכוון לעשות זאת בחינם, והרי הוא כמוחל על תיווכו, שאם לא כן יש לו לבקש מבנו את התיווך של קנית הדירה ולאחמ"כ גם את הכסף ששילם עבורה.
המתווך שעשה שירות של תיווך אינו צריך להודיע לבעה"ב את תנאי מנהג המדינה, וכאילו נקצצו, ואין בעה"ב יכול להתחמק מלשלמם מאחר ולא התנה בפירוש, כמבואר בסי שלב ובנו"כ שם.
הבן חייב בדמי התיווך מאחר ואביו נחשב כשליחו לטפל בכל ענייני הנכס, כמבואר בס"ס שלג ברמ"א ובנה"מ שם לגבי מלמד לבנו קטן עיי"ש. מלבד מה שיש לחייבו מדין נהנה.

[סיפרון]

אם לא חתם על הסכם תיווך מאחר שמנהג המדינה שללא הסכם חתום אין דמי תיווך, מחיפוש קליל באוצר מצאתי כאן שסובר שאין לו דמי תיווך

333333333333.PNG (97.41 KiB) נצפה 3272 פעמים

6666666.PNG (67.96 KiB) נצפה 3272 פעמים

[שטייגעניסט]

כבר נחלקו הפוסקים בדין זה.
אך המנהג הפשוט, שמי שהוא מתווך מוכר ורישמי - מחזיק משרד וכו', גם אם אין לו תעודה והסכם וכו' משלמים לו שכרו משלם.

[הוה אמינא]

שטייגעניסט:
ציינתי הלכה מפורשת בסימן שלו סעיף א [ואמנם כעי"ז לגבי מי עובר על בל תלין בסימן שלט סעיף ז], אבל מה שציינת מש"ך ריש סימן שלב, לא הבנתי כלל. אשמח להסבר.
ולגבי מש"כ הדיין דצפת לגבי החוק שמי שאינו מתווך עם תעודה וכו', אין נוהגים כדבריו אלא רק מי שנותן תוקף לחוקי המדינה בהלכה. כי זה "חוק" ולא מנהג המדינה. למעשה מסתכלים אם עשה עבודה של מתווך או שלא.

[בברכה המשולשת]

לגבי החוק והיחס ההלכתי יעויין כאן

[חלילית]

לכבוד הרב פלתי שליט"א
לעניין מחשבתו של ראובן שלא יצטרך לשלם וודאי שאין טענתו טענה והכל נקבע לפי מנהג המדינה ולעניין טענתו של ראובן שהוא ג"כ מתווך הנה בחלק התווך של השוכר וודאי שאינו מתווך כלל וכי מה תווך לשוכר ובחלק התווך של בנו ג"כ נראה שלא מגיע לו כלום ראשית מסתבר שכיון שבנו הוא בעל הדירה החוקי הוצרך בנו בעצמו לחתום על חוזה התווך ומש"ה תביעת המתווך קיימת ישירות לבנו של ראובן הנ"ל והוא וודאי חייב את דמי התווך שהתחייב בחתימתו וכי מפני שהאב התנדב לשלם עבור בנו נפטר בנו מדמי התווך עוד יל"ע אם מדובר שדמי השכירות מהדירה הולכים להורים (כגון במקרה שהבן עדיין אינו נשוי) אז וודאי שאין להחשיב את ראובן כאדם חיצוני ועוד לקרותו מתווך ואחר כ"ז אפי' אם נאמר שדין מתווך יש לו מבואר בפת"ש חו"מ קפ"ה ס"ק ג' וז"ל: ואם המתחילין הם רחוקים ובשעת הגמר הבע"ד קרובים שלהם לגמור השידוך אין להקרובים כלום בשדכנות..... ולקרובים פסולי עדות אין נותנים רק בניכר לפי ראות עיני הדיין שעשו פעולה ע"כ
והעולה שאין טענת האב הנ"ל כלום ושלם ישלם כל דמי התווך למתווך

[פלתי]

תודה לכל העונים.

[פלתי]

לכבוד הרב פלתי שליט"א
ולעניין טענתו של ראובן שהוא ג"כ מתווך הנה בחלק התווך של השוכר וודאי שאינו מתווך כלל וכי מה תווך לשוכר ובחלק התווך של בנו ג"כ נראה שלא מגיע לו כלום ראשית מסתבר שכיון שבנו הוא בעל הדירה החוקי הוצרך בנו בעצמו לחתום על חוזה התווך ומש"ה תביעת המתווך קיימת ישירות לבנו של ראובן הנ"ל והוא וודאי חייב את דמי התווך שהתחייב בחתימתו וכי מפני שהאב התנדב לשלם עבור בנו נפטר בנו מדמי התווך עוד יל"ע אם מדובר שדמי השכירות מהדירה הולכים להורים (כגון במקרה שהבן עדיין אינו נשוי) אז וודאי שאין להחשיב את ראובן כאדם חיצוני ועוד לקרותו מתווך ואחר כ"ז אפי' אם נאמר שדין מתווך יש לו מבואר בפת"ש חו"מ קפ"ה ס"ק ג' וז"ל: ואם המתחילין הם רחוקים ובשעת הגמר הבע"ד קרובים שלהם לגמור השידוך אין להקרובים כלום בשדכנות..... ולקרובים פסולי עדות אין נותנים רק בניכר לפי ראות עיני הדיין שעשו פעולה ע"כ
והעולה שאין טענת האב הנ"ל כלום ושלם ישלם כל דמי התווך למתווך

לא כל כך הבנתי. אמת שהבן שהוא בעל הדירה החוקי הוא זה שחייב בדמי התיווך, אבל המתווך לא הכירו כלל, והאב הוא זה שתיווך בין המתווך לבין בנו. וא"כ חייב הבן לאביו את דמי התיווך ולא למתווך. גם לא הבנתי האיך יש לחלק בין השוכר להמשכיר, הרי אם אין לאבי המשכיר שום חלק בדמי תיווכו של השוכר, א"כ למתווך עצמו לא יהיה שום חלק בדמי תיווכו של המשכיר.
ומש"כ שדמי השכירות הולך להורים. אפשר לומר שדמי השכירות הולך להבן, כמו שכתוב בחוזה השכירות, רק הבן נותנם לאביו במתנה או כהחזר הלוואה או כיו"ב.
עכ"פ נראה שלדינא אתה וכל הכותבים שלפניך צודקים. אכן אין הדבר מחודד אצלי כל צרכו.