צמא למים כתב:אפשר יהיה לומר, קנס. אולם מתי בדיוק קנסו?
צמא למים כתב:משפטי האומות הם הסכמיים וכנטיית הלב הרדוד, ולכך בהם אינו יורש. אבל נראה שיש כאן גם עומק תורני, שנכון הדבר במשפטי התורה. איך מגדירים את זה?
אום אני חומה כתב:האם לשיטתך רוצח אביו פטור מהחיוב של 'מכבדו במותו'??...
אום אני חומה כתב:ומה הדין כשעשה תשובה (כשלא הייתה התראה או בזה"ז) האם חוזר ונעשה בנו? רחוק מסברא.
צמא למים כתב:קורבה אינה ענין ביולוגי גרידא, אלא מהות.
צמא למים כתב:נכון שבן מנכרית אינו בן, אבל שם זהו מין אחר. זהות לאומית מקבלים מהאם, וגוי לא יכול להיות בן של יהודי...ובודאי יש מקומות שזרע חמורים בשרם.
צמא למים כתב:הטענה שרוצח אביו שוב אינו בנו, רחוקה מאד מלהישמע...ירושה אינה ענין טכני של העברת ממון, בעינן שיהיה ממשיך ונושא שם...ודאי לעניני קורבה בן הוא, אלא שאינו יכול להיות היורש שנותן לאביו שם ושארית על פני האדמה...כאשר הוא מקפד חייו, ובודאי אין לו שם ממשיכו ומקיימו.
רוני כתב:גם לענ"ד נראה שאין למדוד מול משומד. במשומד בי"ד יכולים לקנוס מצד עצם ההשתמדות, שהמשומד יצא מעם ישראל...אולם אצל רוצח מורישו...לא הוציא עצמו מן הכלל...ו"אע"פ שחטא - ישראל הוא".
רוני כתב:את"ל קנס קנסוהו...
רוני כתב:כשרצח מורישו - היש הבדל בין מזיד לשוגג?
עושה חדשות כתב:על זו הדרך נסתפקתי, בבעל שהרג את אשתו, דאפי' את"ל דירושת קרובים איתא אפי' ברוצח, מ"מ ירושת הבעל שהיא מדיני האישות, י"ל דאינו יורשה אם אשם במיתתה.
עזריאל ברגר כתב:איך אפשר להעניש אותו בעונש ממוני כאשר קם ליה בדרבה מיניה?
סתם יהודי כתב:עזריאל ברגר כתב:איך אפשר להעניש אותו בעונש ממוני כאשר קם ליה בדרבה מיניה?
בפשטות הדיון הוא במקרה שהרוצח חייב רק מיתה בידי שמים (כגון שלא הייתה התראה וכדומה), וכדקיי"ל דבכה"ג ל"א קלב"מ.
אוצר החכמה כתב:הטענה שיש כאן קלב"מ היא תמוהה, קלב"מ הוא דין שחידשה התורה שעל מעשה אחד (או בזמן ההתחייבות כמו רודף) אי אפשר להיענש שני ענשים שונים, אבל כאן כל הטענה הבסיסית היא שעל המעשה הזה ראוי שייענש בתרתי מחמת אותה סיבה, ואם הטענה נכונה מן הסברא אין לזה קשר לקלב"מ, האם יש לך דוגמה לסוג כזה של קלב"מ?
(והוא כדוגמת כופר שהתורה חייבה מיתה לשור וגם כופר)
עזריאל ברגר כתב:סתם יהודי כתב:עזריאל ברגר כתב:איך אפשר להעניש אותו בעונש ממוני כאשר קם ליה בדרבה מיניה?
בפשטות הדיון הוא במקרה שהרוצח חייב רק מיתה בידי שמים (כגון שלא הייתה התראה וכדומה), וכדקיי"ל דבכה"ג ל"א קלב"מ.
קיי"ל שאומרים קלב"מ גם כשלא היתה התראה ואפילו בשוגג.
גימפעל כתב:אוצר החכמה כתב:הטענה שיש כאן קלב"מ היא תמוהה, קלב"מ הוא דין שחידשה התורה שעל מעשה אחד (או בזמן ההתחייבות כמו רודף) אי אפשר להיענש שני ענשים שונים, אבל כאן כל הטענה הבסיסית היא שעל המעשה הזה ראוי שייענש בתרתי מחמת אותה סיבה, ואם הטענה נכונה מן הסברא אין לזה קשר לקלב"מ, האם יש לך דוגמה לסוג כזה של קלב"מ?
(והוא כדוגמת כופר שהתורה חייבה מיתה לשור וגם כופר)
הראייה מכופר היא כהבנת חלק מהראשונים, אכן ראשונים אחרים סוברים שבאמת אדם ההורג פטור מכופר משום קלב"מ.
סתם יהודי כתב:שוגג שאני, משום שעונש הגלות הוא בידי אדם, אבל כשהעונש הוא בידי שמים לא אמרינן קלב"מ, כדמוכח להדיא מסוף המשנה הראשונה של פרק אלו נערות (וכמבואר תו להדיא ברש"י שם).
אוצר החכמה כתב:גימפעל כתב:אוצר החכמה כתב:הטענה שיש כאן קלב"מ היא תמוהה, קלב"מ הוא דין שחידשה התורה שעל מעשה אחד (או בזמן ההתחייבות כמו רודף) אי אפשר להיענש שני ענשים שונים, אבל כאן כל הטענה הבסיסית היא שעל המעשה הזה ראוי שייענש בתרתי מחמת אותה סיבה, ואם הטענה נכונה מן הסברא אין לזה קשר לקלב"מ, האם יש לך דוגמה לסוג כזה של קלב"מ?
(והוא כדוגמת כופר שהתורה חייבה מיתה לשור וגם כופר)
הראייה מכופר היא כהבנת חלק מהראשונים, אכן ראשונים אחרים סוברים שבאמת אדם ההורג פטור מכופר משום קלב"מ.
לא הבאתי ראייה מכופר אלא נתתי דוגמה.
האם תוכל לציין לאיזה ראשונים כוונתך?
עזריאל ברגר כתב:סתם יהודי כתב:שוגג שאני, משום שעונש הגלות הוא בידי אדם, אבל כשהעונש הוא בידי שמים לא אמרינן קלב"מ, כדמוכח להדיא מסוף המשנה הראשונה של פרק אלו נערות (וכמבואר תו להדיא ברש"י שם).
לא ולא!
כל דבר שיש בו מיתת בית דין - אפילו כאשר פטור לגמרי מעונש בידי אדם, ואפילו כשפטור מגלות - אין בו חיוב ממון.
דבר שעיקר איסורו בידי שמים - זה מחלוקת התנאים והאמוראים אם יש בו קלב"מ.
גימפעל כתב:תוס' ב"ק ד' ע"א ד"ה כראי, ועי' במהר"ם איך שמבאר דברי התוס' כשיטתך, אמנם הגרש"ש והחזו"א לא מבאים כך את דברי התוס'.
סתם יהודי כתב:עזריאל ברגר כתב:סתם יהודי כתב:שוגג שאני, משום שעונש הגלות הוא בידי אדם, אבל כשהעונש הוא בידי שמים לא אמרינן קלב"מ, כדמוכח להדיא מסוף המשנה הראשונה של פרק אלו נערות (וכמבואר תו להדיא ברש"י שם).
לא ולא!
כל דבר שיש בו מיתת בית דין - אפילו כאשר פטור לגמרי מעונש בידי אדם, ואפילו כשפטור מגלות - אין בו חיוב ממון.
דבר שעיקר איסורו בידי שמים - זה מחלוקת התנאים והאמוראים אם יש בו קלב"מ.
בטח רבינו התכוונת להגיד "שעיקר עונשו" (לא "שעיקר איסורו" שהרי כל איסורי דאו' הם מהתורה הבאה מהשמיים).
עכ"פ, כל המחלק עליו הראייה. אחרי שהבאתי ראייה לדבריי ממשנה ערוכה, הגיע תורו של רבינו להביא ראייה לחילוק פנטסטי זה, בין דברים שעיקר עונשם הוא בידי שמיים, לבין דברים שאמנם עליהם נענשים בידי שמיים אך עיקר עונשם הוא בידי אדם.
אוצר החכמה כתב:גימפעל כתב:תוס' ב"ק ד' ע"א ד"ה כראי, ועי' במהר"ם איך שמבאר דברי התוס' כשיטתך, אמנם הגרש"ש והחזו"א לא מבאים כך את דברי התוס'.
מהמהר"ם אכן יש ראייה מק"ו, אבל כאן זה עדיף משם, דכל עיקר הטענה היא שרוצח לא יכול לרשת את אביו, ואינו דומה לשם שיתכן שאם נענש בעונש חמור לא ייענש גם בעונש הקל שקצבה תורה על השור ההורג, אבל כאן כל עיקר הטענה היא הפוכה, שאחר שהחמירה תורה להמיתו כל שכן שלא ישתכר בזה.
למה לא נטען שאנשי עיר הנידחת ממונם צריך להשאר משום שקים להו בדרבה מיניה?
עזריאל ברגר כתב:ב. יש חטאים שהתורה קבעה שנענשים עליהם בשני עונשים, כמו מוציא שם רע שלוקה ומשלם.
אוצר החכמה כתב:בדיוק. וזה בדיוק הטענה כאן לגבי רוצח אביו שכאן גם התורה קבעה (כלומר הסברא הפשוטה של הכותב שנראה לו שזה תופס ועל זה איני דן) שני ענשים לחטא אחד וכמו שכתבתי למעלה.
אם נהיה הוגנים - הרי בדרך-כלל רוצח אמור להיהרג על חטאו, אז באמת אין צורך לשלול מיורשיו את ירושתו,
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין את טענתך.
אם כדבריך שאם נהיה הוגנים - הרי בדרך-כלל רוצח אמור להיהרג על חטאו, אז באמת אין צורך לשלול מיורשיו את ירושתו,
אז אין שום מקור לשלילת הירושה, וממילא גם בלא דין קים ליה בדרבה מיניה אין שלילת ירושה, משום שפשוט אין לזה שום מקור.
מצד שני אם מישהו חושב שיש לזה מקור ושלא כדעתך, הרי שדין קלב"מ לא ישנה את זה וכמו שכתבתי. סוף דבר קלב"מ לא משפיע כאן שכן או שאין זקוקים לו או שאינו משנה.
עושה חדשות כתב:על זו הדרך נסתפקתי, בבעל שהרג את אשתו, דאפי' את"ל דירושת קרובים איתא אפי' ברוצח, מ"מ ירושת הבעל שהיא מדיני האישות, י"ל דאינו יורשה אם אשם במיתתה.
אמנם אם מתה בהשקאת סוטה, נראה דהבעל יורשה, ודמי לההיא דבן סו"מ וכסברת הצמא למים.
ולהיפך, אשה שהרגה את בעלה, האם מקבלת כתובה.
אמנם לגבי קטלנית מבו' בראש' בכתובות טעמים אחרים לענין הפקעת כתובתה, אבל כמובן דלא דמי לאשה שהרגה את בעלה להדיא.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:על זו הדרך נסתפקתי, בבעל שהרג את אשתו, דאפי' את"ל דירושת קרובים איתא אפי' ברוצח, מ"מ ירושת הבעל שהיא מדיני האישות, י"ל דאינו יורשה אם אשם במיתתה.
אמנם אם מתה בהשקאת סוטה, נראה דהבעל יורשה, ודמי לההיא דבן סו"מ וכסברת הצמא למים.
ולהיפך, אשה שהרגה את בעלה, האם מקבלת כתובה.
אמנם לגבי קטלנית מבו' בראש' בכתובות טעמים אחרים לענין הפקעת כתובתה, אבל כמובן דלא דמי לאשה שהרגה את בעלה להדיא.
כוונתי בזה כעין ד' הר"מ גבי סוטה "שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר".
(לא קשור, אבל נזכרתי עכשיו. יוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו, האם חיוב זה קיים על אדם שהולך למות?)
עושה חדשות כתב:על זו הדרך נסתפקתי, בבעל שהרג את אשתו, דאפי' את"ל דירושת קרובים איתא אפי' ברוצח, מ"מ ירושת הבעל שהיא מדיני האישות, י"ל דאינו יורשה אם אשם במיתתה.
אמנם אם מתה בהשקאת סוטה, נראה דהבעל יורשה, ודמי לההיא דבן סו"מ וכסברת הצמא למים.
ולהיפך, אשה שהרגה את בעלה, האם מקבלת כתובה.
אמנם לגבי קטלנית מבו' בראש' בכתובות טעמים אחרים לענין הפקעת כתובתה, אבל כמובן דלא דמי לאשה שהרגה את בעלה להדיא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 367 אורחים