הודעהעל ידי אשרי משכיל אל דל » ה' אוגוסט 13, 2015 1:46 pm
ראיתי מה שכתב (ר' שמואל בן שחר) באשכול המיוחד על זה, על תגובתי הנ"ל, שהועתקה גם שם, וזת"ד (איני יודע לעשות ענין הציטוט):
פשש... פשש...
הכל לא מתחיל...
מה זה הכל?
שגם אם נאמר שהרצועות פסולות, מה שאמרתם שהוא קרקפתא דלא מנח תפילין (מי אמר? כל הכותבים?) זה לא מתחיל! ולמה?
יש מחלוקת ראשונים גדולה במי שקשר ע"י חוטים ולא רצועות. אולי תגלה לנו איפה המחלוקת הגדולה הזאת? ואיפה היא נמצאת בפוסקי ההלכה?
מי שקשר ברצועות שאינם שחורות קיים מצות תפילין רק לא קיים מצוה נוספת שהיא מהלל"מ ואולי בכלל לא דאורייתא - מאיפה הבאת את השטות הזאת?
אם הרצועה שחורה משני הצדדים אפשר לדונו כאילו שנתהפכה הרצועה - מחלוקת פמ"ג וביה"ל, והביה"ל מבוסס על כל הראשונים והפמ"ג הוא יחידאה בזה. וע"פ הביה"ל דוקא הצד העליון של העור הוא שצריך להיות שחור וכלפי חוץ. (ועליו נאמרה הזהירות שלא יתהפך)
ולבסוף, נזכרת גם להתייחס לגופו של ענין, לעיקר הנידון האם הציפוי הזה פוסל את הרצועה, ולמה דברי הכותבים אינם מתחילים, וכדלהלן:
הטפט השחור שהודבק מעל הרצועה אינו חוצץ כי כל לנאותו אינו חוצץ וכמו שכתב בחזו"ע לענין סכך - הכותבים שדבריהם לא התחילו לדעתך, ציינו לנשמת אדם שמאריך בענין טפט כזה המודבק על בתי התפילין וטוען שזה פוסל את התפילין בגלל שהולכים אחרי הציפוי. והמ"ב פוסק כדבריו. והנשמת אדם כבר מחלק שם בין דין זה לדין סכך. אז אם ידעת מזה כבר, נא להתייחס עניינית.
בנוסף, צריך להזכיר שמדובר כאן גם על רצועות שהעור עצמו לבן, ורק מודבק עליו טפט שחור, וכשמורידים אותו, אין רצועה צבועה כלל.
ומכיון שאותו יצרן ייצר את שניהם...
בברכהשמואל בן שחר
דבר ראשון, רצועות שחורות הלכה למשה מסיני מבואר בשבת כח: ובמנחות לה. וכן פסקו כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל. ומה שכתב בביאור הלכה סימן לג ד"ה הלכה, שהוא לעיכובא ואפילו בדיעבד, וכמבואר ברמב"ם פ"ג הלכה א, יעויין היטב שם שבשבת עט: מבואר שיש הלכה למשה מסיני שהיא רק לכתחילה. ואמנם עיין בלחם חמודות על הרא"ש (הלכות תפילין אות כט ואות לא) בשם בעל הלבושים, שרצועות של התפילין צריכות שיהיו שחורות למצוה ולא לעיכובא. ע"ש. ובהצטרף דעת הלבוש, הרי יש כאן כמה ספקי ספיקות, חדא דשמא הלכה כהלבוש. ואת"ל שהלכה כרוב הפוסקים, מכל מקום שמא הלכה שנחשב כשחור גמור, והדבקה חשיבא כצביעה. ואת"ל שאינו נחשב כשחור גמור, מכל מקום שמא הלכה כהפרי מגדים שיוצא במה שהצד השני של הרצועה שחור. ואת"ל שאין הלכה כהפרי מגדים, שמא הוי כל לנאותו ואינו חוצץ, ועוד ועוד ספיקות כפי שנתבאר.
ובכלל עיין בקסת הסופר סימן כג סעיף ג, שהסכים להפרי מגדים, שאם היה החלק הפנימי שחור, יצא ידי חובה בדיעבד. וכן הסכים לזה במלאכת שמים כלל כ חכמה ב. וכ"כ עוד פוסקים (טעם מגדים סימן לג, ועוד).
ועוד שבביאור הלכה בדיבור שאח"כ, בד"ה הרצועות שחורות, כתב שיש להסתפק אם מן התורה צריך עד כדי שיעורו והשאר לנוי. וכוונתו שיהיה שחור מקום החיבור (הסיבוב) עצמו בראש, ועד מקום ההידוק ביד. [ואגב, הרי שם כתב עוד: "וגדר השחרות עיין בברוך שאמר שכתב שישחירו פ"א ואח"כ כשיתייבש קצת אז ישחירו פעם שנית וכן פעם שלישית עד שיהיה העור שחור לכל הצורך ממש כעורב ונ"ל דזהו רק למצוה בעלמא אבל מדינא כל שחל עליו שם שחור סגי ליה". ולפי זה כיון שהרצועות בעצמן הם שחורות, ויש עליהם שם של שחור, מהני וסגי לי, ולא שייך דין חציצה ברצועות כלל, ומובן מדוע לא דמי לבתים. ויעויין להלן, שהבתים אינם צריכים להיות שחורים מדינא].
ומה שכתב להעיר על דברינו דלא שייך לומר שיצא ידי חובה מצד הצד השני של הרצועה. הנה עיין בפרי מגדים סימן לג, שכתב: אם השחיר עכו"ם הרצועה ואין לו רצועה אחרת יוכל להשחיר מצד השני דנהי דגמירי שחורות אבל לא דוקא מצד השער. עכ"ל. ודו"ק. (ועיין בביאור הלכה סימן לג ד"ה מבחוץ מה שכתב בשם הדרך החיים בדבריו, ועיין שם בס"ק כ, ועכ"פ לא הוי אקרקפתא וז"פ. ואכמ"ל).
ואגב, יעויין בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד סימן ט, בענין כל לנאותו אינו חוצץ, שכתב שאין ענין חציצה כלל ברצועות כל שאינו ניכר החציצה, והוא לנאותו, ולפי"ז אינו דומה כלל לבתים, וזה תורף דבריו:
קבלתי שאלתו בענין הרצועות שנתברר לו דבר חדש ופלא אצל מעבדי הרצועות, דלמעשה צבע הרצועות נקלט בקושי, ע"כ משתמשים במין דבק ועמו הצבע ועי"כ נקלט מהר וטוב, ושאלתו אי כשר למעבד הכי, דשמא הוי הדבק חציצה בין הצבע לרצועות. וכותב שהזמין במיוחד בשבילו צביעה בלי "דבק" הנ"ל, ואכן למעשה הצביעה קשה מאד וצריך לצבוע ולחזור ולצבוע כמה פעמים עד שנקלט השחרות, ושואל אם אפשר לסמוך על הנהוג או שמא יש לחשוש בזה לחציצה כיון שנתברר לו בבדיקות ונסיונות שהדבק לרצועות יש בו ממש ויכולים לקולפו, ולדבריו כמעט כל צובעי הרצועות נכשלין בזה שיש ממשות של חציצה, ובלא הדבק הנ"ל רק לאחר טורח ויגיעה מצליחים להשחיר, ומבקש ממני חו"ד אם צריך להקפיד ע"ז.
ונלע"ד דאין בזה חשש חציצה, דכיון שביטלו לעולם, לא נקרא חציצה, וגם אינו משנה בכך שמו ותוארו ולא דמי לצבע כימי שמוסיף בדיו כדי להוסיף בשחרות לנאותו, שניכר ולכן יש לדון דחוצץ, וכמו קלף משוח שניכר, דהמשיחה הוי חציצה אבל ברצועות כשמשחיר על הדבק לא ניכר כלל שיש כאן דבר החוצץ לאחרי ההשחרה, ואין לפנינו אלא רצועות הנקראים רצועות שחורות, וכשמן כן מראיהן, לא נקרא חציצה.
אמנם עיקר מצות השחרה היא בגוף הרצועות ממש, בלא אמצעי של דבק וכיו"ב, וכשאין שום חציצה אולי עדיף טפי, והיינו שהרצועות גופא יהיו שחורות, ולכן נראה דאף שזהו טורח טפי לצבוע כמה פעמים, מ"מ כדאי היא מצות תפילין להדרו בזאת שהרי שחרות של רצועות הלמ"מ, אבל גם בהושחרו ע"י דבק אין לפקפק לע"ד בכשרות הרצועות. עכ"ל התשובות והנהגות.
ובכלל יש חילוק ברור בין הבתים לבין הרצועות, וכמו שכתבתי בהערתי הקודמת. וכל שכן לפי המבואר במנחות לה. ובתוספות שם, וברמב"ם הלכות תפילין פרק ג הלכה יד, שהבתים מדינא אינם צריכים להיות שחורים. ועיין ברמ"א סימן לג ס"ד, ובביאור הלכה שם ד"ה ומיהו בדיעבד כשר. ע"ש. ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ז או"ח ז, ו, שהעיר מזה על הבא"ח בעוד יוסף חי בחיי שרה אות י, שהלכה למשה מסיני שבין הבתים ובין הרצועות צריך להיות שחורות וכו', כי הבתים אינם צריכים להיות שחורים כלל. ע"ש.
ובתשובה שכתבתי יש עוד חומר נפלא בזה, אכן בלא ספק שהמניח רצועות אלו אינו נחשב "אקרקפתא דלא מנח תפילין".
וכל שכן שמתחת לטפט יש צבע שחור רגיל, ואין שום בעיה להוסיף מעל גבי הרצועות עוד חומר, וכנ"ל. וכן שוחחתי עם כמה תלמידי חכמים גדולים בנידון, והשיבוני כנ"ל. ומצוה לפרסם זאת ברבים, להציל רבים מצער שכביכול ביטלו מצות תפילין כמה שנים. והיה זה שלום.