זכור לי שקראתי מחקר מקיף על כך, שבארץ ישראל (גם בתקופת הגאונים) נתנו משקל גדול לתפילה ולעבודת בית הכנסת (כמו הפייטנות) ואילו בבבל היה הדגש על לימוד תורה.
אך כעת אינני מצליח להזכר היכן ראיתי את הדברים.
מישהו יכול לסייע?
(י"מ תא שמע, כותב: "מסורת בבל נוטה לייחס לערכי תלמוד תורה חשיבות רבה לאין ערוך יותר מאשר לחוויית התפילה כדרך המועדפת בעבודת ה', ומסורת ארץ ישראל - להפך". אבל לא מאריך בכך)
תודה רבה