כידוע לכתחילה יש להקפיד שלא להפסיק בדיבור מתחילת התקיעות עד לסיום מאה קולות.
נפשי בשאלתי אלו מן הדברים נחשבים להפסק, שהרי מצוי שהציבור מנגן עם הש"צ קטעים רבים כגון 'ויאתיו' או 'חמול על מעשיך' ואפילו סתם חלקים מגוף התפילה, ומדוע לא חוששים בזה להפסק.
צולניק כתב:כידוע לכתחילה יש להקפיד שלא להפסיק בדיבור מתחילת התקיעות עד לסיום מאה קולות.
נפשי בשאלתי אלו מן הדברים נחשבים להפסק, שהרי מצוי שהציבור מנגן עם הש"צ קטעים רבים כגון 'ויאתיו' או 'חמול על מעשיך' ואפילו סתם חלקים מגוף התפילה, ומדוע לא חוששים בזה להפסק.
ישראל אליהו כתב:צולניק כתב:כידוע לכתחילה יש להקפיד שלא להפסיק בדיבור מתחילת התקיעות עד לסיום מאה קולות.
נפשי בשאלתי אלו מן הדברים נחשבים להפסק, שהרי מצוי שהציבור מנגן עם הש"צ קטעים רבים כגון 'ויאתיו' או 'חמול על מעשיך' ואפילו סתם חלקים מגוף התפילה, ומדוע לא חוששים בזה להפסק.
כל דבר שיש בו צורך קצת, אינו נחשב להפסק. ובפרט שכבר התחיל במצוה.
(סברא זו משמשת להיתר נוסף לוידוי בין התקיעות. שכיון שהאר"י אמר שהוידוי מעלה את התקיעות, הוי הפסקה לצורך. כגביל לתורי).
משולש כתב:חלקים שהם ממש חלק מחזרת הש"ץ אסור לקהל לשיר עם החזן, והרא"ש כותב שנראה כקלות ראש. (כמו למשל המזמרים "שמחה לארצך" וכדומה).
משולש כתב:אין צורך בכלל לומר חזרת הש"ץ או חלקים ממנה עם החזן, ואף איסורא איכא כדלעיל. אבל בכל זאת מצד הפסק אין בעיה כי חלק מהתפילה לא מפסיקה. כמו שאומר אשרי ויהללו והנני העני ועוד הרבה.
חושיאל כתב:משולש כתב:אין צורך בכלל לומר חזרת הש"ץ או חלקים ממנה עם החזן, ואף איסורא איכא כדלעיל. אבל בכל זאת מצד הפסק אין בעיה כי חלק מהתפילה לא מפסיקה. כמו שאומר אשרי ויהללו והנני העני ועוד הרבה.
מה שחלק מהתפילה אינה הפסק היינו כשאומר זה בתורת תפילה, אבל כשמזמר שמחה לארצך ביחד עם החזן זה נשמע יותר כזמר בעלמא ומהיכא תיתי שאין זה הפסק.
לעומקו של דבר כתב:משולש כתב:חלקים שהם ממש חלק מחזרת הש"ץ אסור לקהל לשיר עם החזן, והרא"ש כותב שנראה כקלות ראש. (כמו למשל המזמרים "שמחה לארצך" וכדומה).
איפה הרא"ש?
משולש כתב:חושיאל כתב:מה שחלק מהתפילה אינה הפסק היינו כשאומר זה בתורת תפילה, אבל כשמזמר שמחה לארצך ביחד עם החזן זה נשמע יותר כזמר בעלמא ומהיכא תיתי שאין זה הפסק.
כל התפילה היא שבח וזמר לקב"ה. ואין הבדל בין "זמר" ל"זמר בעלמא", ההבדל היחידי לענ"ד הוא, האם זה דבר שצריך לומר או דבר שא"צ לומר, ואם תאמר שכל תפילה מיותרת נחשבת הפסק, הרי וודאי שאין חובה בכל הפסוקים שנאמרים בהכנסת הס"ת (למשל ובנוחה יאמר או לדוד מזמור). ולא מצינו שום פוסק שיאמר שהם הפסק, כי תפילה לא מפסיקה. בין אם היא חובה, או רשות, או שלא לצורך.
חושיאל כתב:משולש כתב:חושיאל כתב:מה שחלק מהתפילה אינה הפסק היינו כשאומר זה בתורת תפילה, אבל כשמזמר שמחה לארצך ביחד עם החזן זה נשמע יותר כזמר בעלמא ומהיכא תיתי שאין זה הפסק.
כל התפילה היא שבח וזמר לקב"ה. ואין הבדל בין "זמר" ל"זמר בעלמא", ההבדל היחידי לענ"ד הוא, האם זה דבר שצריך לומר או דבר שא"צ לומר, ואם תאמר שכל תפילה מיותרת נחשבת הפסק, הרי וודאי שאין חובה בכל הפסוקים שנאמרים בהכנסת הס"ת (למשל ובנוחה יאמר או לדוד מזמור). ולא מצינו שום פוסק שיאמר שהם הפסק, כי תפילה לא מפסיקה. בין אם היא חובה, או רשות, או שלא לצורך.
לומר שכל תפילה היא שבח וזמר נשמע כמשחק מילים. ההבדל ברור בין מתכווין לתפילה ומתכווין לזמר. קשה לומר שהמזמרים עם החזק מכוונים לתפילה כלל, וזה לא נקרא אפילו תפילת רשות.
רק רציתי להוסיף דבר קטן, מש"כ הגאון הגר"מ שורקין שליט"א בסוף ספרו
הררי קדם ח"א בעובדות והנהגות על מנהג רבו הגרמ"ס זצ"ל, ליתן לכהנים יישר
כח לאחר נשיאת כפים בראש השנה קודם גמר המאה קולות, אף שהוא אוסר
להפסיק בדיבור עד סיום התקיעות לאחר התפילה, וכתב להסביר מנהגו דס"ל
דהיישר כח הוא אות לקבלת הברכה של הכהנים, ולכן הוא חלק מהנשיאות כפים
ואין בזה הפסק, וזה נוגע למעשה בכל יום בארץ ישראל שנושאין כפיים בכל יום,
שאין היישר כח הפסק בין שמונה עשרה לתחנון, דזה חלק מהנשי"כ לפי שיש
דין על הישראל להתברך ולקבל הברכה וכמוש"כ החרדים. עכ"ד ודפח"ח.
נשר כתב:מצאתי כתוב באיזה עלון.
מי הוא הגרמ"ס?רק רציתי להוסיף דבר קטן, מש"כ הגאון הגר"מ שורקין שליט"א בסוף ספרו
הררי קדם ח"א בעובדות והנהגות על מנהג רבו הגרמ"ס זצ"ל, ליתן לכהנים יישר
כח לאחר נשיאת כפים בראש השנה קודם גמר המאה קולות, אף שהוא אוסר
להפסיק בדיבור עד סיום התקיעות לאחר התפילה, וכתב להסביר מנהגו דס"ל
דהיישר כח הוא אות לקבלת הברכה של הכהנים, ולכן הוא חלק מהנשיאות כפים
ואין בזה הפסק, וזה נוגע למעשה בכל יום בארץ ישראל שנושאין כפיים בכל יום,
שאין היישר כח הפסק בין שמונה עשרה לתחנון, דזה חלק מהנשי"כ לפי שיש
דין על הישראל להתברך ולקבל הברכה וכמוש"כ החרדים. עכ"ד ודפח"ח.
גבול ים כתב:צולניק כתב:כידוע לכתחילה יש להקפיד שלא להפסיק בדיבור מתחילת התקיעות עד לסיום מאה קולות.
רק להעמיד דברים על דיוקם, הדין הוא לא להפסיק עד אחר גמר התקיעות דמעומד. מאה קולות הוא מנהג בעלמא ולכן במ' קולות האחרונים אפשר להפסיק [אמנם אלו המהדרים לצאת בהם ידי"ח שיטות מסויימות יש מקום להחמיר גם שלא לדבר בינהם שתחול הברכה גם עליהם]
פרי יהושע כתב:שאלני ח"א, הוא צריך להתפלל עם אמו (האלמנה) במניין שמתפללין בו בשעה 7-30 למשל, אולם שם התקיעות לא כ"כ מהודרות בשבילו, ולכן הוא חשב לילך להתפלל שחרית במנין נץ ולשמוע תקיעות דמיושב במקום אחר ואח"כ לילך להתפלל מוסף עם אמו. שאלתו היא, האם יכול להפסיק בדיבור בין תקיעות אלו לתקיעות דמעומד, או שמא יצטרך לשתוק כשעה וחצי או יותר עד שיגיעו מניין המאוחר למוסף.
אני חשבתי שאין צורך להחמיר בכך, כיון ועכ"פ שומע הוא ברכה של המיושב במניין השני ולדידו לכה"פ קאי על התקיעות דמעומד, אלא שהוא טען לי הלא אין לו צורך בברכה על המעומד, ולכן הוי הפסק, ואני טענתי שאם קיים דין הפסק זה רק מפני שבעצם בעי ברכה על מעומד אלא שאין מברכים מפני שאינו כ"כ הפסק, מה דעת החכמים דפה על כך?.
פרי יהושע כתב:שאלני ח"א, הוא צריך להתפלל עם אמו (האלמנה) במניין שמתפללין בו בשעה 7-30 למשל, אולם שם התקיעות לא כ"כ מהודרות בשבילו, ולכן הוא חשב לילך להתפלל שחרית במנין נץ ולשמוע תקיעות דמיושב במקום אחר ואח"כ לילך להתפלל מוסף עם אמו. שאלתו היא, האם יכול להפסיק בדיבור בין תקיעות אלו לתקיעות דמעומד, או שמא יצטרך לשתוק כשעה וחצי או יותר עד שיגיעו מניין המאוחר למוסף.
אני חשבתי שאין צורך להחמיר בכך, כיון ועכ"פ שומע הוא ברכה של המיושב במניין השני ולדידו לכה"פ קאי על התקיעות דמעומד, אלא שהוא טען לי הלא אין לו צורך בברכה על המעומד, ולכן הוי הפסק, ואני טענתי שאם קיים דין הפסק זה רק מפני שבעצם בעי ברכה על מעומד אלא שאין מברכים מפני שאינו כ"כ הפסק, מה דעת החכמים דפה על כך?.
צולניק כתב:כידוע לכתחילה יש להקפיד שלא להפסיק בדיבור מתחילת התקיעות עד לסיום מאה קולות.
נפשי בשאלתי אלו מן הדברים נחשבים להפסק, שהרי מצוי שהציבור מנגן עם הש"צ קטעים רבים כגון 'ויאתיו' או 'חמול על מעשיך' ואפילו סתם חלקים מגוף התפילה, ומדוע לא חוששים בזה להפסק.
מיכאל1 כתב:פרי יהושע כתב:שאלני ח"א, הוא צריך להתפלל עם אמו (האלמנה) במניין שמתפללין בו בשעה 7-30 למשל, אולם שם התקיעות לא כ"כ מהודרות בשבילו, ולכן הוא חשב לילך להתפלל שחרית במנין נץ ולשמוע תקיעות דמיושב במקום אחר ואח"כ לילך להתפלל מוסף עם אמו. שאלתו היא, האם יכול להפסיק בדיבור בין תקיעות אלו לתקיעות דמעומד, או שמא יצטרך לשתוק כשעה וחצי או יותר עד שיגיעו מניין המאוחר למוסף.
אני חשבתי שאין צורך להחמיר בכך, כיון ועכ"פ שומע הוא ברכה של המיושב במניין השני ולדידו לכה"פ קאי על התקיעות דמעומד, אלא שהוא טען לי הלא אין לו צורך בברכה על המעומד, ולכן הוי הפסק, ואני טענתי שאם קיים דין הפסק זה רק מפני שבעצם בעי ברכה על מעומד אלא שאין מברכים מפני שאינו כ"כ הפסק, מה דעת החכמים דפה על כך?.
בעצם נידון זה לשמוע תקיעות דמיושב במנין נץ ולקדש ולאכול או לעשות הפסק אחר ואז להצטרף למנין אחר ולשמוע שם שוב את הברכה, כבר נהג כן הגרשז"א בסוף ימיו ביום ב' של ראש השנה, הובא בהליכות שלמה.
וכן רצה לעשות עובדא בנפשו המשגיח ר' הירש פלאי זצ"ל בשנים שהיה קשה לו לא לאכול עד אחר תפילת מוסף בישיבת חברון, אך חזר בו אחרי שהגרמ"מ פרבשטיין טעם שהברכה השניה לא נחשבת ברכה כי הרי יצא ידי חובת תקיעות דמיושב ואם כן אחרי הברכה השנייה חשיב כשומע קולות בעלמא.
ודן בעצה זו גם מו"ר הגר"א גניחובסקי באחד מהפירורים, והעלה שם סברא גאונית לומר שייחשבו תקיעות דמיושב של המניין השני כתקיעות שאנו תוקעים משום המנהג להשלים למאה קולות ואחר כך ישמע תקיעות דמעומד, ואם כן יכול לומר שהברכה תהיה על תקיעות של מנהג, אך הסתפק לדינא האם על מנהג של השלמת מאה קולות מברכים או דילמא אינו חשוב כמנהג חשוב שיש לברך עליו.
פרי יהושע כתב:לא הבנתי את הגאונות, לא יותר נח לומר שהברכה קאי לדידיה על המעומד, הכי מפני שהם אין מברכים אותה כך?, והסברא נותנת שאם חשוב הפסק זה אומר דבעי ברכה ע"ז, אלא שאין מברכים אותה מפני הספק דילמא אין כאן הפסק.
פרי יהושע כתב:ולעניין מה שנוהגים לומר בין התקיעות, אם אכן נוהגים הוי מעניין המצווה ואינו הפסק.
מיכאל1 כתב:לא דיברתי על הוידוי שבין התקיעות שכבר דשו ביה רבים, אלא על תפילה לתיקון קרי שנדפסה במחזורים מסויימים לאומרה כשהחזן מתפלל ומפני חטאינו, ולכאורה האומרה מפסיד את שמיעת חזרת הש"צ כראוי, וגם יש לו הפסק בין הברכה לכל התקיעות.
אאכ נאמר דהוי חלק מסדר התפילה כמו מודים דרבנן וכדו' ואז אתי שפיר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 61 אורחים