אגרות משה - חלק ח'

שמואל בן שחר

נקודה חשובה שצריך להדגיש. גם אם נניח שכל התשובות כולם מכתב יד וכו'. ברור שיש הבדל גדול בין ששת הכרכים הראשונים שעליהם סמך המחבר את ידו והחליט על פרסומם בתורת הוראה לרבים, לבין אוסף מכתבים שלו שנדפס שלא תחת ביקורתו. הדברים ידועים ומפורסמים גם לגבי ספריהם של גדולי הדורות האחרים, וכן למשל לגבי הגרי"ש אלישיב שליט"א. כידוע דעתו האישית בענין זה. וכפי ששמעתי בעבר זו היתה גם הבעיה של חלק ז' שמאז שיצא לאור יש פקפוקים על סמכותו, עוד בסוף ימי הגרמ"פ עצמו, לפי מיטב זכרוני. (הייתי אז עדיין ילד). והדברים מפורסמים בין לומדי התורה שמתייחסים לחלק ז' וכ"ש לחלק ח' בזהירות. בין הטענות ששמעתי, שנדפסו מכתבים שעליהם באו אח"כ מכתבי תיקון לאחר שהתבררו עובדות נוספות, וכן שיש ביניהם דברים שהגרמ"פ לא היה מסכים לפרסמם לרבים.
מאידך אין לפקפק בגודל החשיבות בכל דבר תורה של הגרמ"פ זצ"ל, שהיה אחד מהמיוחדים שבגדולי הדור האחרון וידוע בסגנונו המיוחד ובפרט בתשובותיו, (לא שהוא צריך ח"ו לאיזשהי הסכמה מטיפש כמוני), וברור שלב כל לומד מתרונן בגיל לקראת כל כרך חדש מתורתו. ולכן אין כל פלא על בניו הגאונים שליט"א. אלא שצריך לקטלג נכון את הדברים.

תוך כדי דיבור

לפי השמועות המגיעות מסביבות משפחת הגר"מ פיינשטיין, בחודשים הקרובים צפוי לצאת סוף סוף הכרך הנוסף והאחרון של אגרות משה, בענייני חושן משפט ואבן העזר + השלמות, שהוזכר בהקדמה לחלק ח' לפני חמש עשרה שנה.

תוך כדי דיבור

והנה מכתב קצר, בענייני ריבית, שפורסם לפני זמן מה בירחון 'סגולה':

נ.ב. העירוני שהמכתב כבר נדפס בישורון כ"ב וא"כ אין חידוש בזה.

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ג' אפריל 05, 2011 1:01 am

מתעמק כתב באשכול אחר
מענין לענין באותה ענין, בשו"ת אגרות משה ח"ח או"ח סימן כ' אות לג, מבאר טעם לחשיבות הנשים בימינו, [b]והדברים תמוהים, כתובים ברוח ליברלי-אמריקאי, וקשה לקבל שנכתבו בידי הגרמ"פ. ואולי גם זה נאמר בעל פה בתוך שיחה, ונרשם על ידי באי ביתו, וזו הטעם שנמצא במוסגר
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=112
(והב"ח הקשה להרשב"ם בפירוש עצמו שהוא מטעם אימת בעלה, הרי גם אשה חשובה צריך שתהא עליה אימת בעלה. ולא מובן קושייתו, וכי הוא מצווה ורצון החכמים שתהא אימת בעלה בדברים בעלמא שאינו נוגע לו, וגם בבטול מצווה. וגם אין זה דבר טוב לפני הבעל שיקפיד על אשתו, כדחזינן שכמה מאות בשנים שלא מקפידין על זה, כדאיתא בב"י בשם הר"י בשם התוס', שכל הנשים חשובות הן וצריכות הסיבה, וגם מהמרדכי הביא כן. ולא שייך לפרש שכל הנשים נעשו חשובות ממש, דהבעל צריך לכבדן אף מדרך העולם. אלא בהכרח שהוא מצד שהכירו במשך הזמן שאין להאינשי במה להתגאות נגד נשותיהן, והנשי הכירו צורך הגדול שיש להאינשי בהן. והמיעוט חשובות שהיו בכל הזמנים היו נשי כאלו שהכירו צורך הבעל בהן, כמו שיש להן צורך בבעליהן, והכירו שגם בעליהן יודעין זה)

והוא נמצא בקטע הראשון בקישור הנ"ל
ומוזר מאוד

בר אוריין תנינא

ממקורות יודעי דבר נודע לי כי בימים אלו עולה על מכבש הדפוס אגרות משה חלק ט'. על פי הנאמר לי הוא במתכונת של חלק ח', הספר עבר הגהה מרובה של תלמידי חכמים מופלגים.

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ג' אוגוסט 30, 2011 9:11 pm

דראל כתב:
חכם באשי כתב:
אין זה "מנהג" מחודש של היום, כבר מצאנו כזאת בקדמוני הקדמונים, כמו "לאו מר בר רב אשי חתים עליה", ואפילו בעל אגרו"מ נהג כך כלפי אחד מספרי הראשונים. ואכ"מ.

בדיוק היום העברתי שיעור על כך, וציינתי שר' משה פיינשטיין אמר על העניין הנ"ל ש"זה תלמיד טועה".
כשנשאלתי בהמשך, מה אעשה עם דברי האג"מ הנ"ל, השבתי: "זה לא הוא, זה תלמיד טועה"...

חכם באשי כתב:כבר קדמך בתשובה זו על האגרו"מ, ר' מנשה קליין (הקטן), במאמרו-תשובתו שנתפרסמה בספר הזכרון לר' משה ליפשיץ (נראה לי שהוא נכנס עכשיו לאוצר). עיי"ש

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן ריד
אבל האמת כי לא אאמין אשר דברים אלו יצאו מפי הגרמ"פ אלא נלפענ"ד שאיזה תלמיד טועה כתבו והכניסו בין מכתביו לאחר פטירתו וידי זרים שלטו בו ותלה עצמו באילן גדול גם כי לא אאמין שהגרמ"פ לא ראה ספר הציוני אשר מפורסם בעולם וודאי שהגרמ"פ ז"ל ראה את ספר הציוני והמפרשים המביאים דבריו כי דברי הש"ע היו שגורים וסדורים לפניו כשלחן ערוך אלא מי שהוא אחר הכניס בתשו' ושארי ליה מארי להאי אחר.

ובאמת כי לפ"ז גם הכת"י של ר"י החסיד אין לרחקו ולגנזו אלא כמ"ש (שבת י"ג ע"ב) ברם זכור אותו לאיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן עיין רש"י והכ"נ יש לישב שבעה נקיים ושלש מאות גרבי שמן ולדרוש דברי רבינו יהודה החסיד ולא לגונזן וב"ה עיינתי בדבריהם וראיתי שיש לפרשם לפי דרכו בקודש ע"פ ההלכה אלא שאין כאן מקומן.

ומחמת שאין הז"ג כעת יותר הנני לקצר בברכה בלב ונפש, מנשה הקטן

אמרתי אחכמה

בר אוריין תנינא כתב:ממקורות יודעי דבר נודע לי כי בימים אלו עולה על מכבש הדפוס אגרות משה חלק ט'. על פי הנאמר לי הוא במתכונת של חלק ח', הספר עבר הגהה מרובה של תלמידי חכמים מופלגים.

חלק ט' כבר יצא לאור!

תוכן הכרך:
אורח חיים - נ סימנים.
יורה דעה - נה סימנים.
אבן העזר - מג סימנים.
חושן משפט - ל סימנים.
קדשים וטהרות - יד סימנים.
אגרות השקפה - ט סימנים.
תשובות מאחי מרן (הג"ר מרדכי פיינשטיין הי"ד) - י סימנים.

נראה לענד

קול אומר קרא כתב לפני עשרה חדשים:

עיינתי בדבריו של הרב טוביאס.
בסו"ד הוא כותב:
הערת אגב באותו מאמר בציטוט שהביא הכותב מתשובת האגרות משה נשתרבבו מילים שאינם מופיעות במקור חצי שורה נוספה שם כנראה מאיזה תלמיד טועה.
הסתקרנתי לראות מה מדובר, עיינתי במאמרו של ר"י מונדשיין בבבית אהרן וישראל ובציטוטים שהביא מאג"מ, ושוב עיינתי באג"מ, ולא מצאתי כל שינוי!
אפשר תלמיד טועה כתב את מה שכתב בסוף מאמרו של הרב טוביאס?

לצערי גילתי את ההערה רק כעת, ויסלחו לי החברים על שלא עיינתי בויכוח החשוב עד כה.
כעת העברתי אותה לרב טוביאס, שנבצר ממנו לראותה, שאינו מהנהנים מהאתרים. לדעתו תלמיד טועה התחזה לקול אומר קרא, וכתב את הדברים שהרי חצי השורה האמורה לפניכם:

וכתב על כך בשו"ת אגרות משה (או"ח, ד, סי' מ אות כה): ודאי הוא חדוש גדול, דאף שסברתו
נכונה לענין שכל מאכל נחשב סעודת שבת לענין ליאסר לאכול בלא קידוש... מ"מ לא מצינו לענין קידוש
על זה, וכמדומני שרק בהגהות הריעב"ץ נמצא זה ולא בשום ספר מספרי רבותינו,2, וגם הריעב"ץ עצמו
לא הזכיר זה למעשה בסדורו בהלכות קידוש, ולכן אין לעשות זה למעשה כשאם ח"ו אירע כזה בחולה
שאסור לו לאכול פת והוא נמצא בביה"ח שאין שם מי שיעשה קדוש על יין או פת... אלא יאכל בלא
קידוש... ויותר משמע שהוא הוספה אלא יאכל בלא קידוש דלא גזרו שיתענה בשבת כשלית לו על מה
לקדש. ויותר משמע שהוא הוספה מאיזה תלמיד טועה כמו שתיבות וה"ה להבדלה הוא טעות, שהרי
אפילו על פת אין מבדילין.. וא"כ הרי ודאי לא כתב זה הריעב"ץ כמו כן מסתבר שכולו לא כתב זה וצ"ע.
עכ"ל.

חצי השורה המודגשת אינה בתשובה המקורית. אך מאחר ואין לה כל משמעות וחציה הראשון מועתק מהמשך התשובה, וחציה השני הוא חזרה של המילים שלפניה. ברור שתלמיד טועה בבית מדרשו של מונדשיין העתיק וטעה בפעולת העתק הדבק.

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ה' ספטמבר 08, 2011 11:17 am

לא ראיתי עדיין בעיני את חלק ט', אבל בפורום אחר
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... =19616#R_2
נכתב: "בהקדמה הבנים, הגאון ר' דוד והרב טנדלר והרב ראובן שכל התשובות הן אוטנתיות גם הכרך הקודם, ובכרך זה שמרו יותר שלא להשחיל ביאורים בתוך התשובות."

הוד_והדר · הודעהעל ידי **הוד_והדר** » ה' ספטמבר 08, 2011 12:17 pm

אכן כך כתוב בהקדמת צאצאי המחבר, ומדגישים שהכל אותנטי וכו', מה שמעורר שאלה חזקה יותר שמשהו לא בסדר

סוקר · הודעהעל ידי **סוקר** » ה' ספטמבר 08, 2011 1:22 pm

ברור שזה כתוצאה מהלעז בחלק ח. זה הכל.

נוטר הכרמים

ראה כאן viewtopic.php?f=7&t=8525

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ו' מרץ 29, 2013 3:14 pm

היא שיחתי כתב:מתעמק כתב באשכול אחר:
מענין לענין באותה ענין, בשו"ת אגרות משה ח"ח או"ח סימן כ' אות לג, מבאר טעם לחשיבות הנשים בימינו, והדברים תמוהים, כתובים ברוח ליברלי-אמריקאי, וקשה לקבל שנכתבו בידי הגרמ"פ...

viewtopic.php?f=27&t=4494#p34758

חובב_ספרים

יש לי מכתב מא' מגדולי התלמידים של הגרמ"פ, שכתב שהתלמידים מרגישים שידים זרים שלטו בחלקים האחרונים של אג"מ.
הייתי סורק ומעלה אותו אבל יש לי שאלה אם זה מותר. הוא כתב זה סתם בלי לבקש שלא לפרסם, אבל רציתי הסכמתו וכתבתי לי שאני מבין שיש לי רשות לפרסמו והוא ענה שאינו רוצה שאפרסם את זה. היום התלמיד ההוא אינו בחיים ויתכן שקפידתו בטל, אבל בלי ראיה שכן הוא איני מפרסמו.

תוך כדי דיבור

כבר נידון בעמוד הקודם, ואין בזה שום חדש.

ומאז כן עתה אני מתפלא להיווכח בכוחן של שמועות, שעוד לא נתקלתי אפילו בצל-צילו של הסבר לשאלה מה שייך לפקפק בשעה ששני בניו של הגרמ"פ, הגאונים ר' ראובן ור' דוד פיינשטיין, סמכו ידיהם באופן שאין מפורש הימנו על חלק ח' של אגרות משה. וכעת במכתב שבהקדמת חלק ט' (מתענית אסתר תשע"א) שבו וכתבו, "אף שהוא אך למותר אנו חוזרים ומדגישים שוב שכל התשובות בתשעת כרכי אגרות משה הן אמיתיות כמו שכתבם אאמו"ר ונדפסו כפי רוחו ורצונו לפרסמם".

ובגוף מה שיש עוד לומר הכל כאמור כבר נידון בעמוד הקודם. אבל כאמור הנה אנו רואים כוחן של שמועות...

חובב_ספרים

במכתב שקבלתי מתלמיד הנ"ל הוא רמז שהבנים באמת מודים שאין זה ממנו. הוא כתב משהו כגון - התלמידים מרגישים שיש בו שינויים והבנים אינם אומרים כלום. זאת אומרת שהם אינם מוכנים לומר להדיא שאין בו זיופים. איני יודע כל הפולוטיק במשפחתם, אבל אפשר להבין למה הם העדיפו לשתוק. כמה שנים הם לא נתנו להוציא חלק ח' באותו צבע של שאר החלקים, ויש גם בזה רמז לדעתם. איני יודע מה קרה בחלק האחרון ואם הם באמת כתבו - "שכל התשובות בתשעת כרכי אגרות משה הן אמיתיות כמו שכתבם אאמו"ר ונדפסו כפי רוחו ורצונו לפרסמם". אבל זה שמעתי באופן אישי מהגאון ר' מיכל שורקין, מתלמידי הגרמ"פ המאמין שאין בו שום שינויים, שהוא שמע מאחד ממקבלי התשובות בח"ח שהגרמ"פ אמר לו שלעולם לא יפרסם תשובה זו משום שאין זה דבר שצריך לפרסם.

תוך כדי דיבור

(רמז? אינם אומרים? אינם מוכנים לומר להדיא? אם הם באמת כתבו? הרי אומרים להדיא, הרי כתבו להדיא, וכל הפקפוק בזה כבר מעורר גיחוך).

חובב_ספרים

הבנים לא כתבו להדיא כלום. בחלק ח' אין אפילו חתימת ידיהם רק נדפס שמם באותיות דפוס. [באותו שעה עדיין לא נדפס חלק ט' שיש בו צילום של חתימה ממש, אבל גם בזה יש לפקפק]. אותו תלמיד הכיר הגרמ"פ ובניו יותר טוב מכל משתתפי הפורום כאן ביחד וא"א לזלזל בדבריו, וכתב שכן הוא הרגשת עוד תלמידים.
זה ברור דמה שכתבו מעל חתימת הבנים שרצון הגר"מ היה לדפוס כל התשובות בספר אינו אמת כמו שהבאתי מר' מיכל שורקין, והוא אינו חשוד לשקר כלל כידוע לכל מכיריו. בפרט שהוא מאמין שאין שום זיופים בהספר. ויש כאן עדות שבטלה מקצתה.
גם על ח"ז יש פקפוקים, וזה קיבל חיזוק יותר דוקא מהקדמת ח"ח שהודו בו שלא כל התשובות בח"ז נכתבו בכת"י של הגרמ"פ. אילו הם היה כותבים זה בהקדמת ח"ז לא היה מקום לערער על אמינותם, אבל הם הדפיסו זה סתם בלי להעיר מילה. רק אחר הפקפוקים הם נאלצו להודות שבאמת לא הכל כתוב בכתב ידו, והודו שבאמת היה בו רמאות. י"ל שכל הרמאות היה מה שלא הצהירו שהוא לא כתב התשובה בעצמו, אבל גם בזה הוי עדות שבטלה מקצתו.
בשעתו גם שמעתי מבנו של אחד מרופאיו של הגרמ"פ, ד"ר וועג ממונסי, שכפי הוא הכיר מצבו של הגרמ"פ בשנים האחרונות הוא אינו מאמין למה שנדפס בח"ז מעל שמו של הגר"מ - "כידוע לכל האחריות המלאה להדפסת ספר הזה מוטל עלי מתחילתו ועד סופו כי שולחים אלי כל הגליונות שאראה ואתקן אותם קודם שנכנסים לדפוס כו'".
לגבי התשובה הנ"ל שעליו התעורר אותו תלמיד לכתוב ראיתי שהובא בספר רץ כצבי, שבת סי' כ"ה אות ו', ולדבריו הוא קיבל צילום של התשובה מבניו.

תוך כדי דיבור

נו, נו, יקרא הקורא וישפוט (אע"פ שאין צילום כתב ידי על הודעה זו)...

חובב_ספרים

תוך כדי דיבור כתב:
מעט צרי כתב:מתוך תשובה מאת הרב שמואל ברוך גנוט מח"ס משנת תפילין ועוד - ביתר, (תשובה זו מופץ בדוא"ל ברשימה שנקראת "הלכה").

"ואחד מגדולי המשיבים בארה"ב כתב בזה (במכתב פרטי, בו ביקש שלא לפרסם שמו), כך: מה שכתב על תשובת אגרות משה או"ח חלק ה' בדין יין מחלל שבת עושה יין נסך והעיר עליו- דע לך כפי שנמסר לי וידוע לי שהרבה תשובות לא היו לעיני מורי ורבי הרה"ג ר' משה פיינשטיין זצ"ל וידים זרים שלטו בו. וממילא אני לא בא לתרץ מה שאתה שואל. כי הוא לא ראה הדברים כך נמסר. והתשובה שם אף בכת"י שיש לי הוא ממנו התשובה חוץ שאלו שהוציאו ספרו הוסיפו דברים ולא ידוע מדוע הוסיפו. וא"כ אין לדון בזה כלל, וממילא מה שהעיר על שאר התשובות ג"כ יפה העיר ואין לי מה לכתוב בזה. ואני לא שמעתי אישית מהפסקים של ח"ה, וג"כ ח"ז שיצא לאור לפני שנים גם כן יש שם ספק בהרבה תשובות. סוף כל דבר זה גורם לתלמידים צער, וזרים מהמשפחה השיגו הכת"י ועשו מה שרצו, ואין מה לעשות בזה כלום, והאמת מובן וידוע למי שמבין ובפרט לתלמידיו".

עכשיו מתקרבים קצת הדברים ליציאה מגדר "שטיבל'אך שמועסן". מביני דבר יכולים לדעת מעצמם מיהו הרה"ג שכתב את הדברים הללו, ויש משמעות לידיעה שהוא נוטה לקבל את הפקפוקים על חלק זה של האגרות - אבל גם אין זה מרכך עדיין את הקושיות הנגדיות.
ראשית יש לתמוה או להצטער למה רצה להישאר בעילום שם, הלא אדרבה לשיטתו צריך להכריז זאת בקול גדול בכל מקום, כי ידוע שמורי הוראה סומכים למעשה על פסקי האיגרות משה, ועילום שם אינו מועיל לקבלת הדברים. אלא שגם אצלו כנראה העניין אינו מבורר לגמרי, ואולי זה גם מקור הגמגום בדברים שכאן (בין מה שנמסר למה שיודע ומה שאמרו ומה שמוסיף וכו').
שנית יש להסביר לקוראים את מה שכתב "והתשובה שם אף בכת"י שיש לי הוא ממנו התשובה חוץ שאלו שהוציאו ספרו הוסיפו דברים ולא ידוע מדוע הוסיפו, וא"כ אין לדון בזה כלל". רצונו לומר, שבחלק זה של האגרו"מ נדפסה גם תשובה אחת אליו, והוא מעיד שהנוסח שנדפס זהה לנוסח התשובה המקורית שיש אצלו בכת"י, אלא שכידוע העורכים הוסיפו תוספות שונות בכתב קטן בין המשפטים, וממילא אין לדון במשמע מהתוספות הללו (ולזה כנראה מכוונים דבריו "וממילא מה שהעיר על שאר התשובות ג"כ יפה העיר ואין לי מה לכתוב בזה". ומי ששם נקודה אחרי המילה "הוסיפו", רצה לשוות את הרושם שהאמור אחריה מכוון לכל תוכן התשובות).

אם כן: הרבה מהתשובות שסודרו לדפוס לא עמדו לאחר מכן לפני עיני האגרו"מ (כי הרי רוב הכרך סודר רק אחרי פטירתו, וכבר הפניתי לעיין בהקדמה). ויש בכרך זה גם פסקים מחודשים שהרה"ג הכותב לא שמע עליהם ("ואני לא שמעתי אישית" וכו'), וכן הוא חוזר על הספקות לגבי כמה דברים בחלק ז' (וכבר תמהתי על זה הפלא ופלא שרוצים אפוא לומר שאין לסמוך על מעשי האגרו"מ בעשר השנים האחרונות לחייו) - והמשמעותי יותר הוא כמובן דבריו על "ידים זרים שלטו בו", ו"זרים מהמשפחה השיגו הכת"י ועשו מה שרצו".
והנה זהותן של כל הנפשות הפועלות, ידועות היטב, ויש כאן תופעה מוכרת של קרובים או מקורבים שהם עצמם זוכים לאימון ולקירוב מצד הגדול אבל תלמידיו האחרים אינם נותנים בהם אמון כזה. אלא שכבר תמהתי גם על זה: מילא חתנו, שיש חוגים שהוא אינו מקובל אצלם כלל ועל כן נוח להם להטיל בו רפש, וכהאי גוונא חתן חתנו, שאמנם נכבד הוא וגם נינו של האבני נזר וכו' אבל משתייך לרוע מזלו לחוג הלא נכון. אבל הלא אנו רואים ששני בניו ממשיכיו של האגרות משה, סמכו בעצמם את שתי ידיהם על החלק הזה! וממילא כל הפקפוקים על "זרים מהמשפחה", גם לשיטת הנוטים לשומעם, הריהם קלושים מאד כל שיבואו הבנים ויאמצו אותם, וימשכו סמיכתם בחזרה באותו אופן שבה נתנוה. ומי כמוהם בנאמנות לאביהם זצ"ל, יותר מכל תלמיד זה או אחר.
נותרו אפוא בינתיים רק שתי טענות: א', מה שהעורכים לא עשו בשום-שכל ושיבצו את לשונם וביאוריהם באותיות קטנות בין דברי האגרו"מ, ובאמת זהו דבר הראוי לביקורת (ואמנם כבר החלו לחקות זאת במשפחות גדולים אחרים, כהגרשז"א בספר שלחן שלמה). ב', שאפשר שהרבה מהפסקים והתשובות שהדפיסו שם, נכתבו שלא על מנת לפרסמם; וזו כמובן טענה שיכולה להיות נכונה בהרבה מקרים, אבל אי אפשר לדחות בגינה באופן קטגורי כרך שלם, ובפרט שכפי שכבר הוזכר כאן בקצרה, בכך כרך של האגרו"מ יש פסקים מחודשים ומקוריים ואף שנחלקו עליהם, ולאורך חייו היו הרבה שניסו לבטל דבריו (מענה לאגרות, והספר הגנוז של בלוך על הפריה מלאכותית, ועוד, והדבר דומה למה שהיה בשעתו עם המהרש"ם), ומעתה מה קל להתמודד עם פסקים מחודשים נוספים בטענה ש"ידים זרות שלטו בהם..." (ואגב אזכיר שוב שעל המדברים בעניין זה יש לעיין תחילה בתיאור העריכה בהקדמת כרכי ז'-ח').

רק עכשיו ראיתי את זה, אני הוא זה שקבלתי התשובה מתלמיד הגרמ"פ והעברתי אותו להגרשב"ג.
אחר שקבלתי התשובה הנ"ל כ' שנית לתלמיד הנ"ל וכתבתי בתוך דברי שהבנתי ממנו שבתשובת הגרמ"פ זצ"ל לו הנדפס באג"מ או"ח ח"ה הוסיפו דברים בנוסף למה שהוסיפו באותיות קטנות שהודיעו שהוי הוספה שלהם. וגם כתבתי שאם לא אשמע ממנו אחרת אחשוב שיש לי רשות לפרסם מכתבו הנ"ל. הוא ענה לי - "ובדבר ח"ח של מו"ר הרה"ג רמ"פ זצ"ל, הנה התלמידים מרגישים שיש דברים שזה לא ממנו, והבנים לא אומרים כלום, והנכדים אומרם שהכל ממנו. ולכן אני לא רוצה שיראה לכולם מכתבי כי זה השערה שלנו. והיות שהוכחות ברורות אין לנו אז נחכה עד שיהי' לי ראיות ברורות ואז אכתוב לך בדואר שיוכל להראות המכתב ובנתיים אל יפרסם." [בשעתו כתבתי לרשב"ג שהתלמיד ביקש ממני שלא לפרסם תשובתו אך מאחר שבתחילה כ' לי סתם הריני מפרש דבריו שלא לפרסם דבריו לרבים אבל יש רשות להעבירו ליחידים לצורך. כנראה הוא הבין מזה שמותר לפרסמו שלא בשמו, זה אינו ברור לי אבל מאחר שכבר נתפרסם בודאי מותר להמשיך לדון בו ברבים. יתכן שהיום מותר לפרסם גם שמו מאחר שאינו עוד בחיים (דומני שראיתי פעם מקורות לזה) אבל מאחר שאינו ברור לי איני מפרסמו.]
הוא לא הגיב על מש"כ שהבנתי שיש הוספות בנוסף להאותיות קטנות. לכאורה יש שתיקה כהודאה אבל מסתבר שזה לא שינה תוכן התשובה שא"כ למה כתב שאין הוכחות ברורות.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ג' אוגוסט 11, 2015 12:36 pm

בעקבות הדברים האמורים, נזכרתי שהראני פעם אחד שינוי בין שני דפוסי אגרות משה חלק ז'. ובמקרה האחד ישנו באוצר והשני בהיברו.
שם באהע"ז סוף סימן ק"ח השיב על השואל שרצה לומר שאם בביהמ"ד שמתפללין וקורין בתורה בהברה אשכנזית - אבל אחד מהעולים לתורה בירך בהברה ספרדית, יצטרך הקורא לקרות קריאת עולה זה בהברה ספרדית. והגרמ"פ דחה הדברים מכל וכל, כי העיקר בשביל עם השומעים, וכיון שהם אינם מבינים בהברה ספרדית אין לקרות להם בהברה הנ"ל.
בדפוס השני (שאין בו סימן היכר להפרידו מדפוס הראשון רק מה שעל שער דפוס השני רשום שנדפס בדפוס אופסט מוריה) יש תוספת פרגרף, בה מוסיף הגרמ"פ, שהעיר לו נכדו (ממסדרי התשובות) שיוצא מזה (הסברא יכולה להיות נכונה כשלעצמה, אבל איך זה יוצא מדברי הגרמ"פ הקודמים?) ששינוי ההברות הוי חלק ממנהגי הקהלות, אשר לכן לא רק שהקורא מחוייב לקרוא בהברה האשכנזית, אלא אף העולה אסור לו לברך בתורה תחלה בהברה ספרדית (משום מקום שנהגו וכו').
הוספה הנ"ל נדפסה באותיות קטנות, אבל אין זה כהוספת התיבות באותיות קטנות לקישור הדברים, שעליה דנו לעיל. כי כאן יש משפט שלם עם חידוש דין שכולו באותיות קטנות. מה גם שהסברא נותנת שהוצרכו לעשות את זה באותיות קטנות כדי לדחוק את זה לתוך העמוד אחר שכבר נדפס והופץ הספר בדפוס ראשון. והעיקר, כיון שיצא כבר בעולם בדפוס ראשון, איך פתאום יש הוספת דברים? מה גם שהלשון עלגי, וניכר לענ"ד שלאו מקולמסו של האגר"מ יצאו הדברים.
יתכן שהנכד דן בדברים עם הגרמ"פ, והגאון נענע לו בראשו, כך שהנכדים ראו את זה כחידוש שצריך להוסיף בתוך הספר. אך אף לו יהי כן הדברים תמוהים.

: אגרות משה חלק ז עם ההוספה; אגרות משה חלק ז חדש.jpg (184.9 KiB) נצפה 15678 פעמים

ומענין לענין באותה ענין. חלק ט' מתיימר להיות החלק האחרון של כתבי האגר"מ בהלכה.
ידועים דברי האגר"מ בנידון חלב עכו"ם בזה"ז. וכמדומה ידועים גם דברי הגר"י בלסקי שהעיד מה שאמר לו הגרמ"פ ביחוד, שתראה שבכל מכתב ותשובה שהזכרתי היתרו של חלב עכו"ם בזה"ז, הוספתי גם שבעל נפש יחמיר. כלומר הגרמ"פ הקפיד להניח בסוגיא זו מקום להחמיר, ולא שיהיה בזה קולא גורפת.
והנה היה ת"ח מסויים בשם רבי אברהם וויינפעלד, שכתב תשובה נגד דעתו של האגר"מ בזה, והדפיסה בתוך ספרו שו"ת לב אברהם סימן עד, ואף הוסיף מכתבי הסכמה מארבעה רבנים שמסכימים לדעתו נגד פסקו של האגר"מ. כנראה אחר זה החליט לדבר עם הגרמ"פ בעצמו, אם בכתב אם בעל פה, והגרמ"פ כתב לו מכתב שאין מן הראוי להשתמש בחלב עכו"ם בזה"ז אלא במקום דוחק להשיג חלב ישראל, אבל לא כשאפשר להשיג חלב ישראל על ידי קצת טירחא או ביוקר מעט.
וז"ל הגרמ"פ:

בע"ה
ב' דר"ח תמוז תשט"ז.
מע"כ ידידי הרב המאוה"ג מהר"ר אברהם וויינפעלד שליט"א שלו' וברכה כל הימים.
הנה בדבר חלב הקאמפאניעס שמדינתינו, ודאי יש טעמים להתיר לומר שאינם בכלל האיסור שאסרו חז"ל, וכדחזינן שהרבה מקילים בזה מפני הדוחק בהרבה מקומות. אבל במקום שאפשר להשיג אף שעולה בקצת טירחא יותר ואף ביוקר מעט חלב של ישראל, אין מן הראוי להקל בזה וצריכין להשיג חלב של ישראל.
והנני ידידו משה פיינשטיין

צילום כתב ידו של הגרמ"פ ממכתב זה גם כן מסתובב, ומצורף פה.
לפני איזה שנים, בעת שעסקו בהכנות האחרונות להדפסת חלק ט', שמעתי (כמדומה ששמעתי את זה אז בבירור בשמות אנשים, אך יתכן שאני טועה בפרט זה) שהיו שהתקשרו להמסדרים לוודא שאגרת זו ייכנס לחלק ט', כמו שאר מכתבים קצרה בעניני הלכה שנדפסו בחלקים האחרונים. אך המסדרים סירבו, כי לא רצו ליתן פרסום יתירה למכתב זה!

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' אוגוסט 11, 2015 1:17 pm

איש_ספר כתב:
מן הגורן ומן היקב כתב:בנושא ה'תלמיד טועה' שבדברי הגרמ"פ, כ"כ על כך בעבר הרב יהושע מונדשיין בקובץ בית אהרן וישראל קובץ קכא והשיבו הרב בצלאל דבליצקי קובץ קכג, פולמוס מרתק. מי שיכול, שיעלה לשמחת הכלל.

אך ככה"נ נכשל שם ר"ב דבליצקי בהביאו מדברי כותב אחד שהאשים את מו"ל ספר ריה"ח עה"ת בעריכה שגויה. וכפי שהתנצל ע"כ בגליון הבא. אם כי עדין הדבר כולו פלא ואכמ"ל.

viewtopic.php?f=7&t=13913&hilit#p130578

תוך כדי דיבור

מתעמק כתב:לפני איזה שנים, בעת שעסקו בהכנות האחרונות להדפסת חלק ט', שמעתי (כמדומה ששמעתי את זה אז בבירור בשמות אנשים, אך יתכן שאני טועה בפרט זה) שהיו שהתקשרו להמסדרים לוודא שאגרת זו ייכנס לחלק ט', כמו שאר מכתבים קצרה בעניני הלכה שנדפסו בחלקים האחרונים. אך המסדרים סירבו, כי לא רצו ליתן פרסום יתירה למכתב זה!

איני מבין כ"כ את המעשה הזה, הרי בחלק ח' (!) יש כבר תשובה קצרה באותו עניין שכתוב בה כמעט כל מה שכתוב בהנ"ל, שההיתר "הוא רק בשעת הדחק... ולא בשביל יוקר מעט" (יו"ד ח"ד סי' ה'). אם כן מאי האי? מה נשאר עוד שיהיה אכפת לאי מי לפרסם התשובה הנ"ל כשכבר נדפס בדומה לה עוד בכרך הקודם? [ובפרט גבי תשובה מתשט"ז שהגרמ"פ הוסיף הרי לכתוב בנידו"ד כהנה וכהנה אחריה]

מקורות · הודעהעל ידי **מקורות** » ג' אוגוסט 11, 2015 4:40 pm

תוך כדי דיבור כתב:איני מבין כ"כ את המעשה הזה, הרי בחלק ח' (!) יש כבר תשובה קצרה באותו עניין שכתוב בה כמעט כל מה שכתוב בהנ"ל, שההיתר "הוא רק בשעת הדחק... ולא בשביל יוקר מעט" (יו"ד ח"ד סי' ה'). אם כן מאי האי? מה נשאר עוד שיהיה אכפת לאי מי לפרסם התשובה הנ"ל כשכבר נדפס בדומה לה עוד בכרך הקודם? [ובפרט גבי תשובה מתשט"ז שהגרמ"פ הוסיף הרי לכתוב בנידו"ד כהנה וכהנה אחריה]

אה"נ, בדברי התשובה עצמה אין הבדל גדול, אבל שם בחלק ח' העורכים הכניסו פירושים לתוך דברי המחבר, ובמקום שהוא כתב שיש טעמים להקל, אלא שאין להקל אלא בשעת הדחק, כתבו הם שכן הוא אוחז מעיקר הדין, אלא שבעל נפש יחמיר. ואף שנכון הוא שחשוב לציין את שאר תשובותיו בעניין, אבל למה להם להכניס את הפירושים שלהם? היה להם להפנות אלא הסימנים שהוא דן בהם וכל אחד יוכל להסיק מה הוא דעת המחבר.

אבל למען הבהרת דעת מרן זצ"ל, אכתוב כאן עובדא שקרה בזמן שאני למדתי בישיבה דסטאטען איילאנד, בערך בשנת תש"ל.

הישיבה קיבלה כסדר מוצרי עודפים מאיזה משרד של הממשלת ארה"ב, וביניהם היה גם אבל חלב. בדרך כלל לא השתמשו באבק החלב, אבל פעם אחת לא הגיע המשלוח הקבוע של חלב ישראל לישיבה והתקשרו לראש הישיבה (הגרמ"פ זצ"ל) אם אפשר להשתמש בו הפעם, והוא השיב שאם אין חלב לכל הישיבה לכל היום, זה נקרא שעת הדחק ואפשר להשתמש בו.

אח"כ הבחור שהיה אחראי על מכירת חטיפים בישיבה החליט שהוא יכניס גם שוקולדים עם אבק חלב (של הגוים) לתוך המכירה שלו. בחור אחר שנטה קצת לקנאות התווכח אתו, והם החליטו שישאלו את ראש הישיבה. אבל שאלו כל אחד בנפרד. קודם הבחור הקנאי הציע את טענותיו, וראש הישיבה הסכים אתו ואמר קענדי (ממתק) איננו שעת הדחק. אחר כך הגיע תורו של הבחור המוכר, וגם לו היו נימוקים, וראש הישיבה הסכים גם אתו ואמר שכיון שהוא על ידי תערובת יש מקום להקל. כאשר שני הבחורים שמעו את תשובת ראש הישיבה אל השני, החליטו ששניהם יגשו ביחד אל ראש הישיבה לקבל הוראה למעשה, וכיבדו אותי לבא אתם בתור עדות. ראש הישיבה היה מגיע אל הסניף בסטאטן איילנד פעם בשבוע (שהרי הישיבה שם היה סניף של תפארת ירושלים שבאיסט סייד). בבקר אמר שיעור כללי. אח"כ הלך לאכול ארוחת הצהרים, נח קצת, אח"כ הוא חזר לבית מדרש כמה דקות לפני מנחה (גדולה) ואח"כ חזר הביתה עם בנו הרב ראובן שליט"א שהיה ראש הסניף של הישיבה. הבחורים החליטו לגשת לראש הישיבה לפני מנחה. כל אחד סיפר לראש הישיבה מה הוא שמע ממנו ושאל אם הוא הבין נכון, ולכל אחד ראש הישיבה הסכים. אז שאלו אותו איך מתיישבים שתי השמועות, והוא השיב "אפשר להגיד ככה ואפשר להגיד ככה". אז שאלו אותו א"כ מה עלינו לעשות למעשה בישיבה? ראש הישיבה לא השיב, אלא התחיל להגיד אשרי.

זה כל הסיפור, כמו שהיה, בלי פירושים.

תוך כדי דיבור

ייש"כ על הסיפור המעניין!

מקורות כתב:אה"נ, בדברי התשובה עצמה אין הבדל גדול, אבל שם בחלק ח' העורכים הכניסו פירושים לתוך דברי המחבר, ובמקום שהוא כתב שיש טעמים להקל, אלא שאין להקל אלא בשעת הדחק, כתבו הם שכן הוא אוחז מעיקר הדין, אלא שבעל נפש יחמיר. ואף שנכון הוא שחשוב לציין את שאר תשובותיו בעניין, אבל למה להם להכניס את הפירושים שלהם? היה להם להפנות אלא הסימנים שהוא דן בהם וכל אחד יוכל להסיק מה הוא דעת המחבר.

במח"כ, כן כתב האגרו"מ עצמו בהדיא בכ"מ (כידוע) ואין זה "הפירוש שלהם". (ובכלל נודע מה שמביאים בפוסקים שכשכותבים שיש להחמיר אבל בשעה"ד אפשר להקל, פירושו שסוברים שעיקר הדין כמקילים, אלא שלכתחילה חוששים למחמירים. ולדוג' בהרמ"א בסי' שי"ח לעניין בישול אחר בישול בלח).

אמנם גופא לעניין מה שהכניסו באותיות קטנות בתוך דברי המחבר, בזה אכן ודאי לא נהגו כהוגן (ויש לזה גם רמיזה בפתח איגרו"מ חלק ט, במה שהעורכים מדגישים "כדבר הברור מאליו ובפרט לאור הוראת בני מרן שליט"א, לא שינינו כלום מלשון מרן ולא הוספנו בדבריו" מלבד מראי מקומות וכו', ומכלל הן אתה שומע לאו).

מקורות · הודעהעל ידי **מקורות** » ג' אוגוסט 11, 2015 6:53 pm

"יש להחמיר" אינו אותו דבר כמו "בעל נפש יחמיר". נכון שמה שמותר בשעת הדחק הוא מעיקר הדין, אבל מכל מקום יש לכל אדם להחמיר לכתחילה, משא"כ כשכותבים רק ש"בעל נפש יחמיר".

חובב_ספרים

מקורות כתב:"יש להחמיר" אינו אותו דבר כמו "בעל נפש יחמיר". נכון שמה שמותר בשעת הדחק הוא מעיקר הדין, אבל מכל מקום יש לכל אדם להחמיר לכתחילה, משא"כ כשכותבים רק ש"בעל נפש יחמיר".

זה תלוי בפירוש - "בעל נפש יחמיר". עובדא שמעתי בבחרותי בשעה שלמדתי בישיבה עם ר' גרשון שפיגל שהיה לו קביעות לשמש הגרמ"פ בשבת. פעם הוא רצה להזיז אור חשמל דלוק שיהיה יותר אור עבור הגרמ"פ והוא מנע אותו מזה. רג"ש שאל אותו הרי הוא מתיר זה, והוא ענה בעל נפש אינו עושה זה. הוא שאל מי אומר שאני רוצה להיות בעל נפש, והגרמ"פ ענה - א בעל נפש איז דער וואס וויל היט'ן דער תורה ווי א מענשט. [איני יכול לתרגמו בלי לאבד משהו בתרגום, אבל בעיקר ר"ל שבעל נפש הוי מי שרוצה לשמור התורה כראוי.]

בן_אליעזר · הודעהעל ידי **בן_אליעזר** » ד' אוגוסט 12, 2015 1:31 am

באם איני טועה - דומני שגם לכרך ט' היו ב' מהדורות (איני זוכר מה, אבל הי' נראה לי שהיו ביניהם איזה שינויים, אפילו טכניים כלשהם). כנראה א' הודפס באה"ק וא' בארה"ב.

דומני שאחרי שאזל מהדו' הראשונה מהחנויות [ואולי במכוון הדפיסוהו במצומצם] דאגו שלא ייראה עוד, ורק הב' נראה בחנויות.

כעת השאלה היא מה באמת ביניהם (איזה פסקים בודדים שהשתנו?) - והאם היו גורמים שאיימו וכו'? ובאם טעיתי בכל הקשור להנ"ל - ורק הי' כריכה ועניני דפוס שהפרידו ביניהם - אבקש סליחה למפרע.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ד' אוגוסט 12, 2015 3:37 am

משום שלא ראיתי יחס לענין, על מה שציינתי על השינויים בחלק ח', אחשוב שהאשמה תלוי בי שלא ביארתי מספיק הדברים.
ובכן, ניכר מתוך הדברים שיש כאן "בוחשים", שאף אחר סגירת התשובות והוצאתם לדפוס, הוסיפו דברים, שכנראה לא יצאו מתחת עטו של הגרמ"פ (אף אם נלמד זכות שזה יצא בדברים שבע"פ).
וזאת במקום שהספר כבר נדפס, הסברא והקשר בין הדברים לא מובן (לא כתב לפני זה כלל שזה תלוי במנהגים), והסגנון לא סגנונו של הגרמ"פ.
אם כך, מי ערב לן שמה שנעשה במסתרים בהכנה לדפוס שהיה הכל תקין? זה לא מעורר חשדות?

ולהוסיף, החשד אינו רק בשביל דעותיו ומעמדו האישי של החתן, אלא משום שכבר הוכח שדעת חותנו לא מחייבתו במקום שאינו לרוחו (כדוגמת מציצה בפה שבספר ברית אברהם הכהן העיד שהגרמ"פ הורה לו במעמד מקורביו ויו"ח שאין חשש התדבקות במציצה בפה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע, והמקורבים הנוכחים וביחוד בנו הגר"ר שליט"א תמהו לקראתו שהרי הוא הסובר שאין זה מעיקר מצות מילה, והשיב הגרמ"פ שמנהג קדוש שנהגו בזה ישראל מיהא הוי וגם בזה שמליד"ר. ואכמ"ל). מה גם שלהזוכרים תקופת חייו האחרונה של הגרמ"פ, והסגירה שסביבו, מי מורשה לדבר אליו ומי לא וכו', והשליטה היתה ממשפחת החתן זה לא הוסיף אימון רב להמתרחש סביבו (זכורני במעומעם דבר זה, וגם עובדא שמעתי מפי פלוני שאביו רב ת"ח חשוב בברוקלין, שזוכר איך שפעם בבוקרו של שבת נתוודע לאביו שנכד פלוני נסע על שבת למקום אחר, כך שאין השמירה הרגילה סביב הגרמ"פ, והאב הנ"ל הזדרז לילך רגלי מהלך קרוב לשעה עד לניו יורק מקום מגורת הגרמ"פ לדבר עמו בלימוד ובהלכה. כך היה המצב).
לא לשכוח שהמגמה הברורה בהקדמת חלק ח' לבטל במחי יד את ההתנגדות לפסקים מסויימים של הגרמ"פ לייחס מניעים פוליטיים לויכוח הסוער בנידון המחיצות ופרשת ההזרעה וכו', לא הוסיף אימון וכבוד לכל המעורבים בכתיבת דברים אלו. מדובר בשאלות הלכתיות טהורים, שבשניה אף הגרי"א הנקין כתב נגד ההיתר. לא שזה מחייב את הגרמ"פ, אבל אם ההתנגדות אל הפסק לגיטימי, והנושא קדושתן של ישראל, באיזה זכות כותב פלוני שזה הכל פוליטיקה?! (נושא המחיצות אין צורך אפילו לפרש, שלא יחשוב שום אדם שרבני הונגריה - מאגודת ישראל או מנטורי קרתא - לא יראה בזה רפורמה).
ולבסוף אציין לנידון אחד שהחתן כתב בשם חותנו בחייו, וסגנון המכתב עורר תמיהה אם אכן הדברים יצאו מפי הגרמ"פ (עיין בעמוד הבא בהערת העורך).

יש חידוש במכתבו של הגרמ"פ אל הר"א וויינפעלד, במה שמוסיף שאף קצת טירחא אינה טעם מספיק להקל. אך בכל אופן, אפשר לקבל טעם אי הדפסת מכתב זה משום שעיקרי הדברים כתר כתובים במקום אחר, אך רק באופן שאכן נזהרו בכפיליות בדברים אחרים בכגון דא. (לי אישית יותר נראה חשיבות דברי הגרמ"פ בהיותו בכחו המלא, וניכר מקומות שבזקנותו לא ירד היטב לסברת עצמו בצעירותו, וכמאמר חז"ל קשה עתיקא מחדתא. אך זה ענין של טעם, והבוחר יבחר).

תוך כדי דיבור

הרב מתעמק, ייש"כ על הפניית תשומת הלב למקרה הזה (שהוא בחלק ז כמש"כ תחילה ולא בחלק ח). והוא באמת מעורר תמיהה. אולי לכשיישאל הנכד ישיב שכדברים הללו אמר לו סבו בע"פ ונתן לו רשות להכניסם בתשובה (שבזה יוסבר הסגנון וגם מה שאינו קשור כ"כ למה שלפניו). ועדיין אין זה מסביר מה היה לו לעשות זאת באופן מוזר כזה של דחיקת דברים בתשובה בכרך שכבר נדפס.

ובאמת לגבי חלק ח' כבר נכתב כאן כמה פעמים, שבכל עניין ההערות באותיות קטנות שחידשו בו בוודאי יש עליהם הרבה מקום תפיסה. וגם לי הקטן יש דוגמאות למקומות שהערות אלו הפכו כוונת הדברים מכפי שהייתה, והדבר היחיד שיש ללמד זכות הוא שביד העורכים היתה ידיעה מדברים שבע"פ שכן היא דעת הגרמ"פ - ואפילו אם כן הוא עדיין היה להם לציין זאת על אתר ולא להכניס את הדברים בתוך דברי הגרמ"פ שבכתב.
ועדיין כל זה רחוק מאד מלהטיל פגם על כרך ח' בכללותו, כמו שעושים ע"פ השמועות (מה גם שניכר לעין שזה עצמו נעשה בעיקר מפני תוכן כזה או אחר שרוצים לדחותו). וכאמור הראיה הכי גדולה היא מבני הגרמ"פ שסומכים ידיהם על זה, מאז לפני עשרים שנה כן עתה " (מלבד למי שחושב לא רק להפקיע מתחת ידי הגרמ"פ את מעשיו בשנותיו האחרונות אלא גם להפקיע מבניו יבלחט"א את מה שעושים בשנים אלו...).

לעניין המכתב בעניין חלב נכרי, לא התכוונתי שזהו טעם שלא להדפיס את המכתב, אלא אדרבה, שבהיות שבחלק ח' נדפס כהאי גוונא ממש, לא מובן מדוע שתהיה לאי-מי מניעה מלהדפיס בחלק ט' מחמת התוכן.

נ.ב. מה שהובא מהמאור, אינו קושיה כל כך, המכתב הוא מהרב טנדלר, וחלק מהדברים בו בשם חותנו וחלק ממנו עצמו. וכמובן שאין מה להקשות על הסגנון.

בעניין המאור גם אני לא הבנתי את עניין הסגנון ברור מהדברים עצמם שהנוסח הוא של החתן. לא מדובר בציטוט של דברי הגרמ"פ אלא בהסבר שנותן החתן מדוע אין הגרמ"פ רוצה, למעלה מזאת מתוך התוכן נראה גם סביר שהוא זה שביאר את השאלה לפני ואת הנימוקים המציאותיים מדעיים לדעתו וקיבל את הסכמת הגרמ"פ לעניין.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ד' אוגוסט 12, 2015 6:11 pm

בהמובא מ'המאור. חשבתי שזה פשוט, שההדגשה בענין הסגנון על מכתב הנ"ל, אינו על סגנון הלשוני, שוודאי היא של החתן הרמ"ד, בהיות ששמו חתום עליה ואף היתה כתובה בלע"ז.
הכוונה לסגנון הרעיוני.
בהמכתב כולו, עכ"פ לפי הבנתי (והבנת העורך שם), החתן רושם דברי חותנו וטעם שנתן חותנו למה אינו רוצה להזדקק לשאלה זו, וכדומה מהפתיחה והסיום שהוא מתיימר למסור דברי חותנו הגרמ"פ. הילוך מחשבה המובע במכתב זה, אינו הילוך מחשבתו של הגרמ"פ כלל, עכ"פ לא מה שהשיב לשואלים בכתב או בע"פ. דבר שמביא למסקנא שהחתן בהיות לו דעה מגובשת עצמי על רפואות מסוג זה, השתמש בשם חותנו לבטא דעת עצמו.
וכמובן שבכגון דא, נאמנות הדברים מבית יוצר זה מעורר חשד.
ושוב אדגיש ביותר, זכורני הימים כשחלק ז' היה כרך חדש יחסי, ושמעתי הרינון מכמה אנשים (ואף כינו לכרך זה בשם אגרות משה דוד). אף פעם לא שמעתי שיציינו למשהו מסויים שמחמת שלא נראה להם תשובה פלונית בכרך הנ"ל, שלכן יש לומר שתלמיד טועה וכו'. החשד היה על הגברא ולא על החפצא, בהיות שהמעורבים בההדפסה וכו' לא זכו לאימון רב. (מובן גם שאף המערערים ומרננים יודו שרוב המכריע הם אכן דברי הגרמ"פ, אלא שהושתלו דברים פה ושם, וקשה לידע מה הושתל. כמו שלא יחשוב אדם שכל אוצר כתבי שבאוסף פירקוביץ מזוייף, אלא ששתל בתוכם פסקאות או קולופונים כרצונו).
אין ביהמ"ד בלא חידוש, אציין עוד למשהו שמשך את תשומת עיני. שנים רבות הסתובב שמועה על פסק של הגרמ"פ בענין היוצא בטלית מקופלת, שאף המקפל שרווליו ויוצא כן בשוק חייב חטאת. והדבר היה תמוה בעיני רבים, אך בספריו לא נמצא (והיה גם שמועה שהגרי"א הנקין והגר"א קוטלר חלקו בתוקף על פסק זה). וכשיצא לאור חלק ח', נמצא הדבר בסימן י"ב בהערות קצרות להלכות שבת סעיף כ"ט וסעיף ל"ד. אך הסברו לא נראה כלל בלימוד הסוגיא. וגם לי עלה החשד בעת ההוא, שמא רצו להנציח שמועה זו שיתכן שהיא אמיתית כשלעצמה, וניסו להוסיף לה טעם הלכתי מעצמם ולתלותה על שם אילן הגדול, אך שלא בהצלחה. והבוחר יבחר.

בהמובא מ'המאור. חשבתי שזה פשוט, שההדגשה בענין הסגנון על מכתב הנ"ל, אינו על סגנון הלשוני, שוודאי היא של החתן הרמ"ד, בהיות ששמו חתום עליה ואף היתה כתובה בלע"ז.
הכוונה לסגנון הרעיוני.
בהמכתב כולו, עכ"פ לפי הבנתי (והבנת העורך שם), החתן רושם דברי חותנו וטעם שנתן חותנו למה אינו רוצה להזדקק לשאלה זו, וכדומה מהפתיחה והסיום שהוא מתיימר למסור דברי חותנו הגרמ"פ. הילוך מחשבה המובע במכתב זה, אינו הילוך מחשבתו של הגרמ"פ כלל, עכ"פ לא מה שהשיב לשואלים בכתב או בע"פ. דבר שמביא למסקנא שהחתן בהיות לו דעה מגובשת עצמי על רפואות מסוג זה, השתמש בשם חותנו לבטא דעת עצמו.

היה ברור שלא הכוונה ללשון. אבל זה מה שכתבתי שזה וודאי לא דברי הגרמ"פ עצמו אלא הרעיונות של החתן אבל לפי דבריו הוצגו בפני הגרמ"פ וקבלו את הסכמתו. איני יודע מה האמת, אבל בהחלט ייתכן שכך הוא ולא כדבריך שהשתמש בשם חותנו לבטא דעת עצמו.

בן_אליעזר · הודעהעל ידי **בן_אליעזר** » ד' אוגוסט 12, 2015 8:34 pm

בקשר לדברי חתן הגרמ"פ - הרי לדאבוננו כבר איתמחי גברא בדברי עדותו..
ולמען להעמיד הדברים על דיוקם - אסתפק בב' עובדות (איני זוכר כעת מקומם עלי ספר או ברשת - אבל ידועים הם מכבר) שהעיד בפני קהל עם רב:
א) פעם העיד ששימש חותנו בשתי' שהי' מחלב הקאמאפניס, ושתהו בידיעה מלאה בזה.
ב) גם העיד שפעם עזר לחותנו לסדר זקנו, שוב בידיעה מלאה, ולא מיחה בידו כאשר קיצץ וסידר.

ומובן שאמרם בקונטקסט ש"חותני אחז מהפסקים שלו כ"כ, עד שמעשה רב בכבודו ובעצמו! ובדידי הוה עובדא!"..

הרי כל בר בי רב המכיר אפס מינהו דהגרמ"פ זצ"ל - יצחק לו!! (ואכן שמעתי שניהם מאיש נאמן וישר שנכח בב' מעמדות אלו, אלא שאיני עוד בקשר עם ההוא). והלה העיז לומר הדברים בפומבי!

ומסיימים בטוב, ובתקוה שישוב הלה מכל הגיחוכים למען כבודו האמיתי של חותנו הדגול ומורם מעם.

מקדש שביעי כל שביעי

קראתי את ההודעות באשכול זה.

ולמעשה לא הביאו כאן איזה הכרעה.

רק כל מיני שמועות ופקפוקים, לא יותר מזה.

מישהו יכול להביא בזה איזה הכרעה שהוא יודע?

תורת המן · הודעהעל ידי **תורת המן** » ה' ספטמבר 30, 2021 8:54 pm

בספרים בלוג, אחד (משה שארר) עשה אנליזה ע"י מחשב, והוכיח -לדעתו- שאינו מזוייף.
https://seforimblog.com/2019/01/who-wro ... rot-moshe/
וכבר השבתי שם, דד"ה אינו מזוייף מתוכו, וכל הטענה הוא רק שזעיר שם זעיר שם עשו בתוכו כבתוך שלהם, וגם הוא הודה לי שם שכל דבריו בא רק להוציא הטענה שהאגרות מזוייפות ממש.

לדברי הכל, עשו "עריכה" לתשובותיו, ובכמה מקומות יראה הרואה בעליל, ששינו ממתכונתם הראשון.
ואציין ג' דברים:

א'. בספרו של מלך שפירא, 'Changing The Immutable', הביא שבירחון א' הדפיסו תשובה מהגרמ"פ בענין אם זקן יכול לילך עם משענת בשבת, וכתב בתו"ד שאין לנו רה"ר. ובתשובה המקורית כתוב שהשאלה היה בבארו פארק בברוקלין. וכשנדפס באג"מ השמיטו המקום, מטעמים המובנים.[*]

ב. הרב שמעון איידער, תלמיד הגרמ"פ, כתב ספר על הלכות נדה, והדפיס בתוכו תשובות מהגרמ"פ, על הרבה שאלות יסודיים. ובמקורום נכתב כשו"ת, ר"ל קודם השאלה מהרב איידער ואח"כ התשובה מהגר"מ. ובאג"מ ח"ח הדפיסו רק התשובות, באופן שלפעמים קשה לעמוד על דעתו ז"ל, ולא ידעתי על מה עשו ככה.

ג. עיין כאן: https://seforimblog.com/2020/06/pets-on ... -epidemics
ובמה שהשיבו ר"ש רפפורט העורך שם.

[*]יש תמונה שם, ואין הספר תח"י כעת. גם שם יראה כי שינו הלשון קצת.

תורת המן · הודעהעל ידי **תורת המן** » א' אוקטובר 03, 2021 4:29 pm

תורת המן כתב:
א'. בספרו של מלך שפירא, 'Changing The Immutable', הביא שבירחון א' הדפיסו תשובה מהגרמ"פ בענין אם זקן יכול לילך עם משענת בשבת, וכתב בתו"ד שאין לנו רה"ר. ובתשובה המקורית כתוב שהשאלה היה בבארו פארק בברוקלין. וכשנדפס באג"מ השמיטו המקום, מטעמים המובנים.[*]

[*]יש תמונה שם, ואין הספר תח"י כעת. גם שם יראה כי שינו הלשון קצת.

כעת חיפשתי באמתחתי, ומצאתי תמונות הנ"ל:

: igros bp.jpg (1.42 MiB) נצפה 6379 פעמים

: igros no bp.jpg (1.3 MiB) נצפה 6379 פעמים

האויצרניק

ישנם עוד שינויי לשון בגוף התשובות הנ"ל, האם ז"א שיד אדם נגעה במכוון באגרותיו??

א"כ, מה זה אומר על מהימנות האגרות?

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ב' יולי 29, 2024 11:54 pm

מתוך מאמרו של הרב שי ויסבורט, 'מוקצה וצידה בחיות מחמד בשבת', תחומין מג:
2. דעת הרב משה פיינשטיין
גם בשו"ת אגרות-משה (או"ח ד,טז) כתב לאסור לטלטל אקווריום עם דגי נוי (לא כקצות-השולחן ואז-נדברו הנ"ל שהתירו), משום שכל בעלי חיים הם מוקצים:

ולטלטל בשבת ויו"ט הכלי עם דגים קטנים שנעשו לנוי ולקשט הבית נראה שאסור דבעלי חיים מוקצין הם אף בכה"ג, דהם כגרוגרות וצימוקין כמפורש בתוספות שבת דף מה ד"ה הב"ע שמסקי דלא כהר"ר יוסף והכא גם הכלי אסור דלא שייך להפריח. והנני ידידו, משה פיינשטיין.

לכאורה היה נראה מכאן, שהרב פיינשטיין אוסר להזיז חיות מחמד בשבת. וכן כתב הרב בודנר ששמע במפורש מהרב פיינשטיין.[12] ובתשובות הרב פיינשטיין שבסוף ספרו טלטולי-שבת (אות כד) כתוב:

שאלה: צפורים קטנים שמצפצפין וקטנים משחקין עמהם, האם דינם כמוקצה, דלפי המ' בתוס' שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה הכא התיר הר"ר יוסף לטלטל אפרוח חי, דחזי לשחק בו תינוק.
תשובה: כל בעלי חיים הו"ל מוקצה, אפי' באותן שהתינוקות משחקין בהן.

והנה לכאורה בתשובה כלל הרב פיינשטיין לאסור כל בעלי חיים מדין מוקצה, ולא חילק בין סוגי בעלי חיים. אדרבה, מלשון השאלה "וקטנים משחקים עמהם" ומלשון התשובה "אפילו באותן שהתינוקות משחקין בהן" - משמע שאפילו שהתינוקות רגילים בפועל לשחק בהם, בכל מקרה הם מוקצה. לאור זאת, היינו מבינים שגם חיות מחמד הם מוקצה, וכמו שעולה באופן פשוט מהתשובה שלו בעניין דגי נוי באקווריום, אף שהם מיוחדים לנוי, וכפי שהרב בודנר שמע ממנו במפורש לאסור לטלטל גם חיות מחמד.
אך כאשר צוטטה תשובה זו (בשינוי נוסח קל) בשו"ת אגרות-משה (או"ח ה, כב אות כא) נוסף בסופה באותיות קטנות:

אלא אם כן הם מיוחדים לשעשועים (פעטס).

ההוספה באותיות קטנות (שהוסיפו עורכי הספר) לכאורה הופכת את המשמעות הפשוטה של התשובה.[13] שאלתי את הרב שבתי רפפורט (מעורכי הספר ומקרובי משפחתו של הרב פיינשטיין), והוא אמר לי שכך אמר הרב פיינשטיין במפורש, והם כתבו זאת באותיות קטנות כיוון שזה נאמר בעל פה, ולא היה בתשובה המקורית. ומה שכתב בתחילת התשובה לאסור לטלטל "אפילו באותן שהתינוקות משחקין בהן", הכוונה לחיות שאינן מיועדות למשחק, בניגוד לחיות מחמד (פעטס) שהם מיועדים לשעשוע ולטלטול. וכנראה בזה הם גם שונים מאקווריום שאינו מיועד לטלטול. וכן כתבו בשם קרובים אחרים של הרב פיינשטיין, שדעתו היתה להתיר טלטול חיות מחמד.[14]
לכאורה, לאור האמור, יש סתירה בדעת הרב פיינשטיין. אולם נראה שיש לתת משקל גדול יותר למסורת המקילה, שנקטו בה קרובי משפחתו של הרב פיינשטיין, ואולי גם ניתן להתייחס אליה כאל 'משנה אחרונה' וכמסקנתו של הרב פיינשטיין בערוב ימיו (אגרות-משה או"ח ח"ה פורסם אחרי פטירתו של הרב פיינשטיין).[15]
ויש לעיין כיצד יישב הרב פיינשטיין את דברי הרא"ש שאסר להשתמש בכל בעלי חיים ('לא פלוג') גם לצורך שעשוע. הרב שבתי רפפורט אמר לי, שלדעתו אין איסור שימוש במגע ובליטוף אלא רק בהישענות על בעל החיים, ורצה להסביר שזו המציאות בגמרא (שבת קנד,ב), ששפשוף הילד על החמור כולל בהכרח הישענות עליו. אך לענ"ד לכאורה לא משמע כך מהסבר רש"י בגמרא שהדבר נועד "לשעשע התינוק... ותנן: לא רוכבין על גבי בהמה, והוא הדין לכל תשמיש", ואם הטעם היה שנשען על בעל החיים אם כן העיקר חסר מהספר. וכן מדברי הרא"ש על ציפורי שיר נראה שכל שימוש אסור גם אם אינו נשען על בעלי חיים. וכן נראה מדברי הפחד-יצחק שהובא לעיל, אלא אם כן נאמר שרק כיוון שנעזרים בכלבים להתחמם בחורף זה נחשב שימוש.

[12]. Rabbi Y. P. Bodner , Halachos of Muktzeh, Feldheim, pp. 118–119 . הספר נקרא גם טלטולי-שבת. יצא לאור בשנת התשמ"א.
[13]. וכעין זה הקשה הרב יצחק אשכולי בשם הרב ספטימוס (צער-בעלי-חיים-בהלכה-ובאגדה, עמ' 514 הערה 1172)
[14]. הרב דוד ליכנטשטיין כתב בשם הרב אליעזר אייזנברג, שהרב ראובן פיינשטיין אמר לו, שאביו (הרב משה) התיר לטלטל חיות מחמד בשבת. (Rav Dovid Lichtenstein, Headlines, Vol. 3 (2021), P. 277, Note 41)
[15]. ועי' הרב יונתן רוזמן, פתיחת-האגרות (ליקוטי הערות על ספר אגרות-משה) עמ' שיד: "אמנם כתב לי רב משה קאופמן, חתן נכד רבנו, דאחר שהשיב תשובה הנ"ל לרב באדנער, צידד רבנו להקל, ועוד הזכיר שהרבה שנים התיר רבנו לחתנו רב משה טנדלר לטלטל את החתול שלו."

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ג' יולי 30, 2024 12:07 am

פלוריש כתב:מתוך מאמרו של הרב שי ויסבורט, 'מוקצה וצידה בחיות מחמד בשבת', תחומין מג:
2. דעת הרב משה פיינשטיין
גם בשו"ת אגרות-משה (או"ח ד,טז) כתב לאסור לטלטל אקווריום עם דגי נוי (לא כקצות-השולחן ואז-נדברו הנ"ל שהתירו), משום שכל בעלי חיים הם מוקצים:
ולטלטל בשבת ויו"ט הכלי עם דגים קטנים שנעשו לנוי ולקשט הבית נראה שאסור דבעלי חיים מוקצין הם אף בכה"ג, דהם כגרוגרות וצימוקין כמפורש בתוספות שבת דף מה ד"ה הב"ע שמסקי דלא כהר"ר יוסף והכא גם הכלי אסור דלא שייך להפריח. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
לכאורה היה נראה מכאן, שהרב פיינשטיין אוסר להזיז חיות מחמד בשבת. וכן כתב הרב בודנר ששמע במפורש מהרב פיינשטיין.[12] ובתשובות הרב פיינשטיין שבסוף ספרו טלטולי-שבת (אות כד) כתוב:
שאלה: צפורים קטנים שמצפצפין וקטנים משחקין עמהם, האם דינם כמוקצה, דלפי המ' בתוס' שבת דף מ"ה ע"ב ד"ה הכא התיר הר"ר יוסף לטלטל אפרוח חי, דחזי לשחק בו תינוק.
תשובה: כל בעלי חיים הו"ל מוקצה, אפי' באותן שהתינוקות משחקין בהן.

והנה לכאורה בתשובה כלל הרב פיינשטיין לאסור כל בעלי חיים מדין מוקצה, ולא חילק בין סוגי בעלי חיים. אדרבה, מלשון השאלה "וקטנים משחקים עמהם" ומלשון התשובה "אפילו באותן שהתינוקות משחקין בהן" - משמע שאפילו שהתינוקות רגילים בפועל לשחק בהם, בכל מקרה הם מוקצה. לאור זאת, היינו מבינים שגם חיות מחמד הם מוקצה, וכמו שעולה באופן פשוט מהתשובה שלו בעניין דגי נוי באקווריום, אף שהם מיוחדים לנוי, וכפי שהרב בודנר שמע ממנו במפורש לאסור לטלטל גם חיות מחמד.
אך כאשר צוטטה תשובה זו (בשינוי נוסח קל) בשו"ת אגרות-משה (או"ח ה, כב אות כא) נוסף בסופה באותיות קטנות:
אלא אם כן הם מיוחדים לשעשועים (פעטס).

ההוספה באותיות קטנות (שהוסיפו עורכי הספר) לכאורה הופכת את המשמעות הפשוטה של התשובה.[13] שאלתי את הרב שבתי רפפורט (מעורכי הספר ומקרובי משפחתו של הרב פיינשטיין), והוא אמר לי שכך אמר הרב פיינשטיין במפורש, והם כתבו זאת באותיות קטנות כיוון שזה נאמר בעל פה, ולא היה בתשובה המקורית. ומה שכתב בתחילת התשובה לאסור לטלטל "אפילו באותן שהתינוקות משחקין בהן", הכוונה לחיות שאינן מיועדות למשחק, בניגוד לחיות מחמד (פעטס) שהם מיועדים לשעשוע ולטלטול. וכנראה בזה הם גם שונים מאקווריום שאינו מיועד לטלטול. וכן כתבו בשם קרובים אחרים של הרב פיינשטיין, שדעתו היתה להתיר טלטול חיות מחמד.[14]
לכאורה, לאור האמור, יש סתירה בדעת הרב פיינשטיין. אולם נראה שיש לתת משקל גדול יותר למסורת המקילה, שנקטו בה קרובי משפחתו של הרב פיינשטיין, ואולי גם ניתן להתייחס אליה כאל 'משנה אחרונה' וכמסקנתו של הרב פיינשטיין בערוב ימיו (אגרות-משה או"ח ח"ה פורסם אחרי פטירתו של הרב פיינשטיין).[15]
ויש לעיין כיצד יישב הרב פיינשטיין את דברי הרא"ש שאסר להשתמש בכל בעלי חיים ('לא פלוג') גם לצורך שעשוע. הרב שבתי רפפורט אמר לי, שלדעתו אין איסור שימוש במגע ובליטוף אלא רק בהישענות על בעל החיים, ורצה להסביר שזו המציאות בגמרא (שבת קנד,ב), ששפשוף הילד על החמור כולל בהכרח הישענות עליו. אך לענ"ד לכאורה לא משמע כך מהסבר רש"י בגמרא שהדבר נועד "לשעשע התינוק... ותנן: לא רוכבין על גבי בהמה, והוא הדין לכל תשמיש", ואם הטעם היה שנשען על בעל החיים אם כן העיקר חסר מהספר. וכן מדברי הרא"ש על ציפורי שיר נראה שכל שימוש אסור גם אם אינו נשען על בעלי חיים. וכן נראה מדברי הפחד-יצחק שהובא לעיל, אלא אם כן נאמר שרק כיוון שנעזרים בכלבים להתחמם בחורף זה נחשב שימוש.

[12]. Rabbi Y. P. Bodner , Halachos of Muktzeh, Feldheim, pp. 118–119 . הספר נקרא גם טלטולי-שבת. יצא לאור בשנת התשמ"א.
[13]. וכעין זה הקשה הרב יצחק אשכולי בשם הרב ספטימוס (צער-בעלי-חיים-בהלכה-ובאגדה, עמ' 514 הערה 1172)
[14]. הרב דוד ליכנטשטיין כתב בשם הרב אליעזר אייזנברג, שהרב ראובן פיינשטיין אמר לו, שאביו (הרב משה) התיר לטלטל חיות מחמד בשבת. (Rav Dovid Lichtenstein, Headlines, Vol. 3 (2021), P. 277, Note 41)
[15]. ועי' הרב יונתן רוזמן, פתיחת-האגרות (ליקוטי הערות על ספר אגרות-משה) עמ' שיד: "אמנם כתב לי רב משה קאופמן, חתן נכד רבנו, דאחר שהשיב תשובה הנ"ל לרב באדנער, צידד רבנו להקל, ועוד הזכיר שהרבה שנים התיר רבנו לחתנו רב משה טנדלר לטלטל את החתול שלו."

ראה המצורף פה:

פורום אוצר החכמה

מי מחובר