הבדלה באיסור

[אוהב אוצר]

אמנם זה אחרי הזמן:
יהודי שלא מקפיד על קלה כבחמורה בל' המעטה, מתוך ידיעה שהוא לא צם בט' רח"ל, עשה הבדלה על היין במוצ"ש [אבסורד... ט' לא, הבדלה כן...]
השאלה, האם בני יצאו י"ח בהבדלה זו?
האם נאמר שהבדיל באיסור וממילא לא יצאו י"ח או שמא מכיון שהיתה בפועל הבדלה יצאו בדיעבד?
נ.ב
האם ניתן להקל יותר בשעה שמדובר בנשים בלבד?

[אלי כהן]

לא צם בט' רח"ל, עשה הבדלה על היין במוצ"ש [אבסורד... ט' לא, הבדלה כן...]

שום אבסורד, כי ט' באב הוא רק מדרבנן, אבל הבדלה היא מדאורייתא (זכור את יום השבת, זוכרהו על היין בכניסתו וביציאתו).

השאלה, האם בני יצאו י"ח בהבדלה זו?

פשוט שיצאו, כי הבדלה היא מדאורייתא.
זה שהוא עבר מניה וביה על איסור דרבנן, הוא עניין צדדי, שלא קשור לצד של הדאורייתא - שהוא הצד העיקרי כאן.

[בברכה המשולשת]

לא כזה פשוט שכן איתא דהאוכל ושותה בת"ב כאוכל ושותה ביוה"כ

[אלי כהן]

לא כזה פשוט שכן איתא דהאוכל ושותה בת"ב כאוכל ושותה ביוה"כ

הא נמי איתא דפורים הוא כיום הכיפורים.
אבל לכו"ע, פורים הוא מדרבנן, וגם תשעה באב הוא מדרבנן. לכן, לענ"ד זה פשוט, שמי שהתכוון לקיים מצוות עשה דאורייתא של הבדלה - תוך כדי שהוא עובר על איסור דרבנן של שתיית יין בתשעה באב - יצא ידי חובת מצוות הבדלה דאורייתא (על אף שגם עבר על איסור דרבנן של שתייה בתשעה באב).

[ארץ]

לכאורא אפשר להביא ראיה מחלה בשביעית.
[האוכל מעיסה שלא הורמה ממנה חלתה בשביעית חייב כרת]

[אלי כהן]

לכאורא אפשר להביא ראיה מחלה בשביעית.
[האוכל מעיסה שלא הורמה ממנה חלתה בשביעית חייב כרת]

מה הראייה מזה, אל עניין הבדלה בתשעה באב?

[מן השורה]

האם זה שייך לדברי הגרע"א שדן על התוקע בשופר בראש השנה אם יצא את המצוה דאו', ?,
שהרי כתבו התוס' בסוכה ג'. כידוע, שהיושב בסוכה הפסולה מדרבנן לא יצא יד"ח סוכה אפילו מדאורייתא !, א"כ ה"ה בני"ד.

אמנם יש לחלק, רבנן לא גזרו שלא להבדיל, שאז נאמר שמי שהבדיל לא יצא, אלא רבנן חייבו לצום, ובין אם נאמר שיצא יד"ח ובין אם נאמר שלא יצא, סו"ס הוא לא צם. ובכה"ג אין טעם לומר שלא יצא, כמו שכתבו האחרונים סברא זו לגבי אי עביד לא מהני, (עי' מהרי"ט אלגזי, ורעק"א סי' קכ"ט?)

ממילא לכאורה נראה שיצא יד"ח, ללא חשש, וא"צ לשמוע שוב הבדלה.

[אורך רוח]

כיון שעצם ההבדלה אינה איסור, ורק מה שעושה אותה על הכוס הוי איסור, נראה שכיון שלא אסרו חכמים עשיית ההבדלה ורק שאסרו לשתות בזמן זה, אין זה מעכב בהבדלה.

[יורד ומתעה]

שום אבסורד, כי ט' באב הוא רק מדרבנן, אבל הבדלה היא מדאורייתא (זכור את יום השבת, זוכרהו על היין בכניסתו וביציאתו).

יש בזה מחלוקת.

[אלי כהן]

שום אבסורד, כי ט' באב הוא רק מדרבנן, אבל הבדלה היא מדאורייתא (זכור את יום השבת, זוכרהו על היין בכניסתו וביציאתו).

יש בזה מחלוקת.

ידוע מי הראשונים שסברו שהבדלה היא מדאורייתא (רמב"ם סמ"ג החינוך מגדל-עוז ועוד), אבל לא ידוע מי הראשונים שסברו שהבדלה היא מדרבנן, אם כי יש ראשונים שהביאו שהבדלה מדרבנן - בשם "יש מפרשים" או בשם "מצאתי כתוב" (ומה שהוכיח רעק"א מהתוס' דהבדלה היא מדרבנן - הוי רק לחד תירוצא, ובפרט שהמג"א ס"ל להוכיח מהתוס' דהוי דאורייתא).
על כל פנים, ריהטא דסוגיין היא דהבדלה הויא מדאורייתא, דהכי ס"ל גדולי הראשונים המובהקים.

[יורד ומתעה]

אם הבדיל בתפילה לכולי עלמא הוא דרבנן כמו שפשוט מגמרא ברכות. וכן אם אמר המבדיל בין קודש לחול.

[יאיר1]

ידי חובת מה אתה רוצה שהוא יוציא את בני ביתו?
ידי חובת הבדלה דאורייתא, ודאי יצאו, שהרי בזה לא עשה שום איסור.
ידי חובת הבדלה על הכוס, הלא היא גם דרבנן, כפי שרמז יורד ומתעה.
אם כן כל הנידון אינו אם הבדלה דאורייתא, אלא בדרבנן, האם חכמים הפקיעו הבדלה של מי שמבדיל על הכוס שלא כדין.

אולם גם כאן צריך להבין מתי היה האיסור.
שהרי אין שום איסור לעשות הבדלה על הכוס במוצאי תשעה באב, הבעיה רק שכדי שייחשב הבדלה על הכוס צריך לשתות את הכוס, והוא הרי בריא ואינו יכול לשתות. אז האיסור מתחיל רק בזה שלא היה בשטח שום חולה.
ממילא האיסור בודאי אינו במעשה ההבדלה עצמה, אלא במה ששתה לאחר מכן. ואם כן לכאורה פשוט שיצאו ידי חובה.
כל זה בהנחה שלולי התענית הוא כן יכול להוציא ידי חובה, מצד מצבו הדתי....

אלא אם כוונתך לשאול, שאולי עקרו את ההבדלה במוצאי שבת זה למוצאי התענית, אלא אם יש חולה בשטח. וכאשר אין חולה אין חובת הבדלה וממילא אינו יכול להוציא את בני ביתו. זה צד דיי רחוק.

ולגופו של טיפוס, שהבדלה מעניין אותו ותענית לא, ניתן למצוא סתירות רבות בקרב מסורתיים רבים. לי היה חבר שהיה מדקדק בגילוח בספירה ובשלושת השבועות, כולל ההבדלים בין אשכנזים לספרדים כאשר לג בעומר חל ביום ראשון. וכן היה צם כל תענית. אך שבת וכל השאר לא היה מעניינו. זה לא יותר טוב..
דווקא עליו אני יכול להליץ שקיבל על עצמו את שבת וכל פרטיה, ואכן מצות שבת היא מצוה חשובה, ולאחר שקיבלה בכל פרטיה דקדק בה גם במידי דרבנן...
יתכן אפילו שהוא יקפיד על גנרטור...

[מה שנכון נכון]

לכאורה הוי מהב"ע, וכמש"כ האחרונים בענין מקדש על יין האסור בשתיה. [ראה בדע"ת למהרש"ם רעב ס"ג שהביא כן מתשובת מהר"י אסאד או"ח סימן קס. וכ"כ עוד אחרונים].
ואף שלהרבה פוסקים הבדלה היא מדרבנן וכ"ש אחר שהבדיל בתפלה כמ"ש יורד ומתעה, לדעת הרמ"א או"ח תרמט,ה אמרינן מהב"ע גם בדרבנן. וי"א דגם דעת השו"ע כן הוא ע"ש בבה"ל ד"ה מפני, ובמה שפסק השו"ע ביו"ד שמ,כט.

[ואם הבדיל על היין יש לדון אם עבר בזה איסור נוסף, וממילא הוי מהב"ע גם בגללו. ותלוי בנדון אם איסור יין הוא רק בסעודה מפסקת, או גם בט"ב. ונ"מ אם מותר לחולה האוכל בט"ב להבדיל על יין כשיש לו חמר מדינה, [דכשאין לו י"ל דשרי, דהא ט"ב עצמו נדחה מפני חולה, ואי"צ להגדירו כאנוס שמותר לו לאכול קודם הבדלה]. וע"ע בחידושי הגרי"ז הלכות תעניות ובאריכות בפניני רבינו הגרי"ז].

[יאיר1]

לכאורה הוי מהב"ע, וכמש"כ האחרונים בענין מקדש על יין האסור בשתיה. [ראה בדע"ת למהרש"ם רעב ס"ג שהביא כן מתשובת מהר"י אסאד או"ח סימן קס. וכ"כ עוד אחרונים].
ואף שלהרבה פוסקים הבדלה היא מדרבנן וכ"ש אחר שהבדיל בתפלה כמ"ש יורד ומתעה, לדעת הרמ"א או"ח תרמט,ה אמרינן מהב"ע גם בדרבנן. וי"א דגם דעת השו"ע כן הוא ע"ש בבה"ל ד"ה מפני, ובמה שפסק השו"ע ביו"ד שמ,כט.

[ואם הבדיל על היין יש לדון אם עבר בזה איסור נוסף, וממילא הוי מהב"ע גם בגללו. ותלוי בנדון אם איסור יין הוא רק בסעודה מפסקת, או גם בט"ב. ונ"מ אם מותר לחולה האוכל בט"ב להבדיל על יין כשיש לו חמר מדינה, [דכשאין לו י"ל דשרי, דהא ט"ב עצמו נדחה מפני חולה, ואי"צ להגדירו כאנוס שמותר לו לאכול קודם הבדלה]. וע"ע בחידושי הגרי"ז הלכות תעניות ובאריכות בפניני רבינו הגרי"ז].

ההקשר של מקדש על יין האסור בשתיה, יפה ביותר!!
אולם יש לעיין קצת אם הוא מדוייק, כפי שאתה בודאי מבין שיש חילוק, בין אם היין אסור לבין אם האדם אסור.
בכל אופן לא ציינת מה כתבו בדין מקדש על יין אסור, האם אכן אינו יוצא מדין מהב"ע
ישר כח

[מה שנכון נכון]

האחרונים כתבו שאינו יוצא ביין אסור משום דהוי מהב"ע. ומלבד המהרי"א הנ"ל ראה במצויין בפסק"ת רעב,ה.

נכון שיש מקום לחלוק בין יין שאסור מצד עצמו, לבין איסור שתיה על הגברא, אבל אינו מוכרח, ותלוי בפירוש דברי הירושלמי על קריעה בשבת שאין בזה מהב"ע "תמן [במצה גזולה] גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה", ויש בזה אריכות. [ראה במהרי"א הנ"ל לענין מהב"ע בדבר שאם יאכלו יסתכן. ולכאורה לדבריו כ"ש באיסור ט"ב. וע"ע בשו"ת חזו"ע סימן לא בהערה עמוד תקפח לענין מהב"ע בדבר שיומא קגרים לאיסור].

[אלי כהן]

אם הבדיל בתפילה לכולי עלמא הוא דרבנן כמו שפשוט מגמרא ברכות. וכן אם אמר המבדיל בין קודש לחול.

פותח האשכול שאל את שאלתו על (ואני מצטט): "יהודי שלא מקפיד על קלה כבחמורה בלשון המעטה, מתוך ידיעה שהוא לא צם ב-ט [באב] רח"ל".
ובכן לגבי מי - שאינו "מקפיד על קלה כבחמורה בלשון המעטה" - עד כדי כך שהוא אפילו "לא צם ב-ט [באב] רח"ל", נקל לשער האם הבדיל בתפילה והאם אמר ברוך המבדיל.

[יורד ומתעה]

ומה לגבי הכשרים היוצאים, דלא בעו אלא הבדלה דרבנן על הכוס.

[אוהב אוצר]

ראשית, יש"כ לכל הת"ח המגיבים.
הבנתו של אלי כהן בתגובה האחרונה נכונה, [להוציא את אחד מהת"ח לעיל שכתב שיכול להיות שיקפיד על דברים אחרים ולא על תשעה באב.]
אכן מדובר ביהודי רחוק לצערי [אמנם אני מכיר אותו היטב כאחד המשתתפים בשיעור שבועי מס' שנים] אבל מאד קשה לי להגדיר אותו מבחינה רוחנית.
מבחינה רוחנית הוא מאד רחוק ולא מקיים הרבה דברים 'בסיסיים'.
דיברתי עם ת"ח חשוב [אמנם לא מו"צ מוסמך אבל בכ"ז] ואמר לי שדעתו שהיה עליהם לעשות השתדלות גדולה לשמוע שוב ממישהו אחר, אבל לעשות שוב לבד הבדלה זה ספק ברכה לבטלה.

[מן השורה]

לא הבנתי דעת הת"ח הנ"ל, הלא רחוק לומר שלא יצא, דכ"ז לא נאמר אלא במקום שרבנן אסרו לעשות כך, כגון לקיין מצות סוכה כך וכדו', אבל כאן אי"ז איסור ספציפי על מצות הבדלה.

אלא דש לדעת בעיקר דין הבדלה על הכוס, האם רבנן תיקנו איך לקיים את הדאורייתא, ואז לכאו' י"ל שיצא כנ"ל, או שרבנן תיקנו מצות הבדלה דרבנן על הכוס, ואז י"ל שבתענית ודאי שעכשיו אין מצות הבדלה ולא יצא, [ואי"ז שייך לתקיעה בשבת וכו'].

והנה מזה שעושים הבדלה בדיבור ואח"כ עושים על הכוס, [ולכאו' יוצאים בזה הבדלה דאו', ואי"ז רק להתיר מלאכה] מוכח שאי"ז תקנה איך לקיים את הדאו', דא"כ ביטל מצוה דרבנן, אלא הוא חיוב חדש של הבדלה,
וא"כ מובן הוראת הת"ח החשוב שליט"א שכדאי לשמוע הבדלה שוב

שו"ר דזה אינו, אלא גם אם רבנן חידשו מצות הבדלה, היא קיימת גם בתוך התענית, שהרי חולה מבדיל על הכוס, וע"כ שיש מצוה אלא שא"א לקיימה והדק"ל שלא מובן הוראת הת"ח הנ"ל.