בריסק כתב:אין כל ספק אצלי שמש"כ מרן הגרי"ז ז"ל בספרו על התורה בפרשת משפטים לאו דווקא הוא. וכפי שנכתב לעיל.
מכל השיעורים עולה בהדיא שפירש כדעת רש"י ולא כדעת הרמב"ן מה גם ששיטת הרמב"ן נסתר ממה שאמרו על הפסוק צרור המור וכו' שרק ביום האחרון ניתנה למשה פרשת המשכן.
מדוע השתמש מרן הגרי"ז עם הרמב"ן איני יודע?.
וכפי שכתבתי, בכל הכתובים הוא הולך בשיטת רש"י.
וכה כותב מרן הגרי"ז בספרו על התורה.
--
פרשת משפטים חדושי מרן רי"ז הלוי
ואל משה אמר עלה אל ד'.
יעו"ש בפירש"י שכתב וז"ל פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ב' בסיון נאמרה לו עלה עכ"ל, הנה מה שחלקתן התורה לשתי פרשיות הפרשה דהכא והפרשה דבחודש השלישי, נראה משום דבאמת שני דברים נפרדים היו שם, הא' מעמד הר סיני וקבלת התורה, ושנית שנכנסו לברית, וכדאיתא במכילתא פ' יתרו כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם א"ל הרי אתם קשורים ענובים ותפוסים מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצות ע"כ, הרי דמתחלה נכנסו לברית ונעשו קשורים ענובים ותפוסים, וביום שאחריו היתה קבלת התורה, וגם לדורות איכא אזהרה מיוחדת שלא לשכוח מעמד הר סיני כדכתיב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו', ולדעת הרמב"ן בסה"מ הוא זה מצוה מיוחדת כמבואר במל"ת שהוסיף מצוה ב' יעו"ש, וכ"ה בפירושו עה"ת פ' ואתחנן יעו"ש, וכל הנאמר בפ' בחדש השלישי כ"ז הוא בכלל מעמד הר סיני, ונאמרה בה אזהרה זו שלא נשכח אותה, והכא בפ' משפטים מדבר מענין כניסתם לברית, ולמדין אנו ממנה לדורות לענין גירות שהכניסה לברית תהי' ע"י מילה וטבילה והרצאת דמים כמבואר ביבמות דף מ"ז ובכריתות דף ט' יעו"ש. והנה התם בפ' יתרו כתיב רק נעשה והכא כתיב נעשה ונשמע. והנראה דפירושא דנעשה הוא עשיית המצות, ונשמע פירושו קבלת הברית, כמו שתרגם אונקלוס נעביד ונקבל, ולהכי בפ' יתרו שמדבר מענין קבלת התורה היתה השאלה רק אם רצונם לקבל התורה אם לא, להכי כתיב רק נעשה לבד, אבל הכא שהמדובר הוא לענין כניסתם בברית כתיב גם נשמע, דלענין זה אין די במה שיעשו אותם בשעתם, רק צריכים הם מעכשיו לקבל את דברי הברית בשבועת האלה שיהיו קשורים בהם ובאים בברית עליהם מעכשיו, ולכן כתיב בתחלת הפרשה רק נעשה לחוד ר"ל שיעשו ככל אשר יצוה אותם [שבזה נכלל גם כניסתם לברית כמו שיבואר להלן], אבל אח"כ כשקרא לפניהם את ספר הברית ע"ז אמרו גם נשמע ר"ל שמקבלים עליהם, שאת הברית צריך לקבל כנ"ל, וכ"ה במכילתא הנ"ל אמרו מקבלים אנו עלינו, והיינו כמש"כ. והנה בפ' יתרו כתיב רק שמשה הגיד לעם את דברי ד', והכא כתיב ויספר לעם את כל דברי ד' ואת כל המשפטים, ועיין במפרשים שזה קאי על פרשת ואלה המשפטים שנאמרה מתחלה שם, והיינו דמשה בעלותו להר סיני נצטוה לאמר לעם דברים ומשפטים, והדברים הם שנאמרו בפ' יתרו כה תאמר וגו' דמסיים בה אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, והמשפטים הם פרשת משפטים כולה, [וי"ל דזהו פירושא דואלה המשפטים, מוסב על אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ע"ז מסיים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי אין לזה המשך עם פרשת מזבח אדמה שנאמרה לאחר מ"ת], והמשפטים הוצרכו רק לקבלת הברית שצריך לאמר מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות כדאיתא ביבמות דף מ"ז יעו"ש, אבל בשביל קבלת התורה לא היה צורך רק באמירת הדברים של כה תאמר וגו' לבד, ולהכי בפ' יתרו שמדבר מענין קבלת התורה כתיב רק וישם לפניהם את כל הדברים האלה, דהיינו פ' כה תאמר וגו' לבד, אבל הכא שמדבר מענין כניסתם לברית כתיבי גם המשפטים, שגם הם הוצרכו לקבלת הברית. וזהו שהפסיקה תורה באמצע בפרשת ואלה המשפטים בין הפרשה של בחודש השלישי והפרשה של ואל משה אמר, אף שהיו שתיהן בזמן אחד כמו שפירש"י, דהראשונה מדברת מענין מעמד הר סיני וקבלת התורה, שע"ז לא הוצרכה אמירת המשפטים, והשני' מדברת מענין כניסתם לברית, שע"ז נאמרה פרשה זו שישים לפניהם אלה המשפטים קודם כניסתם לברית, ועיין ברמב"ן פ' יתרו על פסוק וישם לפניהם וגו' ודוק.
והנה בשבת דף פ"ח אר"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלה"ש משתמשין בו דכתיב וכו' עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע ע"כ, וי"ל בזה, דבאמת מלה"ש אין להם שמיעה בטבע, כמו האדם שנוצר בו חוש השמיעה בטבע, אבל מלאכים כל מהותם היא עפ"י דבר ד', וגם שמיעתם את הדבור נעשה בכל פעם ע"י דבר ד' שמדבר אליהם בזה גופא נעשה שהם שומעים קול דברו, [וי"ל דזהו ביאור הכתוב בישעי' א' שמעו שמים והאזינו ארץ כי ד' דבר, כי אחרי שד' מדבר אליהם נעשין בזה השמים וגם הארץ שהיא דוממת, לשומעים ומאזינים], ונמצא דבשמיעתם הדבור לחוד הם בזה עושי דברו, וזהו עושי דברו לשמוע בקול דברו, שגם השמיעה בקול דברו היא מכלל עשיית דברו, והם עי"ז עושי דברו. וכמו"כ הכא בשעת מ"ת, אילו היו ישראל משיבים נשמע ונעשה, הי' הביאור שמתחלה יקבלו הברית ואח"כ יעשו כמו שחייבו עצמם בהברית הזה, כמו בעסק שבין אדם לחברו שמתחלה באים בברית השותפות ואח"כ עליהם לקיים כמו שהותנה ביניהם וחייבו עצמם, אבל עשיית הברית עצמו הוא זה מדעת עצמם ורצונם, בלי כל חיוב וזיקה שהיא, שיהיו צריכים לעשות זאת, אבל הם הקדימו נעשה לנשמע, ר"ל שגם זה שאנו מקבלים הברית הוא מפני שכך הוא רצונו של הקב"ה, וגם קבלת הברית עצמו תורה היא, ומכלל המצות שאנו חייבין לעשותם, וגם הנשמע שלנו נעשה הוא, וכך הוא שיעורו של מקרא, כל אשר דבר ד' נעשה וזהו הטעם להנשמע שאח"כ, שגם זה הוא בכלל כל אשר דבר ד', שכך דבר שנבא בברית ונקבל אותה עלינו, ונמצא דעשו להנשמע שלהם שיהא בכלל עשי' וקיום דברו של מקום, וזהו רז שמלה"ש משתמשים בו שגם שמיעתם בקול דברו הוא בכלל עשיית דברו, כמש"נ.
וי"ל עוד בביאור התשובה של נעשה ונשמע, עפי"מ דאיתא במכילתא פ' יתרו ויקח ספר הברית וגו' אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם וכו' ר' ישמעאל אומר בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ וגו' שש שנים תזרע וגו' שמיטין יובלות ברכות וקללות בסוף הענין מהו אומר אלה החקים והמשפטים והתורות וגו' ע"כ, הרי דבספר הברית היו שני דברים, האחת מצות, דהיינו שמיטין ויובלות ועוד, ושנית היו בו ברכות וקללות, שזהו עצם הברית, ועל שני דברים אלו הוא שהשיבו נעשה ונשמע, נעשה קאי על המצות שיעשו אותן, ונשמע על הברכות וקללות שמקבלים אותן עליהם, כדאשכחן בברית של ערבות מואב והר גריזים והר עיבל שהוצרכו כל העם לענות אמן על הברכות והקללות, ואמרינן בשבועות דף ל"ו אמן בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ואמר כל העם אמן, וזהו גם פירושא דנשמע דהכא על הברכות והקללות האמורות בספר הברית.
--
עד כאן מתוך ספרי חדושי מרן רי"ז הלוי מעמוד כ' עמוד א' עד תחילת עמוד כא'.