שמעי בן גרא

[נהר שלום]

איך קילל את דוד המלך ואחר כך נהיה רבו של שלמה המלך?

[איש גלילי]

א. מי אמר שנהיה רבו של שלמה אחרי שקלל?
ב. מה הסתירה בין הדברים? אם מפני שנראה לך מהקללה שלא היה ירא שמים - ח"ו לומר כן אלא ודאי כונתו היתה לש"ש לפי דעתו. ואם מפני שקשה לך להאמין שדוד קבלו לשימו לרבו של בנו - הרי מפורש ראינו שסלח לו דוד לגמרי.

[מחולת המחנים]

כאן דנו בשאלה זו
viewtopic.php?p=100777#p100777

א. מי אמר שנהיה רבו של שלמה אחרי שקלל?

בפשטות נעשה רבו של שלמה אחרי שעלה לירושלים בציוויו.

ב. מה הסתירה בין הדברים? אם מפני שנראה לך מהקללה שלא היה ירא שמים - ח"ו לומר כן אלא ודאי כונתו היתה לש"ש לפי דעתו. ואם מפני שקשה לך להאמין שדוד קבלו לשימו לרבו של בנו - הרי מפורש ראינו שסלח לו דוד לגמרי.

דוד לא סלח לו, שהרי ציוה לשלמה בנו "ועתה אל תנקהו וגו' והורדת את שיבתו בדם שאול".

[נהר שלום]

א. מי אמר שנהיה רבו של שלמה אחרי שקלל?

ברכות דף ח'

[נהר שלום]

כאן דנו בשאלה זו
viewtopic.php?p=100777#p100777

יש"כ

[זקן ששכח]

מחולת המחנים,
האם מה שציוה דוד להעניש את שמעי היה מפאת כן שלא סלח לו?
לא כל כך מסתבר. שהרי היה יכול להענישו בעצמו. ומסתברא שהיה זה ציווי מפאת מרידה במלך, אף על פי שסלח.

[אום אני חומה]

מחולת המחנים,
האם מה שציוה דוד להעניש את שמעי היה מפאת כן שלא סלח לו?
לא כל כך מסתבר. שהרי היה יכול להענישו בעצמו. ומסתברא שהיה זה ציווי מפאת מרידה במלך, אף על פי שסלח.

ברש"י שם מפורש שהיה זה כדי לנקותו לעוה"ב
אמנם אינני זוכר כעת אם לגבי יואב או לגבי שמעי

[זקן ששכח]

הרמ"ע מפאנו,מאמר הנפש, ח"ה פ"ט:
אבל בשביל מה שהוסיף שמעי בגדופיו ... באמרו 'והוא קללני קללה נמרצת' נוגעים לשלשלת יוחסין שלו תחת אבותיו יהיה בניו כולם פגומים באותה דבה, שפירשום דורשי רשימות במלה נמרצ"ת נוטרי' עליה דן את הדין, שהיה שמעי מורד במלוכה עצמה לדור דורים לא במלך דוד לבדו ולא ניתן למחול.

[מן השורה]

איך קילל את דוד המלך ואחר כך נהיה רבו של שלמה המלך?

מנין לך שזה היה אח"כ ?

[בקרו טלה]

זוהר חלק ב קז:
תרין פקודין פקיד דוד לשלמה בריה, חד דיואב וחד דשמעי, עם שאר פקודין דפקיד ליה, דיואב דכתיב (מ"א ב ה) וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, מלה סתימא הוה, דאפילו שלמה לא הוה ליה למנדע, (ולא ידע) אלא בגין דידעו (ליה) אחרנין אתגלי לשלמה, ועל דא אמר, וגם אתה ידעת וגו', מה דלא אתחזי לך למנדע. דשמעי כתיב (שם ח) והנה עמך שמעי בן גרא, מאי והנה עמך, זמין הוא עמך תדיר, רבו הוה, ובגין כך לא אמר על יואב והנה עמך יואב, אבל שמעי דא דאשתכח עמיה תדיר, אמר והנה עמך.

[ש. ספראי]

במסגרת כתיבת חיבור על כל מרד אבשלום, עסקתי בנושא לאחרונה.

אם נצא רגע מהקופסה, נבחין ששמעי , שרש"י ובעל הטורים כותבים שהיה ראש הסנהדרין, היה קנאי עצום לעקרונותיו, ממש איש רציני, שהיה מוכן לההירג מיד, ובלבד שיביע את דעתו ויסקול את דוד בעפר ואבנים.

הוא סבר, באמת ובתמים, שדוד אינו ראוי לקהל ה', בהיותו בן מואבית (ניטשה על כך מחלוקת עזה בין החכמים ודרשת 'מואבי ולא מואבית' לא התקבלה עדיין כל כך).
הוא סבר שדוד שופך דמים, שבגינו נהרגו מאות אנשים, לפחות בגרמא.
הוא סבר שדוד עבר עבירה חמורה של אשת איש, עם בת שבע.


אנחנו אמנם יודעים שדוד היה זך כשלג, רגל רביעי למרכבה.

ואם כן, אדרבה, ראו איזה אדם מורם מעם, שמוכן לסכן את חייו כפשוטו (אבישי רצה להורגו מיד ודוד מנע ממנו בצידקותו הרבה), על עקרונותיו. (אפרופו אקטואליה: ממש סוג של 'יהרג ואל יעבור'...).

יתכן שבאמת שמעי התכוין לש"ש, וא"כ עדיין הוא בגדר 'אם הרב דומה למלאך ה' צבקות- יבקשו תורה מפיהו".

[איש גלילי]

דוד לא סלח לו, שהרי ציוה לשלמה בנו "ועתה אל תנקהו וגו' והורדת את שיבתו בדם שאול".

דוד צוה לשלמה לשים לב לשמעי שלא ימרוד בו, ואם ימרוד בו יהרגהו, ולא מפני נקמה על כך שקללו, כן פירש המלבי"ם.
ואם תרצה לפרש שזה היה כנקמה על קללתו - יוצא שח"ו עבר דוד על שבועתו, וגם אם תתרץ שלצוות לבנו זה לא ממש סותר את השבועה שלא יהרגהו בעצמו - מ"מ מוזר מאד לומר שלא רצה להרגו וצוה על בנו להרגו, ועוד שא"כ למה לא הרגו שלמה מיד, אלא בחן אותו אם הוא נאמן למלכותו (של שלמה), ורק כשראה שאינו נאמן הרגו.

[זקן ששכח]

דוד לא סלח לו, שהרי ציוה לשלמה בנו "ועתה אל תנקהו וגו' והורדת את שיבתו בדם שאול".

דוד צוה לשלמה לשים לב לשמעי שלא ימרוד בו, ואם ימרוד בו יהרגהו, ולא מפני נקמה על כך שקללו, כן פירש המלבי"ם.
ואם תרצה לפרש שזה היה כנקמה על קללתו - יוצא שח"ו עבר דוד על שבועתו, וגם אם תתרץ שלצוות לבנו זה לא ממש סותר את השבועה שלא יהרגהו בעצמו - מ"מ מוזר מאד לומר שלא רצה להרגו וצוה על בנו להרגו, ועוד שא"כ למה לא הרגו שלמה מיד, אלא בחן אותו אם הוא נאמן למלכותו (של שלמה), ורק כשראה שאינו נאמן הרגו.

וקדמו רש"י מ"א פ"ב ט:
כי איש חכם אתה - תן לבך למצוא לו עון מות בשביל דבר אחר, וזהו וידעת את אשר תעשה לו.
ופשוט שאין כאן כל סתירת שבועה, שהיתה שבועתו אך ורק על עצמו שלא יהרגהו, ולא זו בלבד, אלא אף לא אבה שיהרגהו שלמה בנו בעוון זה לבד, אלא דרש מעמו שימצא לו עוון אחר ועליו יהרגהו. ומובן איפוא שאם לא היה שלמה המלך מוצא לו עוון אחר לא היה הורגהו.

[נהר שלום]

איך קילל את דוד המלך ואחר כך נהיה רבו של שלמה המלך?

מנין לך שזה היה אח"כ ?

עי' בגמרא הנ"ל שבדיוק אחרי שמת שמעי שלמה התחתן עם בת פרעה.

[מחולת המחנים]

דוד לא סלח לו, שהרי ציוה לשלמה בנו "ועתה אל תנקהו וגו' והורדת את שיבתו בדם שאול".

דוד צוה לשלמה לשים לב לשמעי שלא ימרוד בו, ואם ימרוד בו יהרגהו, ולא מפני נקמה על כך שקללו, כן פירש המלבי"ם.
ואם תרצה לפרש שזה היה כנקמה על קללתו - יוצא שח"ו עבר דוד על שבועתו, וגם אם תתרץ שלצוות לבנו זה לא ממש סותר את השבועה שלא יהרגהו בעצמו - מ"מ מוזר מאד לומר שלא רצה להרגו וצוה על בנו להרגו, ועוד שא"כ למה לא הרגו שלמה מיד, אלא בחן אותו אם הוא נאמן למלכותו (של שלמה), ורק כשראה שאינו נאמן הרגו.

בשיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ (פר' ויחי מאמר כ"ז ופרשת שמות מאמר ל') נכתב שני עניינים נפלאים.

שיחות מוסר 001.jpg (240.64 KiB) נצפה 7223 פעמים

שיחות מוסר 002.jpg (243.05 KiB) נצפה 7223 פעמים

שיחות מוסר 003.jpg (235.08 KiB) נצפה 7223 פעמים

שיחות מוסר 004.jpg (216.2 KiB) נצפה 7223 פעמים

[איש גלילי]

איך קילל את דוד המלך ואחר כך נהיה רבו של שלמה המלך?

מנין לך שזה היה אח"כ ?

עי' בגמרא הנ"ל שבדיוק אחרי שמת שמעי שלמה התחתן עם בת פרעה.

איך ראית מזה - ששלמה נהיה תלמידו אחרי מעשה מרד אבשלום?

[איש גלילי]

דוד לא סלח לו, שהרי ציוה לשלמה בנו "ועתה אל תנקהו וגו' והורדת את שיבתו בדם שאול".

דוד צוה לשלמה לשים לב לשמעי שלא ימרוד בו, ואם ימרוד בו יהרגהו, ולא מפני נקמה על כך שקללו, כן פירש המלבי"ם.
ואם תרצה לפרש שזה היה כנקמה על קללתו - יוצא שח"ו עבר דוד על שבועתו, וגם אם תתרץ שלצוות לבנו זה לא ממש סותר את השבועה שלא יהרגהו בעצמו - מ"מ מוזר מאד לומר שלא רצה להרגו וצוה על בנו להרגו, ועוד שא"כ למה לא הרגו שלמה מיד, אלא בחן אותו אם הוא נאמן למלכותו (של שלמה), ורק כשראה שאינו נאמן הרגו.

וקדמו רש"י מ"א פ"ב ט:
כי איש חכם אתה - תן לבך למצוא לו עון מות בשביל דבר אחר, וזהו וידעת את אשר תעשה לו.
ופשוט שאין כאן כל סתירת שבועה, שהיתה שבועתו אך ורק על עצמו שלא יהרגהו, ולא זו בלבד, אלא אף לא אבה שיהרגהו שלמה בנו בעוון זה לבד, אלא דרש מעמו שימצא לו עוון אחר ועליו יהרגהו. ומובן איפוא שאם לא היה שלמה המלך מוצא לו עוון אחר לא היה הורגהו.

מ"מ, אינו מסתבר כלל שרצה דוד להרגו על כך שקללו אחר שאמר בפירוש שסלח לו, ויותר הגון לכאורה לפרש שצוה לשלמה לבדוק אם הוא כבר נאמן כעת למלוכה, ואם ימצא נאמן - יחיה. ואם לאו - ימות על מרידתו בשלמה ולא על מרידתו בדוד.

[נהר שלום]

איך קילל את דוד המלך ואחר כך נהיה רבו של שלמה המלך?

מנין לך שזה היה אח"כ ?

עי' בגמרא הנ"ל שבדיוק אחרי שמת שמעי שלמה התחתן עם בת פרעה.

איך ראית מזה - ששלמה נהיה תלמידו אחרי מעשה מרד אבשלום?[/quote]
כי התחתן עם בת פרעה לאחר שנהיה מלך.
אולי היה תלמידו של שמעי כבר לפני ורק המשיך להיות תלמידו

[איש גלילי]

אולי היה תלמידו של שמעי כבר לפני ורק המשיך להיות תלמידו

דייקת בדבריך, אכן לא כתוב שם שיומיים לפני שנשא שלמה את בת פרעה - נהיה תלמידו של שמעי, ויום לפני כן מת שמעי.
כתוב שם בסה"כ שאחרי שמת שמעי נשא שלמה את בת פרעה, ואולם מתי נעשה תלמידו? זאת לא נדע דבר וחצי דבר מאותה גמרא.

[משך חכמה]

העתקתי מן הכתוב אצלי:
בשו"ת שלמת יוסף (סי' יב ויג) הביא תשובת הגאון ר"י ראזין זצ"ל מרוגצ'וב, דבאמת לא היה לדוד דין מלך באותה שעה כיון שמרדו בו ישראל, וגם דין ת"ח לא הו"ל, דשמעי בן גרא היה גדול ממנו והיה רבו של שלמה, ומה שלא הזכירו הוא כמו אחיתופל, יעוין שם תוס', עי"ש. ולפ"ז צ"ב, דיוצא דמה שבקש דוד משלמה בנו לפני מיתתו לנקום נקמתו משמעי משום נקמה בעלמא היה, וזה לא יתכן, גם לא לשיטת הפוסקים דמותר בצערא דגופא כיון שנתבזה בכך, שהרי הר"מ משבחו בדעותיו הטובות. ועיין מנח"ח מצ' רמא דציין לפרשת דרכים (דרך דוד דרוש י') דאפשר דלא היה לו אז דין מלך אלא דמ"מ עדיין משום דין ת"ח לא היה לו למחול בפרהסיא, ומסיק דלא מחל לו ורק משום איזה טעם שתק אז, עכ"ד. ויעוין באלשיך שמואל ב פרק טז שכתב עה"פ "ה' אמר לו קלל" ומנעם מבוא בדמי שמעי: "ואם הוא שאסור למלך למחול, אולי ה' ירחם עלי לכפרת אשמותי על ידי מה שאצטער תנוכה צרתי אשר אני בה".
ואולם בספר המספיק לעובדי ה' כתב הר"א בן הר"מ בפשיטות, שמה שנקם אחרי מותו הוא מטעם שאם לת"ח אסור למחול על בזיון בפרהסיא - "קל וחומר מלך משיח ונביא", ומבואר דס"ל דהוה ליה דין מלך ומ"מ לא רצה לנקום הוא בעצמו. והן אמת דאילולי דנאמר דדין מלך אית ליה אז, הוא תימה איך יצוה על סיבוב מיתה בעבור נקמת ביזוי כבוד ת"ח, וגם אחרים כשבאו לנקום נקמתו רצו להרגו כדברי הכתוב (שמואל ב פרק טז): "ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך למה יקלל הכלב המת הזה את אדני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו".
[בקובץ נטעי נעמנים תשס"ב (עמ' תקמב) האריך ר"מ הרץ בענין זה בדברים של טעם מכמה ראשונים וקדמונים יעו"ש.]
ומצאתי בפי' מלכים להרה"ק רמ"ד ואלי ז"ל שפירש דמשמע ג"כ בדבריו דשלח להרגו על הפגיעה שפגע בעצם המלכות בקללתו. אלא שכיון ששמעי בן גרא היה רבו של דוד לכן נהג במוראו כמורא שמים ולא רצה לפגוע בו בעצמו [וקצ"ע דבברכות איתא שהיה רבו של שלמה]. ויעוין בבן יהוידע יומא שם (ד"ה מפני מה נענש שאול) דבעבור כבוד תורתו של שמעי שהיה אדם גדול בתורה וגדול בסנהדרין מחל לו דוד, ובזה ביאר הפסוק "וסלחת לעוני כי רב הוא" כי רב הוא – שמעי - וגדול בתורה, עיי"ש (ומן הסתם דבריו בעצם ביאור לשון הכתוב על דרך צחות). ועיין רד"ק על תהלים מא, יא חנני והקימני ואשלמה להם שכתב שאין הכונה לנקימה ח"ו.

[צמא למים]

ראה במאמר המצורף דברים בענין מרידת אבשלום וקללת שמעי, ועולה שלא היה זה ענין בעלמא, אלא היה בחינה שהקב"ה הוריד את דוד ממלכותו ומאס בו [כמבואר במדרשים, ע"ש], וקללת שמעי בתורת ראש הסנהדרין היתה, שבזה שלוחו של הקב"ה לנזוף בדוד, וכמו שאמרו, ששה חדשים נידו סנהדרין לדוד ומצורע היה, ומוכרח הדבר שהם ו' חודשים שהתרחש מרידת אבשלום [כמבואר בירו' הוריות], והוא שאמר דוד"ה' אמר לו קלל", ואין זה מידה לראות כן בכל פגיעה, אלא שהרגיש שנתקיים בו דין נידוי ונזיפה על חטא בת שבע, וכמו שאמר לו הנביא, וע"ש באריכות.