ותמוה, מי איכא ספיקא כלפי שמיא?.
אשמח לקבל הפניות וכדומה.
יישר כוחכם למפרע.
קטע מתוך כתבי בריסק על פרשת בלק, ואין להעתיקו.
קטע מתוך כתבי בריסק על פרשת בלק, ואין להעתיקו.
אוצר החכמה כתב:אני לא הבנתי את זה כך. אלא שברור שהיה ביום השישי כמו שמפורש בתורה ויכל. אבל היה ברגע האחרון של יום הששי והוא בין השמשות לדידן שכן איננו יודעים מתי בדיוק היה בגלל ספק שיש לנו על בין השמשות.
מה שיש להקשות לפי זה הוא שאם כן יש רגע אחד מבין שמשות שהוא חול והגמרא אומרת ספק כולו מן היום. ויש ליישב שרגע זה אינו רגע כמימריה אלא כעין נקודת הגבול שאין לה אורך, וכעין ביאור הגרי"ז גבי חצות.
אוצר החכמה כתב:
מה שיש להקשות לפי זה הוא שאם כן יש רגע אחד מבין שמשות שהוא חול והגמרא אומרת ספק כולו מן היום. ויש ליישב שרגע זה אינו רגע כמימריה אלא כעין נקודת הגבול שאין לה אורך, וכעין ביאור הגרי"ז גבי חצות.
וז"ל הבית הלוי בראשית פרק ב פסוק ב' - ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. - איתא במדרש הביאו רש"י מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה. באו לפרש לשון הכתוב דקאמר ויכל ביום השביעי והלא בששי נגמרה כל המלאכה, ועל זה אמר המדרש דבשבת באה מנוחה ובה נגמרה כל המלאכה. ולהבין הכוונה בזה אפשר לומר דבששה ימים הראשונים ברא בכל יום חדשות והמציא בו דבר חדש שלא היה מקודם, וזהו הנקרא שעשה בו מלאכה היינו שחידש בו דבר חדש שלא היה מקודם, וביום השבת לא עשה בו בריאה חדשה מה שלא היה מקודם רק אז התחילה בריאת העולם להיות נברא כסידורו כמו שהיה בו' ימים הראשונים. וזהו מה שקורא הפסוק שביתה כי בו שבת היינו שבוראו להעולם כפי מה שהיה מקודם בלא התחדשות, ומ"מ הוא בריאה דידוע דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין ורגע הראשונה אינו סיבה להנמצאים להרגע שלאחריה רק הוא כמו התחלת הבריאה וכמו שסידרו בברכות יוצר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כל"ח, דבכל רגע הוא ממציאו להעולם יש מאין ונמצא דגם עתה הוא בוראו כמו בששה ימים הראשונים, רק החילוק הוא דבששה ימים ברא בו דבר חדש מה שלא היה בו מקודם וזהו שקראו הפסוק בלשון עשה בהם מלאכה, ומאז והלאה בוראו בכל רגע על התמונה שהיה העולם ברגע הקודם כטבעו וכסידורו בלא שינוי, ומלאכה זו דהיינו בריאה בלא שינוי נקרא בלשון הפסוק שביתה יען כי האדם אינו מרגיש בו עשיית מלאכה וענין זה התחיל בשבת. ויצא מזה דשבת הוא לנו לאות וזכרון דגם עתה דלפי הנראה לעין לכאורה העולם כמנהגו נוהג מ"מ אינו עומד מעצמו כמו כל מלאכה של בו"ד דאחר שגמר האומן מלאכתו עומד הכלי בתמונתו מעצמו בלא האומן, רק השי"ת ממציא ומהוה אותו בכל עת ורגע. וזהו שסידרו בברכות יוצר בשבת ביום השביעי התעלה וישב על כסא כבודו, דהיינו הנהגת כל העולם כולו בכל הפרטים שבו. ובמדרש תהלים אמרו על פסוק (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, דהדיבור שאמר הקב"ה יהי רקיע הוא עומד ומהוה להרקיע כו' יעו"ש
אלי כהן כתב:אוצר החכמה כתב:
מה שיש להקשות לפי זה הוא שאם כן יש רגע אחד מבין שמשות שהוא חול והגמרא אומרת ספק כולו מן היום. ויש ליישב שרגע זה אינו רגע כמימריה אלא כעין נקודת הגבול שאין לה אורך, וכעין ביאור הגרי"ז גבי חצות.
לדעתי קושייתך במקומה עומדת, ולא תוכל להימלט ממנה, איך שלא תהפוך אותה:
ראשית, כי גם אם תפרש שבין השמשות הוא רק נקודת זמן גבולית חסרת אורך, סוס בע"כ שהיא עדין משהו, ואיננה לא-כלום, כי אילו היא היתה לא-כלום, אז היה וצא שהיא לא הייתה קיימת, וא"כ מה שייך לדבר על דבר שלא קיים בכלל, ומה שייך לומר ש"עשרה דברים נבראו" באותה נקודת-זמן גבולית שאיננה קיימת בכלל. לסיכום, נקודת הזמן הגבולית הזאת היא משהו, והיא קיימת, גם אם היא חסרת אורך.
שנית, איך שלא תפרש את המילים "נבראו...בין השמשות", תצטרך להודות ששייך לומר שהקב"ה ברא בין השמשות, כדתנן להדיא: "נבראו...בין השמשות", וזה אפילו אם תגיד שהמילים "בין השמשות" מתייחסות לאיזושהי נקודת זמן גבולית (קיימת), שהרי בתכלס, אותה נקודת זמן גבולית (אשר כאמור קיימת גם אם היא חסרת אורך) - נקראת בין השמשות. מצד שני, כתיב להדיא "יום הששי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", אלמא הקב"ה לא ברא כלום באף נקודת זמן השייכת ללילה, אלא כל הברואים - נבראו ביום. אלמא, בין השמשות - אשר בו נבראו עשרה דברים - איננו שייך ללילה - אלא כולו שייך ליום. וזו לכאורה קושיה עצומה על מ"ד שבין השמשות כולו - לילה - או ספק לילה.
בריסק כתב:באתי רק להעיר על מה שכת"ר כתב שלא יתכן שברא בלילה וזה אינו נכון.
צופר הנעמתי כתב:הבריאה בשלמותה היתה רק בשבת.
בריסק כתב:ראשית השביעי אינו שביעי, כמו שראשית הקו אינו קו. כי אילו היה ראשית השביעי שביעי, היה בשביעי מעשה...שאינו לפי האמת.
בריסק כתב:דבר אחר: מה היה העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה...מכל מקום...מנוחה אינה מלאכה גמורה אלא דרך העברה. ולכן..."וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו" אלמא לא עסק בשום מלאכה. עכ"ל הרא"ם.
אלי כהן כתב:צופר הנעמתי כתב:הבריאה בשלמותה היתה רק בשבת.
אבל היא נבראה רק ביום, כדכתיב להדיא "יום הששי ויכולו". מצד שני, חלקה נברא גם בבין השמשות. אלמא, בין השמשות כולו שייך רק ליום.
עניין גבול-חצות אינו שייך לכאן, כי גם מי שסובר שחצות הוא הגבול בין היום ללילה (ושרגע המיתה הוא הגבול בין חיים למוות), אינו יכול להכחיש את מה שכתבתי בשורה הקודמת.
צופר הנעמתי כתב:.
פעולת הבריאה היתה רק ביום ועד סופו ממש
צופר הנעמתי כתב:.וא"כ מעשה בראשית בשלמותו היה קיים רק מתחילת השבת ואילך.
אלי כהן כתב:בריסק כתב:ראשית השביעי אינו שביעי, כמו שראשית הקו אינו קו. כי אילו היה ראשית השביעי שביעי, היה בשביעי מעשה...שאינו לפי האמת.
אם כן, לפי הפירוש הראשון של הרא"ם, לא "היה בשביעי מעשה" (כלשונו להדיא), וה"ט משום - ש"ראשית השביעי אינו שביעי" (כלשונו להדיא) - אלא הוא שישי. לסיכום, הרא"ם מסכים (בפירושו הראשון) - ש"בין השמשות" אשר בו נבראו עשרה דברים - אינו חלק מהיום השביעי.בריסק כתב:דבר אחר: מה היה העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה...מכל מקום...מנוחה אינה מלאכה גמורה אלא דרך העברה. ולכן..."וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו" אלמא לא עסק בשום מלאכה. עכ"ל הרא"ם.
אם כן, גם לפי הפירוש השני של הרא"ם, ביום השביעי היתה רק מנוחה - אשר "אינה מלאכה גמורה" (כלשונו להדיא), והרי זה ודאי לא שייך להיאמר על בריאת אותם "עשרה דברים" שנעשתה ב"בין השמשות" (כדתנן הכי להדיא): אטו קאתית לדמויינהו למנוחה, "דאינה מלאכה גמורה" (כלשונו להדיא)? אתמהה...
בריסק כתב:הרב אוצה"ח מכבדינו.
ביה"ש הוא זמן בפני עצמו ואינו מן היום ולא מן הלילה, ורק בדין יש ספק אי חל עליו דין יום או לילה, ועיין בחידושי הגרע"א שכותב להדיא, שספק ביה"ש הוא ספיקא דדינא ע"ש.
ועיין מש"כ הב"ח סימן רס"א שהמסתפק על זמן ביה"ש בערב שבת אסור לו לעשות מלאכה אף על פי שהוא ספק ספיקא וכו' וכבר הקשו עליו דהא הכל ספק אחד, אם חשכה ונכנס השבת.
מכל זה מוכרח שביה"ש הוי ספק ספיקא בדין ובמציאות ודו"ק.
כל זה מתוך השיעור הנ"ל.
בריסק כתב:בסה"כ ביקשתי לתת לך מראה מקום שאין הדברים פשוטים כל כך, בפשט הכתוב וישבות ביום השביעי.
בריסק כתב:אבות ה' משנה ו' - עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.
ותמוה, מי איכא ספיקא כלפי שמיא?.
אשמח לקבל הפניות וכדומה.
יישר כוחכם למפרע.קטע מתוך כתבי בריסק על פרשת בלק, ואין להעתיקו.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, בין השמשות [המתחיל בעמוד קכב טור 2]
בין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, ושלשה צדדי ספק הם: ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, ספק יש בו משניהם, מן היום ומן הלילה. ובכל משהו מבין השמשות יש להסתפק שמא משהו זה כולו מן היום או כולו מן הלילה או חציו יום וחציו לילה. ויש מן הראשונים שכתבו שהספק שמא מן היום ומן הלילה פירושו שיש בו משניהם, מן היום ומן הלילה, מעורבים יחד. [ריטב"א יומא מז ב בבין הביניים. וסברא זו כתבו בס' צפנת פענח שבת פ"ה ה"ד ובס' תבואות הארץ לר"י שווארץ ח"א. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף שנג (רפב) שנגד ספק יום יש ב' ספיקות שמא לילה ושמא משניהם. ]
דף על הדף שבת דף לה עמוד ב
בספר מגילת ספר (ע' רי"ב בהג"ה) כתב להסתפק, האם הספק של בין השמשות הוא ספק מדינא בעצם רק לחכמים, אבל כלפי שמיא הוי כודאי זמן, או דילמא גם כלפי שמיא מתייחסים לזמן זה כספק מצד הדין [ולא שלא ידוע לשמים אם זה יום או לילה ח"ו], וכתב שם דבפשטות הספק הוא רק לחכמים מחמת חסרון ידיעה, אבל כלפי שמיא אינו ספק, ראיה לזה מהגמ' הנ"ל דהעושה מלאכה בב' בין השמשות ער"ש ומוצ"ש חייב חטאת ממ"נ, ואם היה זה דין של ספק גם כלפי שמיא. לא היו מחייבים חטאת ודו"ק.
אולם הביא שם דדעת הגר"א היא שבין השמשות הוא מושג דיני גם כלפי שמיא עיין שם ראייתו, וגם מסברא מוכח כן, דהא לגבי עלות השחר אין שום ספק שזה יום, ואילו לגבי השקיעה הסתפקו, ולכאורה מאי שנא, הרי אותו מהלך שקורה בשקיעה קורה בזריחה. אלא משמע שזה נמסר להם מהלכה למשה מסיני שבסוף היום יש מצב של ספק, ודו"ק. ע"כ.
אוצר החכמה כתב:אני לא הבנתי את זה כך. אלא שברור שהיה ביום השישי כמו שמפורש בתורה ויכל. אבל היה ברגע האחרון של יום הששי והוא בין השמשות לדידן שכן איננו יודעים מתי בדיוק היה בגלל ספק שיש לנו על בין השמשות.
מה שיש להקשות לפי זה הוא שאם כן יש רגע אחד מבין שמשות שהוא חול והגמרא אומרת ספק כולו מן היום. ויש ליישב שרגע זה אינו רגע כמימריה אלא כעין נקודת הגבול שאין לה אורך, וכעין ביאור הגרי"ז גבי חצות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 160 אורחים