מאיר סובל כתב:מזקני הדיינים בדור, מחוג הגאון רבי חיים גרינמן.
כשיסד הגאון רבי ניסים קרליץ את בית דינו, צירפו אליו, יחד עם הגאון רבי יעקב אדלשטיין, ולהבדיל בין חיים לחיים הגאון רבי יוסף רוט.
הוא גם מוותיקי הלומדים בכולל חזון איש, ופרסם מחידושיו המאוד יחודיים בקובצי "שימוש חכמים" של הכולל. וגם שהה ימים רצופים בשבוע בזכרון יעקב כרב הקהילה החרדית שהתגבשה שם ע"י הגאון הרב שלום מאיר יונגרמן.
כיום הרב יעקב פוזן שליט"א רתוק לביתו ובקושי יוצא, מפאת מצב בריאותי. גילו כבן שמונים. אחד מ-16 בניו בלעה"ר - הגאון ר' אליהו, דיין במקומו כבר כמה שנים, ומהדיינים הבולטים, בביה"ד של הגר"נ קרליץ.
אמסטרדם כתב:תודה לר' מאיר וליתר הכותבים [לענין].
[מי יתנדב להעלות לכאן לכה"פ עמוד אחד מחידושיו? אינו באוצר].
אום אני חומה כתב:חד מן 'שבעת הרועים' של קהילת הגרח"ג.
ואלו שמותם: הגרח"ג, יבדלחט"א הגר"ד לנדא, הגרי"י פוזן, הגר"י בויאר, הגרא"ל אברהמס, (אולי) הגר"י ברטלר.
האחרון חסר לי.
מבית ומחוץ כתב:אמסטרדם כתב:תודה לר' מאיר וליתר הכותבים [לענין].
[מי יתנדב להעלות לכאן לכה"פ עמוד אחד מחידושיו? אינו באוצר].
מסתובב ברשת איזה פסק שלו לגבי כיסוי ראש, בדרך שיטת הפסיקה הליטאית, לפיה הסברא קודמת לדברי הפוסקים. ואם יש מחלוקת בין הקדמונים, הסברא מכריעה, כך גם נוהג ענבל.
אהרון 37 כתב:יש לו גם ידע רב בחכמות אחרות, פעם שמעתי אחד שסיפר שהוא התוכח עם אחד נוצרי הרבה על עניני דתם.
לכאורה אינו מובן דאם פאה נכרית נכלל בהאזהרה דלא יצאו בנות ישראל בפרועות ראש משום דלא גרע משערותיה, איך אפשר לומר שיש אופן שמותר, הכי נימא דשערותיה ג"כ מותרות באופן דלפי מנהג המקום אינן מגרות כ"כ.אבל לגבי הא דגנאי הוא לבנות ישראל וכו', לכאורה דבר פשוט הוא שגם פאה נכרית נכלל, דהחילוק אינו מספיק נראה, ומה שנראה גנאי באמת גנאי הוא, ולא גרע משאר פריצות. אלא דבזה יש לדון במה שכתבתי למעלה, שישנם דברים שתלויים במנהגי המקומות, שעצם הדבר אינו כ"כ פריצות, ורק פריצות מה שמגרה, ולגבי זה פאה נכרית ממש כמו שאר בגדים היא, ואם אינה פאה מגרה, אינו בכלל פריצות.
קומי_אורי כתב:לכאורה כוונתו על מה שכתב שהחילוק אינו מספיק נראה, שזו לא סיבה לחלק, במקום שאין שום מנהג בפאה נכרית, אבל במקום שיש מנהג כזה יש סיבה לחלק.
לגבי שינוי מקום שצריך כיסוי אם רגילים לגלותו, יש מאמר של הגרי"ש אלישיב זצ"ל שסומך על הר"ן בשבת שהדין יכול להשתנות, ועי"ש (לצערי אני לא זוכר היכן, אולי בקובץ של ויז'ניץ בחיפה).
בעל החוטם כתב:בזכרוני מאמר מעניין שכתב על הפסיקה לפי דין תורה בדיני ממונות שהתפרסם בא' מקבצי כולל חזו"א, ופולמוס התקיים בעקבותיו, האם ידוע?
איש_ספר כתב:בעל החוטם כתב:בזכרוני מאמר מעניין שכתב על הפסיקה לפי דין תורה בדיני ממונות שהתפרסם בא' מקבצי כולל חזו"א, ופולמוס התקיים בעקבותיו, האם ידוע?
קובץ שימוש חכמים.
ברזילי כתב:איש_ספר כתב:בעל החוטם כתב:בזכרוני מאמר מעניין שכתב על הפסיקה לפי דין תורה בדיני ממונות שהתפרסם בא' מקבצי כולל חזו"א, ופולמוס התקיים בעקבותיו, האם ידוע?
קובץ שימוש חכמים.
השווה אורח-משפט דיינים א - "שאם יראו שהדין הוא נגד היושר השכלי לפי מצב הענין, שאז כיון שיש בידם לעשות פשרה יש מצוה דצדק צדק תרדוף בין לדין בין לפשרה"
בבוא לפני שאלת עגונה וכדומה.. אם ברור הדבר בעיני לפי השכל ודעת בני אדם שהדבר אמת, אז אנכי מייגע את עצמי למצוא צד היתר על פי חוק ומשפטי תורתנו הקדושה. לא כן אם אמיתות הדבר מסופק אצלי
בעל החוטם כתב:לכאורה ההנגדה המדוברת שהיא בין הדין ליושר, אינה מכוונת להנגדה בין דעת התורה לשכל האדם, שא"כ הרי אנו עושים את התורה פלסתר וכמו שצווח הגרמ"מ.
אלא עיקר הכוונה היא להנגדה בין החוק המשפטי המוחלט שנקבע [הן] עפ"י שכל התורה [ומן הסתם גם בחוקות העמים] שמבחינתו יקוב הדין את ההר ואם שרף חפץ של חברו אע"פ שבפועל לא יצר חסרון ממון חייב, לבין היושר האנושי שטוען סוף סוף מאי אפסדתיך, וצא וראה שבדר"כ נזקים כאלו כאשר קורים בין חברים אין לב הזכאי לתובעם.
וסרה תלונת הגרמ"מ שולזינגר, אע"פ שלשון הגרי"י פוזן נותנת לטעות בדבריה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 426 אורחים