הנני בשאלה וזה תוארה [אני מתנצל שאינני בקי בלשון הקודש ונא להסתכל בתוכן השאלה ולא בקנקן שלה]: מה הוא המחשבה\הרגש העיקרי והמרכזי שפועל בלבות רבנן ותלמידיהון החרדים לדבר ה' לקיים מצוות השי"ת.
[כגון הח"ח והחזו"א ר' אלחנן והגרי"ז וחבריהם ותלמידיהם]
אפשרות א': פחד מגהינם ועונשים בזה ובבא
יצויין למה שכתוב באחד המאמרים לזכרו של הגרח"ג שהועלה פה אחר פטירתו שאמר הנ"ל ז"ל שכאשר אינו יכול להרהר בד"ת הרי הוא חושב מגהינם.
ופחד זה הוא על דרך שאדם בורח מאש בעולם הזה כי אינו רוצה לסבול יסורים.
ובדברי חז"ל כתוב לאמר איך שריב"ז בכה לפני פטירתו וכו'.
אפשרות ב': חיי הנצח לעולם הבא וגן עדן
והוא ענין השגת התענוג והעידון [ודוגמאות מעין זה יש בעוה"ז - שבת (?) שמש ותשמיש נקבים כמאמרם ז"ל בברכות נ"ז ע"ב]. וכתבו ראשונים (?) שאין שם הנאות חומריות - כמו שהבטיח המשוגע מזרע ישמעאל למאמיניו - אלא הנאות כעין נצחון ולכאו' כמו התרת הספקות ותענוג החכמה וכו'.
וכן ענין הכבוד ועל דרך שכתב בריש מסלת ישרים והביא שם מאמרם ז"ל דכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו.
אפשרות ג': והוא שייך לכאו' רק לבעלי מחשבה כפילוסופים - שאיפה לאלקות, לפרישות מחומריות, להשגות נעלות לעולם הבא.
אפשרות ד': יופי מערכת המצוות שבתורתנו הק' שהוא עיסוקם יומם ולילה כבר מילדותם גורם להם לשאוף להשתעבד לגמרי לכל הכתוב בה ולא לזוז ממנה כמלוא נימה. והרי"ז הרגשה טובה שהוא עושה טוב כמו אביי ורבא, והוא מציית לתורה שהוא לומד כל חייו.
אפשרות ה': תולדה מהערכתם הגדולים אשר לפניהם כי כן הוקבע בליבם כבר מילדותם.
אפשרות ו': הכרת טובה להשי"ת [ראיתי כזה מהגרח"ג באחד המאמרים].
וד"ז צריך בירור על מה מכירים טובה האם על ההנאה שיש בלימוד התורה, או על עצם החיים שמלאה בתענוגים.
בתודה מראש על כל הפניה\ידיעה