להלן מדברי
הר רייזמן בשיעורו על עניין זה, הסבר בטוב טעם על שיטת הספורנו והחזו"א.
א.חידושו של הספורנווחידש הספורנו יסוד גדול [שם בפרשת קדש, ובמדבר ג,יג. ח,יז, יח] שבאמת משמע מהפסוקים שהיו
הבכורות של בני ישראל צריכים למות בליל יציאת מצרים, ליל מכת בכורות, שאף בכורי בני ישראל היו עובדים ע“ז של הטלה.
מה עשה הקב“ה, הקדיש את הבכורים לו, ’הקדשתי אותם לי‘, וכך הצילם ממות לחיים, כי
הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד.וא“כ מאותו יום והלאה, היה אסור להשתמש עם בכורים שהם הקדש לגבוה ו
נאסרים לעבודת הדיוט, וכל
המשתמש בבכור למלאכתו, היה עובר על איסור מעילה להקדש. ולכן צוה הקב“ה תיכף לאחר יציאת
מצרים, כיון שהקדשתי את הבכורים לי, הרי אי אפשר לחיות כך ולהיות נאסר בכל עבודת הבכור, לכן תפדו
אותם מהקדושה שהיו נאסרים מעבודת הדיוט ע“י הקדושה שהקדישם הקב“ה. ו
זהו פדיון בכור בפרשת
בא ע“י חמשת סלעים.כי באמת כל הבכורות שהיו
לפני כן, לא היה שום איסור להשתמש בהם, ולא הוצרכו לפדיון, למשל יצחק
אבינו הותר לו להשתמש עם יעקב אבינו לאחר שזכה בבכורה, רק לאחר שהוסיף הקב“ה להקדישם בליל
מכת בכורות, מאז נאסרו בעבודת הדיוט, וזה מה שצוה הקב“ה לפדותן בחמשה סלעים.
ב.פדיון הבכורות דפרשת במדבר.פדיון הבכורות דפרשת במדבר, הוא
להעברת הכהונה לשבט לוי, ולא משום פדיון הבן.ובאמת כל הבכורות שעוסקים בהם בפרשת במדבר שצריך לפדותם, כבר היו פדויים ע“י פדיון הבן, וכבר
נפדו מקדושת ליל פסח שהקדישם הקב“ה באותה הלילה, אלא שכאן מדובר כיון שהבכור היה עובד עבודה
לפני ה‘ בכל הדורות, עתה צוה הקב“ה לפדות כל בכור בלוי כנגדו,
וצוה הקב“ה
להמיר הבכורות בלויים, ואין זה שייך כלל למצות פדיון הבן. וכל אלו הבכורות שלא היה לוי כנגדם
שהוצרכו לתת חמש סלעים, אין זה ממצות פדיון הבן כלל, אלא פדיון מיוחד שהיה לשעתו.ג.מסקנה .הרי שיש שני מצות פדיון בכור בתורה, כי יש
שני קדושות בבכורה.
יש קדושה ראשונה מימי האבה“ק שהבכור עובד עבודת הקרבנות. ויש קדושת ליל פסח שהוקדשו לגבוה, הקדושה של
ליל פסח קבעה מצוה קבועה לדורות שצריך לפדות כל בכור ע“י נתינת חמש סלעים לכהן.
והקדושה
הראשונה היה לה פדיון כללי בפרשת במדבר, וזה כבר לא צריך לעשות בכל הדורות, שאז כבר עברה העבודה מהבכורות ללוויים, פעם אחת ולתמיד.ד. שיטת החזון איש - שני שלבים.בתחילה היו הבכור
קדוש הן ככהן והן כלוי, בפדיון הבן עברה כהונה ממנו, ובעגל הפסיד אף את הלויה.
מרן החזון איש באו“ח סי‘ קכ“ה ביאר בדרך חדשה, כי הנה בארבעים יום לפני חטא העגל דיבר הקב“ה עם
משה רבינו בפרשת תרומה ותצוה, להכין משכן וכליו ולהכין
בגדי כהונה לאהרן ובניו, והרי אז עדיין היתה
העבודה בבכורה ולא בכהונה? [לפני חטא העגל ! ]
כי מעיקרא היו הבכורים ’עובדי עבודה‘, מקריבי הקרבנות, זורקי הדם, מקטירי הקטורת, ואפילו
לולא חטא העגל היה אהרן הכהן לוקח את הכהונה, ואילו הבכורים היו זוכים למעלת הלויים, והיו עובדי ה‘ בעבודת הלויים.
נמצא שבימי יעקב אבינו היה הבכור הן כהן הן לוי, במתן תורה רצה הקב“ה להקדיש את
הבכורים לעבודת הלויים, הגפת דלתות, שמירת המקדש, ושירת הלויים, הכל היה מיועד להבכורים. וכן
היה עד שנבחר אהרן הכהן בראש חודש ניסן. כך המשיכו
בכהונתם עד שהוקם המשכן. ולאחר חטא העגל נגזר על הבכורות שנלקח מהם אפילו עבודת הלויים.
תמורה לכהן וללויובזה מיושב הפדיון דפרשת בא
שהחמש סלעים הם לכהן ולא ללוי, כי הבכור היה לו בתחילה כהונה ולויה,
ועתה עברה העבודה לכהנים כרצון ה‘. וזהו הפדיון ע“י חמשה סלעים.
ויש מפרשים משום שבתחילה היה ראובן הבכור של יעקב, כחו וראשית אונו, מעותד להיות כהן, אלא שאח“כ נאמר בו ’פחז כמים אל תותר‘, ופרש“י שהכהונה עברה משבט ראובן לשבט לוי, היינו לכהנים משבט לוי. וזהו ענין פדיון הבן דפרשת בא,
להעביר הכהונה מהבכורה לכהנים,
אך עדיין נשארו בקדושת הלויים. וכן היה המצב אילו לא היה חטא העגל. ואז היה כתוב ’קח את בכורות בני ישראל וילוו עליך וישרתוך‘. כיון שחטאו הבכורות בעגל, ניטל מהם אף קדושת הלויה, וניתנה לשבט לוי. וזהו הפדיון השני שבפרשת
במדבר,
שאין הפדיון ע“י כהנים אלא ע“י לויים.ה. שני מהלכים.הרי לנו שני מהלכים איך ליישב הענין. לדעת
הספורנו יש שני מיני קדושה לבכורות,
קדושה ראשונה לעבודת גבוה, וקדושה שניה מיוחדת שהקדישם הקב“ה בליל מכת בכורות להצילם ממות לחיים,
ולזו הקדושה נצרכה פדיון הבן להתירם לשימוש הדיוט. ובפדיון דפרשת במדבר עברה מהם קדושת הכהונה
לגמרי.
ולדעת
החזון איש היתה להם מתחילה שני קדושות, כהונה ולויה. פדיון הבן מעביר קדושתם לשבט הכהונה,
ונשארו בעבודת הלויים, רק לאחר העגל ניטל מהם אף שירות הלויים וניתנה ללויים ע“י הפדיון דפרשת
במדבר.
ו. מי עשה את עבודת הלויים בחודש ניסן,ונחזור לתחילת דברינו, מי עשה את עבודת הלויים בחודש ניסן, אם היה הפדיון רק בחודש אייר?
לדברי
החזון איש פשוט כי קדושת
כהונה איבדו בחודש ניסן, וקדושת הלויה בחודש אייר. ובראש חודש ניסן
נצטוו על פרשת הלויים לקחתם תחת הבכורים ובמהלך חודש ניסן נטהרו הלויים וגלחו ונסמכו ועד ראש
חודש אייר היו כבר מוכנים להחליף את הבכורים
ועד ר“ח אייר עדיין עבדו הבכורים בעבודת לויה.השיעור כולו בקישור כאן
https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite ... 090850.pdf