תיקון ליל שבועות - עדיף/רשות/חובה

[חובב_ספרים]

אין לי זמן מיותר בלה אבל מאחר שהזכרת האפשרות לפתוח מג"א עשיתי כדבריך. המקום המתאים לזה הוא בריש סי' תצ"ד, ושם כתב רק -איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתור' וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן עכ"ל. לא ראיתי שתיקון ליל שבועות הוזכר כלל.

הוא הביא את המנהג הזה מהזוהר, ואם כן כוונתו ללימוד התורה המובא שם ולא ללימוד שליבו חפץ.
וכך גם מסביר אותו הפמ"ג: (א"א שם) "להיות נעורים בלילה' - ונדפס סדר הלימוד בזה הלילה".

פרשנות מוזר ביותר לומר שהמג"א השמיט עיקר הדבר וסמך על זה שכל אחד ירוץ לעיין בזהר לראות שיש סדר מסויים של לימוד לקיים המנהג. פשוט שעיקר המנהג הוא להיות נעורים בלילה. ע"פ קבלה יש ענין ללמוד בסדר מסוים והוא ככל דבר שיש מקום לעשות כן ומקום שלא לעשות כן, ואין כאן המקום לדון בענין הנהגות ע"פ קבלה.
גם לא מבואר בפרי מגדים שקיום המנהג הוא דוקא בסדר זה, אלא שיש סדר למי שרוצה. זה לא אומר שהוא עדיף מלעמול בתורה בדברים אחרים למי שמרגיש שהוא אינו יכול לעמול בתורה כ"כ ע"פ סדר זה.

[אלי כהן]

התיקון שאותו למד ר' יוסף קארו (החסיד נר"ו) מתואר בהרחבה בספר השל"ה. בתיאור המעשה בו התגלה אליו המגיד מן השמים.

אבל לא מובא שם התיקון הנהוג - לפי סדר האריז"ל; למשל לא מובא שם לקרוא את ג' פסוקים ראשונים ואחרונים מכל פרשה ומכל ספר שבתנ"ך ואת פסוקי קורבנות החג שבפרשיות פינחס וראה.

אלא מובא שם רק שהם קראו את ההתחלה של החומש (עד ויכולו) ואת סוף החומש (הָחֵל מויעל משה), ואת הפסוקים האחרונים של התנ"ך, ואת הקטעים ששייכים לחג השבועות (פסוקי מתן תורה שבויתרו ובואתחנן, ופרק כד של משפטים, וההפטרות של שני ימי שבועות, ומגילת רות), ואת שיר-השירים עם שני מזמורי תהילים (השמים מספרים ופרק קיט) ואת סדר זרעים, ולימוד קבלה ("על דרך האמת") - ללא פירוט מה בדיוק למדו בקבלה.

ואגב גם אין שם עדות על הרמ"ק.

[משולש]

התיקון שאותו למד ר' יוסף קארו (החסיד נר"ו) מתואר בהרחבה בספר השל"ה. בתיאור המעשה בו התגלה אליו המגיד מן השמים.

אבל לא מובא שם התיקון הנהוג - לפי סדר האריז"ל; למשל לא מובא שם לקרוא את ג' פסוקים ראשונים ואחרונים מכל פרשה ומכל ספר שבתנ"ך ואת פסוקי קורבנות החג שבפרשיות פינחס וראה.

אלא מובא שם רק שהם קראו את ההתחלה של החומש (עד ויכולו) ואת סוף החומש (הָחֵל מויעל משה), ואת הפסוקים האחרונים של התנ"ך, ואת הקטעים ששייכים לחג השבועות (פסוקי מתן תורה שבויתרו ובואתחנן, ופרק כד של משפטים, וההפטרות של שני ימי שבועות, ומגילת רות), ואת שיר-השירים עם שני מזמורי תהילים (השמים מספרים ופרק קיט) ואת סדר זרעים, ולימוד קבלה ("על דרך האמת") - ללא פירוט מה בדיוק למדו בקבלה.

ואגב גם אין שם עדות על הרמ"ק.

וגם השל"ה לא למד את התיקון של האריז"ל ושניהם לא את התיקון של הב"י, הצד השווה שבהן שהם הקפידו על דברי הזוהר ללמוד תורה נביאים וכתובים (משנה) וסודות התורה. והם תיקנו את זה על פי רוחב ידיעותיהם בתורת הנסתר.

[אלי כהן]

התיקון שאותו למד ר' יוסף קארו (החסיד נר"ו) מתואר בהרחבה בספר השל"ה. בתיאור המעשה בו התגלה אליו המגיד מן השמים.

אבל לא מובא שם התיקון הנהוג - לפי סדר האריז"ל; למשל לא מובא שם לקרוא את ג' פסוקים ראשונים ואחרונים מכל פרשה ומכל ספר שבתנ"ך ואת פסוקי קורבנות החג שבפרשיות פינחס וראה.

אלא מובא שם רק שהם קראו את ההתחלה של החומש (עד ויכולו) ואת סוף החומש (הָחֵל מויעל משה), ואת הפסוקים האחרונים של התנ"ך, ואת הקטעים ששייכים לחג השבועות (פסוקי מתן תורה שבויתרו ובואתחנן, ופרק כד של משפטים, וההפטרות של שני ימי שבועות, ומגילת רות), ואת שיר-השירים עם שני מזמורי תהילים (השמים מספרים ופרק קיט) ואת סדר זרעים, ולימוד קבלה ("על דרך האמת") - ללא פירוט מה בדיוק למדו בקבלה.

ואגב גם אין שם עדות על הרמ"ק.

הקפידו על דברי הזוהר ללמוד תורה נביאים וכתובים (משנה) וסודות התורה.

זה היה מוסכם מלכתחילה...
אבל נתעוררתי אל מה שציינת לר"י קארו ולר"ש אלקבץ (ולרמ"ק) "שנהגו לאומרו" (כלשונך). את מה? אמור מעתה: את "התיקון הזה" אשר "נתפשט בכל עדות ישראל" (הכל מתוך לשונך בהודעתך ההיא), ועל זה אמרתי - שלגבי אף אחד משלושתם אין ראייה שהוא נהג לומר את התיקון המסויים "הזה" (כלומר את תיקון השל"ה המבוסס על תיקון האריז"ל שהתפשט בעדות ישראל). למעשה, לגבי שני אלה שצויינו ראשונים (לא כולל הרמ"ק אגב) מוכח רק שהם תיקנו לעצמם לומר לפי מה שכתב הזוה"ק.

[משולש]

במה זה שונה?

אני כותב רק מזכרון,
האשכנזים לומדים משנה והספרדים לא. השל"ה גם הוסיף הרבה פסוקים מעניין היום, (למשל מעשה בראשית, מתן תורה, פסוקי שבועות, פסוקי ואתחנן ועקב, ועוד). ואצל הספרדים זה ג' פסוקים ראשונים ואחרונים נטו.

[אלי כהן]

במה זה שונה?

אני כותב רק מזכרון,
השל"ה גם הוסיף הרבה פסוקים מעניין היום, (למשל מעשה בראשית, מתן תורה, פסוקי שבועות, פסוקי ואתחנן ועקב, ועוד). ואצל הספרדים זה ג' פסוקים ראשונים ואחרונים נטו.

אין הבדל בין האשכנזים לבין הספרדים לגבי נוסח התיקון שמתוך פסוקי התנ"ך.

[משולש]

במה זה שונה?

אני כותב רק מזכרון,
השל"ה גם הוסיף הרבה פסוקים מעניין היום, (למשל מעשה בראשית, מתן תורה, פסוקי שבועות, פסוקי ואתחנן ועקב, ועוד). ואצל הספרדים זה ג' פסוקים ראשונים ואחרונים נטו.

אין הבדל בין האשכנזים לבין הספרדים לגבי נוסח התיקון שמתוך פסוקי התנ"ך.

יש. כמו שכתבתי.

[אלי כהן]

אני כותב רק מזכרון,
השל"ה גם הוסיף הרבה פסוקים מעניין היום, (למשל מעשה בראשית, מתן תורה, פסוקי שבועות, פסוקי ואתחנן ועקב, ועוד). ואצל הספרדים זה ג' פסוקים ראשונים ואחרונים נטו.

אין הבדל בין האשכנזים לבין הספרדים לגבי נוסח התיקון שמתוך פסוקי התנ"ך.

יש. כמו שכתבתי.

אני מחזיק בידי שני מחזורי שבועות, נוסח האשכנזים ונוסח הספרדים, ובשניהם מופיעים הפסוקים מענייני היום שציינת.

[משולש]

אין לי זמן מיותר בלה אבל מאחר שהזכרת האפשרות לפתוח מג"א עשיתי כדבריך. המקום המתאים לזה הוא בריש סי' תצ"ד, ושם כתב רק -איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתור' וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן עכ"ל. לא ראיתי שתיקון ליל שבועות הוזכר כלל.

הוא הביא את המנהג הזה מהזוהר, ואם כן כוונתו ללימוד התורה המובא שם ולא ללימוד שליבו חפץ.
וכך גם מסביר אותו הפמ"ג: (א"א שם) "להיות נעורים בלילה' - ונדפס סדר הלימוד בזה הלילה".

פרשנות מוזר ביותר לומר שהמג"א השמיט עיקר הדבר וסמך על זה שכל אחד ירוץ לעיין בזהר לראות שיש סדר מסויים של לימוד לקיים המנהג. פשוט שעיקר המנהג הוא להיות נעורים בלילה. ע"פ קבלה יש ענין ללמוד בסדר מסוים והוא ככל דבר שיש מקום לעשות כן ומקום שלא לעשות כן, ואין כאן המקום לדון בענין הנהגות ע"פ קבלה.
גם לא מבואר בפרי מגדים שקיום המנהג הוא דוקא בסדר זה, אלא שיש סדר למי שרוצה. זה לא אומר שהוא עדיף מלעמול בתורה בדברים אחרים למי שמרגיש שהוא אינו יכול לעמול בתורה כ"כ ע"פ סדר זה.

דיברתי עם הרב המבורגר, הוא אומר שאם אתה רוצה להתווכח על המג"א הוא מוכן לוותר ולהסתפק ברשימה של כל שאר הפוסקים שם שכותבים כך בבירור. (אולי בהמשך אעלה את דבריהם במקורותיהם לכאן).
אמנם לדעתו האישית כיון שהחק יעקב הוא הראשון שמביא מנהג ללמוד מה שלבו חפץ, והוא מביא את זה כמנהג אישי של "בית מורי חותני", משמע שכל שאר הלומדים לא נהגו כמו חותנו. וכל שאר הפוסקים עד דורו מדברים במפורש על לימוד התיקון, על כן אם המג"א סתם ולא פירש, בפשטות כוונתו לתיקון. (מלבד העובדה שהביא את המקור מהזוהר).
אם אתה מאוד רוצה, הוא מוכן למחוק את המג"א בהוצאה הבאה של הספר, ולשים במקומו את הרמח"ל, שלא היה ידוע לו בזמן כתיבת הספר.

ולכתוב שהפמ"ג כותב את דבריו "רק למי שרוצה" זה בוודאי פרשנות מוזרה. איך נדע מה מיועד לכולם ומה מיועד "למי שרוצה"??

[משולש]

יש. כמו שכתבתי.

אני מחזיק בידי שני מחזורי שבועות, נוסח האשכנזים ונוסח הספרדים, ובשניהם מופיעים הפסוקים מענייני היום שציינת.

אתה צודק כנראה ההבדלים לא כאלו גדולים בפסוקי המקרא. אבל עדיין אני חושב שיש פה ושם הבדלים מזעריים אם תעקוב. (נראה לי שבתיקונים האשכנזיים מתחילים בסוף הפרשה ממפטיר אפי' אם הוא יותר משלושה פסוקים, אבל לא נ"ל שקשור לשל"ה). בכל אופן השל"ה אומר שהוא הוסיף נופך משלו אז בוודאי יש הבדל.
ההבדלים הגדולים הם משנה שיש רק לאשכנזים (ולתימנים), וספר יצירה שיש רק לאשכנזים. ואידרא (רבה וזוטא) שיש רק אצל הספרדים ולא אצל האשכנזים ותימנים. (מלבד אולי עמוד הראשון). וגם איני יודע אם הספרדים אומרים תרי"ג מצוות בתיקון.

[חובב_ספרים]

לא עיינתי בדבר כש"כ, ואין לי שום ענין בזה. התחלתי לשאול על המובא מהגר"א מחמת סקרנות ומשום שהיה נדמה לי שהייתי יודע מזה אילו היה דעתו כן, ודי מהיר הגענו להסכמה שאין שום הכרח בדעת הגאון. הוצע לי לעיין בהמג"א אשר שם זה מבואר, וגם בזה נתברר שאינו כ"כ מבואר כלל. לכל היותר אולי יש מקום להבנת הרב המבורגר וכפי המהירות שהוא מוכן לוותר עליו נראה שגם הוא מודה עכשיו שאינו כ"כ ברור. כל זה מחזק דברי שאהבתו למנהגי אשכנז מקלקל אצלו את השורה והוא רואה שורש למנהגי אשכנז בכל מקום אפשרי גם כשהוא רחוק מלהיות מוכרח.
לגבי שאר המקורות, לא עיינתי בהם ויתכן בהחלט שמבואר בהם כדברי הרב המבורגר ויתכן שלא. לדעתי צריך לעיין בכל דבריו לראות אם זה מוכח, אבל הוא מביא הרבה מקורות וכמה פעמים הוא צודק. אין לי ענין שהוא דוקא לא יהיה צודק בענין זה. דבר אחד ברור לי שהמנהג שלא לומר תיקון ליל שבועות די מבוסס, אבל אין לי שום סיבה לומר שלא היו שיטות שיש להקפיד דוקא לומר אותו, וממילא אין לי ענין לנסות להפריך מקורות לזה.
דברי בדברי הפמ"ג אינם רחוקים כלל למי שמכיר דרכו של הפמ"ג. בפרט שהוא לא כתב שיש לומר תל"ש דוקא, אלא העיר שזה נדפס.

[משולש]

רשימת מקורות לרשימה דלעיל:

הב"י, ר' שלמה אלקבץ, השל"ה, כל היהודים בא"י מקטן עד גדול בתקופת השל"ה - מובא בשל"ה שבועות.
יסוד ושורש העבודה: "גודל מעלת תיקון הלימוד בלילה זו מבואר בזוהר הקדוש וכבר נדפסו המאמרים בתיקון ליל שבועות, לכן יזהר האדם מאד ומאד בתקון לילה זו בלמוד כסדר שנדפס בתקון ליל שבועות" (שער תשיעי פרק עשירי).
דרך החיים (הל' תיקון ליל שבועות) "כבר נהגו כל ישראל להיות ניעורים בליל שבועות, ואומרים הסדר שנדפס בתיקוני ליל שבועות"
החתם סופר (ר"ח פלויט, ליקוטי חבר בן חיים, ח"ג, פרשבורג תר"ם, דף ג ע"א.) "בליל שבועות אמר... כל התיקון הנדפס"
החוות יאיר (מקו"ח קיצור הלכות - תצד) "עיין שם בשל"ה סדר הנהגת הלימוד ליל זה"

המשך יבוא בל"נ.

[אלי כהן]

יש. כמו שכתבתי.

אני מחזיק בידי שני מחזורי שבועות, נוסח האשכנזים ונוסח הספרדים, ובשניהם מופיעים הפסוקים מענייני היום שציינת.

נראה לי שבתיקונים האשכנזיים מתחילים בסוף הפרשה ממפטיר אפי' אם הוא יותר משלושה פסוקים...וגם איני יודע אם הספרדים אומרים תרי"ג מצוות בתיקון.

גם בשני פרטים אלה, אין הבדל בין שני המחזורים שאני מחזיק - האשכנזי והספרדי.

[משולש]

לא עיינתי בדבר כש"כ, ואין לי שום ענין בזה. התחלתי לשאול על המובא מהגר"א מחמת סקרנות ומשום שהיה נדמה לי שהייתי יודע מזה אילו היה דעתו כן, ודי מהיר הגענו להסכמה שאין שום הכרח בדעת הגאון. הוצע לי לעיין בהמג"א אשר שם זה מבואר, וגם בזה נתברר שאינו כ"כ מבואר כלל. לכל היותר אולי יש מקום להבנת הרב המבורגר וכפי המהירות שהוא מוכן לוותר עליו נראה שגם הוא מודה עכשיו שאינו כ"כ ברור. כל זה מחזק דברי שאהבתו למנהגי אשכנז מקלקל אצלו את השורה והוא רואה שורש למנהגי אשכנז בכל מקום אפשרי גם כשהוא רחוק מלהיות מוכרח.
לגבי שאר המקורות, לא עיינתי בהם ויתכן בהחלט שמבואר בהם כדברי הרב המבורגר ויתכן שלא. לדעתי צריך לעיין בכל דבריו לראות אם זה מוכח, אבל הוא מביא הרבה מקורות וכמה פעמים הוא צודק. אין לי ענין שהוא דוקא לא יהיה צודק בענין זה. דבר אחד ברור לי שהמנהג שלא לומר תיקון ליל שבועות די מבוסס, אבל אין לי שום סיבה לומר שלא היו שיטות שיש להקפיד דוקא לומר אותו, וממילא אין לי ענין לנסות להפריך מקורות לזה.
דברי בדברי הפמ"ג אינם רחוקים כלל למי שמכיר דרכו של הפמ"ג. בפרט שהוא לא כתב שיש לומר תל"ש דוקא, אלא העיר שזה נדפס.

את הגר"א אני הבאתי מעצמי בטעות ולא קשור לרב המבורגר.
על דברי המג"א אני חושב שדעתו די ברורה למי שרוצה לדעת. אמנם מקור מפורש לאמירת התיקון אין. וזה כמו שאין מקור מפורש שהרש"ר הירש הניח תפילין בחול המועד למשל.
וגם אם לדעתך זה טעות, האם כל ספר שמצאת בו טעות תקח את כולו בערבון מוגבל?? או שיש סיבה אחרת שממהרים לחרוץ משפט דווקא כאן?
השיטות שאפשר ללמוד מה שלבו חפץ הובאו שם בספר בהרחבה, והם מעטים מאוד ביחס לדעתם של רוב הפוסקים ושל מנהג כל ישראל.

[משולש]

גם בשני פרטים אלה, אין הבדל בין שני המחזורים שאני מחזיק - האשכנזי והספרדי.

לא יודע מה לומר לך. אין לי מחזור ספרדי, אבדוק בהזדמנות אחרת בלי נדר.

[אלי כהן]

אתה צודק כנראה ההבדלים לא כאלו גדולים בפסוקי המקרא...לא יודע מה לומר לך אין לי מחזור ספרדי.

האין סתירה בין הרישא לסיפא? אלא אם כן, היצדקתני - רק משום שֶׁהֶחְזַקְתַנִי כעד נאמן אף שטרם ראית במו עיניך.

אבדוק בהזדמנות אחרת בלי נדר.

אה"נ - אתה מוזמן לבדוק בכל עת, אבל כל עוד שאינך בודק - ראוי שתחזיקני כעד נאמן - כשם שֶׁהֶחְזַקְתַנִי כעד נאמן לגבי הפסוקים שמעניין היום.

[חובב_ספרים]

על דברי המג"א אני חושב שדעתו די ברורה למי שרוצה לדעת. אמנם מקור מפורש לאמירת התיקון אין. וזה כמו שאין מקור מפורש שהרש"ר הירש הניח תפילין בחול המועד למשל.
וגם אם לדעתך זה טעות, האם כל ספר שמצאת בו טעות תקח את כולו בערבון מוגבל?? או שיש סיבה אחרת שממהרים לחרוץ משפט דווקא כאן?
השיטות שאפשר ללמוד מה שלבו חפץ הובאו שם בספר בהרחבה, והם מעטים מאוד ביחס לדעתם של רוב הפוסקים ושל מנהג כל ישראל.

מש"כ על שמ"א הם בלי קשר למה שראיתי באשכול זה, אלא בראיית כמה דברים כאלו שם בהזדמניות אחרות. אין הספר תח"י להראות זה, וגם אילו היה תח"י לא הייתי מאבד זמני על דבר כזה. לדעתי ראוי לבדוק אחר כל מקורותיו, ולא רק אצלו אלא כל ספר כעין זה הנעשה בכוונה תחילה להראות מסקנה מבוקשת עוד לפני שנכתב. [בכלל צריך לבדוק אחר מקורות של ספרים היום בפרט ליקוטים וכדומה, וגם בספרים ממחברים יותר חשובים אפשר למצוא פעמים שאפשר להבין המקורות המובאים באופן אחר.] כפי שכתבתי אני מעריך הספר ומחברו מאד, וכמה פעמים ציינתי ספרו כאן בפורום כמקור בענין הנידון. אבל עכ"ז יש מקום לביקורת.

[אמסטרדם]

והאם זה נכון שהחזו"א זצ"ל הורה להגרח"ק שליט"א להמשיך ללמוד את התיקון בליל שבועות כמו שהיה רגיל וכן עושה עד היום מדי שנה

בעלון דברי שי"ח הובא שהגר"ח מתחיל ללמוד התיקון אחר חצות הלילה.

[משולש]

הוסכם בסופו של דיון שכל ספרי המלקטים בימינו הם כך וזו לא בעיה ספיציפית לספר זה או אחר.
עכ"פ נ"ל לא הוגן לקחת כמה טעויות בודדות (לשיטתך) ולקבוע על פיהם שכל מאות המאמרים ועשרות אלפי מראי מקומות של המחבר הם "בערבון מוגבל".

[משולש]

אתה צודק כנראה ההבדלים לא כאלו גדולים בפסוקי המקרא...לא יודע מה לומר לך אין לי מחזור ספרדי.

האין סתירה בין הרישא לסיפא? אלא אם כן, היצדקתני - רק משום שֶׁהֶחְזַקְתַנִי כעד נאמן אף שטרם ראית במו עיניך.

אבדוק בהזדמנות אחרת בלי נדר.

אה"נ - אתה מוזמן לבדוק בכל עת, אבל כל עוד שאינך בודק - ראוי שתחזיקני כעד נאמן - כשם שֶׁהֶחְזַקְתַנִי כעד נאמן לגבי הפסוקים שמעניין היום.

חלילה שאחשוד אותך, רק אמרתי שכנראה יש הבדלים זעירים אחרים שלא ציינתי, ולכן רציתי לקחת תיקון ספרדי ולעבור דף דף לראות אם יש הבדל. יש למישהו תיקון ספרדי במחשב להעלות לכאן?

[משולש]

עוד בנוגע למנהג המג"א.
החק יעקב (תצד א') כותב: "כתבו האחרונים שלא לישן בלילה רק לעסוק בתורה, והשכר הוא גדול, וכבר נתפשט המנהג הזה בעיני המון עם ללמוד יחד בעשרה על פי התקון... ובבית מורי חותני זקני הגאון לא נהגו כך ללמוד בעשרה, רק כל אחד ואחד לומד ביחידות, כי עיקר תיקון לא תקנו רק מפני עמי הארץ שאינן יודעין ללמוד על כן אומרים התיקון".

דהיינו החק יעקב (שהיה קרוב למאה שנה אחרי המג"א) מעיד שהמון העם לומדים על פי התיקון, ולא מצא אף אחד שלמד לימוד חופשי חוץ מבית חותנו זקנו בלבד. (שהיה בזמן המג"א). זאת אומרת שמזמן המג"א ועד זמן הח"י כולם למדו רק את התיקון מלבד חותנו זקנו הרב שמעון שפירא מפראג.
ואם כן מש"כ המג"א "כבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן" זה רק לימוד התיקון. כי באותו זמן המקום היחיד שלמדו לימוד חופשי זה בבית ר' שמעון שפירא מפראג.

[משולש]

המשך דעות הפוסקים בעניין התיקון:

אליה רבה: (תצד ג) "סדר הלימוד עיין שם בשל"ה דף ק"ס, וכל זה אינן אלא ממדות פרישות וזהירות".
החיד"א (לב דוד פ' לא) "...ותימה על האנשים האלה המשנים מנהג כל ישראל, דמי שאמר לקרות הלילה הזו בחבורה, שהם רשב"י וחברוהי קדישין והאר"י זצ"ל, הן הם אמרו שילמדו תנ"ך וכו', ומאחר דנחתי לקיים דבריהם, מדוע מאנו לקבל הסדר דתקון רבנן? ואשרי הנזהר בהם בשומרם עקב רב, ועם שונים אל תתערב".
האדר"ת: (סדר אליהו) "והיה חביב עלי אמירת ה'תיקון' הנדפס עד לאחת, וכאשר ראיתי לאבי-מארי זצ"ל, שלמד דוקא סדר ה'תיקון' ולא לימוד אחר"
פלא יועץ (עצרת) "קריאת התורה ליל עצרת בסדר המתוקן מרבינו האר"י ז"ל, היא נפלאת ועושה רושם למעלה, קישוטין אל השכינה, אשרי ילוד אשה שזכה לכך... "
יוסף אומץ (סי' תתנב) מביא באריכות את כל סדר התיקון.
קיצור של"ה (שבועות) "אף על גב שכבר נדפסים תיקוני וסדר זה הלימוד של זה הלילה איזה פעמים, מכל מקום לא אכחד מלהרשים סדר הלימוד של זה הלילה, כולי האי ואולי לא נתפשטו התיקונים בישובים, "
קב הישר (צב) "לכל איש הירא וחרד לדבר ה' שילמוד כל הלילה של חג השבועות כפי תיקון שחברו תלמידי האר"י ז"ל"

[בברכה המשולשת]

בין התיקונים הספרדיים עצמם יש הבדלים קלים ביחס למספר פסוקים וכן ביחס לשאלה האם כל תרי עשר נחשב כספר אחד או כשנים עשר
תרי"ג מצוות אומרים גם הספרדים (אולי יש הבדלי נוסח קלים בלשון רשימת המצוות בין אשכנזים לספרדים- איני יודע)
צריך לזכור שעיקר התיקון הוא הפסוקים ובזה אין כמעט הבדל
וההבדל המרכזי הוא השמטת המשניות (שמופיעות ברוב התיקונים הספרדים תוך הערה שאין לאומרם ע"פ סוד)

[משולש]

בין התיקונים הספרדיים עצמם יש הבדלים קלים ביחס למספר פסוקים וכן ביחס לשאלה האם כל תרי עשר נחשב כספר אחד או כשנים עשר
תרי"ג מצוות אומרים גם הספרדים (אולי יש הבדלי נוסח קלים בלשון רשימת המצוות בין אשכנזים לספרדים- איני יודע)
צריך לזכור שעיקר התיקון הוא הפסוקים ובזה אין כמעט הבדל
וההבדל המרכזי הוא השמטת המשניות (שמופיעות ברוב התיקונים הספרדים תוך הערה שאין לאומרם ע"פ סוד)

אבל זכור לי שהספרדים אומרים את כל האידרות ואשכנזים לא.

[משולש]

סוף סוף הגיע לידי מחזור שבועות ספרדי (כוונת הלב) ועברתי עליו לראות מה ההבדלים בינו לאשכנזים.

פרשת בא: אין "קדש לי כל בכור".
פרשת בשלח: אין שום תוספת. (האשכנזים קוראים מהתחלה עד "רופאך".)
פרשת כי תשא: אין "כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי ברית אתך ואת ישראל" עד סוף הפרשה שם.
פרשת אמור: אין "וספרתם לכם" וגו' עד סיום עניין שבועות שם.
פרשת נשא: אין ברכת כהנים.
פרשת עקב: אין שום תוספת. (לאשכנזים יש שם תוספת ארוכה מאוד "ועתה ישראל").
תהילים יש רק פרק ראשון ואחרון. (האשכנזים אומרים גם פרקים יט, סח, קיט).
ואחרי התנך ותריג מצות יש מדרש רבה אין יעקב ק"ש על המטה והאידרות וכו'. וכל זה אין באשכנזים.

מצורף תיקון כמנהג אשכנז

[בברכה המשולשת]

כפי שכתבי יש כמה מחזורים ספרדים

[אלי כהן]

סוף סוף הגיע לידי מחזור שבועות ספרדי (כוונת הלב) ועברתי עליו לראות מה ההבדלים בינו לאשכנזים.

פרשת בא: אין "קדש לי כל בכור".
פרשת בשלח: אין שום תוספת. (האשכנזים קוראים מהתחלה עד "רופאך".)
פרשת כי תשא: אין "כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי ברית אתך ואת ישראל" עד סוף הפרשה שם.
פרשת אמור: אין "וספרתם לכם" וגו' עד סיום עניין שבועות שם.
פרשת נשא: אין ברכת כהנים.
פרשת עקב: אין שום תוספת. (לאשכנזים יש שם תוספת ארוכה מאוד "ועתה ישראל").
תהילים יש רק פרק ראשון ואחרון. (האשכנזים אומרים גם פרקים יט, סח, קיט).
ואחרי התנך ותריג מצות יש מדרש רבה אין יעקב ק"ש על המטה והאידרות וכו'. וכל זה אין באשכנזים.

מצורף תיקון כמנהג אשכנז

שתי הערות אגביות:

א. יש כמה הבדלים קטנים, לא רק בין הספרדים לבין עצמם (כפי שציין לנכון הרה"ג בברכה המשולשת שליט"א), אלא גם בין האשכנזים לבין עצמם. למשל במחזור האשכנזי שצורף ע"י הרה"ג משולש שליט"א - לא מופיע קדש לי כל בכור, למרות שבמחזורים אשכנזיים אחרים - שאליהם התייחס הרה"ג משולש שליט"א בתגובתו האחרונה (מבלי שצירפם) - זה כן מופיע.

ב. הדבר פשוט, שסדר פסוקי התנ"ך שבמחזור הספרדי הוא לפי נוסח האר"י (בשעה"כ) - אשר כידוע שונה בכמה פרטים קטנים מנוסח השל"ה, אבל צע"ק מה הם מקורותיו של סדר פסוקי התנ"ך שבמחזור האשכנזי - הרי יש בו שינויים הן מנוסח האר"י והן מנוסח השל"ה. לדוגמה: הנוסח האשכנזי מוסיף את פסוקי החג שבפרשת אמור, אף שהם אינם קיימים - לא בנוסח האר"י - ואף לא בנוסח השל"ה. דוגמה נוספת: מצד אחד המחזור האשכנזי, אינו הולך אחרי נוסח האר"י, אלא דווקא אחרי נוסח השל"ה - שבו קוראים את התוספות של בא בשלח כי תשא נשא עקב ותהלים; מצד שני המחזור האשכנזי, אינו הולך אחרי נוסח השל"ה, אלא דווקא אחרי נוסח האר"י - שבו לא קוראים את כל פרשת וזאת הברכה - ושבו כן קוראים את פסוקי החג שבפרשת פינחס ואת כל מגילת רות.

[משולש]

וצ"ע.
ועוד יש לעיין בסדר מסכתות הש"ס בתיקון שבידינו שהוא מבולבל מאוד, ובשמ"א הביא משו"ת רשב"ן שעמד על זה ומסר בזה איזה סוד.
גם סדר ספרי הנ"ך שם לא מסודר לפי סדר ידוע לנו. ואולי גם בזה יש סודות. וכן לא ידעתי מהם התיבות שנמצאות בסיומי הספרים שנראה כמו צירופי שמות או משהו כזה, ובתיקון שהעלתי מקודם זה לא נמצא.

[אלי כהן]

לא ידעתי מהם התיבות שנמצאות בסיומי הספרים שנראה כמו צירופי שמות או משהו כזה.

לא צירופי שמות, אלא: הצירוף של - האות הראשונה עם האות האחרונה - שבתיבה השנייה אשר מתחילתו/מסופו של הפסוק האחרון (כלומר של הפסוק של קץ-הספר), כששתיהן מנוקדות בקובוץ ובקמץ.

[משולש]

מה זה מביע ומי תיקן את זה

[בברכה המשולשת]

הכל על-פי סוד כמובן (יש אותיות דומות גם בחלק מהחוק לישראל)

[משולש]

הוסכם בסופו של דיון שכל ספרי המלקטים בימינו הם כך וזו לא בעיה ספיציפית לספר זה או אחר.
עכ"פ נ"ל לא הוגן לקחת כמה טעויות בודדות (לשיטתך) ולקבוע על פיהם שכל מאות המאמרים ועשרות אלפי מראי מקומות של המחבר הם "בערבון מוגבל".

אחר כך הגיע לידי מש"כ הנצי"ב מוולוז'ין על כיוצא בזה ואעתיקנו לתועלת העניין:

שו"ת משיב דבר חלק א סימן לב

בשולי המכתב.

מה שמתנצל מע"כ שבהערותיו לא בא לקנטרנו, חלילה חלילה לי להעלות על דעתי מחשבה פסולה כזאת על מע"כ נ"י ואדרבה יש לי שובע רצון מכל מי שבא לברר דברי ולנקות משגיאה המצוי גם בגדולים וטובים ממני, וגם אני הנני ממליץ ע"ז הענין פי' במקרא קהלת זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט שאין ביאור פשוט להתחברות הענינים וגם פי' יביע נעלם מענין, ואני מפרש יביע מלשון מדבר ומפרסם כמו יום ליום יביע אמר, ופי' דזבובי מות באמת מבאישים השמן מ"מ המה עושים ג"כ טובה להשמן במה שהמה מפרסמים שהוא שמן רוקח במה שרואים דזבובים מתקבצים לה, וכן סכלות מעט והוא איזה שגיאה אף על גב שמבאיש את הספר מ"מ בזה הוא מפרסם את טובו כי במה שמבקרים אותו ומוצאים את השגיאה מפרסם את החיבור כי טוב הוא יותר ומשום זה הוא יקר מחכמה ומכבוד, פי' דיש איזה ספר, מתפרסם מצד שמדבר באיזה חכמה ידועה ויש מתפרסם מכבוד היינו מחמת שנותנים כבוד להמחבר שגדול הוא בעיני הבריות, אבל יותר משניהם מתפרסם הספר ע"י סכלות מעט שמוצאים בו וזה אות שמעיינים בו ומפרסמים את טובו, וידוע ששמחה לאיש במה שיודע שגדולים מעיינים בדבריו עד שהוא דובב שפתי ישנים כלומר אפי' מתים שאינם מרגישים בשום הנאה גשמית או כבוד מ"מ שפתותיהם דובבות בהנאה כשאומרים בשמו דבר הלכה מכש"כ אדם חי שמרגיש בכל הנאה. ע"כ הנני מחזיק טובה למעכ"ה וכן לכל מי שהוא רואה ומביט בספרי העמק שאלה והעמק דבר, ובזכות זה המקום יהיה בעזרם, ויאירו דבריהם על פני דורם, כברכת ידידם העמוס בעבודה:

[רון]

לכבוד כל הלומדים המופלגים שליט"א
אולי יורשה לנו ע"י כל החו"ר דפה, להוסיף, שאף שהויכוח הנסוב עד כאן שהתחיל לפני כמה שנים והתגלגל עד שתא זו הוא נפלא ומלא מזן אל זן בידיעות מחכימות,
אך כמדומה שאצל בני הישיבות הלומדים בליל שבועות הוא ענין אחר לגמרי וממילא סגולתו היא אחרת ואפרש שיחתי.
אין ספק שתחילת המנהג הוא כמ"ש המג"א ואינו חיוב כלל [וכבר התפלא מרן הגרי"ז על מנהג העולם שבליל שבועות שאינו אלא מנהג, הרי שהיושן אז הוא מן המתמיהים אלא"כ מוכרח, ואילו בליל פסח שהוא מדינא דשו"ע ד"עד שיחטפנו שינה" העולם הולך לישון מרצונו] רק משום שבזמן מתן תורה הוצרך הקב"ה לעוררנו כדאיתא במדרש ולפיכך נהגו שאנו נהיה ערים בלילה זה, ואף עפ"י הסוד תיקנו מה לומר וכו' הכל טוב ויפה.

אולם, בלילה יש הזדמנות חד פעמית כמעט, לקבוע בנפשם של בני הישיבות שהם תקות האומה ועתידה, לטעת בליבם את החויה וההרגשה של דביקות בלימוד וחדוותא דאורייתא באופן ייחודי, אשר יכול להיות אותו לילה שיהיה נקודת מפנה ביחס של הבחור לתורה ולעמלה.
וכפי שכתוב במהר"ח או"ז [הביאני לזה הרב עושה חדשות שליט"א] דתלמידים אצל רבם פטורים מכל המצוות כולם. וביאור דבריו לפי שבישיבה עסוקים בדבר אחד שהוא בנין האישיות התורנית ותו לא. ואכמ"ל בזה. אך זו הנקודה אותה באתי להדגיש שאצל בני הישיבות הנושא נדון בזוית שונה והיא ברורה לכל מרביץ תורה באשר הוא
בברכת הצלחה לכל עמלי תורה שיחיו לאוי"ט

[משולש]

לכבוד כל הלומדים המופלגים שליט"א
אולי יורשה לנו ע"י כל החו"ר דפה, להוסיף, שאף שהויכוח הנסוב עד כאן שהתחיל לפני כמה שנים והתגלגל עד שתא זו הוא נפלא ומלא מזן אל זן בידיעות מחכימות,
אך כמדומה שאצל בני הישיבות הלומדים בליל שבועות הוא ענין אחר לגמרי וממילא סגולתו היא אחרת ואפרש שיחתי.
אין ספק שתחילת המנהג הוא כמ"ש המג"א ואינו חיוב כלל [וכבר התפלא מרן הגרי"ז על מנהג העולם שבליל שבועות שאינו אלא מנהג, הרי שהיושן אז הוא מן המתמיהים אלא"כ מוכרח, ואילו בליל פסח שהוא מדינא דשו"ע ד"עד שיחטפנו שינה" העולם הולך לישון מרצונו] רק משום שבזמן מתן תורה הוצרך הקב"ה לעוררנו כדאיתא במדרש ולפיכך נהגו שאנו נהיה ערים בלילה זה, ואף עפ"י הסוד תיקנו מה לומר וכו' הכל טוב ויפה.

אולם, בלילה יש הזדמנות חד פעמית כמעט, לקבוע בנפשם של בני הישיבות שהם תקות האומה ועתידה, לטעת בליבם את החויה וההרגשה של דביקות בלימוד וחדוותא דאורייתא באופן ייחודי, אשר יכול להיות אותו לילה שיהיה נקודת מפנה ביחס של הבחור לתורה ולעמלה.
וכפי שכתוב במהר"ח או"ז [הביאני לזה הרב עושה חדשות שליט"א] דתלמידים אצל רבם פטורים מכל המצוות כולם. וביאור דבריו לפי שבישיבה עסוקים בדבר אחד שהוא בנין האישיות התורנית ותו לא. ואכמ"ל בזה. אך זו הנקודה אותה באתי להדגיש שאצל בני הישיבות הנושא נדון בזוית שונה והיא ברורה לכל מרביץ תורה באשר הוא
בברכת הצלחה לכל עמלי תורה שיחיו לאוי"ט

יכולים לעשות אותו דבר בליל טו בשבט או בליל לג בעומר. ולהשאיר את הלימוד של שבועות כצורתו האמיתית. (וכשאני הייתי בישיבה היו אומרים שבחורים הולכים לישון בשבועות בבוקר וקמים במוצ"ש סליחות.)

[רון]

לכבוד הרה"ג משולש שליט"א
היות ואין דרכי לבא בלשון שאינה נקיה מספיק, אשאל רק זאת, האם שאלת ברצינות מה ששאלת? ומה ענין הרפיון שיכול לקרות אחרי שבועות לגופו של ענין מה ללמוד בליל שבועות? באמת מעניין למה בישיבות לא עושים את בליל טו' בשבט ממש מעניין.....

[צביב]

האר''י ז''ל תיקן ו' פסוקים, וקריאות שבועות ומתן תורה ואולי בראשית
השל''ה הוסיף פרשות מסוימות
(כמו קדש, והיה כי יביאך, שירת הים, האזינו, וזאת הברכה, תהלים י''ט, ס''ח, קי''ט)
וסידר י''ג קדישים וכל שיר השרים בסוף הלילה
הרוו''ה תיקן את הנוסח האשכנזי כפי שהבין, והשמיט כמה דברים כמו פרשת קדש
האזינו, שיר השירים

סדר תרי''ג מצוות המודפס בתיקון
הוא העתקה מכותרות ספר החינוך ( ונדמה לי שגם כותרות אלו לא נכתבו ע''י בעל החינוך ולא עיינתי היטב)
ולכן יש בזה טעויות, (כעת הסתכלתי במצוה מ''א שלא לפסוע על המזבח.)

[סגי נהור]

לכבוד כל הלומדים המופלגים שליט"א
אולי יורשה לנו ע"י כל החו"ר דפה, להוסיף, שאף שהויכוח הנסוב עד כאן שהתחיל לפני כמה שנים והתגלגל עד שתא זו הוא נפלא ומלא מזן אל זן בידיעות מחכימות,
אך כמדומה שאצל בני הישיבות הלומדים בליל שבועות הוא ענין אחר לגמרי וממילא סגולתו היא אחרת ואפרש שיחתי.
אין ספק שתחילת המנהג הוא כמ"ש המג"א ואינו חיוב כלל [וכבר התפלא מרן הגרי"ז על מנהג העולם שבליל שבועות שאינו אלא מנהג, הרי שהיושן אז הוא מן המתמיהים אלא"כ מוכרח, ואילו בליל פסח שהוא מדינא דשו"ע ד"עד שיחטפנו שינה" העולם הולך לישון מרצונו] רק משום שבזמן מתן תורה הוצרך הקב"ה לעוררנו כדאיתא במדרש ולפיכך נהגו שאנו נהיה ערים בלילה זה, ואף עפ"י הסוד תיקנו מה לומר וכו' הכל טוב ויפה.

אולם, בלילה יש הזדמנות חד פעמית כמעט, לקבוע בנפשם של בני הישיבות שהם תקות האומה ועתידה, לטעת בליבם את החויה וההרגשה של דביקות בלימוד וחדוותא דאורייתא באופן ייחודי, אשר יכול להיות אותו לילה שיהיה נקודת מפנה ביחס של הבחור לתורה ולעמלה.
וכפי שכתוב במהר"ח או"ז [הביאני לזה הרב עושה חדשות שליט"א] דתלמידים אצל רבם פטורים מכל המצוות כולם. וביאור דבריו לפי שבישיבה עסוקים בדבר אחד שהוא בנין האישיות התורנית ותו לא. ואכמ"ל בזה. אך זו הנקודה אותה באתי להדגיש שאצל בני הישיבות הנושא נדון בזוית שונה והיא ברורה לכל מרביץ תורה באשר הוא
בברכת הצלחה לכל עמלי תורה שיחיו לאוי"ט

די לקשקשת בבית המדרש.

[משולש]

לכבוד הרה"ג משולש שליט"א
היות ואין דרכי לבא בלשון שאינה נקיה מספיק, אשאל רק זאת, האם שאלת ברצינות מה ששאלת? ומה ענין הרפיון שיכול לקרות אחרי שבועות לגופו של ענין מה ללמוד בליל שבועות? באמת מעניין למה בישיבות לא עושים את בליל טו' בשבט ממש מעניין.....

סדר גמ' בעיון מתאים יותר לליל ט"ו בשבט מאשר לליל שבועות לרוב רובם של הפוסקים והמקובלים.

[רון]

אענה לך מדוגמא הלכתית מובהקת.
כתוב בשו"ע שלכתחילה זמן תפילה הוא מנחה קטנה. הוי אומר שעות אחר הצהריים.
והנה הפלא ופלא, שאין בישיבות מי שנוהג כך, רק מנחה קטנה שאינו לכתחילה. וכשנשאל ע"ז הגאון ראש ישיבת פורת יוסף הרב עזרא עטיה זצ"ל ענה על כך שהוא מפני שיגרום הדבר להפסק באמצע סדר ב'.
וישאל השואל מה זאת אומרת האם אנחנו יותר חכמים מההלכה שנפסקה בשו"ע. התשובה היא שהמצב השתנה! ואם פעם שעות הלימוד אחרות והיה מסתדר כך, הרי שהיום המצב השתנה.
כך גם מה ללמוד ואיך ללמוד. אם בתקופת המקובלים לא היה המצב כמו היום שהוא מצב מלחמה ועל כל נפש ונפש יש מלחמת חורמה, איזה צד יגבר, וצריך לחשוב מחשבות איך לחמם ולהלהיב את הנפשות לאהבת תורה.
ולזה, צריך את הגנרלים של הדור שלנו, והגנרלים מלומדי המלחמה הם ראשי הישיבות המכירים את נפש צעירי הצאן, והם הקובעים בדבר זה לדורנו.

[משולש]

אענה לך מדוגמא הלכתית מובהקת.
כתוב בשו"ע שלכתחילה זמן תפילה הוא מנחה קטנה. הוי אומר שעות אחר הצהריים.
והנה הפלא ופלא, שאין בישיבות מי שנוהג כך, רק מנחה קטנה שאינו לכתחילה. וכשנשאל ע"ז הגאון ראש ישיבת פורת יוסף הרב עזרא עטיה זצ"ל ענה על כך שהוא מפני שיגרום הדבר להפסק באמצע סדר ב'.
וישאל השואל מה זאת אומרת האם אנחנו יותר חכמים מההלכה שנפסקה בשו"ע. התשובה היא שהמצב השתנה! ואם פעם שעות הלימוד אחרות והיה מסתדר כך, הרי שהיום המצב השתנה.
כך גם מה ללמוד ואיך ללמוד. אם בתקופת המקובלים לא היה המצב כמו היום שהוא מצב מלחמה ועל כל נפש ונפש יש מלחמת חורמה, איזה צד יגבר, וצריך לחשוב מחשבות איך לחמם ולהלהיב את הנפשות לאהבת תורה.
ולזה, צריך את הגנרלים של הדור שלנו, והגנרלים מלומדי המלחמה הם ראשי הישיבות המכירים את נפש צעירי הצאן, והם הקובעים בדבר זה לדורנו.

[במאמר מוסגר, את הדוגמא שלך אני דוחה שהישיבות רואות את הגר"א כמורה דרכן והוא היה אוחז שמנחה גדולה היא לכתחילה.]
האם ידוע לך מי הוא ראש הישיבה שקבע ללמוד גפ"ת בליל שבועות? (אני לא יודע. לדעתי זה מתאים לקלם, כמו הדוגמא כאן).
לעומת זאת ידועים לנו ראשי ישיבות וגדולי ישראל אחרים שכן המליצו לפרטיים ללמוד את סדר התיקון, כמו הוראת החזו"א לבחור החשוב ר' חיים קנייבסקי תלמיד ישיבת לומז'ה. הגר"ח שמואלביץ ועוד.
בנוסף איני בטוח שלימוד התיקון כראוי הוא פחות מלהיב מלימוד גפ"ת. האם ניסית פעם?