הודעהעל ידי יונת אלם » ב' נובמבר 06, 2017 6:20 pm
מדי בקר היה נכנס הרב – הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף זצוק"ל לבית הכנסת המרכזי בקוסובה באשמורת עוד לפני שהספיק המתפלל הראשון להגיע וסוקר את מקומות הישיבה. היו בעלי בתים שעינו הבחינה שהם צריכים חיזוק, היה עוצר ליד סטנדר של פלוני, שולף מחיקו 'מסילת ישרים' קטן והטמינו בסטנדר כדי שהלה יעיין בו בשעת התפילה או לפניה ויתעורר.
בנו וממשיכו ברבנות קוסובה הגה"צ רבי איצל'ה זצוק"ל הי"ד אמר: בנעורי למדתי בעיון רב את כל ספר 'מסילת ישרים' והייתי מופתע לראות שהליכות בית אבא מקוימים ומגושמים כל דברי הספר בפועל עד כדי שביתנו היה 'א'לעבדיגע מסילת ישרים'.
בתרי"ח התמנה הגאון רבי שאול קצנלבויגן זצוק"ל לכהן כרבה של קוסובה כשההצעה הייתה של רשכבה"ג מרן רבי יצחק אלחנן זצוק"ל שם שימש בקדש עד שנת תרמ"ב אז עבר לכהן כרבה של קוברין ואז פנו בני הקהילה לחתנו הגדול הגאון המובהק רבי שמריהו יוסף קרליץ זצוק"ל שיכהן כמרא דאתרא במקום חותנו.
ביתו של הרב מקוסובה רבי שאול היה בית ועד לחכמים ופעם כששח רבי שאול לאחד הרבנים שהוא מחפש חתן גדול בתורה עבור בתו הגדולה אמר לו: יש בתוך המשפחה את שמערל העילוי בנו של רבי שמשון קרליץ ששמו הולך לפניו והוא בחרו לחתן.
במשך ימות השבוע היה הרב דקוסובה יושב בביתו והוגה בתורה. לעתים נכנס מאן דהו לחדר עם שאלת עוף או שאלת בשר בחלב או אפילו עם טיפת דם שנמצאה בחלבון ביצה והרב היה עונה בעיון רב. סיפר ר׳ משה לייב יעזערניצקי שזוכר מילדותו בקוסובה שכשהיו מביאים אל רבי שמריהו שאלת דם בביצה, היה מסתכל הרבה ומטפל הרבה עם השאלה, כאילו הייתה זו שאלת הריאה.
המפגש עם בני הקהילה היה בעיקר בשבתות בבית הכנסת בתפילה כשהרב היה שר בערגה פסוקי שיר השירים לפני קבלת שבת ואחר הסעודה בשיעור בחומש עם רש"י. בשיעור בשבת לפני הצהרים בגמרא ושיעור בפרקי אבות בשבת אחר הצהרים.
גם דיני תורה היו אצל הרב דקוסובה על אחד מהם מספר בנו מרן רבי אברהם ישעי' זצוק"ל: היו בקוסובה שתי טחנות קיטור שטחנו חיטים כל השנים עבור מוכרי הקמח בעיר ובני הכפרים שבסביבה. אחת הטחנות השתייכה לאיש אמיד והשנייה הייתה שייכת לשני שותפים שאחד החזיק בבעלות שני שליש הנכס והשני בשליש. באחד מן הימים, הלך בעל הטחנה הראשונה ושכר את שני השליש של הטחנה השנייה מבעליהם. מוכרי הקמח שכרו את השליש הנוסף ופרצה מחלוקת בין השותפים החדשים. בעל הטחנה הראשונה האמיד טען שהחלוקה צריכה להיעשות ברווחים והסוחרים טענו שהחלוקה תהיה לימים לנו שני ימים לטחינה ולך ארבעה ימים. הנידון עלה על שולחנו של רבה של קוסובה (חזו"א חו"מ סימן ז' ג').
סיפרה הרבנית אידלמן: בקוסובה נהגו שכדי לפרנס את הרב, שהיה חי בדוחק גדול, מכירת השמרים הייתה שייכת רק לבית הרב, ולא לשום אדם אחר. ה'מתקדמים' שעיניהם הייתה צרה ברב, העזו פנים ופעם אחת כשהגיע יום מכירת השמרים העמידו הם שולחן ליד בית הרב ומכרו שמרים. רבי שמריהו יוסף, הורה לבני ביתו שלא ילחמו ולא יעשו מאומה. ואמנם הגיעו כל גויי האזור, שהיו רגילים לקנות מהרב, וקנו מהם. נשארו כל השמרים של הרב, והיה אמור להיות נזק עצום. באותו זמן אמורה הייתה להינשא בת הרב, וסמכו שיוכלו לממן ההוצאות ממכירת השמרים. והנה לא רק שאין רווחים אלא נתקעו עם כל הסחורה...
כשגמרו ה'מתקדמים' למכור כל סחורתם והלכו להם בשמחה, לפתע הופיעו גויים, שאף אחד לא הכירם, ושאלו איפה יש פה שמרים? וקנו הכל מידי בית הרב, והייתה הרווחה והצלה
אחרי שנים של יגיעה בתורה ותשובות הלכתיות שכתב, רבי שמריהו יוסף הוציא ביאור קצר למסכת חולין בשם 'בית תלמוד' בן מ"ב דפים בלבד. גדולי התורה באותה עת התפעלו מאד מחידושיו. בין השיטין הוא מבאר חידוש בדברי הרא"ש. כששמע מחותנו גאון ישראל בעל 'חשק שלמה' זצוק״ל את הסברו, רץ בשמחה אל חתנו הגאון הגדול רבי מאיר קרליץ זצוק״ל ואמר לו בהתפעלות גדולה: 'אייער טאטע קען דאך גוט לערנען!!! אבער ער קען דאך זייער גוט לערנען!!!' - אביך יודע טוב ללמוד... אבל הוא יודע מאד טוב ללמוד...
חוברת נוספת שפרסם הייתה 'גבעת שאול' הספד על חותנו רבי שאול קצנלבויגן עם תולדות חייו והוא חותם בשער הספר: 'אנכי המתנחם תמיד בדיו לעבד שיהא כרבו'.
פעם נזדמנו ברכבת, רבי שמריהו יוסף ומרן הגר״ח מבריסק זצוק"ל לקרון יחד, ושוחחו ביניהם בדברי תורה. לאחר מספר ימים נקלעו שוב לפונדק אחד. היה זה כשכל אחד מהם סיים את ענייניו בעיר וחזר לביתו באותה הרכבת, וכמובן שגם בפעם זו נשאו ונתנו ביניהם בדבר הלכה. לימים סח מרן הגר״ח למקורביו בהתפעלות אודות הגרש״י, באומרו: 'רק בשנית עמדתי על מדת גדלו. סי איז ראשונ׳דיק'
אחד מבני העיירה קוסובה סיפר כי בהיכנסו למרן החפץ חיים זצוק״ל לקחת ברכת פרידה בנסיעתו לביתו מהישיבה בראדין לקראת חג הפסח, אמר לו החפץ חיים שרבי חיים בריסקער זצוק״ל דיבר עמו בהערצה על דבר גדלותו של גאב״ד קוסובה.
מרן החזו"א זצוק"ל התבטא פעם על אביו הגדול רבי שמריהו יוסף: 'דער טאטע איז גיוועזן א לעבדיגע גמרא'. עוד אמר פעם לאחיינו רבי שמריהו גריינימן זצוק״ל, שתוקף עוצמתו של אביו לא היה רק בנגלה אלא גם בנסתר. ובלשון הזה אמר: 'בקוסובה הייתה ידיעה חזקה בקבלה'.
הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף ניהל בקוסובה ישיבה לצעירים אליה נהרו רבים מבחירי הישיבות בליטא. תלמידיו דבקו בו מאד וספרו שלבד גאונותו היה צדיק מופלא וכל הנהגותיו היו בהשראת ספר השל"ה.
אחד מהתלמידים היה הגאון רבי משה הכהן איליויצקי זצ"ל (שבערב חג השבועות ימלאו יובל שנים להסתלקותו) שנה אחת לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליט רבי משה הצעיר לנטוש את הגולה ולעלות לירושלים, כדי להתמסר שם כליל ללימוד התודה בקדושה ובטהרה. הוא התכונן להצטרף ללומדי ישיבת ״תורת חיים״ בעיר העתיקה, וכשנפרד מרבו צייד אותו הרב בתעודת המלצה, הנושאת את התאריך: ״ג׳ חשון דעת״ר״.
במכתב זה נאמר בין השאר: 'אבקש נא מהרבנים הגאונים האלופים לראש בישיבה הקדושה תורת חיים בירושלים ת״ו שיקבלו נא בישיבה, הק׳ את הנוכחי הרב החריף ובקי היקר המצוין מאוד נעלה בתורה וביראה טהורה וחרד על דבר ה׳ מדקדק במעשיו ושם דרכיו כ״ש מו״ה משה ב״ר זאב איליוויצקי נ״י מפה קאסאווא ולקצוב לו פרס מקופת הישיבה הק׳ כראוי לפי צרכו הנעלה למען יוכל לילך בדרכו דרך הקודש ולעלות במעלות התורה בשקידתו במיתתו (״ממית עצמו באהל״) בתורה ועבודה'. לימים היה זה רבי משה שסייע לרעו מרן החזו"א זצוק"ל במצוות התלויות בארץ בבואו לארץ הקדש.
ט"ו ילדים נולדו לרבי שמריהו יוסף ולרבנית ע"ה וששה לא האריכו ימים ל"ע. אבל הבנים והבנות שנשארו היו עטרת תפארת אבותם ולימים עטרת תפארת בית ישראל. הבן הגדול הגאון הגדול רבי מאיר קרליץ זצוק"ל, השני רבן של ישראל מרן רבי אברהם ישעי' זצוק"ל השלישי הגה"צ רבי איצל'ה זצוק"ל הי"ד ממלא מקום אביו ברבנות קוסובה והרביעי הגה"צ רבי משה זצוק"ל הי"ד דיין ומורה הוראה במחוז וילנא.
החתנים היו הגאונים: רבי שמואל אלי' קאהן זצוק"ל הי"ד, רבי שמואל גריינימן זצוק"ל, רבי נחום מאיר קרליץ זצוק"ל, רבי אבא סוויאטצקי זצוק"ל הי"ד ורבן של ישראל מרן רבי יעקב ישראל קניבסקי זצוק"ל.
לא בכדי זכו להקים בית למופת כששמרו על הילדים מגיל רך, לא שלחו אותם ללמוד בת"ת שמא יקלטו אזניהם מילים שלא צריכים לשמוע והרב למד עמהם בביתו ומלבד זאת שכר להם מלמד את הגאון רבי משה טוביה זצוק"ל תלמיד וואלז'ין. וכשהאב השמיע מדי יום את שיעור המשניות וההלכה בבית המדרש ישבו שני הבנים רבי מאיר ורבי אברהם ישעי' ושתו כל מילה שיצאה מפי האב הגדול בצימאון והשתדלו שלא להחסיר אפילו יום אחד.
הרב דקוסובה והרבנית שמרו על ילדיהם מכל משמר גם כשעזבו את הבית וגלו ללמוד במקום תורה. במכתב לבנו הגאון הגדול רבי מאיר זצוק"ל בט' סיון תרנ׳׳ו כותב רבי שמריהו יוסף כך: 'אבקשך להודיענו את רוח הזמן השורר בעיר אשר אתה שוכן בה, ואת הרוח השורר בין הלומדים בבית המדרש, כי שבת אצלנו עובר אורח אחד אשר בנו לומד שם, והטיל פחד עלינו שאמר שהיה בדעתו לנתקהו משם מפני פחדו מהרוח השורר שם, ופן נגע שמץ מנהו גם לבחורים הלומדים שם , ואולי יש איזה חשש נגיעה כל שהיא ח״ו משמצא דשימצא חומצא ו גו חומצא ח״ו תברח משם כמפני הארי. אמנם תודיענו כי מובטח ישיבת הקודש בביהמ"ד שמה מפחד רעה ולא יאונה להם כל און ועוון ח׳׳ו, והנך מובטח שבע׳׳ה לא תאונה אליכם רעה, ונגע פריצי הדור לא יקרב באוהליכם - אוהלה של תורה. בזה תחי' את רוחי ורוח אמך תחי', כי אל זה עינינו נשואות. ורק שתודיענו את העניין בפקיחת עיניים אמת לאמיתו . אוכל לחשוב כי רק צל הרים נדמה לנו להרים׳. בסיום המכתב מוסיף הגרש׳׳י: ׳לא תראה מכתבי זה לזולתך׳
מרן החזון איש זצוק"ל התבטא פעם שאף אם ביום מן הימים עלול אחד מהצאצאים לסטות קצת מהדרך הסלולה חלילה, סופו שישוב לחיי תורה. 'די הייליגע פאמיליע' נהגו בליטא לכנות את משפחת קרליץ המפוארת.
שני בחורים שגדלו בקוסובה ולמדו בישיבות החשובות בליטא, אחרי המלחמה נכנסו לעולם המסחר והיו שקועים בו אבל למרות זאת היו בעלי מידות טובות ויראת שמים למופת וסקו בתורה ובחסד. כיצד? היה זה בנישואי בתו של רבי שמריהו זצוק"ל לגאון הגדול רבי נחום מאיר זצוק"ל (אביו של מרן פוסק הדור רבי שמריהו יוסף נסים שליט"א) בהשתתפות גדולי ישראל. המנהג היה בימים ההם, שאנשים מיוחדים בליווי כלי שמר היו מלווים את החתן והכלה בדרך לחופה ובחזור מהחופה ובחתונה הזו לא היה כלי זמר.
הקהל הרב בראשות גדולי ישראל ליוו את החתן והכלה לחופה והדבר עשה רושם על כל בני העיר יותר מכלי זמר וכשגדולי הדור ובראשם מרן רבי נפתלי טראפ זצוק"ל מחאו כפיהם הייתה שמחה גדולה והרבה יהודים הרגישו התעוררות תשובה. לאותם שני בני קוסובה חזרה השמחה שהייתה להם בבחרותם בישיבה. מרן החזו"א זצוק"ל אמר לאחיו הגה"צ רבי איצל'ה: 'אבא בטח לא היה מניח אותם בלי לטפל בהם', ור' איצלה לקחם אצלו וקרבם מאד עד שהגיעו לדרגתם הגדולה בתורה ויראת שמים וחסד.
בבית זה הקפידו על שלשה דברים גם עם הילדים הקטנים. שנים מהם גילה מרן החזון איש: האחד, זהירות והרחקה מדבר שקר והשני ההקפדה לא לומר דברי תורה ללא נטילת ידיים אחרי נגיעה במקומות הצריכים נטילה.
הגאון הגדול רבי זלמן רוטברג זצוק"ל מסר ששמע מחותנו הגאון הגדול רבי מאיר קרליץ זצ״ל, שהיה רגיל לספר מסדר אכילת אביו הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף ודקדוקו בנטילת ידיים לסעודה: היה רוחץ ידיו תחילה ומנגבן - כדי שלא יהיו ידיו יבשות ממש כי בידיים יבשות אין המים מחזיקים ואינם נקלטים על גבי היד - ואחר כך היה נוטל ידיו בשנית לסעודה, וכל זאת כמובן בדקדוק ובבדיקת כל הדברים הנאכלים, ונוסף לזה לימוד י״ח פרקי משניות כדי שתהא האכילה בגדר 'אכילת מצוה׳. כמה וכמה כניעה לאכילה הגשמית יש בזה, התפעל רבי זלמן זצוק"ל, כמה וכמה מהקדושה והטהרה יש בזה, עד שאכילה כזו נהפכה למעין אכילת קדשי מזבח.
בני המשפחה מספרים שרבי שמריהו יוסף ניער כל פרוסה וכל מה שהכניס לפיו - ממילבין (תולעים קטנות) ע״י דפיקה. לאחר פטירתו מצאו בין רשימת קבלותיו 'שלא לבקש אף פעם אוכל'..
כשהיה חולה בבית, בקוסובה, ישבו כל היום ליד החולה. בני הבית חשו שאי אפשר בזמן כזה לטייל בחוץ - והיו בכובד ראש ובנתינת הרגשה לחולה שכולם משתתפים בצערו ומבקשים עליו רחמים.
מרן החזו"א זצוק"ל סיפר שאביו הגדול השביע פעם עובר ל צאת אחר הפטירה של אישה מעוברת, ויצא העובר. הוסיף מרן זצוק"ל ואמר כי גם הוא יודע לעשות זאת, אלא שבימינו אין הדור ראוי לכך.
בכ"א איר תרע"ז תוך כדי מלחמת העולם הראשונה נפטר הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף קרליץ זצוק"ל. רעייתו הרבנית הצדקנית ע"ה האריכה ימים ועלתה לארץ ישראל וזכתה לראות בניה וחתניה מפארים את כרם בית ישראל.
בערב ראש השנה תרע"ח בשרו למרן החזון איש זצוק,ל ששהה במינסק, שנתייתם מאביו הוא ישב שעה 'שבעה' ומאותו יום הגביר את התמדתו ובכותרת לסימן מ"ב בעירובין כותב: ל"ו למב"י כ"א איר עזר"ת מינסק ביום זה נלקחה נשמת אאמו"ר השמימה, הגיעתני השמועה ביום א' ערה"ש שנת הנ"ל