הודעהעל ידי לומד_בישיבה » ו' מאי 15, 2015 4:35 pm
מפני כבודו של הרב אוצה"ח ואין מסרבים לגדול.
הדברים אינם מסודרים כל צרכם.
---
גמ' אמר רב שמואל בר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו. אמר ליה רב אבא כמאן כבי"ש אלא כמאן. איכא דאמרי אמר רב אבא מני אמר ליה בית שמאי היא ולא תזוז מינה.
מבואר כאן בגמ' שהלכה היא כב"ש שאם מחזקת ראשו ורובו אך לא את שולחנו הסוכה פסולה. (כלומר, הסוכה צריכה להיות ז' על ז' טפחים) והנה לקמן בגמ' ז' ע"ב קאמר אביי שהטעם של ב"ש הוא משום דסוכה דירת קבע בעינן וששה על ששה אינה קבע, והקשה שם הרי"ף (ג' ע"ב בדפי הרי"ף) הייתכן שפסקו כבי"ש שסוכה דירת קבע בעינן וכפי שאמר כאן שמואל בר יצחק הלכה כבי"ש והרי אין אנו מצריכים דירת קבע ופירש שם הרי"ף שרב שמואל בסוגיין סבר שטעמו של בית שמאי הוא משום שמא יימשך אחר שולחנו ולא משום דבעינן דירת קבע וגם בסוכה קטנה טעמייהו דבי"ש שמא יימשך. – והקשה עליו הבעל המאור הייתכן לומר בסוכה קטנה שטעמייהו דבי"ש משום שמא יימשך אחר שולחנו, והרי אין כאן כלל שולחן, ולא שייך לגזור שמא יימשך אחר שולחנו רק כשיושב בסוכתו אצל השולחן שעומד בחוץ, ובי"ש קא איירי בסוכה קטנה כשאין שם כלל שולחן ומניין לו להרי"ף לחדש שגם בזה אמרינן שמא יימשך, וירדוף אחר שולחנו אשר בבית.
ומשום כך כתב הבעל המאור לחלוק עם הרי"ף, ולדעתו, טעמייהו של בי"ש הוא משום דמצריכים דירת קבע, ולדעתו של הבעל המאור פעמים אנו מצריכים דירת קבע ויש כמה סוגי דירת קבע יעו"ש.
ובמלחמות שם כתב להקשות על הבעל המאור מניין להו שבסוכה קטנה לא אמרינן שמא יימשך, ולדעתו, בסוכה קטנה, כ"ש דאמרינן שמא יימשך, ואם בסוכה גדולה חששו שמא יימשך אחר שולחנו למרות שיש לו אפשרות להכניס את שולחנו בתוך הסוכה כ"ש בסוכה קטנה דאין לו בסוכתו מקום לשולחנו כל שכן דיש לחוש שמא יימשך אחר שולחנו.
ומוסיף המלחמות ואומר שבסוכה קטנה זו שלא ניתן לאכול בה שהרי חששו רבנן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בביתו לא ניתן גם לישון בה וגם לא לאכול את פתו בידו כדרך העניים וגם אסור לטייל בה וכו' שכל סוכה שאי אפשר לאכול בה כדרך אנשים מכובדים וכדרך העולם אינה נחשבת כלל לדירה וגם לא לדירת ארעי ונפסלת לכל דבר מן התורה. כללא דמילתא, סוכה שאי אפשר לאכול בה או לישון בה אינה נחשבת לדירה כלל.
ונראה להוסיף בזה, כי לדעתו של המלחמות, סוכה קטנה זו שלא ניתן לאכול בה כדרך העולם, כלומר, אצל השולחן. הרי היא נפסלת מדאורייתא גם לאכול בה כדרך העניים, כלומר, לאכול בה כשפתו בידו. היות ורבנן מונעים בעדו לאכול שם כדרך העולם כשהוא מיסב אצל השולחן, נמצא סוכה זו אינה בכלל סוכה כלל וכנ"ל. וכדרך שאמרנו לגבי שינה, שסוכה זו פסולה מדאורייתא לישון בה, ה"ה סוכה זו אסורה מדאורייתא לאכול בה. ולא איכפת לי כלל מפני מה אסור לו לאכול בה, אם זה משום גזירה דרבנן אם זה משום איסור דאורייתא.
והוצרך המלחמות לכל זה, ולא פירש כפשוטו, שסוכה קטנה זו כיון שאין שם מקום לשולחן לאכול שם כדרך כל העולם הרי היא סוכה פסולה ולשם מה הוצרך המלחמות לפרש שאסורה משום שמא יימשך ורק בעקבות האיסור של שמא יימשך כותב המלחמות שסוכה זו אסורה מדאורייתא גם לשינה וכו' ומדוע לא אמר תיכף ומיד רק את המשך דברו, שסוכה שלא ניתן לאכול בה כדרך כל העולם לאו שמה סוכה. והרי בסוכה קטנה שש על שש לא ניתן לאכול בה כדרך כל העולם.
והנראה בזה דהוקשה לו למלחמות לשון הרי"ף שכתב שסוכה קטנה אסורה משום שמא יימשך, ואילו רק לפי המשך דבריו, שסוכה שאין בה מקום לאכול בה כדרך כל העולם נפסלת לכל דבר ואינה ראויה לדירה כלל, לשם מה כתב הרי"ף שסוכה קטנה זו פסולה משום שמא יימשך, ובעל כרחך, שאילו לא היינו חיישינן לשמא יימשך לא היינו פוסלים את הסוכה, והיינו אומרים שבסוכה זו שפיר ניתן לאכול, על ידי שיעמיד שולחן על יד סוכתו. ורק בעקבות מה שכתב, שסוכה זו אי אפשר לאכול בה משום שמא יימשך, שפיר ניתן להמשיך ולומר שסוכה זו פסולה מדאורייתא לכל דבר שהרי לא ניתן להעמיד על ידה שולחן גזירה שמא יימשך.
ומה שהוצרך הרמב"ן להמשיך ולומר שסוכה קטנה זו פסולה לכל דבר מדאורייתא כיון שלא ניתן לאכול בה כדרך העולם, ולא הסתפק במה שאמר בתחילת דבריו שסוכה זו אי אפשר לאכול בה גזירה שמא יימשך, שהרי בכל מקום בש"ס משמע שסוכה שש על שש טפחים פסולה מדאורייתא ולא רק משום גזירה שמא יימשך. ומובן מדוע המלחמות היה צריך לשתי הסברות, שהתחיל בשמא יימשך והמשיך להסביר שסוכה קטנה זו לאחר שגזרנו בה שמא יימשך הרי היא פסולה מדאורייתא גם לשינה ולכל דבר.
והנה ידועים דברי המ"ב בסימן תר"מ שאין להוציא בלילה את השולחן מן הסוכה דחיישינן שמא יימשך אחר שולחנו. וכבר צווחו כל המפרשים מניין לו למ"ב שגם בזה, כלומר, כאשר אין שם שולחן כלל חששו לשמא יימשך. עוד הקשו, מניין לו למ"ב שאם אסור לאכול בסוכה משום שמא יימשך אסור גם לישון בה.
ולדברינו יונח, ולפי מה שכתבנו, הדברים מפורשים במלחמות שם, שכתב שסוכה קטנה כיון שאמרינן בה שמא יימשך ואי אפשר לאכול שם אצל השולחן ממילא גם אסור לישון בה. והגזירה יימשך על האכילה משליך גם השינה וכדו' ואינה נחשבת כלל לסוכה.
ובאמת שיש לחלק ולומר שלא אמר המלחמות שאין זה נחשב לסוכה אלא בסוכה קטנה ומשום שאין שם מקום לשולחנו ולכן חיישינן לשמא יימשך אחר שולחנו אשר עומד בבית אך מהכ"ת שגם בסוכה גדולה אמרינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית, והרי יש לו מקום בסוכה להכניס שם את שולחנו. וצריך לומר שסבר המ"ב בסימן תר"מ הנ"ל שגם אם אין לו מקום בסוכה לשולחנו מפני המטות הרי זה כמו סוכה קטנה שאין בה מקום לשולחן ואמרינן בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית. ושפיר מובן שכתב המ"ב שבלילה יש להקפיד להשאיר שם שולחנו, שאם לא ישאיר שם שולחנו, הגם שמודבר בסוכה גדולה חששו שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית כיון שברגע זו אין לו מקום בסוכה עבור השולחן.
ולפי זה נצטרך ליישב את דברי המ"ב באופן שבלילה אין לו מקום בשולחן, מחמת המיטות שהכניס לשם כדי לישון עליהם, אך במידה ויש שם מקום לשולחן והוציאו מחוץ לסוכה ללא טעם ולא משום שאין לו מקום בסוכתו יתכן בהחלט שבאופן כזה סובר המ"ב דלא חיישינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וגם אם נאמר דחיישינן גם בזה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית מ"מ אי אפשר לכנות סוכה זו שאינה ראויה לאכילה, שהרי יש שם מקום לשולחן בשופי.
ובאמת שהמ"ב בשערי ציון סימן תרל"ד ס"ק ו' כתב לדון אם גם באופן שהשולחן נמצא מחוץ לסוכה אם אמרינן בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וע"ש שתחילה כתב להביא ראיה מדברי המלחמות שהבאנו לעיל. ולכאו' המ"ב סותר את עצמו שבסימן תר"מ כתב שיש להקפיד שהשולחן ישאר תוך הסוכה במשך הלילה ומשום דחיישינן שמא יימשך גם בסוכה גדולה ומאידך בסימן תרל"ד שם כתב להסתפק אם בסוכה גדולה שאין שם סוכה אם חששו בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית.
ונראה ליישב שאינו קשיא. והמ"ב בסימן תר"מ תפס שגם בסוכה גדולה אמרינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית היות ואין שם מקום לשולחן שהרי הוציא את שולחנו כדי שיהיה לו מקום למיטה וכנ"ל והרי זה לדעת המ"ב כמו סוכה קטנה שאין שם מקום לשולחנו וכנ"ל וכפי שכתב המלחמות. משא"כ בסימן תרל"ד בשער הציון מסתפק המ"ב בסוכה גדולה שיש שם מקום לשולחנו, האם גם בזה חששו לשמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית או אפשר כיון שיש לו מקום בסוכה לשולחנו, אנו נוטים לומר שיכניס את שולחנו לסוכה ולא יימשך אחר שולחנו אשר בבית.
אמנם לשון השער הציון בסימן תרל"ד קצת צריך ביאור שכתב שם להביא ראיה מן המלחמות שגם בסוכה גדולה כאשר הסוכה נמצאית בבית חיישינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית והמשיך ודחה דאפשר שהמלחמות איירי דווקא בסוכה קטנה שאין שם מקום לשולחן וסוכה קטנה כזה אסורה מדאורייתא כיון שאינה ראוייה לאכילה כדרך כל העולם. וכאשר נעיין היטב בדברי המלחמות נווכח שלא כתב המלחמות שאין זה נחשב לדירה אלא לאחר שכתב שחיישינן בה שמא יימשך אחר שולחנו וכפי שהארכנו בזה בתחילת דברינו. שהרמב"ן לא ניחא ליה לפסול את הסוכה רק מפני שאין שם מקום לאכול כדרך כל העולם ותרתי בעי. שחיישינן שמא יימשך אחר שולחנו. ובעקבות כך. כתב המלחמות שאין זה נחשב כלל לסוכה אך לולא החשש של שמא יימשך לא היה פוסל המלחמות את הסוכה גם לשינה ולכל דבר. וכפי שמשמע להדיא מדברי הרי"ף והסברנו כל זה לעיל וצריך ביאור.
היוצא מדברינו. שסוכה קטנה אמרינן בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וכן הוא בסוכה שאי אפשר להכניס לתוכה את השולחן מפאת צפיפות המקום כגון, שהכניס לתוכה מטה לישון עליה. וסוכה זו נפסלת מדאורייתא גם לשינה ולכל דבר. ולגבי סוכה גדולה שיש שם מקום לשולחן מסתפק בזה המ"ב אם גם בזה חששו לשמא יימשך, או אפשר דלא חיישינן בה שמא יימשך כיון שיש לו מקום לשולחנו בסוכה ואנו נוטים להאמין שאם ירצה לאכול יכניס את השולחן לסוכתו ולא יימשך אחר שולחנו אשר בבית.
כמו כן יש להקפיד שלא יוציאו את השולחן בלילה וכדברי המ"ב סימן תר"מ ומשום דחיישינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וסוכה זו שחיישינן בה שמא יימשך נפסלת ג"כ לשינה, אמנם כל זה בתנאי שאין לו שם מקום לשולחנו, אך במידה ויש לו מקום בשולחנו. הסתפק בזה המ"ב בשער הציון תרל"ד ונשאר בספק.
ומן התימה על כן הפוסקים שצווחו על דברי המ"ב בסימן תר"מ שכתב שיש להקפיד שלא להוציא את השולחן מן הסוכה בלילה, בשעה שדבריו מגובים היטב בדברי המלחמות הנ"ל שהבאנו. ועיין במו"ז שכתב להביא שכך העיד ח"א שישן אצל החפץ חיים הקדוש זי"ע בסוכה ואכן ראה שהחפץ חיים מקפיד בלילה להשאיר שם את השולחן.